רפאלי נגד לוינסון - המחאה מקדשת את האמצעים?
עיתונאי הארץ פרסם את מספר הטלפון של ממציא אפליקציית בליינדספוט וכעת הוא נתבע על פגיעה בפרטיות. ביהמ"ש יכריע האם אכן נעברה עבירה
בימים האחרונים לא ניתן היה לפספס את הדיון אודות אפליקציית בליינדספוט, אפליקציית הודעות אנונימיות, המאפשרת לשלוח הודעות לאנשי קשר, מבלי שהללו ידעו את זהות השולח.עוד כותרות ב-nrg:
• תוקם מנהלת חדשה במשטרה לטיפול במגזר הערבי
• כוכב ברצלונה נידון לשנת מאסר בגין עבירות מס
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
דיון משפטי על האנונימיות התחולל בארץ לפני כמה שנים, בעיקר סביב התמודדותו של עולם המשפט עם תופעת הטוקבקים. למי שכבר הספיק לשכוח, עד הופעתן של הרשתות החברתיות, זירת הדיונים העיקרית התרחשה בשדה הטוקבקים (עם כוכבי הז'אנר – "אחד שיודע" ו"פצצה 2000"). המשפט ניסה להתמודד עם שאלת לשון הרע ברשת הווירטואלית והעובדה שמעטה האנונימיות גורם ליד להיות קלה על המקלדת. המתח בין האנונימיות – שמאפשרת שיח חופשי ופתוח לבין פגיעות שעלולות להיווצר, הביא לדיונים משפטיים ואפילו לניסיון לחוקק חוק שיאפשר לספק אינטרנט לחשוף זהות של טוקבקיסטים, במקרה שאלו הפיצו לשון הרע.
בינתיים, קרנם של הטוקבקיסטים ירדה, ורוב הדיונים מתנהלים כיום גלויי פנים דרך הרשתות החברתיות. במובן מסוים "בליינדספוט" מחזירה אותנו לדיון הישן – שכן שוב פוטנציאל הפגיעה של השימוש בטכנולוגיה האנונימית עומד על המאזניים.
אך לא האנונימיות עומדת כעת למשפט, אלא שאלת פרטיותו של דור רפאלי, אחד מיזמי האפליקציה. כידוע, הורים, אנשי חינוך ותלמידי תיכון מתחו ביקורת נוקבת על האפליקציה ואף קראו לסגירתה. במסגרת המחאה הציבורית, פרסם העיתונאי חיים לוינסון פוסט עם מספר הטלפון של רפאלי. "מכיוון שהוא אוהב סמסים אנונימיים, למה שלא תסמסו לו כמה הוא גדול?", כתב לוינסון.
כעת רפאלי תובע את לוינסון בעוולה של פגיעה בפרטיותו. השאלה המשפטית פה האם אכן פרסום מספר הטלפון של דור רפאלי ברשת החברתית עולה כדי הפרת חוק הגנת הפרטיות. בעקבות אותו פרסום, קיבל רפאלי הודעות רבות. בכתב התביעה שהגיש לבית המשפט הוא מתאר "מאות" הודעות ושיחות שקיבל "בכל שעות היום והלילה".
סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות קובע את הדרכים האסורות לפגיעה בפרטיות. כך בין היתר, נאסר שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה נמסרה, וכן נאסר על פרסומו של דבר שהושג בדרך זו.
השאלה הראשונה היא האם מספר הטלפון הוא "עניינו הפרטי" של אדם, החוסה תחת הגדרת הפרטיות. בעוד שגישה אחת תטען כי מובן מאליו שמספר טלפון הינו עניין פרטי שאין לפרסמו ברבים, הרי שגישה אחרת תטען כי על מנת לבחון האם דבר מהווה פגיעה בפרטיות, יש לבחון אותו על פי ההקשר שבו פורסם. כאן למשל, יש משמעות לשאלה האם ניתן להשיג את מספר הטלפון של דור רפאלי בדרכים מקובלות (כגון 144), או שמא מדובר במספר חסוי, שאינו מופץ ברבים. כמובן רפאלי יבקש להדגיש כי הנייד שלו אינו גלוי ואינו ידוע. מנגד, בעידן הרשת, ייתכן שכל אחד היה יכול לאתרו בדרך כלשהי, דבר שמקטין את סיכויי התביעה.
אחד הסייגים של פגיעה בפרטיות, הוא במקרה שבפגיעה היה עניין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות העניין. כמובן, לא מדובר בעניין ציבורי "רכילותי", אלא במצבים בהם פרסום ענייניו של אדם פרטי מביאים תועלת לציבור. במקרה הנוכחי, האפליקציה עוררה דיון בכנסת, שיח ברשת, ועיסוק נרחב בכלי התקשורת.
דאגה לציבור מפני סיכונים שונים נכללת תחת קטגוריה של "עניין ציבורי". האם ההגנה הזו תעמוד ללוינסון? לכאורה, ניתן לומר, כי פרסום מספר הטלפון של רפאלי נועדה על מנת להגן על הציבור והנוער בפרט, מפני הסיכון הטמון בשימוש באפליקציה. לשם כך יש לבחון האם פרסום מספר הטלפון של רפאלי רלוונטי לצורך המטרה של צמצום הסיכון הציבורי (אם אכן זו המטרה).
כאן, יש חולשה בהצדקת הפגיעה. ראשית, בגלל העדר קשר ישיר בין הפגיעה בפרטיותו של דור לבין צמצום הסיכון בשימוש באפליקציה, ושנית, לאור החלטה שהתקבלה לאחרונה בעניין אחר. מדובר במאבק שניהל עורך הדין גיא אופיר נגד חברת פייסבוק. אופיר טען כי פייסבוק אינה נותנת מענה ראוי להסרת תכנים פוגעניים מהרשת, ומחה על כך שלנפגעי הרשת הישראלים אין שום אפשרות ליצור קשר עם החברה. כאמצעי לחץ, ביקש עו"ד אופיר לפרסם את פרטיה האישיים של מנכ"לית פייסבוק ישראל – עדי סופר תאני, על מנת שגולשים המעוניינים להסיר תכנים יפנו אליה ישירות. היא מצידה הזדרזה להגיש תביעה לצו מניעה על מנת למנוע ממנו לפרסם את פרטיה. החשוב לענייננו, הוא קביעת בית המשפט באשר לאינטרס הציבורי: "הפגיעה בפרטיות מגלמת את אינטרס היחיד שלא להיות מוטרד בצנעת חייו על ידי אחרים", נכתב בהחלטה, "לא ניתן להכשיר מחאה ציבורית, צודקת ככל שתהיה, באמצעות פגיעה קשה בפרטיותה של המבקשת ובני משפחתה".
ניתן לשער כי גם במקרה לוינסון-רפאלי יהיה קשה להצדיק את הפגיעה בפרטיות בטענה של הגנה על אינטרס ציבורי, והדיון המשפטי יתמקד בשאלת קיומה של הפגיעה בפרטיות.
ישנו קו ישיר שעובר בין אנונימיות לבריונות. האפליקציה של דור רפאלי אכן מסוכנת, ודאי לילדים ונוער. הגבלתה בחקיקה (כפי שהוצע לאחרונה) הוא אקט לא יעיל ולא מאוד חכם. לעומת זאת, מחאה ציבורית נגד האפליקציה היא אמצעי דמוקרטי לגיטימי. אך האם המחאה מקדשת את האמצעים? בית המשפט יידרש להכריע בשאלה זו.
אקו"ם