הפנים והקול שלנו: בזכות אלקבץ חדלנו להתבייש
רונית אלקבץ הייתה מהראשונים שהציגו מציאות מזרחית מורכבת שאיננה נלעגת או מגוחכת. פרידה מהיוצרת שצעקה בשם כל הנשים המושתקות
גם כשגיחכו על שפת גופה המוגזמת, גם כשלעגו להבעות פניה הדרמטיות, גם כשלא הבינו את הצרידות המחוספסת שבקולה - רונית אלקבץ מעולם לא נסוגה אלא עמדה על זכותה להיות מי שהיא. אישה גאה, חזקה, לוחמת. היא לא היססה לצעוק, כיוון שידעה שהדרך לשבור קיר לא עוברת במחוזות הפוליטיקלי קורקט. רונית אלקבץ צעקה בשם כל הנשים המדוכאות, המוחלשות, המושתקות. היא לא נרתעה מקטלוגה כ"אישה היסטרית" ומעקיצות כגון "שתי כוס מים" שנזרקו לעברה לאורך השנים וגם באותו ריאיון טלוויזיה אומלל מלפני חודש וחצי.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- ליכודניקים, אראל מרגלית חושב שאם עדר פרימיטיבים
- להט"בים דתיים צאו מהארון - מוכנים לקבל אותנו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בעבודותיה הקולנועיות וגם בעולם האמיתי הפגינה אלקבץ אומץ בלתי רגיל ותעוזה פורצת דרך. בעמידתה האיתנה מול הממסד הגברי והגווארדיה הקולנועית הוותיקה, שביקשו לצמצם את נוכחותה הייחודית, היא היוותה השראה לנשים באשר הן. איך להתנהל בעולם פטריארכלי, כיצד לעמוד על שלך, איך להפוך ליוצרת משמעותית שלא מוותרת על האמירה החברתית ומתעקשת לתת מקום למרחבים שבהם גדלה ובקיצור - איך לעשות מה שאת רוצה, ולא מה שהסביבה מצפה ממך לעשות.
השחקנית והבימאית רונית אלקבץ. נ''שאה על כתפיה ייצוג של קהילה שלמה''.
צילום: AFP
אין להתעלם מהעובדה שרבים מחִצי הביקורת שהופנו כלפי אלקבץ לא היו סטריליים, כפי שאולי רצו להיתפס ("סגנון המשחק") אלא התבססו על סלידה מ"ההתנהגות המרוקאית המתלהמת". והרי האישה שהייתה והדמויות ששיחקה נשענו במובהק על הנשים הגדולות שרבים מאיתנו מכירים מקרוב: מהבית, מהמשפחה המורחבת, מהשכונה.
לכן אולי הכאב על לכתה עמוק כל כך, כמו שמרגישים כשמישהו קרוב נפטר. עם מותה, משהו בנו מת; פיסת תרבות מרהיבה, צבעונית, מרתקת. אלקבץ ואחיה שלומי היו מהראשונים להציג על המסך הגדול מציאות מזרחית מורכבת שאיננה נלעגת, מגוחכת, או משחקת לידיהם של אוריינטליסטים למיניהם. אלקבץ נשאה על כתפיה ייצוג של קהילה שלמה ובזכותה כבר לא התביישנו במשפחה שלנו - למדנו להעריך את הטוב אבל גם לבקר את הצדדים הפחות פוטוגניים.
אלקבץ בסרט גט. ''אתגרה את השיח הדתי מבפנים ויחד עם זאת לא שברה את הכלים''.
מתוך הסרט
הגישה המורכבת של אלקבץ באה לידי ביטוי גם בעיסוק החוזר שלה באירועים יהודיים משמעותיים: מהליך האבל היהודי בסרט "שבעה" ועד לדיונים בבית דין רבני ב"גט". בכל אחד מהסרטים האלה באה לידי ביטוי היכולת שלה לקלוט את הגוונים העדינים ביותר בחייו של יהודי, מהיפים שבהם ועד לאלה המתסכלים עד ייאוש.
היכולת הזו נשענת בין היתר על המסורתיות המזרחית שהיא חלק מהמורשת המשפחתית שלה. אותה מסורתיות שאלקבץ הייתה הנציגה שלה על המסך, היא זו שאפשרה לה לאתגר את השיח הדתי מבפנים ויחד עם זאת לא לשבור את הכלים. היא הרי הייתה יכולה לכעוס על העוולות ולקרוא תיגר על הממסד הדתי אבל הבינה עד כמה הדת היא חלק מהותי וחשוב מהזהות של רבים מאזרחי ישראל, גם אם היא גורמת לעתים לקשיים ולצער, ולכן העדיפה לנסות לתקן מבלי לפרק.
בפרקי אבות כתוב "דע מאין באת ולאן אתה הולך". רונית אלקבץ מעולם לא שכחה מאין באה ותמיד ידעה לאין היא הולכת. בשבילים שסללה כשחקנית ובמאית וכמובן כנשיאת תנועת "אחותי" למען נשים בישראל, יצעדו עוד אלפי נשים, הרבה יותר בטוחות בעצמן ונחושות בדרכן. יהי זכרה ברוך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם