כשאובמה בכה
הנשיא האמריקני הפך מ"אובמה לא דרמה" לאחד שנתפס יותר ויותר כשדמעות זולגות מעיניו. אבל למה זה לא קורה כשמדברים על נרצחי הטרור האסלאמי, ומה יקרה כשנתניהו יתחיל לבכות?
לכל נשיא אמריקני מאז ייסודה של ארה"ב ועד היום יש לפחות כינוי אחד שבו הוא מוכר מלבד שמו: ג'ורג' וושינגטון הוא "אב האומה", תומס ג'פרסון היה "איש העם", דווייט אייזנהאוור קיבל את השם "אייק", ולנשיא הקודם גו'רג' בוש הבן הודבק הכינוי "דוביה", המבוסס על צורת הגיית האות דאבליו במבטא הטקסני, הגם שזה טרם הצליח לתפוס בציבור הרחב.
האמריקנים אוהבים מאוד להמציא כינויים לנשיאיהם, כך מתברר. חלקם באים לשבח, אחרים להשפיל. מאחורי הנשיא השמיני של ארה"ב, מרטין ון-ביורן, השתרכו לא פחות מ-11 כינויים. אחד הבולטים שבהם היה "הקוסם הקטן", כך שאפשר לנחש לאיזה כיוון נשבה גם רוחם של שאר העשרה.
לנשיא ברק אובמה יש לפחות כינוי אחד בלבד עד כה: "אובמה ללא דרמה" (No drama Obama). הכינוי הקליט והמתחרז הוענק למנהיג העולם החופשי בעקבות קמפיין הבחירות לנשיאות ב-2008, שבו הפגין קור רוח מרשים ושיווק את עצמו להמונים - בארה"ב ומחוצה לה - כדג קר שאינו מתרגש מדבר.
אובמה מזיל דמעה בהופעה של אריתה פרנקלין:
הפעם הראשונה שבה החלה התדמית הזו להיסדק הייתה ארבע שנים בדיוק לאחר מכן, כאשר אובמה פרץ בבכי בזמן שהודה לפעיליו בסיום מערכת הבחירות שבסופה נשלחה לקדנציה שנייה בבית הלבן. מאז ועד היום נראה שאובמה לא מצליח לעצור את הדמעות.
רק החודש קלטו אותו המצלמות בוכה פעמיים: בהופעה של אריתה פרנקלין בטקס בוושינגטון, ובנאום שנשא השבוע בכינוס שנועד להגביל את מכירת כלי הנשק בארה"ב. אובמה הזיל דמעות גם לאחר דבריו של אב לנער שנהרג בטבח בקונטיקט ב-2012. על אותו טבח בכה אובמה גם בזמן אמת, ובין לבין ניתן למנות גם את בכיו של נשיא ארה"ב לפני כשנה על כך שבתו מליה עזבה את הבית לטובת לימודים בקולג'. בכתבה שהופיעה ב'גרדיאן' הבריטי צוטט אובמה כאומר: "אני מתחיל לבכות באמצע היום, ולא יודע להסביר זאת".
גברים בכו משחר ההיסטוריה, כולל מנהיגים גדולים. יעקב אבינו - ולהבדיל גם עשו - בכו. גם יוסף הזיל דמעות בהזדמנויות תדירות למדי. דוד, שאול, חזקיהו ויואש – כולם בכו גם בכו. הבכי כמובן לא שייך בלעדית לאבות העם היהודי, וב'איליאדה', אחת משתי היצירות הכבירות של הומרוס, הבכי זורם כדם כאשר צבאות יווניים לא מפסיקים להזיל דמעות אחרי קרבות קשים. גם מלך טרויה האחרון פריאמוס בכה בכי תמרורים על מות בנו.
ברוח הפוליטקלי קורקט הנהוגה כיום, מובן שאין דרך לזלזל במנהיג בוכה. הרי הדבר רק מראה על רגישותו הרבה ועל החמלה שהוא מפגין כלפי צאן מרעיתו, וזאת כמובן לעומת מנהיגים אחרים, שמתעקשים לא לבכות ובכך חושפים את עורלת לבם.
הבעיה אצל אובמה היא לא עצם יכולתו לפרוק רגשות בפומבי, אלא הסלקטיביות - לפחות זו הנראית לעין הלא יבשה - שבה הדבר נעשה. במשך שבע שנות כהונתו לא נתפס אובמה מזיל דמעה בפומבי על הרוגי טרור. הכוונה, כמובן, לטרור אסלאמי - כי מה לעשות, זה הטרור שרץ היום חזק בעולם, כולל בארה"ב. אחרי הטבח בפריז הוא דיבר בשקט ובנועם, ממש "לא דרמה אובמה", אבל אף דמעה לא הצליחה לחצות את מפתן עיניו.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
סוגיית נשיאת הנשק בארה"ב עתיקה כמעט מהיווסדה של המדינה, מאז שהוכנס לחוקה התיקון השני המתיר לאזרחים לשאת נשק. כיום החלוקה בין תומכי הישארות המצב על כנו ובין התומכים בשינוי דרמטי של המצב – כלומר, אלו המצדדים בהטלת מגבלות חמורות על מכירת נשק – מקבילה כמעט לחלוטין לחלוקה שבין דמוקרטים לרפובליקנים. מדובר באחד הכישלונות הגדולים ביותר של הנשיא המכהן, שבמשך שבע שנים תמימות לא הצליח לשנות את המצב החוקתי.
אך האם נשיאת הנשק בארה"ב היא באמת נושא בוער וכואב יותר מאשר עשרות אלפי הרוגים בסוריה ועשרות רבות בצרפת? היי, יש גם כמה הרוגים מאירועי טרור אסלאמי באיזו פרובינציה ששמה - נו, לוקח לי קצת זמן להיזכר בו - ישראל. אבל אלה כנראה לא שווים דמעות נשיאותיות.
הפער בין דמותו של אובמה כפי ששווקה בעבר ובין זו הנוכחית, בין האיש הקר, המנוכר והאדיש ובין נשיא החם, האותנטי והרגיש, מעורר אפילו תיאוריות קשר. לפי אחת מהן, שהביעה אחת המנחות בערוץ 'פוקס', העוין לאובמה, הנשיא פשוט השתמש בבצל חי בזמן הנכון בנאום כדי שדמעות יחלו לזלוג על לחייו. אמנם אפשר לגחך לשמע האפשרות הזו, אבל העובדה שהיא בכלל עולה על הפרק חושפת משהו שמפריע לאמריקנים רבים בהתנהלות הנשיא.
בין השאר, בדיוק על הפער הזה שבין אובמה האמיתי ובין זה המהונדס והמתופעל מרחוק, אשר פועל על פי אג'נדות המתאימות לו כרגע, נכנס דונלד טראמפ. האמריקני הממוצע, שלא מבין מה פתאום הנשיא שלו בוכה פעמיים בחודש, אומר לעצמו שהנה מישהו שלא יבכה לעולם, מישהו שיחסו לטרור האסלאמי יהיה רציני ותקיף לפחות כמו בסוגיית כלי הנשק - שבעיני רבים מאזרחי ארה"ב מהווים חלק מהאתוס האמריקני שהם חוששים כי בכוונת אובמה והליברלים-דמוקרטים להרוס.
ראש הממשלה בנימין נתניהו לא בוכה, לפחות לא בפומבי. העובדה הזו הספיקה השבוע ללא מעט אנשי שמאל לחבוט בו: "תראו איך אובמה מרשה לעצמו לבכות, ואילו לנתניהו פשוט לא אכפת מאזרחיו". באמת לא יפריע לי שנתניהו יבכה קצת בשידור חי, יכול להיות שלא יזיק שאזרחי המדינה יחושו קצת יותר אמפתיה ממנהיג שמלווה אותם שנים ארוכות ולא נחשב לאדם הכי חם ונגיש במזרח התיכון.
אבל הרי ברור מה יקרה ברגע שבו נתניהו ימחה דמעה בשידור: אותם אנשים בדיוק שחובטים בו כרגע על היותו אדיש יגידו שהכול הצגה. יש גם אפשרות שאחד הפרשנים בפאנל המכובד בערוץ המסחרי יגיד ש"בהחלט, יונית, כדאי להתחיל לבדוק בחשבוניות כמה שרה הוציאה החודש על בצלים".
אקו"ם