"הפיכה": המניע של המנסים להכשיל את מתווה הגז
אלו שמכשילים את מתווה הגז מלהגיע לאישור סופי לא רוצים להגדיל את הרווח של עם ישראל, הם רוצים הפיכה. עדיף שנסמוך על מומחים אמיתיים, ולא על אלה שגוייסו לטובת התכנית 'מגש הכסף'
במדינת ישראל לא מספיק שממשלת ישראל מחליטה פעמיים ואולי גם פעם שלישית, והכנסת מצביעה לפחות פעם אחת ברוב ברור על העברת מתווה הגז. די בכך שיש לובי תקשורתי-פוליטי, כולל סידרה טלויזיונית רדיקלית, כדי שהליך קבלת ההחלטות ישובש.- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נראה שפעלתנות הרחוב, שבחלקה מאורגנת על ידי הקרן החדשה, בתוספת עמדתו האופוזיציונית של עתון 'הארץ' ודה מארקר, מסוגלות להלך אימים על מספר שרים וחברי כנסת ולגרור ללא סוף את העברת מתווה הגז לשלב האישור הסופי והביצוע. ברור שפיברוק דעת הקהל נגד מתווה הגז נועד לבשל את בג"ץ כדי שיציב את עצמו כחסם נוסף בקידום כלכלת ישראל. אם בג"ץ שוב יחליט שהוא מבין יותר בכלכלה כמו שהוא מבין יותר בביטחון ובחינוך, זאת יכולה להיות בכיה לדורות.
לא רוצה לעמוד בקו האש. אריה דרעי בכנס שדרות
צילום: יהודה פרץ
עמדתו של שר הכלכלה לשעבר אריה דרעי כפי שהביע אותה בכנס שדרות מבטאת את המורכבות, כמו גם את החנופה של השרים "החברתיים" ללובי הרדיקלי משמאל: "לאחר שישה חודשים, למדתי הרבה ולצערי כשנכנסתי למשרדי קיבלתי תבשיל מבושל בשם מתווה הגז; שש שנים שלא עשו שום דבר בנושא המתווה. אני חושב שהנושא עוד יבדק עמוקות... וכשהיועץ המשפטי אומר שאם המתווה לא יאושר נובל אנרג'י רשאית לפנות לבוררות בינלאומית בה נפסיד, היה עלי להחליט. בינתיים כולם משחרים לפתחה של איראן ומריחים את הפוטנציאל הכספי ולכן הבנתי שלא ראוי ששר יחיד ישא באחריות על עצמו".
מה שדרעי רוצה לומר לקהל שטובת כלכלת ישראל ממנו והלאה הוא, שאין מנוס מאישור המתווה ופתיחת דף חדש בכלכלת ישראל; אלא שהוא אישית לא רצה לעמוד בקו האש הציבורי בגלל תקשורת אלימה שמסמנת מטרות למערכת המשפט. המאבק התקשורתי הבלתי פוסק כבר הצליח לגרום בלבול גם בחוגים חברתיים של הימין. הסיסמא היא שכביכול אפשר לשפר את המתווה, ולעם ישראל מגיע יותר. אם מישהו נופל במלכודת השקר הזה, הוא טיפש שאינו מבין את המשחק של השמאל.
מטרת המאבק נגד תשובה היא לתקוע את מתווה הגז.
צילום: פלאש 90
למעשה, אם ממשלת ישראל לא היתה מתערבת כלל בכל נושא הפקת הגז משדות תמר ולויתן, תנין וכל השאר, וכל הנושא היה מתנהל תחת החוק הישן שמאפשר למדינה לגבות כ-12 אחוז תמלוגים מרווחי אוצרות הגז – המדינה ואזרחיה היו נהנים היום מהכנסות גדולות יותר, הצמיחה במשק היתה גדלה בתוספת של עוד כמה אחוזים, והאינטרס הלאומי והחברתי של ישראל היה בא על סיפוקו על הצד הטוב ביותר. בעיקר משום שלוח הזמנים להפקת הגז משדה לויתן ושיווקו בכל דרך שחברות הגז היו מוצאות לנכון היה מתקצר מאוד.
הוויכוח שמתנהל היום בציבוריות הישראלית הוא על הכנסות ספקולטיביות עתידיות. וככל שהוויכוח המלומד מתמשך – כך מתרחק קו האופק של הפיכת מקורות הגז ממתווה על הנייר למציאות של זרימת גז, צריכתו, וגם שיווקו למטרות ייצוא.
צריך להיות ברור שהמאבק רווי האלימות המילולית נגד תשובה ו"שודדי הגז" מסתיר מאחוריו כוונה לתקוע את מתווה הגז; אין כוונה להשיג לעם ישראל רווחים גדולים יותר. לא הנאה מהכנסות של אוצרות הטבע "שלנו", אלא הונאה אידיאולוגית.
דורון צברי, שביים את מגש הכסף, אמר במפורש שרצונו לקומם את הציבור ולהוציאו לרחובות. מי שזו כוונתו רוצה מהפיכה ומי שרוצה מהפיכה לא רוצה הכנסות מגז לשיפור רמת החיים. הוא רוצה בהרס המשטר הקפיטליסטי המשוקץ, הוא רוצה בשינוי השיטה. במדינת (פייסבוק, 'הישרדות') ישראל אפשר להטריף את הציבור עם מילקי. אז הסתה נגד "הטייקונים" קל וחומר.
למי שזוכר קצת מעלילות פרשת הפקת הגז, היו שני שלבים קודמים למאבק, והם לא היו פוליטיים ולא חצו את הציבור לממשלה מול אופוזיציה. הראשון היה כאשר שטייניץ וששינסקי העלו את התמלוגים מ-12 אחוזים לסביבות ה-60 אחוזים. זה היה השלב המכריע. מאז, יש רק עיכובים סתמיים. בנושא הזה מומלץ לקרוא את טורי מירב ארלוזורוב ונחמיה שטרסלר.
לאחר מכן, החל מאבק על אחוז תפוקת הגז ששותפות הגז רשאיות לשווק לייצוא. התגברנו גם על המאבק המלאכותי ההוא, שגם מטרתו לא היתה שיפור תנאי הצריכה והשירות של עם ישראל, אלא שוב – רק לעכב עוד קצת את בשורת הפיתוח והשגשוג שאוצר האנרגיה הזה הביא לישראל. הכל בדומה מאוד לנסיונות לעצור את סלילת כביש 6 בזמנו או הרכבת המהירה מתל-אביב לירושלים.
מלהטטים במספרים. מגש הכסף
צילום: ערוץ 8
אך העיכוב הסופי התרחש בעקבות החלטתו של הממונה על הגבלים העסקיים להגדיר את שותפות הגז כמונופול. עם כל הכבוד, ישראל לא יכולה לחכות עם פיתוח שדות הגז עד שיופיע מתחרה. דרעי עצמו דיבר על כך, שמדינות האזור אינן מחכות לישראל. ישנה איראן וישנה מצרים, ועיכובים בישראל יוציאו אותה משוק האנרגיה ויגדעו זרוע כלכלית מדינית חשובה שלה.
גם הממונה לשעבר גילה אמר בשנה שעברה שלא ניתן ליצור תחרות יש מאין, ולכן בלתי סביר שממשלת ישראל תעכב מנוף צמיחה כלכלי ומדיני בגלל שדורון צברי ורותם אברוצקי יחד עם ירון זליכה וגיא רולניק לא גייסו מספיק כסף ויכולות הנדסיות לרכישת שדה לוויתן.
האנשים שעומדים מאחורי פיברוק דעת הקהל נגד המתווה לא מעוררים אמון – לפחות לא במובן של דאגה לאינטרס הלאומי. אולי הם יודעים ללהטט במספרים. לי בכל אופן יש הרבה יותר אמון בפרופסורים איתן ששינסקי ויוג'ין קנדל מאשר במומחי הכלכלה שגייס צברי לסידרה 'מגש הכסף', יש לי יותר אמון בשיקוליו של השר יובל שטייניץ מאשר ברטוריקה המתחמקת משתמטת של שר האוצר כחלון והשר דרעי. ויש לי יותר אמון בשיקוליו הלאומיים האסטרטגיים של ראש הממשלה נתניהו מאשר בתיאוריות המשפטיות הצרות של הממונה לשעבר דייויד גילה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם