ראשי » חדשות » בארץ

כבש את הרשת מיצהר: טובי מסביר את ישראל

עזרי טובי מיצהר הוא מפעל הסברה של איש אחד. הסרטונים שבהם הוא מסביר את זוויות הסכסוך מנקודת מבט ציונית זוכים לחשיפה עולמית, גם אם הממסד הישראלי לא מנסה להיעזר בהם. כך התמרכז הדובר האחרון של היישוב שנחשב לאחד הקיצוניים ביותר ביו"ש

פתאום קם אדם בבוקר, מחליט שהוא עושה הסברה, ומתחיל ללכת - ולכל הנקרה בדרכו קורא הוא לחשוב. כך, פחות או יותר, נראים תשעת החודשים האחרונים בעיניו של עזרי טוּבִּי, תושב יצהר, שכמה סרטוני הסברה מקוריים ושנונים שיצר זכו לתהודה עולמית. הראשון שבהם, שגרף כמה מאות אלפי צפיות ביוטיוב, מבוסס על השיר Imagine של ג'ון לנון: טובי יושב בסלון ביתו ומסביר באנגלית צחה, על רקע צליל המנגינה המוכרת, את אימי הטרור שחשים הישראלים בשגרה.


עוד כותרות ב-nrg:
- החייל היורה יואשם בהריגה; סנגורו: "לשחררו"
 - 'סמרטוט ביד': לוח הכפל החריג שחולק לתלמידות
 - כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בסרטון אחר הוא לוקח נאום פומבי של רוג'ר כהן, עורך בניו-יורק טיימס, שסיפר על הפלסטינים המסכנים המתנהלים בעגלות הרתומות לחמור – ומעמת אותו עם מציאות מכוניות היוקרה השועטות בכבישי הרשות. לצלילי Celebration של מדונה, הוא מציג את החגיגות שמתנהלות מדי ערב בחווארה. לפני כשבועיים העלה גם סרטון שהפקתו ארכה שלושה חודשים, ובו הוא מתאר בקצב ובעזרת אמצעי המחשה את עזות המצח של האיחוד האירופי, שמקים מבנים בלתי חוקיים ביהודה ושומרון.

הסרטון "אימאג'ין", מבוסס על שירו של ג'ון לנון:
 

"אני מרגיש שאני לא רק עושה סרטוני הסברה. יש כאן חזון ומהות", אומר טובי. "אני אוהב מאוד את הרשתות החברתיות, על כל חסרונותיהן וההשמצות שלהן. זו מבחינתי דמוקרטיה אמיתית, פה העם יכול לומר את דברו. הנה, כמו בסיפור של החייל היורה מחברון. לעם יש קול, הוא מגיב. יש לנו הרבה יותר כוח, ונבחרי ציבור יודעים שהם עלולים לשלם מחיר על המעשים שלהם. אני בטוח למשל שהסרטונים שלי נגד 'שוברים שתיקה' הם חלק מהמהפך בדעת הקהל מול הארגון הזה.

"כל זה נכון אפילו יותר בקשר לציבור המתיישבים ביהודה ושומרון. אנחנו רגילים שכלי התקשורת הם הצינור שלנו לעולם, ושרואים אותנו בחוץ רק בדרך שבה הם מציגים אותנו. וזה כבר לא נכון. אנחנו יכולים להציג את עצמנו לבד, בלי התיווך. הבעיה היא שתודעתית אנחנו עדיין לא נמצאים במקום החדש הזה, וגם ההנהגה שלנו לא שם. לא מבינים שאנחנו לא תלויים כבר באף אחד, ושאנחנו יכולים ואפילו צריכים לעשות את ההסברה בעצמנו".

בשביל זה צריך גם כלים, כמו אנגלית זורמת. מהיכן אתה רכשת את שלך?
"מגיל שמונה עד גיל 12 הייתי עם ההורים שלי בשליחות בקנדה, ובתיכון נסעתי איתם לשנה נוספת. לא למדתי שם אנגלית מי־יודע־מה, אבל דבר אחד טוב שקרה לי הוא שאיבדתי את המבטא הישראלי שלי כשאני מדבר אנגלית". הוא שולף כרטיסיות שמילים בעברית כתובות מצדן האחד, והתרגום לאנגלית בצד האחר. "עכשיו אני כל הזמן מתרגל אנגלית, כדי לשפר אותה, להיות ייצוגי כמה שיותר, ולפעול ברמה הכי גבוהה שאפשר. היום אם אתה לא עושה דברים מדויקים, לא תצליח".

בחדר העבודה שלו הצופה אל הגבעות שמדרום ליצהר, בתוך הבית שבנה במו ידיו, טובי (45) מציג שלל תמונות שכולן הוא. נדמה שאין כמעט פן של הישראליות שהוא לא חווה בגוף ראשון. בתמונה אחת הוא מטייל זרוק ונטול כיפה אי שם במזרח; באחרת הוא איש גבעות מגודל זקן ופאות. אולי הגמישות המחשבתית והקיומית הזו היא שמאפשרת לו ליצור את סרטוני ההסברה הברורים והמדויקים שלו.
 

"ברור שיש קשר", אומר טובי כשאני מציעה את ההשערה הזאת. "אני מדבר היום הרבה שפות בישראליוּת, מכיר לעומק את המנטליות של סגנונות רבים. כשהגעתי ליצהר, השתמשו פה בשפה שלא הבנתי. אנשים סביבי דיברו בדימויים של חסידות, ואני ישבתי ועבדתי קשה כדי ללמוד את השפה. קראתי ספרי חסידות, השקעתי כדי להבין את עולם המושגים. היום אני חוזר ולומד מחדש את השפה של החילוניות בשביל הפרויקטים שלי, אבל האמת היא שהשפה הזו טבועה בי. מעולם לא ויתרתי עליה".

עד לפני חודשים ספורים שימש טובי כדובר היישוב יצהר, שבו הוא גר כבר 13 שנה. הוא גדל במשפחה דתית בנתניה, והוריד את הכיפה כתלמיד ישיבה תיכונית שבכל שנה מצא את עצמו לומד בישיבה אחרת. לאחר השירות הצבאי טייל שנה וחצי במזרח, וכששב ארצה נרשם לבית הספר למוזיקה רימון וחלם לנגן בסקסופון. "זה היה החלום שלי", הוא נזכר.

"ואז איכשהו, ממש לפני התחלת הלימודים ברימון, אמרתי שאנסה שבוע בישיבה. הלכתי למכון מאיר, והשבוע התארך לשבוע נוסף ועוד אחד. נשארתי שם שלוש שנים. כל מסלול החיים שלי השתנה בגלל ההחלטה הקטנה הזו, לנסות ללמוד שבוע. במהלך הלימודים במכון מאיר פגשתי את אורה, אשתי, וגם יצא לי בפעם הראשונה בחיים לעבור את הקו הירוק. עד אז כלום לא עניין אותי מחוץ לקו נתניה-תל-אביב".

לאן הגעת מעבר לקו הירוק?
"חבר, אחיין של הרב נתן חי מהיישוב איתמר, סיפר לי שעשה שם שבת, ושהיה מיוחד מאוד. התקשרתי אל הרב חי והוא אמר לי - בכבוד, תבוא. הגעתי ביום שישי עם זר פרחים ובקבוק יין, כמו בנאדם מתורבת. ואז הוא לקח אותי לנקודה".

"הנקודה" היא הגבעה הראשונה ברצף המאחזים שהקים אברי רן ממזרח לאיתמר. "גרו שם ארבע משפחות, זו הייתה ממש ההתחלה של הגבעות", אומר טובי. "הרב חי אמר לי שאחת המשפחות נסעה לשבת, אז אישן בבית שלה. אני מגיע לשם – רוח חזקה, ארבעה בתים לבד על הר, רחוקים מהציוויליזציה. אללהו אכבר ברקע. כל סרטי האימה שראיתי בילדות התחילו לצוף. לא הבנתי מה אני עושה שם, עומד עם היין והפרחים שלי כמו טמבל. הייתי בטוח שתצא שבת ואעוף משם".
 
אבל בשעות הקטנות של ליל שבת חל אצלו עוד מהפך משנה חיים. "התושבים שמרו שם בתורנות, והיה ברור שכל מי שנמצא מצטרף לסבב. בשמירה בלילה על ההר פתאום נפל לי האסימון שפה הכול התחיל. כמעט שמעתי את דנדוני הפעמונים של עדרי אברהם אבינו כשהוא נכנס לארץ. הבנתי שזו ההיסטוריה. שזה מקום עם משמעות, טעון מבחינה יהודית, אמונית.

"זו הייתה חוויה מדהימה. הזרות שהרגשתי בהתחלה הפכה לתחושת שייכות עמוקה. נדלקתי על המקום, ומאז הייתי כל הזמן על הקו בין ירושלים לגבעה. היה ברור לי שמצד אחד הגבעות הן מקום של שקט שאפשר להימלט אליו מהציוויליזציה העירונית, אבל מנגד ידעתי שיש בהן המון שייכות. אתה לא רק בורח לשם, אלא גם מקבל תמורה כנגד מה שעזבת".

לאחר שנישא לאורה, היה טובי מראשוני תקוע ג'. אחר כך עברו ליישוב מעון, ובעקבות רצח דב דריבן מחוות-מעון הם התיישבו בחווה שהקים, כדי לחיות ליד אלמנתו. משם עברו לחוות גבעות-עולם של אברי רן. "זו הייתה התקופה הקנאית שלי. הייתי מאוד מיליטנט", מספר טובי.

מבחינה דתית או פוליטית?
"פוליטית. זה היה ב-2002, בתקופת האינתיפאדה השנייה. השתתפתי בכל מיני אירועים ופינויים, וחיפשו אותי. בהמשך היה לי משפט וקיבלתי הרחקה מיהודה ושומרון לשנה, אז היינו צריכים לעזוב. נתנו לנו 48 שעות להעתיק את החיים.
 

"עו"ד ששי גז היה אמור לייצג אותי במשפט, אבל בשלב כלשהו הגעתי למסקנה שאני לא רוצה ייצוג; אני רוצה לעמוד בעצמי עם האמת שלי מול השופטת. היו לי כל מיני רעיונות כאלו אז. התקשרתי אל עורך הדין ואמרתי 'תודה, אבל אין צורך'. הוא לא הבין. מי מוותר על ששי גז? אמרתי לו שאני עומד מול ריבונו של עולם גם כשאני מדבר אל השופט. הוא היה קצת בהלם, אבל העריך את זה. הגעתי למשפט ובהתחלה השופטת לא אהבה את העמידה העצמאית שלי, אבל בסופו של דבר קיבלתי רק הרחקה וחצי שנה של עבודות שירות. זה היה פלא".

היום אתה כבר לא מיליטנט?
"אני כבר לא שם, אבל לא בעטתי בזה. בדיוק כמו עם החילוניות שלי, אני לא שם כי המשכתי הלאה. זה היה שלב בהתפתחות. יש דברים שאשמח להשאיר, ויש דברים שאשמח להמשיך להתפתח מהם. זה לא נאמר ממקום של זלזול. בעיניי יש הרבה דברים יפים בתקיפות, בקנאות".

שנת ההרחקה לקחה אותם להגשים חלום אחר ולגור בצפת, והפכה בסופו של דבר לאחת השנים היפות בחייהם. "לפעמים צריך בעיטה כדי לממש חלומות. כעבודות שירות נתנו לי מהעירייה להיות אחראי על איזה מתחם שיש בו עזים ומעיין. ישבתי כל היום ליד המעיין וניגנתי. הרב שמואל אליהו סידר לי עבודה אחר הצהריים בבית העלמין, והייתי מנקה לאר"י את הקבר. הייתה לנו שנה מתנה".

בכלל, משפחת טובי על חמשת ילדיה לא מפחדת לזרום. פעמיים נסעו מיצהר להודו, להחזיק שם "בית יהודי" למטיילים. לפני כשלוש שנים רצו לשנות אווירה, ועברו לשנה למושב ישעי שליד בית-שמש. גם היום נחה עליהם השלווה הגבעונית. שעת בוקר מאוחרת, ואורה שרה במטבח, כשטובי יושב מול המחשב בתוך הבית.

ממה מתפרנסים?
"במשך השנים קיבלנו קצת אוויר מסדנת הפרשת חלה מוזיקלית, שאורה ואני עושים יחד. מעבר לזה, כמעט עשרים שנה לא קיבלתי תלוש משכורת. הייתי יוצא מדי פעם להרצאות, נגינה. הוצאתי דיסק של מוזיקה מקורית, העליתי הצגה עם קיבוצניק מבארי שפגשתי בהודו. אבל חיים. אתה לא חושב על דברים כמו פנסיה.
 

"לאחרונה התחלתי ללמוד באוניברסיטה. עשיתי שינוי. במשך הרבה שנים התנועה מבחינתי הייתה פנימה, ללמוד לעצמי, ובשנים האחרונות התנועה היא החוצה. אני מרגיש שיש לי מה לומר, ואני לא חייב לאף אחד דבר. לא במראה החיצוני שלי, ולא בהתנהגות שלי".

אפשר לחיות ביצהר בלי להיות מחויב לקודים של לבוש והתנהגות?
"הנה, אני עושה את זה. תראי, זה לא שאני מסתובב פה בבגד ים, השינוי הוא לא כזה. אבל כן, בשנתיים האחרונות אנשים ראו אותי עובר שינוי משמעותי - מהזקן והפאות למראה הנוכחי. וקיבלו את זה".

לתפקיד דובר יצהר הגיע בלי שום ניסיון בתחום. "כשפורסם המכרז לתפקיד, זה היה רחוק ממני כרחוק מזרח ממערב", מעיד טובי על עצמו. "לא היה לי שום קשר לפוליטיקה או לתקשורת, זה לא היה חלק מהעולם שלי בכלל. אבל הרגשתי שהיישוב חייב לצאת מהמקום שהוא נמצא בו, בעיקר בנושא של עימותים מול כוחות הביטחון. המציאות משתנה, הציבור ביישוב משתנה, וגם הציבור ביו"ש משתנה. אי אפשר להיתקע במקום שאולי היה רווח יותר לפני עשר שנים".

אלה עימותים שגם אתה חווית, מבפנים, על כל האנרגיות הסוערות שכרוכות בהם. מה גרם לך לשנות עמדה כלפיהם?
"נכון, הייתי שותף, אפילו פעיל לפעמים. הייתה תקופה של פיגועים, המשטרה עלתה לפה בכל פעם, והעניינים היו מתחממים. היה המון כעס. כמעט שנאה. אבל המציאות השתנתה".

סרטון הסברה על בנייה בלתי חוקית ביהודה ושומרון

 

כי הבנתם שזה מתקבל לא טוב בציבור, או כי במהות זה לא טוב?
"כי אנחנו כבר לא שם. כמובן, 'מתקבל לא טוב' זו גם אמירה. היום צריכים לפעול בחוכמה, לא להיות טמבלים. חז"ל אמרו שכשם שיש מצווה לומר דבר הנשמע, כך יש מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. אבל יותר מזה, אני חושב שברובד הפנימי, במשך השנים הלגיטימציה של מדינת ישראל ושל צה"ל הלכה והידרדרה, והם מצאו את עצמם מותקפים מבפנים - מהשמאל, וגם מכל העולם. במצב כזה אתה לא יכול - עם כל הביקורת שיש לך וכל התסכול - לבוא ולפתוח עוד חזית מערערת ופוגעת. הגיע הזמן שאת התסכול נתעל למקום יצירתי ותומך.



"כשנכנסתי לתפקיד הדובר, לפני שנתיים וחצי, זה מה שהניע אותי לומר חד-משמעית ובלי גמגומים שהיישוב יצהר מתנגד לכל פגיעה בכוחות הביטחון. את זה אמרתי עוד בריאיון הראשוני לקבלה לתפקיד, בפני המזכירות".

ואיך זה התקבל ביישוב?
"למזכירות שהייתה אז, זה בא טוב. היה כאן צד שבמשך שנים אכל את הלב על דברים שהתרחשו".

ההתנגדות לעימותים כללה גם הוקעה של מי שהמשיך לפעול כך?
"עוד לפני כן, האמירה עצמה חשובה, ורוב היישוב הזדהה איתה. היא הוציאה את הדברים החוצה ועוררה פה דיון פנימי סוער וחשוב. אנשים יכלו לבוא ולומר: די, נמאס לנו ממה שקורה כאן. זה לא היה פשוט. חודש אחרי שנכנסתי לתפקיד התחילה כאן תקופה קשה. בתים נהרסו, פגעו בצמיגי הג'יפים של כוחות הביטחון, ואז הגיעו הרס המאהל של החיילים ותפיסת מבנה הישיבה בידי המשטרה.

"בכל הודעה שהוצאתי לתקשורת אמרתי שאנחנו מתנגדים לכל פגיעה בכוחות הביטחון, אבל גם הבעתי מחאה חריפה על מה שעושים פה לתושבים. לא באים באישון ליל והורסים בית בלי לתת לאדם אפשרות להליך משפטי. לא באים ותופסים ישיבה.

"כמובן, תמיד יהיו מי שיתקפו. האשימו אותי בדברים חמורים, אפילו בהרס הבתים. אבל אני יודע שגם החבר'ה שהאשימו אותי, מעריכים אותי. אף פעם לא ניתקתי קשר עם אף אחד, והתנצלתי כשהרגשתי שצריך להתנצל. בסופו של דבר יש לי גם קרדיט, כי כולם מכירים את הווריד שמתנפח לי במצח כשאני מתעצבן. הייתי שם".

והיום?
"היום ברור חד-משמעית ביישוב שאין שום לגיטימציה לפגיעה בכוחות הביטחון. לא שזה לא יכול לקרות, אבל אין לזה לגיטימציה. אנשים גם התחילו ללמוד ולהבין שאפשר לשנות מציאות בדרכים יצירתיות. מה עשית בזה שזרקת אבן על ג'יפ? איזה גיבור, ממש שינית סדרי עולם. לבודדים פה שעדיין דוגלים בזה, הסברתי היטב שבעיניי לא מוסרי לפעול מתוך היישוב בדרכים שהיישוב לא מעוניין בהן. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים בחוץ. לא פה".

שינוי אחר שהנהיג בתקופת כהונתו כדובר היה פתיחת היישוב לנציגי התקשורת הזרה, שעד אז לא באו כלל בשעריו. "נכנסתי לתפקיד בלי שום חפיפה, נזרקתי למים", נזכר טובי. "לא ידעתי אפילו את שמות הכתבים. ישבתי בלילות וכתבתי מסמכים של שאלות אפשריות ותשובות עליהן. עשיתי עבודה, כי הבנתי שאני נכנס לגוב של אריות שעלולים לאכול אותי. וכן, נפגשתי גם עם תקשורת זרה. אמרתי שמי שרוצה להגיע אליי לפה - מוזמן.
 

 
"קיבלתי טלפון מכתב של אל-ג'זירה, והוא ישב אצלי בבית. התברר שהוא בכלל יהודי-אמריקאי מתוק מדבש. הדעות שלו לא בכיוון שלנו, אבל איש טוב. הוא לא עשה כתבה, ואני לא יודע אם הייתי מתראיין לכתבה באל-ג'זירה, אבל לבוא ולדבר – בכיף. ישבו פה גם מהוושינגטון פוסט, מהגרדיאן. ראיינו אותי כמובן בתור הקיצוני".

הוא מציג תמונה של נשים יושבות במעגל: "את רואה כאן את הפעם הראשונה שנשות 'מחסום ווטש' נכנסו ליצהר. זה היה במסגרת סיור של המועצה האזורית אשכול. הם רצו לעשות סיור שחצי ממנו יהיה עם ארגון זכויות אדם, והחצי השני ביצהר. אני הצטרפתי ליום הזה במלואו, ונשות מחסום ווטש ביקשו ממני להמשיך עם אנשי המועצה אל היישוב. הן ישבו והקשיבו, דיברנו, ועם אחת מהן אני עדיין בקשר בפייסבוק".

לתחושתך, כל הפעולות האלה שינו קצת את התדמית הציבורית של יצהר?
"כן. ובמקביל אנשים כאן עברו מזריקת אבנים לתרומת כליות", צוחק טובי, ומתכוון לכך שיצהר הוא היישוב ששיעור תורמי הכליה בו הוא הגבוה בארץ. "זה שינוי שאני ממש לא אחראי עליו, אין לי שום קשר אליו, ובואי נאמר - שאף אחד לא יתקרב לכליה שלי", הוא מחייך.

לפני כמה חודשים "הועזב" טובי מתפקיד הדובר. "כלפי חוץ זה נבע מסיבה טכנית. בפנימיות, במהות, אני שמח שזה נגמר. זה שחרר אותי. עכשיו אני רוצה לעשות הסברה בינלאומית. והאמת, עם השינוי שהיישוב עבר, הוא כבר לא צריך דובר. הייתי האחרון".

בימים אלו טובי עסוק מאוד בסרטוני ההסברה העצמאיים שהוא יוזם, כותב, מפיק, עורך מוזיקלית, מביים ומפיץ. "זה התחיל בצוק איתן. כמו הרבה אנשים, לא יכולתי לשבת בשקט בבית. נסעתי עם חבר במשאית לעזה וחילקנו דברים לחיילים, אבל החלטתי שאני רוצה לעשות יותר מלפזר צ'ופרים. אז לקחתי מצלמה וצילמתי סרטון של שתי דקות. באותו הזמן גם פתחתי דף פייסבוק לראשונה. לא בזבזתי זמן, לקחתי מורה, ובתוך שבועיים עברתי קורס מזורז בפייסבוק. למדתי לנצל את כל היתרונות שלו. אני רואה שיש אנשים שנמצאים כבר שנים שם, ומשתמשים רק בפונקציות הבסיסיות".
 

הסרטון הראשון שהעלה קיבל 1,300 צפיות. "אתה נרגש מכל צפייה ומכל לייק, אבל בדיעבד הורדתי את הסרטון הזה, כי הוא לא היה טוב מספיק. חייבים לעשות עבודה טובה".

עם Imagine הגיעה הפריצה המשמעותית, והסרטון זכה להדי תגובות מרחבי הגלובוס. "אתה מבין את העוצמה של העבודה המדהימה הזו שאתה יכול לעשות עם כל העולם מהקופסה שעומדת על השולחן אצלך בבית. קיבלתי הודעה ממישהו בתימן, 'אני אוהב את הסרטים שלך'. גם מגואטמלה, מאיפה שאת לא רוצה. מורה גרמני הראה את הסרטון לתלמידים בכיתה שלו, ואחד מהם צילם תגובה ושלח אליי".

אתה משקיע היום המון עבודה במשהו שאתה בעצם לא מתפרנס ממנו.
"נכון, המון עבודה. בסרטון על האיחוד האירופי, למשל, רק העריכה נמשכה שבעים שעות. ולפני זה ערכתי תחקיר - למדתי את הנושא, נפגשתי עם מומחה, קראתי המון. גם כתיבת הניסוחים באנגלית דרשה זמן והשקעה. אני עושה הכול לבד ואין לי ניסיון, לא למדתי קולנוע, אבל אני מרגיש שזה העניין שלי, אז הקב"ה נותן לי ברכה".

המנטור שלו, לדבריו, הוא אברי גלעד, שאירח אותו בתוכניתו בערוץ 20. מאז שמרו השניים על קשר, וגלעד מקבל את הסרטונים לפני שחרורם למרחב הווירטואלי, כדי לשמוע ממנו הערות. "הוא מאוד חד ומדויק", אומר טובי.

במיזם הדסטארט שפתח השנה, גייס טובי 40 אלף שקלים למימון יצירת הסרטונים. תורמת מארה"ב הוסיפה עוד 20 אלף. "פתחתי עכשיו הדסטארט נוסף", הוא אומר, "אבל השאלה האמיתית בעיניי היא למה אדם כמוני, שכבר הוכיח את עצמו ועשה דברים טובים, עדיין צריך לרוץ אחרי השקל. לפני חודשיים נכנסתי לבית המשפט בפתח-תקווה, והשומר בכניסה אומר לי: 'אתה עושה את ההסברה שאנחנו צריכים'.

"אנשים שואלים אותי כל הזמן בפייסבוק למה גופי ההסברה הרשמיים לא לוקחים אותי. הרי כולם היום מדברים על הסברה, אז איך יכול להיות שיש פה מישהו שעושה הסברה, והגורמים האחראים על העניין לא קופצים על זה? אתה אחראי על משהו, הציבור מינה אותך, יש לך תקציב - זו מעילה בתפקיד שלך אם אתה לא נעזר באנשים שכבר הוכיחו שהם טובים.

משווה בין הסורים לפלסטינים: סרטון הסברה של טובי

 

"גם כשפניתי בעצמי לגורמים הרשמיים, נפנפו אותי. אני רוצה מאוד לעבוד באופן ממלכתי. מצב ההסברה של המתיישבים ושל המדינה הוא מחדל. היצירתיות שלנו נעלמת. זו חזית קריטית - אנשים יכולים לבנות ביו"ש בית ועוד בית, אבל בזמן שמישהו כורת לנו את הענף שאנחנו יושבים עליו, זה פשוט לא מספיק".

מעבר לסרטונים שהוא מייצר בקצב, טובי הגיע לאחרונה למסקנה שנדרשת יוזמה משמעותית יותר של הפצת מידע. הוא מציג לי כתבה שפורסמה במקור ראשון, ובה אומר פרופסור מהרווארד שלסטודנטים אין ידע על ישראל. "מי שעושה הסברה בפועל הוא לא אני, אלא האנשים שנמצאים בשטח, למשל באוניברסיטאות בארה"ב.
תפקידנו הוא לתת להם את המידע המדויק והטוב על המציאות, כי הם עומדים מול אנשים מקצועיים בצד השני שמשחררים שקרים חופשי.

"יש היום המון סרטונים, אבל אין מקום שמרכז מידע נקי, ענייני ועובדתי. היום אנשים לא עושים תחקיר, הם שואלים את גוגל ורוצים תשובה. למשל, שאלה ששאלו אותי נשות מחסום ווטש בזמנו נגעה למי השתייה של הפלסטינים. אז אדם שנתקל בנושא הזה יפנה לגוגל, ועשר התשובות הראשונות שיקבל יהיו מוטות נגדנו.
 
"בנוסף, היום מה שהולך זה וידאו. שתיים וחצי דקות של סרטון אינפורמטיבי טוב, ואתה יודע כל מה שאתה צריך. לכן חייבים ליצור מאגר מידע כזה, של סרטונים קצרים ומלאי נתוני אמת. אני חושב שמדובר בפרויקט לאומי קריטי. זה החלום שלי כרגע".

הרצון שלך להסביר את מדינת ישראל הוא חלק מהשינוי האישי שעברת?
"כן, אני מרגיש שנקראתי לדגל. בפורים השנה התחפשתי ל'מר הסברה', עם הרבה דגלי ישראל. אני מרגיש שככל שהשמאל הרדיקלי נהיה רדיקלי יותר, אני מתמרכז. בכלל, מאז צוק איתן נוצר פה מכנה משותף חדש, שמחבר את כל מי שאוהבים את המדינה, מרגישים שייכים אליה ורואים בה את ביתו של העם היהודי. מפה הכול פתוח. חילונים או דתיים, אנחנו באותה סירה".

ברור שמכנה משותף כזה מותיר שוליים בשמאל. יש גם שוליים בימין, שמנותקים ממך?
"חד וחלק. אין לי שום בעיה להגיד את זה. מי שתפיסות העולם שלו הן נגד מה שקיים, מי שרק רוצה להחריב כדי לבנות את העולם שלו על גבי החורבן, נמצא מחוץ למכנה המשותף שלי עם רוב הישראלים. זה ברור".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg