אף שקיוו אחרת: אולמרט והרב פינטו נכנסו לכלא
האחד נבחר ציבור, השני רב מקובל בעיני חסידיו. האחד נכנס לאגף האחמ"ים, השני יבלה בעיקר במרכז הרפואי של השב"ס. גם אולמרט וגם הרב פינטו קיוו שלא יגיעו לכלא, השבוע החלו לרצות את עונשם
אהוד אולמרט היה ראש ממשלת ישראל. הרב יאשיהו פינטו, בעיני חסידיו, היה ראש ממשלת העם היהודי. רגע לפני שנכנס לכלא ניצן ברמלה, יום אחרי אולמרט, ביקש הרב מאנשיו להמשיך ולהדביק כל יהודי בתורתו ולהרחיב את שורות ישיבתו 'שובה ישראל', עד שיצטרפו אליה כולם.
עוד כותרות ב-nrg:
- יעלון מגבה את איזנקוט: "לדעת לנצח ולהישאר בני אדם"
- העימות שהוביל לרצח: ביקור במסעדה לא כשרה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בימיו הגדולים, לפני המשבר הנוכחי, היה הרב פינטו אבן שואבת לרבים. הוא הצטייר כאיש מתון, ריאליסט, מדבר בגובה העיניים עם כל מי שהצליח להתקרב אליו. לא מפחית בערכם של החילונים, ופעמים רבות מחשיב אותם יותר מהאחרים.
הלימוד, הדרשות, השפה המיוחדת, הכריזמה, שושלת היוחסין והכוחות שמיוחסים לו הפכו את הרב פינטו לפופולרי. פוליטיקאים ואישי ציבור, ראשי מערכת הביטחון, קציני משטרה, עשירי הארץ ועיתונאים נהגו לפקוד את החצר. הרב עצמו הפך את החיבור עם הידוענים לאסטרטגיה. הנוכחות של שרים וחברי כנסת הגבירה את הפרסום ואת היוקרה, ומשכו עוד ועוד אנשים לישיבה. הרב ידע גם לקשור קצוות בצמרת המדינה וליצור חיבורים. במו עיניי ראיתי ניצב במשטרה שאחז בידו של הרב ולא עזב אותה עד שיובטח לו שיהיה המפכ"ל הבא. גם הכסף זרם לחצר הרב כמעט בלי הגבלה, ואולי גרם לכל הצרות. תיכף נחזור לשם.
אולמרט והרב פינטו בחרו להיפרד מהציבור בדרכים שונות. אולמרט צילם סרטון וידאו קצר שבו סיפר כי הוא עובר שינוי כואב ומוזר. באופן טבעי, אולמרט נראה בסרטון רע ומיוסר, הודה שעשה טעויות אבל אמר שהן לא היו פליליות. מעניין למה התכוון, אחרי אלפי עמודי פרוטוקול והכרעות דין שתיארו את מעשיו הנלוזים. הרב פינטו העדיף להיפרד מקהל חסידיו בשידור חי. הוא הזמין לביתו באשדוד עשרות מאנשיו, נשא בפניהם דרשה קצרה וענה לשאלות. גם לשאלות קשות. הרב הודה שהוא לא חף מטעויות. "רבי ישמעאל בן אלישע, שזלזל בכבודה של אישה שהמתינה לו, היה בין עשרת הרוגי מלכות וראשו נכרת. אז מה אני אגיד?", הוא שאל.
הוא ביקש מאנשיו לשמוח לפני כניסתו לכלא, אבל הם התקשו למלא את בקשתו. הדמות הכחושה של פינטו, חולה סרטן שנכנס ויוצא מבתי חולים בעשרים השנים האחרונות ושנכנס למאסר של שנה בעבירות שוחד ושיבוש הליכים, לא מילאה את החסידים בגיל ודיצה. גם לא בחודש אדר. "יותר קל לצום מלהיות שמח", אמר לי מישהו. בבית באשדוד, לפני הכניסה לכלא, החל הרב לשיר עם חסידיו מזמור שחיבר אחד מאבותיו, הרב יעקב אבוחצירא, לכבוד רבי שמעון בר יוחאי. ברגע מסוים הם השתתקו והוא המשיך לשיר לבד, בניגון אשכנזי, כיאה לבוגר ישיבה ליטאית.
אהוד אולמרט, שלא כמו הרב פינטו, הוא נבחר ציבור. בסרטון ששחרר הדגיש אולמרט כי את העברות הוא לא ביצע, למצער, בשנים שבהן כיהן כראש הממשלה. בתקופה הזו הופקדה בידיו "האחריות העליונה לשמירת ביטחונם של אזרחי ישראל", כך אמר. כאן, לפחות, הוא לא מעל באמון הציבור. בשנים האחרונות קיבל אולמרט יחס של בוז מהציבור, שחש נבגד. בימים האחרונים אפשר לזהות תחושות של צער ורחמים על האיש שניגש ביום שני בראש מורכן לכלא מעשיהו, מלווה במאבטח ממלכתי שנותר חסר מעש אחרי שדלת הברזל נטרקה. עיתונאית שכתבה מאמרי ביקורת קשים נגד אולמרט סיפרה לי שעיניה מלאו דמעות נוכח המראה העצוב.
הרב פינטו בא מסביבה אחרת. בעיני חסידיו המאמינים הוא יישאר תמיד קדוש מעונה, שנפל בפח בידי קצין משטרה שהיה אחד מנאמניו. מאות אלפי שקלים שהעביר לתת־ניצב אפרים ברכה ז"ל בתמורה למידע על תיק שבו הסתבך, וההודאה בשוחד ובשיבוש הליכים במסגרת עסקת טיעון - לא משכנעים את אנשיו. מבחינתם, ההודאה באה רק להציל את אשתו, הרבנית דבורה רבקה, שאינה בריאה בנפשה. ההתאבדות הטרגית של תנ"צ ברכה רק מגבירה את ההערצה כלפי הרב והחשש מפניו בקרב המאמינים.
הכסף הגדול עומד מאחורי כל הצרות של הרב פינטו. טייקונים בארץ ובעולם שהוקסמו מאישיותו הזרימו לישיבה עשרות מיליוני דולרים לאורך השנים. הכסף החזיק את התלמידים ושימש לצדקה, אבל משך לחצר טיפוסים מפוקפקים ותאבי בצע שסיבכו אותו בניו־יורק בתחילת העשור. הם סחטו אותו והפכו את חייו לגיהנום. בהמשך הסתבך בפרשת השוחד גם בארץ. הוא צעיר, רק בן 43. לאורך השנים נחשף לסכומי עתק, ויעץ לטייקונים לפני שביצעו עסקאות בסדר גודל אגדי. אני מכיר אותו מקרוב. ייתכן שלקה בתסמונת אריה דרעי. הכסף והעוצמה סחררו את ראשו, המותר והאסור התערבבו אצלו לפעמים בלי הכרה, עד שמצא עצמו מאחורי הסורגים.
אולמרט ופינטו קיוו בסתר לבם שלא ייכנסו לכלא. "אני לא אשב יום אחד בבית סוהר", הודיע אולמרט לחברו שר האוצר לשעבר רוני בר־און, אחרי שכבר נידון למאסר. אולמרט נהג כבוד בפרקליטות, וידע להחניף לשופטי בית המשפט המחוזי בירושלים בסיבוב הראשון. העסק השתלם. הוא זוכה בפרשיות טלנסקי וראשונטורס, והורשע רק בעברת מרמה בתיק מרכז ההשקעות. חבריו הנלהבים איבדו כל רסן וקראו לפרקליט המחוז להתאבד בעקבות פסק הדין. בפרקליטות לא שכחו את הדברים, וכשנפלו לידיהם הקלטות של שולה זקן עבדו שם יומם ולילה כדי להפוך את הזיכוי. אולמרט אכן הורשע ונדון לשמונה חודשי מאסר על תיק טלנסקי. השבוע הוא החל לרצות שנה ושבעה חודשים על השוחד שקיבל בתיק הולילנד, ועל פרשת השיבוש שהתגלתה בקלטות זקן.
גם הרב פינטו טעה. הוא לא הפסיק להתריס נגד בתי המשפט והפרקליטות, גם אחרי שנחתמה איתו עסקת הטיעון. אולי היה חייב את זה לחסידיו. שניהם, גם אולמרט וגם הרב פינטו, היו צריכים ללמוד מצחי הנגבי. פוליטיקאי שהועמד לדין, אבל גילה סבלנות ברזל והשכיל להרכין ראש בפני רשויות החוק כאילו היה פקיד עזר בבית המשפט. הייתי בבית משפט השלום בירושלים ביולי 2010, כשהנגבי זוכה בתיק המינויים הפוליטיים. השופטים המחויכים בישרו לו בשמחה שהוא יכול לחזור לחיים הפוליטיים. אילו הרב פינטו היה נוהג בשקט כפי שהוא עושה היום, ייתכן שבית המשפט העליון היה מתחשב במצבו הבריאותי החמור, כפי שעשה עם חולה סרטן אחרי שנדון למאסר, אורי לופוליאנסקי. אחרת אי אפשר להבין מדוע חולה אחד נכלא והשני לא.
הרב פינטו הולך לבלות את ימיו הבאים בעיקר במר"ש, המרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר. הוא זקוק לטיפולים יומיומיים בשל מחלתו. אם יעבור לאגף הדתי הוא יזכה כנראה לכבוד מלכים כיאה לרב מקובל, נכדו של הבבא סאלי. הרב עצמו מדבר על תיקון גדול ועל אירוע היסטורי שיזעזע את המדינה. חסידיו אומרים שדווקא בכלא הוא ישתחרר מטבעת המקורבים שסוגרת עליו. אולי יעלה לדרגה רוחנית ויכתוב עוד ספר. "תדעו, אין דבר שיכול לגרום לנו נזק", הבטיח לאנשיו לפני שנכלא.
אולמרט התחיל לשבת באגף האח"מים בכלא, שהוכשר לכבודו. אסירים לשעבר במעשיהו שאיתם שוחחתי הביטו בקנאה בתמונות האגף החדש. הם שמו לב בעיקר למזגן, האביזר הכי מבוקש בתאי הכלא מאז ומעולם. אולמרט יכול גם להתנחם בחבריו לתא, יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים לשעבר דני דנקנר, ומהנדס העיר ירושלים לשעבר אורי שטרית. אותם הוא מכיר היטב. עם אסיר אחר באגף, אביגדור קלנר, גם הוא מורשע בפרשת הולילנד, חלק אולמרט חדר במעונות הסטודנטים בירושלים לפני 45 שנה. איזו סגירת מעגל.
ובכל זאת, גם אולמרט נפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. מי שעישן סיגרים עם מנהיגי תבל ובילה על גג העולם יושב היום בתא קטן, עם שני שותפים, ישן על מזרן דק ונתון לסדר יום שהוא לא קובע. "אני לא מכיר אסיר חדש שלא בוכה בלילה הראשון", אמר לי בוגר מעשיהו. "אלה חיים מסוג אחר".
ביום שלישי, אחרי הופעה בטלוויזיה באולפני הבירה, קפצתי לשוק מחנה יהודה הסמוך. אני מרבה להסתובב שם לא רק כדי לקנות או לאכול במסעדות המעולות, אלא כדי לפגוש מכרים וחברים או סתם לטייל בין הדוכנים. יש בשוק אווירה שמזמינה קשר בלתי אמצעי. רבים ניגשים אליך סתם כדי לספר משהו או להחליף דעות. בימים של מזג אוויר נפלא, כמו שהיה השבוע, השוק היה המקום לבלות בו.
רק שהפעם זה היה שונה. אחד ממוכרי הירקות בכניסה לשוק, אדם נעים וידידותי בדרך כלל, ראה אותי והחל לקלל ולגדף בקולי קולות. "אתה שמאלני זבל, אוהב ערבים, תתבייש לך". ניסיתי להשיב לו בנימוס והסברתי לו שזו מדינה דמוקרטית, ולא כולם חייבים לחשוב כמוהו. האיש לא השתכנע, כמובן. גל ההסתה נגד התקשורת, השתולים, הבוגדים ואוהבי הערבים, סחף כנראה גם אותו.
הצעקות של האיש גברו, והקהילו למקום קונים ועוברי אורח רבים. המוכר הצביע עלי ואמר לכולם: "תראו אותו, זה דאעש. אני שומע אותו בתקשורת. שמאלן, מנוול". ברפרטואר היו גם קללות נאות בערבית. עכשיו גם אני התעצבנתי, ניגשתי אליו וצעקתי: "אתה יכול לסתום את הפה שלך, אבל את שלי לא תצליח". האיש לא ציפה למענה כזה מעיתונאי חנון, ממושקף, בעל מראה אשכנזי. הוא ניגש בתנוחה מאיימת, אבל לא העז לתקוף. אחרת היה חוטף בחזרה.
"למה ככה?", שאלו אותנו הסובבים. כמה התייצבו לצדי, וביקשו ממנו להפסיק. "כל אחד שיגיד מה שהוא רוצה", קראה לעברו אישה אחת. המהומה שככה, האנשים התרחקו, הפועלים הערבים שהשמאלן אוהב חזרו לעבוד על הבסטות, אבל הרוח הרעה המשיכה לנשב. רוח רעה ועוינת, שלא נתקלתי בה עד היום.
אקו"ם