מדינת כל מקטריה: אנחנו שוכחים כמה טוב פה
גם מי שזוכה לנסים ונפלאות נוטה לשכוח במהרה את הישועה הגדולה ולהתמכר לרעות הקטנות, כי זהו טבע האדם. משל ליום העצמאות
פעם נסע המגיד מדובנא מביאליסטוק ללודז', או שמא מלודז' לביאליסטוק. נלוו אליו בכרכרה כמה מצעירי העיירה, שחפצו להוסיף לשמוע בדרך את מתק שפתיו. המגיד נענה להם ברצון, וסיפר משלים ומעשיות ללא הפסק. כל היושבים בכרכרה הסכיתו קשב רב, וגם העגלון עשה אוזנו כאפרכסת, עד שכמעט לא שת לבו אל הדרך.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- המכנה המשותף עדיין קיים
- לפתוח את הדלת: השבוע הכי ישראלי בעיר מתחרדת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
והנה עצר המגיד פתאום את דיבורו, והצביע אל פרשת דרכים רחוקה. בני החבורה סובבו את ראשם, וראו ממרחק יהודי יושב מרובב בבוץ. משנשתתק המגיד שמעו גם את קולו של אותו יהודי, והוא נושא בכי ונהי וקינה. נזדרז בעל העגלה ודרבן את סוסו לשם.
משהגיעו אל הצומת, קפץ המגיד מדובנא מעגלתו, ושאל את היהודי: מה לך, אישי הטוב? מר לי מר, אמר האיש בקול קינה. הלכתי לי לדרכי, והנה עגלת נוכרים עשירים חלפה על פני בקול געש וזעף. יושבי העגלה ראוני ויִשֹחקו: ז'יד, ז'יד! וישליכו עליי פסולת, ויתיזו עליי בוץ מגלגלי עגלתם, ויסובבו סוסם לדורסני. והנה בבורחי מהם נקעתי קרסולי, וכמעט נמוטו פעמיי תחתיי. בנסי־נסים ניצלתי, ועתה הנני כאן ורגלי דוויה, ובגדיי צואים, ואיך אמשיך בדרכי?
''כך הם בני אדם. ורק מדי פעם צריך להעיר אותם, כדי שייזכרו''.
צילום: אבישג שאר ישוב
חסד ה' עליך, אמר לו המגיד. והיטיב ה' חסדו האחרון מן הראשון. לא זו בלבד שהושיעך מעצת המרצחים, כי עתה גם הביא אליך את עגלתנו, להיות לך לאחיעזר ולאחיסמך. סובבו החברים את האיש ותמכוהו, ויעלוהו על עגלתם. אכל האיש ושתה, חבש את פצעיו, התפלל עמם תפילת ערבית, והודה בקול גדול לאלוקיו שהושיעו מיד צורריו ויגאלהו. ואז עלה אל ספסל העגלה והתנמנם, ופניו הרעים לא היו לו עוד.
ויהי אחרי שעות מספר התעורר האיש ויפקח את עיניו. ומיד החל להתלונן על סובביו: איזה רעש אתם עושים! אי אפשר לישון פה! איזו חברה זו? חבורת גזלנים ומושחתים! והפערים החברתיים נוראים! ואותי דחקתם לפינת הספסל! ואין שקט ושלווה! עודו מדבר, שוב נעצמו עיניו, וישוב לשנתו.
תמהו החברים ופנו כאיש אחד אל המגיד מדובנא, ושאלתם אחת בפיהם: הכיצד ייתכן הדבר? זה עתה נושע האיש בדרך פלא מיד אויביו, זכה למשעֵן ולמשענה, וכבר מלא פיו תלונות כרימון. היאך ייתכן שבעל הנס אינו
מכיר בנסו?
ענה להם המגיד כדרכו: אמשול לכם משל. נאמר שביום מן הימים קמה מדינה ליהודים בארץ ישראל. מיד
הפסיקוהו השומעים, ואמרו לו: שמא על ביאת המשיח מדבר אתה? אין מביאים ראיה מן המשיח! אמר להם המגיד: לא לא, טרם בא המשיח, ובכל זאת הקימו היהודים את מדינתם. שתקו החברים ותמהו לשמוע מה יהיה טיבה של מדינה זו שבמשל.
הוסיף המגיד וסיפר: בנסי־ניסים זכו היהודים במדינתם זו. חכמינו המשילו את עם ישראל לעוף החול, השב ובוקע מתוך ביצתו לאחר שנשרף. והנה בפעם הזו, כמעט שכבר הצליחו הצוררים לקעקע את ביצתם של ישראל. כל פרשות התוכחה שבתורה עברו עליהם, וגם כל חולי וכל מכה אשר לא כתובה בספר התורה, בייסורי שאול ותופת. שמעו החברים ויקדרו, וילחשו איש אל אחיו: מה טיבו של המשל הנורא הזה?
אך המגיד לא שת לבו ללחישתם, והמשיך למשול את משלו, ופניו פני להבים. והנה בימות היגון והתוגה, אמר, קמה בדרך פלא מדינתם של היהודים בארץ הקודש. ומכל קצוות תבל באו אליה היהודים וייאחזו בה. מפולניה ומגרמניה, מתימן ומבבל, וגם מארצות רחוקות יותר, מקצה השמיים ועד קצה השמיים. ויפריחו היהודים את שממות ארצם, ויטעו כרמים ויאכלו את פריים. וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ויָפֵּל ה' את מוראם וחיתתם על כל שכניהם, וייראו מגבורתם ומחילם.
ואז פנה המגיד לשוכני העגלה ושאלם: ומה חושבים אתם שיאמרו היהודים השוכנים במדינה זו בחלוף שניים ושלושה דורות? איך סבורים אתם שיתפללו לה' אלוקינו? מה השאלה, ענו החברים, ודאי פיהם מלא שירה כים, ויודו בכל יום לה' על חסדיו ועל ישועתו. לא ממש, ענה להם המגיד. הם יאמרו: איזו מין מדינה היא זו, צפוף בה וחם, ואין רכבת תחתית, ויש פערים חברתיים, והמילקי יקר, ויש מלחמות, וכמה קשה, וחם באוגוסט. כך יאמרו, לא כי רעים יהיו, אלא כי כך הם בני אדם. שוכחים את הישועה הגדולה, וממהרים להתמכר לרעות הקטנות.
אז נפקחו עיניו של הנוסע החבול, וירא את פניו המאירות של המגיד מולו, וייזכר בכל אשר היה לו, ויודה ויהלל וישמח. ואז שוב נעצמו עיניו, ואף גנח בעייפותו ובשכחתו, וזה בסדר גמור, כי כך הם בני אדם. ורק מדי פעם צריך להעיר אותם, כדי שייזכרו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם