ראשי » חדשות » בארץ

מנהל ביה"ח הפסיכיאטרי "איתנים" זוכה מהזנחת חולים

בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של ד"ר יעקב מרגולין, שיחד עם מנהל מחלקה ואחות ראשית במוסד הורשע בכך שנתן הוראות לביצוע מעשים שהוגדרו "אכזריים, חסרי אנושיות ומבזים". השופטת ברון ציטטה בחוות דעתה שיר מרגש על נכות נפשית

בית המשפט העליון זיכה היום (ב') את ד"ר יעקב מרגולין, מנהלו לשעבר של בית החולים הפסיכיאטרי "איתנים", שהורשע בעבירות של הזנחת חוסים הסובלים מבעיות של פיגור ואוטיזם. הפרשה, שכונתה על ידי שופטי העליון "עגומה", באה אל סיומה לאחר שקבעו כי מנהל בית החולים לא היה מודע באופן ישיר לנעשה במחלקה.

עוד כותרות ב-nrg:
5 צעירים מנצרת נעצרו בחשד שניסו להוציא פיגועי ירי
אלשיך שוקל לפטר את הקצין שהתלונן נגד ריטמן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הרכב השופטים – ניל הנדל, ענת ברון ואורי שהם – דנו בערעורם של ד"ר יעקב מרגולין, מנהל בית החולים, דניאל מאיר, שניהל את המחלקה שבה בוצעו המעשים שבגינם הוגש כתב אישום, ודנה בן מאיר, האחות הראשית במחלקה.
 
השלושה הורשעו בבית המשפט המחוזי בשנת 2013 בכך שנתנו הוראות לאנשי הצוות לביצוע פעולות המהוות התעללות בחולים וכן הזנחה שלהם. הפרשה עצמה נחשפה לפני יותר מ-11 שנים, בעקבות ועדת בדיקה שבחנה את ההתנהלות במוסד. יצוין כי למרות אופיים של המעשים, בית המשפט המחוזי קבע כי המניע לביצועם לא היה סדיסטי, והם נעשו כחלק מההתמודדות עם "האתגר הקשה המאפיין את עבודתם" של עובדי המוסד.

המעשים, שהוגדרו על ידי השופטים "אכזריים, חסרי אנושיות ומבזים", כללו בין היתר איסור על המטופלים לדבר במשך שעות רבות בכל יום, בידוד, מניעת מקלחת וצחצוח שיניים, מניעת טיפול תרופתי מתוך הנחה שמדובר ב'הצגות', קריעת בגדיו של חוסה כאשר גילה סימני לחץ, איסור על חוסה לצאת לשירותים ואי-החלפת בגדיו כשעשה בהם את צרכיו, ועוד.

בפסק דין ארוך ומנומק החליטו שופטי העליון לזכות את ד"ר מרגולין, ולהפחית מעונשה של האחות בן מאיר לשישה חודשי עבודות שירות בלבד. עונשו של מנהל המחלקה נותר בעינו. הפרשה זכתה גם להתייחסות יוצאת דופן בחוות הדעת של השופטת ברון, שעסקה בהיבטים הטרגיים של התיק. "מסכת ההתעללות שגוללו חבריי בחוות דעתם המקיפות והיסודיות, מתרחשת מאחורי דלתות נעולות וחלונות מוגפים של מחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי בירושלים", היא כתבה.

"אך זהו לא כלאם היחיד של קורבנות הפרשה האומללה שבה עסקינן. כל אחד מן החוסים כלוא קודם כל בגופו שלו פנימה, מאחורי מגבלות שכליות, פסיכיאטריות, לשוניות ותפקודיות שונות. בענייננו, המעשים שבוצעו בחוסים הם אכזריים, חסרי אנושיות ומבזים, וההתעללות זועקת מתוכם".

לחוות דעתה השופטת ברון אף צירפה את שירה של אורית מרטון, "אמת של חג":
"אֲנִי רַק נָכָה,
כַּיּוֹם בַּת נָכָה,
כְּלוּאָה בְּצִינוֹק חַיַּי,
רוֹעֶדֶת מֵחֹם, הַשְׁפָּלָה וּכְאֵב,
מְצַפָּה לַשָּׁוְא לְקוֹל אָדָם".

למרות זאת, הוסיפה השופטת ברון: "המניע להתעללות לא היה סדיסטי. מטרתו ככלל הייתה לסגל לחוסים דפוסי התנהגות רצויים, להוליכם בתלם, ולהשיג עצמאות בפעילות יומיומית. המטרה, רצויה ככל שתהא, אינה מקדשת את האמצעים. אולם עם זאת, לא ניתן להתעלם מהמציאות המורכבת במקום שבו בוצעו העבירות גם מנקודת מבטו של הצוות המטפל".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg