המרשים מכולם: דגן חיבר בין ביטחון טוטאלי למתינות
אנשים כמו דגן שוברים את דימוי השמאל: הם מכירים מצוין את צורכי הביטחון, ואיש לא יכול להאשים אותם באינטרסים זרים. אבל הטיעונים שלו היו חזקים משל האחרים – וכך גם ההערכה כלפיו. נאומו הנרגש בכיכר רבין לפני שנה היה צוואה: כן לשלום, לא להפחדות ופופוליזם
מאיר דגן היה החיבור הנדיר בין ביטחון טוטאלי למתינות מדינית נדרשת. קרוב ל-50 שנה מחייו הקדיש דגן לביטחון ישראל בגלגוליו השונים – ממפקד פלוגה במלחמת ששת הימים עד לראשות המוסד בתפקידו האחרון. בדרך, הוא היה אלוף בצה"ל, יועץ של ראשי הממשלה למלחמה בטרור, ונשא בעוד שלל תפקידים ביטחוניים שהעניקו לו ידע ומיומנות נדירים.כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אנשים כמו דגן שוברים בדרך כלל את הדימוי של אנשי שמאל. לאנשי הימין קשה להתמודד איתם כי הם מכירים מצוין את צורכי הביטחון של המדינה ויודעים מה טוב לה בתחום הזה. הם גם הקדישו את חייהם למלחמה על ביטחוננו, ואף אחד לא יכול להאשים אותם רק באינטרס אישי או פוליטי.
ניסה למצוא אלטרנטיבה שלטונית. דגן נואם בעצרת השמאל, לפני הבחירות במרץ 2015.
צילום: אבישג שאר ישוב
בשנים האחרונות היו אלה הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ראש המוסד דגן וראש השב"כ יובל דיסקין שבלמו את התקיפה באיראן. הם האמינו שמדובר במהלך ביטחוני מכונן ומסוכן, כמעט מופקר. אחרי שפרשו הטיחו דגן ודיסקין ביקורת קשה בראש הממשלה נתניהו ובמדיניות שלו וטענו שיש דרך אחרת. עם הרזומה של השלושה היה קשה לראש הממשלה להתמודד, והוא נזקק לדרכים אחרות כדי לנצח את הבחירות האחרונות. זה לא המקום לחזור עליהן.
מאיר דגן היה המרשים מכולם. הטיעונים שלו נשמעו חזקים משל האחרים. גם ההערכה העצומה של נתניהו כלפיו העמידה אותו במצב מיוחד של אמינות. אי אפשר היה להתעלם מדבריו. הנאום שנשא דגן בכיכר רבין בעצרת השמאל ערב הבחירות היה מלאכת מחשבת של רטוריקה ששילבה את ההיסטוריה האישית עם הדאגה לעתיד הלאומי. "אויבים לא מפחידים אותי", אמר דגן. "אני חושש מההנהגה שלנו. היעדר חזון, אובדן דרך, אובדן נחישות, אובדן דוגמה אישית, קיפאון מדיני. אנחנו במשבר הגדול ביותר מאז קום המדינה".
דגן ביקש לאורך שנותיו האחרונות, שבהן לחם בגבורה גם במלחת הסרטן, למצוא אלטרנטיבה שלטונית, אבל לא הצליח. אולי הוא עצמו היה יכול להיות האיש, אבל הוא לא רצה וגם לא היה יכול. "לאן אתה הולך, אדוני ראש הממשלה?", שאל דגן בייאוש. הוא כינה את נתניהו "מנהיג שמנהל מערכה אחת בלבד, המערכה לשרידותו, ולכן הוא מדרדר אותנו למדינה דו-לאומית ומביא לסופו של החלום הציוני".
העיניים במוסד נצצו
המסר החשוב ביותר שניסה דגן להעביר הוא שישראל לא צריכה לחשוש מהשלום, חייבת ללכת להסדר נועז עם הפלסטינים, ולא לפחד מהאיומים הביטחוניים שיש מי שמטפח אותם בשיטתיות. הפופוליזם הזה הרתיח את דמו.
הנאום בכיכר רבין לפני שנה, שאותו נשא בקול סדוק ונרגש, היה גם הצוואה של דגן, האיש שהאלוף יוסי בן חנן כינה אותו הבוקר "ענק הענקים של ביטחון ישראל" – ובצדק. "יש לי חלום", חזר דגן על המשפט המפורסם של מרטין לותר קינג. "יש לי חלום להשאיר לשלושת ילדיי ולשבעת נכדיי חברה אחרת. חברה שתדביר את האלימות, שתעניק הזדמנות אמיתית ושוויון אמיתי. אני רוצה שיהיו להם חיים טובים יותר מהחיים שלי".
החיים של דגן היו סוערים ומרתקים, בדיוק כמו תולדות הביטחון של מדינת ישראל. אני זוכר אנקדוטה אחת. ב-2002, כאשר היה ברור כי דגן הולך להתמנות כראש המוסד אחרי אפרים הלוי, פגשתי במקרה כמה אנשים שעובדים בארגון. לא היה קץ לשמחתם. "עכשיו יהיו כאן מבצעים. עכשיו יהיה כאן מוסד אמיתי", הם אמרו לי בעיניים נוצצות.
בתשע שנות עבודתו במוסד, אחרי שתקופת הכהונה שלו הוארכה פעם אחר פעם, אכן נרשמו פעולות יוצאות דופן, בעיקר נגד ראשי הטרור העולמי נגד ישראל. יהי זכרו ברוך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם