ערוץ הטלוויזיה שרוצה לנצח את אל-ג'זירה
אחוזי הצפייה של ערוץ 'הלא TV' מזנקים, והבעלים מתכונן לחנך את הצעירים לדו-קיום: "לא נצנזר את נתניהו, ולא את אבו־מאזן"
כשבבעלותו מעצמת תקשורת הכוללת אתר חדשות מוביל ועכשיו גם ערוץ טלוויזיה, בסאם ג'אבר מסתער קדימה. שלושה חודשים לאחר שקיבל לידיו במרץ השנה את ערוץ 'הַלַא TV' בשפה הערבית, זינקו שיעורי הצפייה מאחוזים נמוכים במיוחד ל־20 אחוזים במגזר, והוא משוכנע שתוך זמן קצר יעבור את הערוצים 2 ו־10. "לא נעשה רייטינג מהסתה, נחנך לדו־קיום ושוויון", הוא מצהיר. "לא נצנזר את נתניהו, ולא את אבו־מאזן".
עוד כותרות ב-nrg:
- "כיהודי": מארק צוקרברג מגן על המוסלמים
- הרופא הזה משפץ אפים בלי ניתוח, בעשר דקות
- ישראלים: 'לא הכניסו אותנו לירדן – בגלל הכיפות'
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בסאם ג'אבר נולד בטייבה וחי בה עד היום, וממנה גם פועל הערוץ שלו. זכייה בתחרות כתיבה בבית הספר היסודי חשפה בפניו את תל־אביב הגדולה. "הפרס היה לנסוע לגן חיות בתל־אביב", הוא מספר. "זה היה ממש לא שגרתי. אני, ילד מטייבה, מסתובב בעיר הגדולה תל־אביב, עיר החופש והאפשרויות הבלתי־מוגבלות".
במשך 22 שנה, בין 1972 ל־1994, עבד ג'אבר ברשות השידור במגוון תפקידים עיתונאיים, ב'קול ישראל' בערבית ובעברית. בין היתר שימש ככתב מדיני וככתב ספורט. הוא מתאר בהנאה את הימים שבהם הסתובב בקפה 'כסית' וישב בבית סוקולוב, בשנות פריחתה של הבוהמה התל־אביבית.
הרזומה המכובד שלו כולל ראיונות עם ראשי ממשלה ונשיאים. "אחד מרגעי השיא שלי היה נחיתתו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל. הייתי מראשוני המברכים אותו, ומאוחר יותר ראיינתי את בני משפחתו. הייתי אחראי לכיסוי יחסי ישראל־מצרים, שהיו אז בתחילתם. זאת הייתה עבודה מרתקת".
ב־1994 פתחה אשתו של בסאם, עאידה, את המקומון בשפה הערבית 'פנורמה'. היא שכנעה אותו לעזוב את רשות השידור ולהצטרף אליה. "אני זוכר את הרגע הזה", הוא משחזר. "אמרתי לה שאני עיתונאי מוערך בישראל ובעולם הערבי, כולם מכירים ומכבדים אותי. היא אמרה לי 'עם כבוד לא הולכים למכולת. המשכורת שלך לא מכסה את ההוצאות שלנו'".
ג'אבר הפך את המקומון לשבועון ארצי, וב־2002 הקים את אתר PANET, שפונה למגזר הערבי בישראל. "בסקר של לשכת הפרסום הממשלתית שבחן את נתוני החשיפה לאתרים זכינו לרייטינג של 86 אחוזים בקרב המגזר. מיד אחרי גוגל, ולפני יוטיוב ופייסבוק", מציין ג'אבר, ומצביע על למעלה מ־1.6 מיליון אוהדים בדף הפייסבוק של האתר.
לפני שנתיים וחצי זכתה קבוצת משקיעים במכרז של מועצת הכבלים והקימה את ערוץ 'הלא', שיועד למגזר הערבי. "זה התחיל טוב, אבל אז הלך והידרדר", אומר ג'אבר. "כינסנו את השותפים, חלק הביעו רצון לעזוב, ובסופו של המהלך רכשתי 95 אחוזים מהערוץ ועשינו לו מתיחת פנים.
"שלושה חדשים אחרי שקנינו את הערוץ קיבלנו בסקר של מכון ביסאן 10 אחוזי צפייה, ולפני שבועיים שיעור הצפייה עלה ל־23 אחוזים. אני מקווה שבסקר הבא נתקרב לחמישים אחוזים. יש לנו שלושה אולפנים ועשרים עובדים בערוץ, שמשתפים פעולה עם 120 העובדים בקבוצת 'פנורמה'".
שיטוט קצר בקיוסקים הסמוכים לאולפני ערוץ 'הלא' בטייבה מגלה שהצופה הערבי־ישראלי מתעדכן באקטואליה ברשתות הלווייניות אל־ג'זירה ואל־ערביה. יחסן לישראל בדרך כלל עוין וחד־צדדי והוא משפיע על הצופה.
אתה רואה את עצמך נאבק באל־ג'זירה ואל־ערביה על הצופה הערבי־ישראלי?
"הצופה הערבי בישראל יכול לראות אלפיים ערוצים דרך הלוויין, אבל כל העולם לא יכול לתת לו את החומר שאני מספק. אני לא חושש מהם. אני אמנם לא יכול להתחרות בהם בכסף, אבל רק אצלי סיפור שמתרחש בשכונה בנצרת או בסכנין יפתח את מהדורת החדשות. רק אצלי ההווי של המגזר הערבי־ישראלי יקבל אייטמים נרחבים בתוכנית האקטואליה. גם בנושאים הפוליטיים יש לי יתרון משמעותי עליהם. אני דובר את השפה, ויש לי נגישות למקומות שבהם מתרחשים הדברים.
"אני מתעסק עם שוק מוגבל של מיליון וחצי צופים ועם כלכלה חלשה ומחירי פרסום לא גבוהים, ובכל זאת אנחנו מצליחים. אל־ג'זירה ואל־ערביה הן תחנות פוליטיות שמקדמות אג'נדה של מדינות. אני גוף עצמאי שמקדם אג'נדה של מתינות ודו־קיום בישראל. אני מאמין ביחסי יהודים וערבים ובשלום, ומאמין שאפשר לחיות יחד ושההקצנה מכל צד זמנית. יבוא יום ויגיעו למסקנה שמשתלם יותר לנטוש את ההסתה וההתלהמות ולקדם פתרון של שלום".
על איזה סוג של פתרון אתה מדבר?
"מי שצופה בערוץ הטלוויזיה שלנו מקבל את הרושם שבשביל להשיג שלום ושקט חייבים לפתור את הבעיה הישראלית־פלסטינית, ואני מדגיש ישראלית־פלסטינית ולא ערבית־ישראלית. בנוסף, הפתרון חייב להיות של שתי מדינות, כלומר מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל ולא על חשבונה".
ומה בנוגע לירושלים?
"מזרח ירושלים צריך להיות הבירה של מדינת פלסטין. כל ערבי יאמר לך כך. הצופים שלנו מבינים שאנחנו מעוניינים במדינה פלסטינית לצד ישראל שבירתה ירושלים המזרחית, עם פתרון לזכות השיבה. בדומה לפתרון שהעלה אהוד ברק מול ערפאת, ואהוד אולמרט מול אבו־מאזן".
ניכר שהשאלות הפוליטיות שעולות בראיון אינן נוחות לג'אבר. הוא חוזר ומבהיר שאיננו איש פוליטי, ומדבר גם על חברו הטוב, שדרן הספורט הוותיק זוהיר בהלול שחצה את הקווים והשתלב במפלגת המחנה הציוני. "חציית קווים של אנשי תקשורת לפוליטיקה היא תופעה שאנחנו עדים לה בשנים האחרונות, אבל אליי זה לא מדבר. בוא נאמר שהיו בעבר כמה פניות, ואם הייתי רוצה להשתלב הייתי יכול להיות מזמן חבר כנסת. סירבתי כי אני לא רואה את עצמי נמצא שם ואין לי שאיפות כאלה. אני אוהב לעסוק בתקשורת, זה בדם שלי ובזה אני טוב".
מהדורת החדשות של הערוץ נמצאת בתהליכי בנייה, מגלה לנו ג'אבר. בינתיים תוכנית האקטואליה של הערוץ, 'היום הזה', יושבת על רצועת השידורים המרכזית בשש בערב. "תוכנית האקטואליה מתחילה בנושאי חדשות כבדים, ומסתיימת בנושאים קלילים יותר.
"לאורך המשדרים רצים עדכונים און־ליין מאתר PANET, וככה אנחנו קושרים את הצופה משני כיוונים - גם הכיוון הוויזואלי והנרחב יותר, וגם עדכונים חדשותיים. בתוכנית מתארחים מרואיינים שונים, ערבים ויהודים. אנחנו מעלים לשידור כמעט כל אחד, ללא הבדל דת גזע ומין. אנחנו מעבירים בשידור ישיר נאומים של ראש הממשלה נתניהו, ושואפים להיות נוכחים פיזית במקומות שבהם הוא נמצא כאשר זה קשור למגזר הערבי".
נשיא המדינה או הרב הראשי יהיו מרואיינים בתוכנית האקטואליה שלכם?
"הנשיא ראובן ריבלין מסוקר אצלנו הרבה, ובאופן כללי הוא נחשב במגזר הערבי לאדם מעניין מאוד. יש לו תדמית של שוחר שלום, הוא הזמין אותנו כמה פעמים לאירועים בלשכתו וניכר שהוא משתדל להתייחס למגזר הערבי בגובה העיניים. גם מפגש עם הרב הראשי בשידור יכול להיות רעיון מעניין. כל מה שיפתח את המוח של הצופים שלנו ויגרה אותם אינטלקטואלית הוא מבחינתי מבורך".
בנצי גופשטיין יו"ר ארגון להב"ה או ברוך מרזל מחברון יוכלו להתראיין אצלכם?
"תראה, אנחנו נמצאים בעיקר במרכז ולא הכי קל לנו להגיע לחברון, אבל אני לא פוסל את זה באופן עקרוני. לא היה מישהו שפנה אלינו בבקשה להתראיין ודחינו אותו בגלל דעותיו. גם מתנחלים הם מבחינתי מרואיינים רלוונטיים. אנחנו לא נפסול אותם. אם כבר, הם יפסלו אותנו".
איך התייחסתם להוצאת התנועה האסלאמית מהחוק?
"זה לא סוד שהחברה הערבית בישראל כעסה על ההחלטה הזו. גם גורמים שלא בהכרח מזדהים עם התנועה האסלאמית מחו על המהלך. בערוץ הביאו את ההתבטאויות של הגורמים הרשמיים הממלכתיים, ומצד שני התארחו באולפן חברי כנסת ואישי ציבור ערבים שמחו על כך".
כהוכחה לפתיחות התקשורתית שהוא מבקש לקדם, שולף ג'אבר פתק ובו פרטי עוזרה של שרת המשפטים איילת שקד. "ביום שבו התקבלה ההחלטה לפסול את התנועה האסלאמית, רצינו להעלות אותה לשידור. התקשרנו לעוזר שלה וניסינו לתאם את הפרטים, אבל בסופו של דבר הריאיון לא התקיים בגלל אילוצי זמן של השרה.
"אנחנו עושים עיתונות נטו, ולא מקדמים דעה פוליטית מסוימת. כמובן שאם הריאיון היה מתקיים השדרן היה עושה את המוטל עליו ושואל את השרה שאלות קשות ומבטא את דעתו של ציבור רחב במגזר הערבי, גם כזה שלא בהכרח מזדהה עם התנועה האסלאמית, שרואה בהחלטה הזו דבר שגוי. אבל חשוב לשמוע גם דעות אחרות".
גל הטרור הנוכחי מאתגר את עבודתם של העיתונאים הערבים, במיוחד לאחר פיגוע הדקירה שביצע פלסטיני שהתחזה לעיתונאי ליד קריית־ארבע לפני כחודשיים. לשכת העיתונאים הזרים בישראל גינתה את המפגע שניצל את הפריבילגיות שניתנות לעיתונאים, והורתה לפלסטינים לבדוק היטב למי הם מעניקים תעודות עיתונאי.
"זה בהחלט היה מקרה קיצוני ומדאיג", אומר ג'אבר בהתייחסות לאותו פיגוע, "אני יכול לומר לך שאנחנו, העיתונאים במגזר, וכך גם העיתונאים ברמאללה, לא אהבנו את זה. העיתונאים חשבו שזה יכול לפגוע בעבודה השוטפת שלהם. לא אוסיף יותר מכך".
אני מבקש מג'אבר לנסח לי ידיעה על פיגוע דקירה בתוכנית האקטואליה. הוא מהרהר ומנסח את הדיווח: "דובר המשטרה הודיע כי בסמוך לשער שכם נדקר ישראלי על ידי נער פלסטיני. האזרח הישראלי נפצע בינוני. כוחות המשטרה איתרו את הדוקר הפצוע, והוא הועבר לבית החולים".
ואיך תקרא לדוקר? רוצח, מחבל, שאהיד?
"אנחנו משתדלים לשמור על א־פוליטיות ואובייקטיביות. נצטט מקורות פלסטיניים מצד אחד, וגורמים ישראליים מצד שני. כולם בציטוט ובלשונם. אם אבו־מאזן ידבר בשידור חי על שאהיד אני לא אצנזר אותו, ואם בנימין נתניהו יאמר את המילה 'מחבל' גם אותו לא אצנזר.
"התפקיד שלי הוא לשמש צינור חדשותי לצופה, וזהו. יש כל הזמן בדיקה והקפדה שהשידורים יהיו במסגרת החוק, בהתאם לכללי השידור של מועצת הכבלים שאנחנו עובדים תחתיה. אנחנו משתדלים להגיד דברים בשם אומרם וסומכים על האינטליגנציה של הצופה, שיסיק בעצמו מה שיסיק. אני לא מחפש רייטינג באמצעות הסתה".
אתה חושב שיש הקצנה תקשורתית?
"התקשורת באופן כללי, אצל יהודים וערבים כאחד, הושפעה מאוד מהאירועים האחרונים ומהאווירה המתוחה בחברון, במזרח ירושלים, בשטחי הרשות הפלסטינית ובמעברים. באופן טבעי אי אפשר לקרוא בעיתונות ברמאללה מאמרים שישבחו את הישראלים, וכך גם להפך. אבל אני לא רואה שאנחנו שונים משאר העולם. אפשר לראות עכשיו את העיתונות הצרפתית, שבעקבות הפיגועים בפריז מדברת כל הזמן על הנושא ואפילו מסלימה את העניין.
"אני חושב שבגלל המצב המאתגר, העיתונות צריכה להשתדל להיצמד לעובדות ולא לנסות לרצות את הקוראים או את הצופים. העיתונות היום לא מספיק אמיצה כדי לשחות נגד הזרם ולשאול את השאלות הקשות, כדי לעורר דיון ולהזיז דברים. למשל בסיקור של המפלגות הערביות, לכלי התקשורת בישראל נוח יותר להתמקד בחברת הכנסת חנין זועבי ולתאר אותה כמייצגת המגזר הערבי, ולא את איימן עודה שעושה מהלכים שלא נעשו בעבר ויוצא מגדרו כדי להבטיח עתיד למגזר הערבי. אבל תמיד יותר קל ונוח ללכת על השלילי".
קטעי תוכניות הילדים בטלוויזיה של החמאס והרשות הפלסטינית, שבהם מחנכים את הילדים לשנוא את היהודים ולשאוף לחזור לרמלה ולתל־אביב, הפכו לפופולריים מאוד ביוטיוב. גם לערוץ 'הלא' יש תוכנית ילדים בשם 'צלילי ילדות' ('נרמאת טפוליה').
ג'אבר מדגיש: "אנחנו מחנכים לדו־קיום ולפתרון של שלום בין הצדדים. באחת התוכניות האחרונות דיברה המראיינת, רואן חאג' יחיא, עם שלוש בנות על היופי שבדעות שונות. יש הבדל גדול מאוד בין החברה הפלסטינית לחברה הערבית בישראל, ומי שצובע את שתי החברות באופן דומה טועה.
"אנחנו עובדים קשה מאוד כדי לייצר תכנים מקוריים, וגאים במאה שעות של הפקה עצמית בחודש. מעבר לתוכנית האקטואליה ותוכנית הילדים, יש לנו תוכניות של בידור קל שפונה לצעירים, תוכניות לנשים שבהן אפשר לראות נשים עטויות כיסוי ראש לצד כאלה שלא, יש תוכנית של סקירת עיתונות שבה מרואיינים בכירים מהמגזר הערבי ובהם, חברי כנסת, פרופסורים באוניברסיטאות, נשים פמיניסטיות ועוד עוברים על העיתונות הישראלית והערבית ומנתחים את המתפרסם בה".
אתה חושב שהנוער הערבי־ישראלי השתנה?
"אנחנו עורכים סקרים כדי לדעת מה מעניין את הנוער שלנו. PANET נחשב לאתר שנכנסים אליו הרבה צעירים, ואנחנו מנסים ללמוד אילו תחומים יגרמו להם להתחבר אלינו גם בטלוויזיה. אני יכול לספר לך שאנחנו עובדים עכשיו על תוכנית ספורט שתפתיע רבים, ואני מאמין שהיא תעזור בעניין.
"באופן כללי אני לא חושב שהציבור הערבי־ישראלי השתנה באופן קיצוני. עדיין לא נשברו מוסכמות או נושאים שהיו עד עכשיו טאבו. אבל אומר לך את האמת, אני כן מודאג מעתיד הילדים שלי כשאני רואה את הכיוון הכללי שאליו אנחנו הולכים, ולכן אני מעוניין ליצור שינוי חיובי".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם