נכנס לחומש, נעצר וזוכה בשל "אפליית יהודים"
גבר שנכנס לתחומי היישוב שפונה בתוכנית ההתנתקות טען להגנתו כי המדינה מפלה בין אזרחיה היהודים לערבים בכל הנוגע לאכיפת החוק. השופטת קבעה: "העמדתו לדין הינה פסולה, מקוממת ומצדיקה את זיכויו. בהבחנה יש פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות"
בקיץ 2005 פונה היישוב חומש שבצפון השומרון במסגרת תוכנית ההתנתקות. החוק הישראלי אוסר להיכנס לשטחי היישוב, אולם מאז ועד היום נמשכת תופעה של כניסת יהודים למקום. פסק דין שניתן לאחרונה מלמד כי המדינה אוכפת את החוק בנושא כשהדבר נוגע לאזרחיה היהודים, אולם מעלימה עין כשמדובר בערביי ישראל.עוד כותרות ב-nrg:
הרב שהקים ארגון להומואים דתיים נעצר בחשד לגניבה
ח"כ שפיר לשר בנט: "י-ם? באנו לכאן ממצרים"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בכתב האישום שהוגש נגד גבר, שביקש לשמור על עילום שם, הוא הואשם כי עבר על החוק ליישום תוכנית ההתנתקות, האוסר על כניסה לשטח שבו שכן בעבר חומש. בכתב האישום נטען כי בשני מקרים שונים במהלך 2010 נכנס הנאשם לשטח היישוב. בתשובתו לכתב האישום הוא כפר במיוחס לו וטען באמצעות עורך דינו, שרון דניאלי מהסנגוריה הציבורית, כי המקום שבו נתפס אינו נמצא בתחומי היישוב חומש. עוד טען כי המדינה אוכפת את החוק בצורה בררנית, משום שהיא מאפשרת לערבים-ישראלים להיכנס לשטחים שפונו במהלך ההתנתקות.
על אף שבית משפט השלום קבע כי הוא עבר על החוק, הוא קיבל את טענתו וזיכה אותו. "מדיניות אכיפה לא שוויונית שהביאה לאבחנה גורפת בין הנאשם היהודי לערביי ישראל והעמדתו לדין הינה פסולה, מקוממת ומצדיקה את זיכוי הנאשם", כתבה השופטת נאוה בכור. פסק הדין העלה כי האכיפה הבררנית שאותה נוקטת ישראל היא מכוונת, ונועדה להגן על יהודים מסכנת חטיפה ולחזק את הפעילות הכלכלית ברשות הפלסטינית.
העדויות שנשמעו במהלך המשפט העלו כי תופעת הכניסה של יהודים לחומש מוכרת לכוחות הביטחון – אלה מבצעים באזור סריקות באופן תדיר. עדויותיהם של שוטרים לימדו כי במהלך שנת 2010 התרחשו עשרות מקרים של כניסה לשטח חומש על ידי יהודים. לדבריהם, הנאשם נתפס יחד עם מתיישבים נוספים כשברשותם שקי שינה, תיקים גדולים, צידניות, כיסאות וציוד נוסף. הנאשם, לפי אחת העדויות, אף נשא עליו נשק שקיבל מצה"ל לצורך פעילות הגנה מרחבית ביישוב שבו הוא מתגורר.
הנאשם עצמו העיד כי שנתיים לאחר ההתנתקות הוא המשיך לגור ביישוב שא-נור, שפונה גם כן בהתנתקות, ולאחר שפונה גם משם עבר ליצהר שבשומרון. הוא אישר כי השתתף בכמה "עליות" לחומש, אך טען כי לא ידע שהדבר אסור על פי חוק. בכל הנוגע למעשים שתוארו בכתב האישום, הוא טען כי שהה במערות הסמוכות לחומש ולא בשטחי היישוב עצמו, במסגרת "שבתות שטח" שהוא נוהג לערוך.
בפסק הדין כתבה השופטת בכור כי הנאשם שתק בחלק ניכר מזמן החקירה משום שחשב כי מדובר ב"חקירות פוליטיות שעניינן רדיפה אישית של מתיישבי השומרון". כך הסביר את העובדה כי שינה את הגרסה שהציג לחוקרים בעת שהעיד בבית המשפט שלא נכנס למעשה אל תוך חומש במועדים שתוארו בכתב האישום.
השופטת בכור דחתה את טענת הנאשם שלפיה לא שהה בתחומי חומש. "אין ספק בלבי בדבר אהבת הנאשם לארץ ישראל, אולם דווקא בשל כך ומטעם זה בדיוק – ניכר כי שב וחזר לאותם מקומות שהיוו יישוב יהודי בעבר, חרף העובדה שידע שהדבר אסור לפי החוק", היא קבעה.
ואולם, על אף שדחתה את גרסתו זו, השופטת החליטה כאמור לזכותו לאחר שקיבלה את טענת האכיפה הבררנית. בפסק דינה היא סקרה את עדותו של אלוף-משנה דורון בן ברק, היועץ המשפטי של אוגדת איו"ש, שהעיד כי אכן קיים שוני באכיפת החוק ככל שהדבר נוגע לערבים-ישראלים המבקרים בחומש, המוגדר שטח C, שבו הסמכויות הביטחוניות והאזרחיות נמצאות בידי צה"ל והמנהל האזרחי.
"הסיכון הנשקף לערבי-ישראלי הנכנס לשטח A נמוך בצורה משמעותית מהסיכון לישראלי ממוצא יהודי, דבר המצדיק לדידו את הצורך באכיפה מוגברת כלפי יהודים המפרים את איסור הכניסה לשטח", כתבה השופטת בכור כשהיא מזכירה את השטחים שבשליטה מלאה של הפלסטינים, גם ביטחונית.
בן ברק העיד כי למדינת ישראל אינטרס בהקלה במדיניות האכיפה כלפי ערבים-ישראלים, וזאת משום שהדבר מסייע לשמירה על יציבותה הכלכלית של הרשות הפלסטינית. לדבריו, ישראל פועלת לסיוע ל"סחר נוח בין הפלסטינים לערביי ישראל", דבר הכולל הגנה על קניין הפרט הכולל את מניעת הכניסה מיהודים לאדמות חומש, הנחשבות כיום לאדמות פלסטיניות. לפי ההערכות שמסר במשפט, כמאות מערביי ישראל נכנסים מדי יום לשטחי A, תופעה שמתרחשת בעיקר בשטחים שבהם אין בקרה מאוישת של חיילים.
עוד אמר בן ברק בעדותו כי עליית יהודים לחומש – הנכלל כאמור בשטחי C – נאכפת בצורה מקיפה יותר, בין היתר מטעמים של חוק וסדר וסכנה לביטחון העולים למקום, הכוללת אף אפשרות של חטיפה.
השופטת בכור קבעה כי אכן מדובר באכיפה בררנית, משום שהחוק מחייב גם את ערביי ישראל, אף הם אזרחי המדינה. "שלטי האזהרה המפוזרים בכניסה לשטחי A כוללים במפורש כיתוב בשפה הערבית והעברית – ללמדנו כי הם באים להזהיר את שתי האוכלוסיות של מדינת ישראל. ההבחנה (בין יהודים לערבים, א"ס) מהווה פגם במדיניות אכיפת אזורי הכניסה הרלוונטיים – והיא אינה ראויה, אינה מוצדקת ויש בה פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות", קבעה.
"השיקול הביטחוני אינו מצדיק הבחנה בין יהודים וערבים אזרחי ישראל כיוון שאין להבחין באופן מובהק בין ערבי ויהודי בכניסה לשטח באופן המסכן באופן שווה את ביטחונם". בכל הנוגע לשיקול הכלכלי, כתבה השופטת בכור כי הוא "אינו מצדיק פגיעה כה משמעותית בשוויון בין בני אדם מפני החוק", והוסיפה כי "גם כניסתם של יהודים תורמת לכלכלת האזור".
אקו"ם