מודה ועוזב: ינון מגל צריך לפרוש מהפוליטיקה
מגל הפך השבוע לח"כ חסר לגיטימציה, וכדאי לו לעזוב את החיים הפוליטיים לפני שהמצב יתחיל להידרדר. אבל גם מפלגתו מחויבת בחשבון נפש: למפד"ל הישנה זה לא היה קורה
הוא אולי עדיין לא יודע את זה, אבל הקריירה הפוליטית של ינון מגל מסתיימת בימים אלה, זמן קצר אחרי שהחלה. התקווה שלו להשתקם בכנסת אחרי שאולץ לוותר על ראשות סיעת הבית היהודי, חסרת שחר. הסטטוסים חסרי התקדים של העובדות שסרו למרותו, בשם מלא ובתמונות ברורות, והמפרטים הטרדות מיניות ומעשים מגונים שביצע בהן לכאורה - ירבצו על גבו גם לאחר שיהיה שליח ציבור.
עוד כותרות ב-nrg:
- רוטנר: לא אמרתי שח"כ מגל הטריד אותי מינית
- גרסת הניצב החשוד: "מדובר בסיכול ממוקד"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מיום שלישי האחרון, שבו הכול התפוצץ, מגל הוא חבר כנסת חסר לגיטימציה. לנאומים שלו מעל הדוכן לא תהיה שום משמעות. סביר להניח שהם ייתקלו בקריאות ביניים ציניות מספסלי האופוזיציה, בעיקר השמאלית, זו שחיכתה לו בפינה הרבה זמן. מגל יעמוד מבויש ולא ידע איך להתמודד עמן.
בוועדות שבהן מגל חבר הוא ייראה מגוחך, בעיקר כשיצא להגן על מעמד האישה. הוא ילך במסדרונות הארוכים של המשכן כשחברי הכנסת והעיתונאים צוחקים ובזים לו מאחורי גבו, עד שייעלם מחייהם.
בכל מקום, בכנסת כמו בבתי הסוהר, עבירות המין נחשבות בזויות ונחותות ביותר. זהו ניצול ציני גס, בוטה וכוחני של נשים חלשות ממך, שלא רוצות בך. הנשיא לשעבר, משה קצב, עשה בתחילת דרכו הפלילית הארוכה את כל המאמצים להסיט את החשדות נגדו מהמישור המיני. הוא לא הצליח.
חברי כנסת שדפקו את המערכת בעבירות מס, שוחד, גניבה ומינויים פוליטיים, היו יכולים להמשיך ולהסתובב בפוליטיקה המקומית ואפילו לחזור לעמדות בכירות. כולם קרצו האחד לשני, ובסוף זכו למחילה. אילו אריה דרעי היה יושב בבית סוהר שלוש שנים על עבירות מין, הוא אפילו לא היה מנסה לחזור לחיים הציבוריים. הסיפור שלו היה נגמר מזמן.
מגל הודה במקרה ההטרדה הראשון במהירות. אולי במהירות גדולה מדי, שמלמדת על שטחיות, חפיפניקיות וחוסר אומדן של המצב החמור שאליו נקלע בעקבות הפוסט החמור של העיתונאית רחלי רוטנר. מעולם, אגב, לא הבנתי את הצורך שלו להתפאר בעישון סמים קלים, מה שגם מעיד על שיקול דעת מוזר.
על הפוסט השני, הנוראי, של אור שוקרון, מגל לא הגיב באופן ישיר, אבל למחרת הודה שוב במעשיו הנלוזים וביקש סליחה. כאילו שמדובר באזרח תמים שנכנס ברמזור ומבטיח לתקן אותו על חשבונו. אז זהו, בעולם רגיל מודה ועוזב ירוחם, אם מדובר בעבירות קטנות. בעולם הפוליטי מודה ועוזב יפורק מנכסיו ויישאר בסוף חסר כול, ושמו הטוב יינזק ללא תקנה, במיוחד אם מדובר בעבירות מין.
הייתי מציע למגל לעזוב מיד את החיים הפוליטיים, בעיקר אחרי שהודה. מרגע זה ואילך הוא רק מושך את תקופת הסבל בכנסת ובכל המקומות שבהם יופיע. חקירות המשטרה יהפכו את חייו ואת חיי בני משפחתו לגיהינום.
פוליטיקאים בכירים הסתבכו בעבר בשמועות, ידיעות, ואפילו חשדות לעבירות מין, אבל הנשים לא התלוננו והמשטרה עמדה חסרת אונים עד שהתיק נסגר. זה לא המקרה. הפעם הקורבנות נחשפו ביוזמתן, והן זמינות לחקירה שבה יתבקשו בעיקר לאשר את הפרטים ולהוסיף עליהם.
החקירה של היחידה הארצית לחקירות הונאה תחל בקרוב, ובכל יום יודלפו ממנה אייטמים שיביכו את מגל עוד יותר. מגל מכיר את העסק הזה מעבודתו הקודמת כעורך ראשי ב'וואלה'. ציטוטים, גילויים, עדויות חדשות, הקלטות ומסרונים יפרנסו את האתרים. הרשת החברתית תחגוג. שומר נפשו ירחק. הפרוצדורה הזו מחקה את החיים של עמנואל רוזן, אף שבסוף הוא לא הועמד לדין.
הפעם אין אור בקצה המנהרה. מגל יכול לטעות ולסבול בכנסת עוד שנה וחצי־שנתיים, עד הבחירות הבאות. אבל אין שום סיכוי שהבית היהודי יבחר בו לקדנציה נוספת, עם כל הידידות הסלחנית שמפגין כלפיו היום נפתלי בנט.
לפני הבחירות האחרונות גייס בנט את מגל ושריין אותו במקום השישי ברשימה. הפעם זה לא יעבור. במפלגה הזו, אם הרגת את תקציב המדינה לטובת ההתנחלויות או רכשת בתים וקרקעות של פלסטינים בחצי מרמה, אתה כנראה גיבור. אם ביצעת עבירות מין, אפילו לכאורה, אתה כתם. אם אתה מלהג ללא הרף על יהדות, אהבת האל, קדושה, טוהר מוסרי והשלמת מניין, אבל נהגת בדיוק להפך, אתה חוטא גם בצביעות ופוגע באנשים שלך. אלה שעדיין נוגעים בערכים שחשובים להם באמת.
ינון מגל אומר שהוא הולך לתקן עכשיו את דרכיו, אבל גם הבית היהודי שלו מחויב בחשבון נפש. יש משהו מבעית בכוחנות הבוטה שמפגינים המפלגה הזו ובכיריה. זו מין תחושת עליונות סמי־גזענית, לא מוצדקת ובלתי משתנה, על פני ציבורים ואוכלוסיות אחרים. כאילו אנחנו הטובים, וכולם עפר לרגלינו.
נפתלי בנט, שמוקף שומרים ומאבטחים, מסתובב עם אקדח בחגורת המכנסיים ומתגאה שהכניס לראש הממשלה נתניהו כדור בין העיניים כדי למנוע מהלכים חד־ צדדיים. לפלסטינים הוא קורא רסיס בישבן. אורי אריאל עולה על הר הבית לשם הפרובוקציה, בניגוד לדעתם של ראש הממשלה ושירותי הביטחון. מוטי יוגב רוצה לטפס עם דחפורים על בית המשפט העליון. איילת שקד וחבריה גילו מה הם חושבים על המזרחים בפרשת אלי אוחנה. בצלאל סמוטריץ' ואבי וורצמן מתנכלים לקהילה הגאה. עכשיו מגיע ינון מגל עם היחס לנשים כמו אל כלי יש חפץ בו.
מעולם לא חשבתי שנתגעגע למפד"ל של פעם. זו הייתה מפלגת ההתנחלויות והחינוך הדתי־לאומי, שרחוקים מאנשים כמוני, אבל התנהלו בה מנהיגים ראויים, בעלי אופק רחב, מתונים בדרך ובהתנהגות, גם אם קיצוניים בהשקפה. אני לא מתאר את ד"ר יוסף בורג הולך עם אקדח באבנט, את זבולון המר מתגאה שתקע כדור בראש הממשלה, ואת זבולון אורלב עולה על בית המשפט העליון. עבירות מין ועישון סמים לא נקשרו מעולם במפלגה הזו.
הבית היהודי 2015 מציגה מודל אחר. עם החבורה הזו בצריח ועם משוריינים דוגמת מגל, עולה בנט על הטנק הלאומי ומבקש להתחבר לעם ולכבוש את השלטון. זו האליטה החדשה שעליה הוא בונה את תוכניותיו הגדולות. טוב שהציבור אמר את דברו בבחירות והוריד את בנט ומפלגתו מ־12 מנדטים לשמונה. רק שמונה מנדטים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם