השר אקוניס: "החזרת גופות המחבלים היא טעות"
אופיר אקוניס תומך בסיפוח חלקי ורוצה לראות יהודים בהר הבית. אמנם העימות החזיתי בינו לבין נתניהו נותר על אש קטנה אבל אם תוקם מדינה פלסטינית הוא מבטיח: "לא אשאר בממשלה". ריאיון
זמן קצר לאחר שהשר אופיר אקוניס וח"כ ישראל אייכלר הצליחו להכניס לחוק רשות השידור את מה שמכונה "סעיף ההשתקה", בא ראש הממשלה נתניהו והודיע שהוא יבוטל. הסעיף ביקש לעגן בחוק המתחדש את "מסמך נקדי" מ־1972, שמציג כללי אתיקה עיתונאית ובתוכם איסור על הבעת דעה אישית של קרייני חדשות ומגישי תוכניות אקטואליה. אקוניס, שהיה גם האחראי על רשות השידור ועל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, החליט להיפרד מתפקידו זה בעקבות המחלוקת עם ראש הממשלה. במכתב ששיגר לנתניהו הוא הביע תרעומת על שלא זכה לגיבוי בעודו נתון למתקפה תקשורתית בנושא. ובכל זאת, השבוע מתעקש שר המדע, הטכנולוגיה והחלל לטעון שהוא לא נעלב, וגם לא מתחרט.
עוד כותרות ב-nrg:
- רגב נגד שר הביטחון: "שכח שצה"ל הוא צבא העם"
- תשכחו מהסלפי: הוכרזה מילת השנת לשנת 2015
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"זכיתי לכינויי לעג ובוז מברנז'ה מסוימת, ואני פשוט בז להם", הוא אומר לנו. "עיתונאי בכיר העלה בפייסבוק פוסט שטנה והסתה נגדי, ואחר צייץ נגדי בטוויטר (הכוונה ליגאל רביד מרשות השידור ונתי טוקר מדה־מרקר, בהתאמה – א"ג). זו העיתונות החדשה - משפט אחד קצר עם מסר של כיתה ג'. אני בז לזה. אני אחראי על כך שהעיתונאים של רשות השידור לא ברחוב. בזכותי הם מגישים ומשדרים ועושים את עבודתם מאחורי הקלעים. הם לא צריכים להכיר לי תודה, חלילה; אני עשיתי את השליחות הציבורית שלי, מתוך מחשבה שראוי שיהיה שידור ציבורי בישראל. אבל גם לא ציפיתי לכפיות הטובה הזו.
"קיבלתי לידיי בתחילת יוני שידור ציבורי מחוסל. לא בפירוק, מפורק. כולם כולל כולם המליצו לי על דבר אחד: לא להאריך את הפעילות בשלושה חודשים כפי שהתאפשר בחוק, אלא לתת לרשות לגסוס ולמות בשלושים ביוני. המשמעות הייתה פיטוריהם של כל העובדות והעובדים של הרשות. לשמחתי, ההמלצה שלי אומצה גם על ידי נתניהו וגם על ידי ועדת הכלכלה של הכנסת, שנתנה לי את שלושת החודשים לפעול לתיקון חוק תאגיד השידור הישראלי".
ועדיין, כשסעיף כזה מחלחל לתוך החוק באישון לילה, ועובר בקריאה שנייה ושלישית כשהמליאה כמעט ריקה, זה מריח כמו גנבת דעת.
"הטענה הזו היא חלק מהשקרים שהפיצו נגדי, ומקורה בחוסר הבנה בסיסי של התהליכים הפרלמנטריים. הדיון עצמו התקיים בוועדת הנגבי במשך שלושה ימים בסוף אוגוסט, לאור יום. שם התקיימה ההכנה לקריאה שנייה ושלישית. עסקנו שם בכללי האתיקה של מסמך נקדי, שכתב אותם איש תקשורת – נקדימון רוגל מ'קול ישראל'. זה מסמך שלהם, לא שלי. הדיון בכנסת גלש לשעות הלילה פשוט משום שבאותו יום התקיים מרתון הצבעות על שורה ארוכה של הצעות חוק ממשלתיות. הסעיף שלנו היה האחרון לעלות לדיון, בשלוש בלילה. כולם ידעו שזה על סדר היום. מי שרוצה לצאת בכותרת שקרית יכול לעשות זאת, אבל המרחק רב בין הכותרת הזאת ובין העובדות.
"אגב, במקביל לביטול החוק, נציב קבילות הציבור קיבל מסה של פניות על שידור מוטה. אתר 'אייס' דיווח בחצי מסך שנתניהו ביטל את 'חוק סתימת הפיות', ובחצי האחר סיפר על למעלה ממאה תלונות בעקבות התבטאות של אושרת קוטלר בשידור. זה אומר הכול".
מסמך נקדי נכתב בשנות השבעים, ומאז פני העיתונות השתנו מאוד. החוק הזה העלה חשד שכדי לאזן את התקשורת מכיוון ימין, אתה פותח בחיסול ממוקד של אנשי תקשורת משמאל.
"אני מצפה מהתאגיד שיוקם במקום רשות השידור, שקודם כול יהיה מאוזן. נמאס כבר לשמוע איך חלק מהמגישות ומהמגישים של תוכניות האקטואליה משתמשים במיקרופון לקידום האג'נדות הפוליטיות שלהם. כן, אני מתכוון גם לקרן נויבך שמובילה ברשת ב' תוכנית לא מאוזנת – לא מהצד הכלכלי ולא מהצד המדיני. הצענו להושיב לצדה פעמיים בשבוע מראיין אורח, והם לא הסכימו. מה זה אם לא סתימת פיות? היא תטיף לי על סתימת פיות?
"יותר מארבע שנים, מאז ספטמבר 2011, נויבך לא ראיינה אותי. לא אמרתי מילה וחצי מילה. זכותה. אז כתבו שנעלבתי מכך, ושבגלל זה אני מנסה לחוקק את הסעיף הזה. שטויות. היא לא צריכה להזמין אותי, יש לי פלטפורמות מכובדות לא פחות מהתוכנית שלה. אני בחיים הפוליטיים, והיעלבות היא לא באופיי. אבל אל תטיפו לי על סתימת פיות. לא היה ולא נברא סעיף סתימת פיות (יצוין כי נויבך עצמה מעולם טענה לסתימת פיות ולא הביעה את דעתה בנושא בצורה פומבית. גם בקשתנו לתגובה מצדה נענתה בשלילה – א"ג).
"מה שכן היה זה שח"כ אייכלר הציע, בוועדה שדיוניה משודרים באינטרנט, להחיל בחוק את כל מסמך נקדי על פעילותם של עובדי רשות השידור. בסופו של דבר היועץ המשפטי של הכנסת ניסח את הסעיף הזה בחוק, שכל מטרתו הייתה לקבע רעיון של אתיקה עיתונאית, רעיון שאין אדם - כולל ראש הממשלה - שלא מסכים עמו ולא חושב שהוא נכון. כך גם הגברת כהן מתל־אביב או משילה או מנהריה, ששילמה אגרה, תזכה לדיווח חדשותי אמיתי. מעולם לא העלינו בדעתנו לסתום פה של מישהו או מישהי".
ובכל זאת, נתניהו החליט לבטל את הסעיף.
"עוד לפני הצעד של נתניהו, התראיינתי בשעת בוקר מוקדמת אצל אריה גולן – אגב, אדם הגון ביותר, שלמרות דעותיו תמיד מאזן בין שמאל לימין. הודעתי שהסעיף המדובר נוסח ברשלנות, ושאפעל מול היועץ המשפטי של הכנסת כדי לשנות אותו. כך אמרתי גם ב'הביצה' ברדיו תל־אביב. ובכל זאת לשכת ראש הממשלה הוציאה את ההודעה על ביטול החוק, בניגוד לעמדתי. הבעתי את דעתי בצורה ברורה במכתב ששיגרתי לראש הממשלה, ואני לא חוזר בי".
לא רק ענייני רשות השידור חוצצים בין השר אקוניס לבין ראש הממשלה. גם במישור האידיאולוגי, מי שנחשב עד לא מזמן לסנגורו של נתניהו נמצא חולק עליו פעם אחר פעם. שר המדע יצא בהצהרות פומביות נגד תוכנית שתי המדינות, שכיכבה בנאום בר־אילן; הוא הצטרף למאהל המחאה שהקים יוסי דגן, ראש מועצת השומרון, בעקבות רצח הזוג הנקין; והשבוע תקף בחריפות את ההחלטה למסור גופות מחבלים למשפחותיהם.
"החזרת הגופות היא טעות", אומר אקוניס. "עמדנו בפני שתי אפשרויות, כביכול: התססה והסתה של הפלסטינים עם החזרת הגופות - או בלעדיהן. והנה, ראינו לאילו חגיגות הובילה העברת הגופות. מישהו באמת האמין שהפלסטינים יעמדו בהבנה שאליה הגיעו איתנו - שההלוויות יהיו בלילה ולא תהיה התלהטות רוחות? לדאבון הלב, הניסיון מוכיח שאם יש לפלסטינים מומחיות, זו הפרת הסכמים. מי שמחלק סוכריות אחרי פיגועי התאבדות וקורא לכיכרות על שם רוצחים, אפשר לדעת איך יגיב כשגופות מגיעות אליו. אני תומך תמיכה מלאה בהחלטה של השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, שגופות מחבלים תושבי ירושלים לא יוחזרו. השבת הגופות משדרת חולשה, וזו הבעיה העיקרית".
בעיצומו של גל הטרור הצטרפת למאהל המחאה של דגן. אתה שר בממשלה; אתה לא אמור להפגין נגדה, אלא לפעול מבפנים.
"אפשר למחות בדרכים שונות. המתיישבים הם הממשלה והממשלה היא המתיישבים. אנחנו גוף אחד, ואנחנו לא באים להתריס נגד אף אחד. יוסי דגן הוא חבר אישי שלי, ואני יכול להביע את מחאתי לצדו, כמו גם בפגישה אישית עם ראש הממשלה. ואני עושה גם את זה וגם את זה. כך עשיתי סביב שחרור אסירים, וכך בעניין תוכנית קרי לפינוי בקעת הירדן. הייתי הנחשון שנלחם על זה. כששר בממשלה מגיע לבקעת הירדן, ומכריז לעיני כלי התקשורת הבינלאומיים שמי שייסוג מהבקעה יפקיר את ביטחון ישראל, זה עושה משהו. אני חושב שהאמירה הזו דווקא הועילה לראש הממשלה. הרי אין חייל נאט"ו או חייל או"ם שיוכל לספק את הביטחון לגוש דן יותר מחיילי צה"ל. אני פרצתי דרך. לשמחתי בהמשך באו שרים אחרים, והתוכנית סוכלה".
אקוניס נולד לפני 42 שנים בתל־אביב, והוא מתגורר בה עד היום עם אשתו ושני ילדיהם. אביו היה בן לזוג עולים מסלוניקי, אמו הפולנייה גדלה בנהריה. הבית היה מסורתי עם זיקה עמוקה לשורשים, אף שהבן אופיר למד במסגרות חילוניות. "על השאלה איך אתה מגדיר את עצמך, אני תמיד עונה – ציוני", הוא אומר. "אני כמובן קודם כול יהודי, אבל יהודי ציוני, וזה חשוב לי. היופי של הציונות הוא שמכל קצות העולם הגיעו למולדת. זה לא פחות מנס. ותל־אביב, העיר העברית הראשונה, היא התגשמות הנס הציוני. אני גאה בעיר שלי. חשיבותה גדולה, לצד ההתיישבות בעלי ובשילה, באריאל וביישוב היהודי בחברון - שהוא בעיניי מופלא ולא פחות חשוב מההתיישבות בערבה".
הוא גדל בשכונת רמת־אביב ג', אבל מי שמחפש סממני עידית לינוביץ' בסביבתו ייאלץ להתבדות. "השכונה הזו שונה בתכלית מהדימוי שלה. חושבים ששם גרים העשירים ביותר, השמאלנים ביותר. ששם יושבת הבועה התל־אביבית. הכול מופרך. מדובר בשכונה שהוקמה באמצע שנות השבעים כ'דיור למשתכן', דירות לזוגות צעירים. בזמנו זו הייתה הנקודה הנידחת ביותר בעיר. אני לא בא ממשפחה עשירה, לטוב ולרע. עושר היה מאיתנו והלאה. אמא במשך רוב השנים גידלה אותי ואת אחיי, והיום היא מזכירה רפואית. אבא הוא חבר דן, שעד היום עובד כנהג ביונייטד טורס. אגב, הוא עושה עבודה ציונית חשובה במהלך הטיולים, כשהוא משלב נגיעות היסטוריות בכל הדרכים שבהן הוא מסיע מטיילים".
החינוך הציוני שגדל עליו ושהוא מבקש להעביר לילדיו הציב אותו בעמדת מיעוט מזהיר במוסדות החינוך התל־אביביים שלמד בהם. "בגימנסיה הרצליה פעלה אינטגרציה שהפגישה בני נוער מכל שכונות העיר – משכונת הארגזים בדרום, דרך הצפון הישן ועד לצפון החדש. הייתי שם יוצא דופן בדעותיי, אבל זה רק חיזק אותי. יש כאלה שלא עומדים בלחץ, בטח בגיל המתגבש הזה. אתה רוצה להיות 'אין', חלק מהחבר'ה. אבל הייתי חלק מהחבר'ה גם ככה. את גילויי ההתנשאות בנוסח 'לא מתאים לך להיות ליכודניק', שמעתי כבר אז ולאורך שנים רבות בחיים".
גם בתוך הליכוד, בוודאי מאז נאום בר־אילן, אתה מסתמן כנץ.
"אני הליכוד האמיתי!" ממהר אקוניס להבהיר. "אני מביא לידי ביטוי את העמדות האמיתיות של המפלגה. עד היום הליכוד לא הכיר ולא מכיר בפתרון שתי המדינות. אם תמיכה בקיום של יהודה ושומרון זה להיות נץ, אז אני נץ. אם להמית את רעיון שתי המדינות ולא רק להתנגד אליו זה להיות נץ, אז אני נץ. זה ז'בוטינסקי, זה בגין וזה שמיר. הם עמודי האש של הליכוד, הם הבסיס. והליכוד אינו תומך בשתי מדינות לשני עמים.
"התנועה הציונית היא לכאורה תנועה חילונית, אבל היא התבססה על חזרת העם היהודי למולדתו. מדינת ישראל הוקמה ב־48', וזה נס עצום והיסטורי בפני עצמו, אבל חזרתנו לארצנו הושלמה רק 19 שנים לאחר מכן. הבסיס הוא ביהודה ובשומרון. אני לא מתבייש לומר את זה בפגישות שלי עם שגרירי מדינות זרות בישראל, ובפגישות עם אושיות העולם כולו. זוהי המולדת שלנו, ואני גם לא מתבייש להשתמש בביטוי הזה. לצערי, היום בבתי הספר כבר לא לומדים 'שיעורי מולדת' אלא 'שיעורי איכות סביבה'. אני ממליץ לחברי שר החינוך נפתלי בנט להחזיר את אופי השיעורים המקוריים, שחיברו את התלמידים לארץ הזו".
בשמאל לא מאמינים שנתניהו מחויב לתפיסת שתי המדינות. בימין דווקא מאמינים, וכועסים עליו בשל כך. בליכוד יש מי שמסנגר על ראש הממשלה וטוען שהוא אכן מחויב לפתרון זה מתוקף תפקידו, אבל אינו מעוניין שיתממש. איזו גרסה היא הנכונה לדעתך?
"אחרי נאום בר־אילן התקשרתי לנתניהו. הייתי אז יו"ר ועדת הכלכלה, וצפיתי בנאום בטלוויזיה. אמרתי לו: הנרטיב הציוני סוּפר היטב, למעט הנוסחה - רעיון שתי המדינות. אני מתנגד למדינה פלסטינית, וגם אמרתי את זה בנאומי הראשון בכנסת, במאי 2009. התנגדותי נובעת מהזכות ההיסטורית שלנו על הארץ הזו ומההיבט הביטחוני שהוא לא פחות חשוב ודרמטי. לפתרון שתי המדינות אין שום היתכנות, והאביב הערבי רק חיזק את ההסתייגות הזו. אנחנו רואים מדינות מתפרקות באפקט דומינו. זו תהיה התאבדות להקים מדינה פלסטינית בלב ארצנו".
ערב יציאתו של נתניהו לארה"ב, הנושא המדיני בוער בעצמותיו של השר אקוניס יותר מתמיד. "ראש הממשלה יודע את עמדתי", הוא אומר כשאני שואלת אם היה ביניהם עימות סביב נוסחת שתי המדינות. "אני מקווה מאוד שלא נגיע חלילה למצב הזה, אבל הדברים ברורים: לא אשב בממשלה שתסכים להקמת מדינה פלסטינית. זה קו אדום, וזה הקרב הגדול ביותר והקשה ביותר שמדינת ישראל ניצבת בפניו. היוזמה הצרפתית עדיין על הפרק. צרפת הניחה את האקדח הזה על שולחן האו"ם, והיא מוכנה לשלוף אותו בכל רגע. אני מעריך מאוד את ידידותה של צרפת, אני רק מציע, מתוך ידידות אמת, לבדוק שלא קמה מדינה פלסטינית בצרפת עצמה. זה קרב בלימה אדיר שלנו כאן".
איך היחסים שלך עם נתניהו?
"היחסים האישיים טובים, אבל מותר שתהיה מחלוקת בין ידידים. בנושאים שהזכרנו כאן אכן התגלעה מחלוקת".
מה קרה לליכוד, שעבר מ"שתי גדות לירדן" לשתי מדינות לשני עמים?
"הליכוד לא עבר! יצא לי להכיר אדם משכמו ומעלה בשם בנציון נתניהו, ואני מכיר את שורשיו הטובים של בנימין נתניהו. ברור לי שהוא מאמין בזכותה של מדינה יהודית פה. צריך לשאול אותו על השינוי, אבל זו לא דרך הליכוד. לא אהיה שותף לרעיון של הקמת מדינה פלסטינית גם אם נתניהו יקדם אותו. ואם ב־2009, בעקבות נאום בר־אילן, סקרים הצביעו שאני במיעוט ותומכי התוכנית הם הרוב, הרי מאז התהפכו היוצרות".
אז שתי מדינות לשני עמים לא. מה כן? לא הגיע הזמן שהליכוד יעמיד אלטרנטיבה ראויה?
"אני בעד החלת הריבונות הישראלית בשלב ראשון על שטחי סי, שבהם רוב ישראלי מובהק עם מיעוט פלסטיני זניח. בשלב שני נציע הסכם ביניים ארוך־טווח, שמשמעותו קודם כול לנצור את האש הפלסטינית ולמנוע הסתה מצדם. אני רוצה מהפכה יסודית בחינוך הפלסטיני. גל הטרור הנוכחי, וגם גלים קודמים ועתידיים שעלולים להיות לצערי, הם תוצאה של הסתה. היא מביאה למצב שבו מחבל בן 13 מנסה לרצוח יהודים ברחוב. זה כבר לא רק חמאס שקורא להשמדת ישראל ולהקמת ח'ליפות מוסלמית במקומה, זה קיים גם בקרב ערביי ישראל.
"מה שנדרש לנו הוא דור שלם שלא הוסת ולא חונך לשנאה. אם הילד הזה היה מקבל את החינוך שיונתן ורוני אקוניס מקבלים, כשהם לומדים ששאיפתנו היא לחיות בשלום לצד הערבים, הוא לא היה קם להרוג. את 'בקש שלום ורודפהו' לא השמאל המציא. זו הדת היהודית. אבל בבית־חנינא גדלים על ערכים הפוכים. אני חותר לשינוי מהותי במערכת החינוך הפלסטינית כבר מגני הילדים. אני לא מצפה מהם שיהיו ציונים, אבל שלפחות יכירו בקיומה של מדינת ישראל. עד היום ישראל לא קיימת באתר האינטרנט של הרשות. גם במערכת החינוך היא לא קיימת, או שהיא נדרשת להישמד. כלי התקשורת שלהם מעודדים הסתה, וזה מגיע עד לנאומיו של אבו־מאזן, עם עלילות הדם שלו".
ומה יקרה אחרי שהדור הזה יחונך אחרת?
"אחרי 20־25 שנה כאלה יבוא שינוי. תהיה היתכנות לשלום. עובדה, מצרים חיה בשלום עם ישראל וכך גם ירדן. זה לא בא מכוח עליון, זו מנהיגות נכונה וחינוך נכון. תארי לעצמך את אבו־מאזן אומר באו"ם 'לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים'. או קורא לשלום בין בני אברהם. זה משפיע. מילים הורגות, והאחריות היא עליו".
בשמאל טוענים שאבו־מאזן הוא המנהיג המתון, ושעוד נתגעגע אליו.
"לצערי, אני אכן לא רואה באופק מנהיג חלופי מתון ממנו. אבל כבר שנה וחצי מכהנת ברשות ממשלת טרור, ממשלת אחדות בין פת"ח לחמאס. היא הוקמה עם מסר חד – חטיפת הנערים, שהתרחשה כעבור ימים ספורים. הם מוכרחים לפרק את הדבר הזה, להוציא את חמאס מהממשלה. אין על מה לדבר כל עוד זה קיים. בממשלה הקודמת שלנו חתמו על זה גם ציפי לבני ויאיר לפיד. זו החלטת ממשלה שלא שונתה עד היום".
אולי מקומך בכלל בבית היהודי?
"ההפך, מקומו של הבית היהודי בליכוד. אני חושב שיש דמיון רב בין העמדות של שתי המפלגות".
איך אתה רואה את עתיד המחנה הלאומי? זה יגיע בסופו של דבר למפלגה אחת גדולה?
"זה דבר שצריך לחשוב עליו פרקטית. אנחנו צריכים ללמוד מהשגיאה של בחירות 2013, אז התקיים האיחוד הלא־מוצלח בין הליכוד לישראל ביתנו. אם יחד אנחנו עכשיו על 38 מנדטים, ואיחוד טכני או מהותי יוריד אותנו ל־32, הדבר הזה לא שווה. השמאל יעלה, וזה מסוכן לארץ ישראל".
סכנת המהפך השלטוני מוחשית ביותר בעיניו של אקוניס. "אני רוצה להגיד בהגינות שהיה כפסע בין שלושים המנדטים שלנו ובין ממשלת שמאל", הוא אומר. "פחות משבוע לפני הבחירות היה יתרון לשמאל. בבדיקות שלנו באותם ימים, העבודה או המחנה הציוני או איך שקוראים להם - מ־92' הם כל פעם רצים בשם אחר - היו ביתרון יציב של ארבעה מנדטים. שישה ימים לפני הבחירות המגמה השתנתה".
מה גרם למהפך?
"מה שקרה הוא שנתניהו התעשת בשבוע האחרון ונכנס לקמפיין באופן אגרסיבי. הוא לקח פיקוד על ניהול הקמפיין, גייס את עצמו, וזה סייע".
מה הסוד שלו? האיש באמת קוסם פוליטי?
"אי אפשר לקחת ממנו את הכריזמה. הוא אדם בעל יכולת שכנוע מרהיבה. גם הניצחון שלו ב־96' היה נגד כל הסיכויים".
למה כושר השכנוע הזה לא עובד מול השמאל או מול גורמים בינלאומיים למיניהם?
"העיתונאי ארי שביט ניתח כבר ב־96' את שנאת נתניהו, שנובעת מזה שהם לא יכולים לו. תראי איך בוז'י התבלבל מולו בשידור. הרצוג הפיל את עצמו באמירה שהוא ישמור על 'נתניהו מאוחדת', וכשאמר שהוא הולך לישון כשהוא בלחץ".
האמירה האחרונה הגיעה לאוזני הציבור בסרט ששודר רק אחרי שבוז'י כשל בקלפי.
"נכון. ואלה דברים שטוב לדעת בנוגע לאדם שרואה בעצמו מועמד לראשות הממשלה במדינה מאתגרת כזאת".
מי יהיה היורש של נתניהו?
"שאלות הירושה והתשובות הן תמיד האניגמות הכי גדולות, מאז שהמדינה נוסדה. זה בדרך כלל לא צפוי – לא הפרישה ולא המועמד שימלא את מקומו של הפורש. יש במפלגה אנשים ראויים, שרואים בעצמם מחליפים של נתניהו. הליכוד מייצר מנהיגות צעירה. גם אני הרי אחד מאלה שקיבלו הזדמנות לעלות בסולם הפוליטי".
הטענה נגד נתניהו הפוכה: אומרים שהוא מכשיל כל מי שחשוד בעיניו כמועמד ראוי להחליף אותו.
"אני לא פרשן פוליטי. הפרשנים מוזמנים להמשיך לתת פרשנות".
אתה רואה עצמך מועמד לתפקיד יו"ר הליכוד?
"מי שאומר שאין לו שאיפה להתקדם מתפקידו הנוכחי לתפקיד הבא איננו אומר אמת, במקרה הטוב. אם את שואלת האם אשמח בקדנציה הבאה לעמוד בראש משרד גדול יותר, התשובה היא כן".
אני שואלת על ראשות הממשלה.
"להיות ראש ממשלת ישראל זה התפקיד הקשה ביותר בעולם. אנחנו בתחילתה של קדנציה, בתוך גל הטרור הזה והמבחן הגדול של הדיפת היוזמה הצרפתית. זה מה שחשוב עכשיו. כולנו כאיש אחד במאבק אחד, לסכל את הדבר הזה".
בראשית דרכו התקשורתית־פוליטית שימש אקוניס כדובר הליכוד וכדוברו של שר המשפטים מאיר שטרית. כשבנימין נתניהו מונה לשר האוצר בממשלת שרון, הוא מינה את אקוניס ליועץ התקשורת שלו. ב־2009 נכנס לכנסת, ולאחר בחירות 2013 מונה לסגן שר במשרד ראש הממשלה וסגן השר לאיכות הסביבה. הבחירות האחרונות, שבהן שובץ במקום ה־15 ברשימת הליכוד, שדרגו אותו לתפקיד שר – תחילה במשרד ראש הממשלה, ואחר כך במשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל.
המגע הישיר הראשון שלו עם הפוליטיקה נוצר כשהימין בכלל והליכוד בפרט היו בשפל העמוק ביותר, זמן קצר אחרי רצח רבין. "הייתי אז תחקירן צעיר ב'ערב חדש' וכתבתי ב'ראש 1'", הוא מספר. "מהר מאוד הבנתי שההשפעה האמיתית היא בזירה הפוליטית, ולא העיתונאית. ליחימוביץ', לפיד, שריד ואלוני זה לקח יותר זמן. הגעתי אז למצודת זאב השוממה, ושאלתי מה אני יכול לעשות בשביל הליכוד. התחלתי לעבוד באגף ההסברה, שהיה דינמי מאוד. לולא הרצח המתועב של רבין, נתניהו היה מנצח בבחירות 96' לא ב־30 אלף קולות הפרש, אלא באופן נחרץ הרבה יותר".
השבוע, לאחר העצרת לציון עשרים שנה לרצח, יצא אקוניס נגד האשמת הימין. "רצח רבין היה מעשה נפשע, אבל אני מצטער על השימוש שנעשה בזה כדי להעמיק את השסע ולהטיל אשמה על מחנה עצום בעם ישראל", הוא אומר. "לא אומרים 'יגאל עמיר רצח', אלא 'הימין רצח', וזהו שקר מתועב. אני יוצא בשאט נפש נגד כל ניסיון להדביק את אות הקלון למחנה שלם - מהציונות הדתית ועד לימין החילוני, כלומר כל מי שלא חושב כמוהם. גורמים שונים, ובהם גם יו"ר האופוזיציה בוז'י הרצוג, משתמשים ביום הטראגי והשחור הזה בתולדות מדינתנו כדי לקדם את הרעיונות שלהם. הימין היה ועודנו נתון בוויכוח יסודי ביותר מולם על השגיאה של הסכמי אוסלו, והוויכוח הזה מוכרח להתקיים, כעימות בין תפיסות אידיאולוגיות לפתרון הסכסוך".
בשנים עברו ביקר אקוניס לא פעם בהר הבית. בין השאר הוא ליווה את אריאל שרון, ראש אופוזיציה דאז, בביקורו בהר בשנת 2000, ולדבריו הוא זוכר את ההתססה של ח"כים ערבים שנכחו שם. "אני מכבד את הרצון של שרים וח"כים יהודים לעלות להר", הוא אומר. "זה המקום הקדוש ביותר ליהודים, ואני חושב שכל יהודי שרוצה בכך, זכותו לעלות להר הבית. הוויכוח על התפילה שם נמשך שנים רבות ביהדות, ואני לא מוסמך לפסוק בו.
"ההסתה הפלסטינית שעושה שימוש בפגיעה לכאורה בהר הבית החלה ב־1920, במאורעות תר"פ. זה עקבי מאוד. בכל פעם שיש מרד ערבי, עושים שימוש ציני ושקרי בטענה הזו כדי להפר את זכות היסוד של כל אדם לעלות להר. גם הפלסטינים יודעים שההסתה הזו מבוססת על שקר. לא היה שום שינוי בסטטוס־קוו מהצד היהודי, מי ששינו את הסטטוס־קוו היו הנשים הצרחניות בהר הבית ובדרך אליו. אני לא יכול להשתחרר מהתמונה שלהן צווחות בברבריות על ילד מפוחד שחזר מהכותל. שם היינו צריכים לשים לזה קץ. אם הייתה מדיניות תקיפה בעקבות התמונה ההיא, כולל הגדלה מסיבית של כוחות ביטחון ומניעת מעבר חופשי של צעירים משכונות מזרח ירושלים, היינו יכולים למנוע את הרצח של נחמיה לביא ואהרן בניטה בסוכות".
איך אתה רואה את ההתנהלות הביטחונית של יעלון ונתניהו בגל הטרור הנוכחי?
"זה צריך להיבחן במבחן התוצאה. אנחנו מצפים להשתלטות על המצב ולירידה בהיקף הפיגועים - לא לאיפוס, שהרי מתר"פ לא היה מצב של אפס פיגועים. זה עובר מדור לדור כבר מאז, בעיקר בגזרת חברון. המפגעים היום הם נכדיהם וניניהם של רוצחי תרפ"ט".
כשנודע על מינויו של אופיר אקוניס לשר המדע, הטכנולוגיה והחלל, התגובה התקשורתית הייתה משועשעת, ולמען האמת גם אקוניס עצמו העלה חיוך. מאז, לדבריו, הספיק להתאהב במשרדו החדש. "בתחילה לא הייתי משוכנע שהשם 'חלל' נכון למשרד, אבל בחודשיים האחרונים למדתי רבות על התחום. כנס החלל, שהתקיים בירושלים בשבוע שבו אירעו ניסיונות הפיגוע הרבים ביותר, היה מרשים וזכה להצלחה אדירה. למרות המתקפה האכזרית והברברית, לא נרשמו כמעט ביטולי השתתפות. אלפיים איש משישים מדינות באו להצדיע לתעשיית החלל הישראלית. המדינה הקטנה שלנו נמצאת בין עשר הגדולות בחקר החלל ושותפה לפעילות אזרחית וביטחונית בתחום. העולם כולו מביט עלינו בהערכה אדירה וברצון עז לשתף פעולה".
מה היעדים שהצבת לעצמך במשרד?
"היעדים העיקריים הם לחזק ולהעמיק את החדשנות ואת פריצות הדרך הישראליות בתחום המדע והטכנולוגיה, ולחבר אוכלוסיות חדשות בפריפריה לתחום, תוך הרחבת התמיכה במרכזי מו"פ (מדע ופיתוח) אזוריים. הביקורים הראשונים שלי כשנכנסתי לתפקיד היו במרכזי מו"פ בקריית־שמונה, בקצרין ובאריאל, בהמשך יש ביקורים בערבה, בנגב ובקריית־ארבע. אנחנו מחזקים את הפריפריה ומנגישים אותה לתחום המדע והטכנולוגיה. ככל שהתעשייה הזו תהיה חזקה יותר, האזור כולו יתחזק.
"כמו כן, נעבוד על חיזוק והרחבה של ההסכמים הבינלאומיים שיש לישראל בתחום. ההסכמים האלה מביאים לנו הרבה כבוד, ועומדים ביחס הפוך לתעשיית השקר המכוערת של ה־BDS. כדאי לדעת שבניגוד מוחלט לאווירה שנוצרה, יוזמי החרמות הם מיעוט מבוטל מול אלפים רבים שמעוניינים ורוצים בקשר עם ישראל. אנחנו חותרים כל הזמן להעמקת הקשרים, לפיתוח ולחדשנות. אלה הפנים האמיתיות של ישראל. זה בא לידי ביטוי ביחסים עם עשרות מדינות - סין, הודו, יפן, אירופה כולה, אמריקה בצפונה ובדרומה ועוד – שמעוניינות לא רק בשיתופי פעולה, אלא גם בלימוד החדשנות הישראלית. עם צרפת אנחנו מקיימים שת"פ מרהיב בתוכנית ונוס – שיגור לוויין שישפר את איכות החיים של כולנו, בעיקר בענייני איכות סביבה. יש גם לוויינים שיכולים לגלות בולענים, ועוד חידושים רבים".
הם יוכלו לגלות גם מנהרות תת־קרקעיות?
"בואי נגיד שבעתיד הם יוכלו לגלות בולענים מסוגים שונים ומשונים".
לא רק התואר "שר החלל", גם מילה אחרת גרמה לשיגור חצי לעג לעבר אקוניס: התעקשותו לשנות את שמה של רשות השידור, בגלגולה העתידי, ל"תאגיד השידור הישראלי". אף שהעימות עם ראש הממשלה סביב סעיף ההשתקה גרם לו למשוך את ידיו מהאחריות על הרשות, אקוניס גאה מאוד במה שהספיק לעשות שם.
"אני שמח על ההקפדה להוסיף את המילה 'ישראלי' לשם התאגיד. היו גורמים במשרד המשפטים שהתנגדו, ואני התעקשתי. המשמעות של זה היא שהשידור יביא לידי ביטוי את כלל העמדות והתרבויות בצורה מאוזנת ומגוונת. המאזינים של שידורי הרדיו בחו"ל ישמעו את קול ישראל מירושלים. הנוסח הקודם אִפשר לתחנה לקרוא לעצמה באיזה שם שתרצה, ואני חוקקתי את השם 'קול ישראל'. למה שבבריטניה, בקנדה, באיטליה וביפן השידור הציבורי נושא את שם המדינה, ובישראל לא?"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם