בישראל 2016 אסור לי לספוד לסבתי כי אני אישה
כשסבתי האהובה נפטרה לא ידעתי שאם ברצוני להספיד אותה, עליי לבחור בבית קברות שיואיל בטובו לאפשר לי את הזכות הבסיסית הזו
לפני כחודשיים התברר לי, שלא בטובתי, שעשיתי היסטוריה. בבית הקברות הישן בבני־ברק עמדתי בעיניים אדומות ומוסתרות היטב מאחורי משקפי השמש וספדתי לסבתי. לאחר כמה דקות התחלתי לשמוע המולה קטנה ומלאת התלחשויות מכיוונו של אבי. האמת שקצת התאכזבתי. היה לי חשוב שהוא ישמע את הדברים ולא הבנתי מה לעזאזל יכול להיות יותר דחוף באותו רגע. רק אחרי שסיימתי לדבר וחזרתי למקומי בקהל, הבנתי שאנשי החברה קדישא במקום לא מאפשרים לנשים לשאת הספדים. כנראה חוסר תשומת לב רגעית הוא שאפשר לי לתת לסבתי את הכבוד האחרון.
"נראה לי שזאת באמת הפעם הראשונה בהיסטוריה שאישה ספדה בבית הקברות הזה", אמר לי אחר כך פרופ' אביעד הכהן, שמכיר את הנושא לפני ולפנים לאחר שהגיש לפני מספר שנים בג"ץ כנגד בית הקברות בסגולה באותו עניין בדיוק.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- למי תאמינו - צעירה מעורערת או רוצח מניפולטיבי?
- כשסנדרס מאשים אותנו ברצח - את מי הוא מייצג?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בית העלמין סגולה בפתח תקווה. ''ייתכן שבבתי קברות נוספים הנוהל הפסול הזה ממשיך להתקיים על אף ההנחיה המפורשת''.
צילום: אלי דסה
אז אבא שלי הצליח לשכנע את אנשי החברה קדישא לתת לי לסיים את הדברים בכבוד, אבל בנות הדודות שלי שגם התכוונו להספיד, כבר לא הצליחו לחמוק מעינם הפקוחה של הקברנים. את הסצנה שהתרחשה לאחר מכן הייתי מעדיפה לשכוח. בנות הדודות שלי פרצו בבכי תמרורים וטענו כי יש בג"ץ מחייב בעניין, אחי התעקש שלא לוותר, ואנשי החברה קדישא צעקו שמדובר בבית קברות פרטי ושהם יפוצצו את הלוויה, הכול מול גופתה הכל כך קטנה פתאום של סבתי.
ויתרנו בסוף, כמובן שוויתרנו. הגברים ליוו את סבתי למנוחת עולמים ואנחנו הנשים נותרנו מאחור ברחבה, מנחמות אחת את השניייה, כשהאובדן של סבתי ותחושת העוול של סתימת הפיות מעורבבים זה בזה. אחר כך, ביקשנו מכל הקהל לחזור לרחבה כדי לתת לשאר בנות המשפחה לשאת דברים. אז, משום מה, זה כבר לא הפריע לאף אחד.
במהלך השבעה, חושי העיתונאית שלי שבו לתפקד ופניתי למשרד הדתות להתלונן. לפני מספר שנים בעקבות אותו בג"ץ שהגיש פרופ' אביעד הכהן, פרסם המשרד חוזר מנכ"ל שמחייב את כל בתי העלמין לאפשר לנשים המעוניינות בכך להספיד. בתי העלמין שלא יפעלו על פי ההנחיות מסתכנים בשלילת רישיון הקבורה שלהם. נו, שאלתי את הדובר, איך זה יכול להיות שבית העלמין בבני־ברק מצפצף על ההנחיות? אבל לתשובה שלו לא הייתי מוכנה - מתברר שבתי העלמין הללו פועלים ללא רישיון, כך שלמשרד הדתות אין מולם כל אפשרות לסנקציה.
כן, במדינת ישראל פועלים כבר שנים בתי קברות ללא כל רישיון. היועץ המשפטי של משרד הדתות הסביר לי שניסו לפנות למשטרה בעניין מספר פעמים, הסנקציה בחוק למי שמבצע קבורה ללא רישיון היא שלושה חודשי מאסר, אך המשטרה לא טיפלה בעניין כיוון שמדובר ב"זוטי דברים". כשפניתי למשטרה, השיבו לי כי הם דווקא אינם מכירים את הפרטים וכי ברגע שתוגש תלונה היא תטופל בדרכים המקובלות. בבירור נוסף התגלה כי הפנייה למשטרה הייתה לגבי בתי קברות אחרים שפועלים ללא רישיון ודווקא מול בית הקברות בבני־ברק לא הוגשה תלונה, שכן משרד הדתות בימים אלו עורך איתם משא ומתן באשר לתנאי הרישיון.
הרגע הזה שבו בישרו לי על מותה של סבתי, היה שונה כל כך מאיך שתיארתי לעצמי שהוא יהיה. בכל זאת, אישה בת כמעט תשעים שעברה כל כך הרבה, שכבר הייתה חולה בשנים האחרונות וסבלה מכאבים רבים. לא היה דבר יותר צפוי ואפילו, לא נעים להודות, מעט מבורך מהמוות שלה. אבל כשזה קרה כולנו התפרקנו. קרובות המשפחה שלי נשברו לחלוטין כשלא יכלו להספיד אותה כפי שביקשו. יש כנראה משהו מיוחד בקשר של הסבים והסבתות עם הדור שלנו, הדור השלישי. שלישי ביחס למה? ביחס לנצח של הגיהנום שקרע את העם שלנו לגזרים והשאיר את כל הסבים והסבתות שלנו יתומים ושכולים. והכול התנקז ללוויה של סבתא שלי ולכל הדברים שרצינו להגיד לה ושלא תמיד יכולנו כשהייתה בחיים.
אני כותבת את כל זה, כי זה בדיוק מסוג הדברים המשמעותיים מאוד, שלא חושבים עליהם מראש עד שלא מגיעים לרגע. וכשהרגע מגיע כבר מאוחר מדי, וכבר נגרמת עוגמת נפש מאוד גדולה. אז לגבי בתי הקברות בבני־ברק נראה שאין כרגע יותר מדי מה לעשות, אבל סיפור דומה למדי אירע במשפחתי המורחבת לפני מספר שנים בבית הקברות סגולה שבפתח־תקווה, בחלקה פרטית המשויכת לחברה קדישא של בני־ברק. בית הקברות בסגולה כמובן פועל על בסיס רישיון וכפוף לחלוטין להנחיית משרד הדתות, ועל כן מדובר בהתנהלות אסורה של החברה קדישא הפועלת במקום.
הגשנו תלונה למשרד הדתות והעניין עדיין בבירור. ייתכן שבבתי קברות נוספים הנוהל הפסול הזה ממשיך להתקיים על אף ההנחיה המפורשת. לכן, לכל מי שחלילה נפטר קרוב משפחה, כדאי לוודא מראש מה המצב בבית הקברות הרלוונטי ואם מזהים התנגדות לעריכת הספדים על ידי נשים, לפנות למוקד של משרד הדתות. דובר המשרד, דניאל בר, נתן לי את מילתו שהתלונות יטופלו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם