ראשי » חדשות » בארץ

בג"ץ קבע: המדינה יכולה להרוס את בתי המחבלים

השופטים דחו חמש מתוך שש העתירות שהגישו משפחות המחבלים ואישרו למדינה להרוס את בתי רוצחי דני גונן ונעמה ואיתם הנקין. מבין שני רוצחי רוזנפלד אישר בג"ץ להרוס את ביתו של אחד מהם אך קיבל את העתירה של השני ולא אישר את הריסת ביתו

בג"ץ החליט היום (ה') לדחות את העתירה נגד הריסת בתי המחבלים שרצחו את דני גונן, מלאכי רוזנפלד ונעמה ואיתם הנקין. ההחלטה התקבלה לאחר הביקורת החריפה שהטיחו חברי כנסת מהימין ובראשם מוטי יוגב, שטענו כי בית המשפט מונע מהמדינה להיאבק באופן אפקטיבי בטרור.

עוד כותרות ב-nrg:
• רוחאני: אם ארה"ב תתנצל, יחסינו ישתפרו
• איך רב צריך להתמודד עם אונס בקהילה?
• כל התכנים הכי מעניינים -­בעמוד הפייסבוק שלנו

בפסק הדין שניתן על ידי נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור והשופטים חנן מלצר ונועם סולברג, נדחתה טענתן של משפחות המחבלים שהגישו את העתירה, לפיה הריסת בתים היא צעד לא אפקטיבי. שופטי העליון קבעו כי למדינה יש סמכות לבצע צעד זה, וזאת על בסיס "הערכת גורמי הביטחון ובמידת הסבירות ושיקול הדעת".
 
יחד עם זאת, הנשיאה נאור קבעה כי בית משפחתו של עבדאללה אסחאק, אחד מחברי החוליה שרצחה את מלאכי רוזנפלד, לא יהרס וזאת בשל העובדה כי הם התגוררו בדירה שכורה, דבר שמבטל את האפקט ההרתעתי, משום שהקשר הרגשי בין המחבל לבין בעל הדירה אותה הוא שוכר – קלוש. "ספק רב בעיני אם יש בכוחה של הריסת הדירה של עבדאללה להרתיע מפני ביצוע מעשי טרור", כתבה נאור.

בפסק הדין חשפו שופטי העליון כי המדינה הגישה חומר חסוי הנוגע לאפקטיביות של מדיניות הריסת הבתים, שנועדה להרתיע מחבלים פוטנציאלים, וכי "מידע זה מלמד על מקרים לא מעטים בהם נמנעו מחבלים בכוח מלבצע פיגועים, עקב חששם מההשלכות על בתיהם שלהם ושל בני משפחתם".

יחד עם זאת, הנשיאה נאור ביקרה בפסק הדין את לוח הזמנים הקצר בו שניתן לעותרים לצורך הגשת השגה על ההחלטה להרוס את בתיהם, אך הוסיפה כי היא אינה סבורה שהדבר גרם לעיוות דין.

השופט סולברג הצטרף לדבריה של נאור, ואמר כי אין לדרוש "מחקר אקדמי" שיוכיח את האפקטיביות של מדיניות הריסת הבתים, וכי יש להשאיר את הדבר לשיקול דעתה של המדינה. "לעתים מזומנות על הרשות לקבל החלטות קשות, גם כאשר שוררת אי-בהירות בנוגע לכלל ההשלכות שלהן... כך הדבר באופן כללי, וכך הדבר אף כאשר, למרבה הצער, מונחים על הכף זכויות יסוד מן הצד האחד וחיי אדם מן הצד השני", כתב.

הוא הוסיף כי הריסת בתים לא נועדה רק להרתיע מחבלים אלא גם לגורם לבני משפחותיהם להפעיל עליהם לחץ. בדבריו הוא אף ציטט קטע הנוגע לחשיבותה של המשפחה בחברת הפלסטינית. "בחברה הפלסטינית המסורתית, תופסת המשפחה מקום מרכזי בחייו של המתאבד ותורמת תרומה מכרעת לעיצוב אישיותו ולמידת נכונותו להקריב חייו בשם דתו או למען עמו".

בכל הנוגע לטענות כי הריסת בתי מחבלים מהווה הפרה של המשפט הבינלאומי, טען סולברג כי מן הראוי לזכור כי המשפט הבינלאומי במובנו המסורתי עוסק ביחסי מלחמה בין מדינתיים. ההתמודדות של מדינת ישראל, כמו גם של מדינות אחרות בעולם המערבי, עם תופעות של טרור – מעלה שאלות משפטיות ומוסריות שקשה למצוא להן פתרון באמנות הקלאסיות של המשפט הבינלאומי".

בכל הנוגע לטענת האפליה בין יהודים לערבים, הוסיף סולברג: " הטעם לכך שלא נעשה שימוש בתקנה 119  (תקנת חירום המאפשרת להרוס בתים) כלפי יהודים נעוץ בכך שבמגזר היהודי אין צורך באותה הרתעה סביבתית שהיא תכליתה של הריסת הבתים. הציבור היהודי, ככלל, מוּרתע ועומד, ואינו מוּסת".

השופט מלצר הוסיף כי בעת הדיון בעתירה הוא שאל את עורכי דינם של בני משפחות המחבלים האם הם ניסו להניא את קרוביהם מביצוע הפיגוע, והם השיבו כי לא ידעו על כוונתם. "הקשיתי איפוא ושאלתי אם בדיעבד בני המשפחה מגנים מעשים כגון אלה (מה שעשוי לתרום להרתעה)", כתב מלצר. "ואולם שאלה זו נשארה תלויה בחלל האוויר ואף בתגובותיהם המאוחרות בכתב – הם לא התייחסו לעניין זה, והדבר אומר דרשני".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...