"קצב עומד בכל הקריטריונים לשחרור מוקדם מהכלא"
הנשיא לשעבר צפוי לעמוד מול ועדת השחרורים, בניסיון לשכנע אותם כי הוא עומד בתנאים הנדרשים על מנת שמאסרו יקוצר. הוא יעשה זאת למרות שמעולם לא הודה בביצוע המעשים בהם הורשע. עורך דינו: "התנהגותו היא למופת וגילו מתקדם"
לאחר סערת חנינת קצב: נשיא המדינה לשעבר משה קצב עתיד לעמוד בפני ועדת השחרורים שתתכנס ב-27 במרץ ותדון בעניינו. לפי החוק, חברי הוועדה יבחנו שורה של קריטריונים הנוגעים בעיקרם לשתי סוגיות מרכזיות: השאלה האם קצב עדיין מהווה סכנה לציבור, ובחינת התנהגותו במהלך שנות המאסר. ועדת השחרורים לא אמורה לשקלל את העובדה שקצב מעולם לא הודה כי ביצע את המעשים, וכיוצא מזה, גם לא הביע עליהם חרטה.עוד כותרות ב-nrg:
- המשטרה חשדה שאחיו של נשאת מלחם הוא המחבל
- לא צריך להפוך את עונשו של קצב למסע התעללות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
סעיף 9 בחוק שחרור ממאסר על תנאי, המסדיר את פעילותה של ועדת השחרורים ואת נושא החנינה, קובע קריטריונים רבים לשחרור: אופי העבירה בה הורשע האסיר, עברו הפלילי, התנהגותו במהלך מאסרו הכוללת בין היתר את בחינת הליך השיקום שעבר ואת מעורבותו בפלילים בכלא, חוות דעת של שב"ס או המשטרה, חוות דעת נוספת של הרשות לשיקום האסיר, הערכת מסוכנותו ונתונים אישיים (גיל, מצב בריאותי וכיו"ב). כאמור, החוק לא כולל התייחסות לשאת ההודאה.
בשיחה עם nrg מסביר פרופ' אריאל בנדור מאוניברסיטת בר אילן, כי למרות שקיומה של הודאה אינו קריטריון עצמאי, היא עשויה באופן תיאורטי לשמש כשיקול בפני ועדת השחרורים. "לפעמים הודאה היא אינדיקציה של מסוכנות, בעיקר כשאדם סבור שלא ביצע כל רע בעבירה שעבר. במקרה של קצב - הגישה שלו היא שלא היה קשר מיני בכלל, ולכן זה פחות רלוונטי לעניין המסוכנות".
מה דעתך על הטענות כי אין לשחרר את קצב אם לא יודה בביצוע המעשים?
"אני לא חושב שהודאה כשלעצמה בלי הקשר של מסוכנות זה דבר שצריך להתחשב בו לצורך שחרור מוקדם. אנחנו לא יכולים לכפות על אנשים שמבחינתם באופן סובייקטיבי לא ביצעו עבירה, להודות בדבר שהם לא מודים שביצעו. מבחינת הציבור וועדת השחרורים האיש ביצע את העבירה, אבל לא צריך להתנות את השחרור שלו בכך שהוא יודה".
פרופ' בנדור מוסיף כי החוק מציב קריטריון מרכזי נוסף בפני ועדת השחרורים, הנוגע לאמון הציבור במערכת המשפט, באכיפת החוק ובצורך בהרתעת עבריינים פוטנציאלים. "בשנים האחרונות פסיקות בתי המשפט מדגישות את השיקול של אמון הציבור. ובעקבות כך ועדות השחרור. יש עבירות שנתפסות כעבירות כה חמורות כך ששחרור מוקדם של אסיר בעבירות כאלו, יהווה מסר לא ראוי מבחינת הציבור".
בסביבתו של קצב מעריכים כי ועדת השחרורים צפויה להורות על שחרורו, בין היתר, בשל העובדה שחוות הדעת שהוגשו בעניינו חיוביות וקובעות כי התנהגותו בכלא הייתה חיובית וכי לא נשקפת ממנו כל מסוכנות. "אנחנו סבורים שקצב עומד בכל הקריטריונים שמצדיקים את הפחתת עונש המאסר ואת שחרורו המוקדם", כך אמר עו"ד ציון אמיר, שייצג את קצב גם בזמן משפטו, בשיחה עם nrg.
מה לגבי הפגיעה באמון הציבור?
"אי שחרורו של מר קצב הוא זה שיפגע באמון הציבור. לא מדובר על נימוק כללי שיכול לפעול בצורה אוטומטית. הוא צריך להישען על רציונלים מסויימים שלא מתקיימים במקרה שלנו. הוא נענש על העבירות שהורשע בהן. התנהגותו היא למופת וגילו מתקדם. מדובר באיש שהיה בתפקיד רם ונישא ולכן הנפילה שלו היא כואבת יותר מאשר של כל אדם אחר. כל הנימוקים האלו צריכים לעמוד בפני ועדת השחרורים ולהביא אותה לשחרר אותו".
מה לגבי הטענות של ארגוני נשים נגד שחרורו של קצב?
"הטענות של אותם ארגונים אינן מבוססות מבחינה משפטית וחוקית, והם מודעים לכך. הקריטריונים הבסיסיים שמצדיקים את שחרורו של אדם מבוססים על שתי רגליים: האחת – היא התנהגות טובה של אסיר, והשניה היא העדר מסוכנות מצידו של האסיר. משה קצב עומד עם שתי רגליים איתנות על שני הנימוקים האלו. בצורה חד משמעית, כל חוות הדעת שוללות מסוכנות מצידו של משה קצב, ולכן הניסיון של גורמים אינטרסנטיים לחבל באפשרות שחרורו הוא מעשה שלא ייעשה שנוגד את החוק ופוגע באמון הציבור בשלטון החוק ובעיקרון המקודש של שיוויון בפני החוק".
במקרה שבו ועדת השחרורים תבחר שלא לשחרר את קצב, הוא יעבור למסלול החנינה. במסלול זה מספר שלבים: הגשת בקשת חנינה לבית הנשיא, העברת הבקשה למחלקת החנינות במשרד המשפטים, פנייה של מחלקת החנינות לגורמים שונים לצורך קבלת חוות דעת וגיבוש חוות דעת בנושא החנינה, העברת ההמלצות לשרת המשפטים איילת שקד שצריכה אף היא לגבש המלצה בנושא, ובסיום - העברת העמדה הסופית לנשיא ריבלין.
בלשכתו של ריבלין חזרו הבוקר על עמדתם לפיה נושא החנינה ידון רק כשהבקשה תונח על שולחנו של הנשיא, ולאחר גיבוש עמדת משרד המשפטים, וזאת לאור הפרסומים כי הנשיא שוקל בחיוב לחון את קצב.
"בניגוד לפרסומים ובהמשך לפניות רבות המגיעות לבית הנשיא משעות הבוקר נשיא המדינה לא הביע תמיכה במתן חנינה למשה קצב. הנשיא ידון בסוגיה זו ויגבש את עמדתו, אם וכאשר ידרש לכך, זאת רק לאחר שיעמדו בפניו כלל השיקולים הנדרשים לקבלת החלטה כפי שהוא נוהג בכל בקשת חנינה אחרת המובאת לפניו", נמסר היום מבית הנשיא.
בלשכתה של שקד לא הכחישו בצורה גורפת את הפרסום בערוץ 10 לפיה אמרה בשיחות סגורות כי היא תשקול בחיוב את החנינה, אולם אמרו כי השרה תידרש לכך רק לאחר החלטת ועדת השחרורים בסוף החודש.
בכל מקרה, על החלטת ועדת השחרורים ניתן להגיש ערר לבית המשפט לעניינים מנהליים (בית משפט מחוזי). המדינה תוכל לערער במקרה שהוועדה תחליט לשחרר את קצב בניגוד לעמדה העכשווית של משרד המשפטים, ואילו קצב יוכל לערער ואף לעתור לבג"ץ במקרה שהוועדה תדחה את שחרורו.
אם הוועדה תחליט שלא לשחרר את קצב ואם הוא יפנה למסלול החנינה, יהיה צורך בחתימה הן של נשיא המדינה והן של שרת המשפטים. "אין תוקף לחנינה אם שרת המשפטים לא חותמת עליה. זה לא מקרי שיש מחלקת חנינות במשרד המשפטים. יכולים להיות מקרים שבהם דעתה של השרה תהיה שונה מעמדת משרד המשפטים, או שהיא תחליט לשתף פעולה עם נשיא המדינה. בדרך כלל המציאות היא שאם במשרד המשפטים תהיה חוות דעת שלילית השרה לא תלך נגדה", מסביר פרופ' בנדור.
בהתייחסו לנושא החנינה, הוסיף עו"ד אמיר כי משפטנים בכירים רבים, וביניהם שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, ונשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק, הביעו תמיכה בשחרורו של קצב. "הם סברו שהוא כבר שילם מחיר כבד בגין המעשים בהם הורשע ושהגיע הזמן לשחרר אותו".
שוחחת איתו לאחרונה? איך הוא מרגיש לפני הדיון בוועדת השחרורים?
"אני מדבר איתו הרבה מאוד בטלפון, כמעט מדי יום. מדובר באדם סובל, לא בריא, שספון בדלת אמותיו בכלא. ולאחר שחרורו הוא יהיה ספון בדלת אמות ביתו ומשפחתו. הוא רוצה להיעלם מהחיים הציבוריים. אין לו שום עניין להתעמת עם איש, ולא לקרוא תיגר על איש והוא רוצה לחזור לחייו ככל שניתן בשנים שנותרו לו".
כזכור, נשיא המדינה לשעבר משה קצב, הורשע בדצמבר 2010 בשתי עבירות אונס שאותו ביצע בעובדת משרד התיירות ובעבירת מעשה מגונה בכוח שאותה ביצע כלפי עובדת בית הנשיא. השופט ג'ורג' קרא, ראש ההרכב שדן בתיק של קצב בבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי עדותו של קצב "הייתה זרועה בשקרים" וכי האליבי שלו הופרך. מעשי האונס שבגינם הורשע קצב התרחשו בשנת 1998 בעת שכיהן כשר התיירות בממשלת הליכוד.
במרץ 2011 נגזר על קצב עונש של שבע שנות מאסר אותו החל לרצות בדצמבר של אותה השנה. כבר מתחילת הפרשה שהתפוצצה בשנת 2006 (בעקבות פנייתו של קצב ליועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז – א.ס.), טען קצב כי הוא קורבן למסע רדיפה של רשויות החוק. קצב אף ביטל את הסדר הטיעון וזאת בעקבות רצונו "להילחם על חפותו".
אקו"ם