שני צדדים לצדק חברתי
לצד הצורך לשמור על זכויותיהם הבסיסיות של עובדים, כולל בשירות הציבורי, עלינו לגבש מנגנון שימנע פגיעה בעשרות אלפי אנשים שמוחזקים בשבי של ספקי שירות חיוני
קריסת מערכת החשמל בשרון בראשית השבוע שבה והציפה את שאלת מעמדם ואופי תפקודם של עובדי חברת החשמל. אין ספק שלא רק העובדים אשמים בקריסה, וההתמקדות בהם נובעת מאותו צורך אנושי בעייתי למצוא שעיר לעזאזל כלשהו לכל משבר. בנוסף, ברור שממדי הסופה החריגים, כמו גם הזנחה ממושכת של התשתיות והציוד בחברה, הם הגורמים העיקריים למשבר.
ובכל זאת, מקומם מאוד היה לראות כיצד בשיאה של הסופה, כשעשרות אלפי בתים היו מנותקים מחשמל – על כל הקשיים שהדבר מעורר, עד כדי סכנת חיים – עובדי החברה המשיכו במדיניות העיצומים עד שבית הדין לעבודה קרא אותם לסדר. המראה הזה הצטרף לתחושה כללית שלפיה עובדי חברת החשמל מנצלים במשך שנים את עוצמת המונופול שבידיהם כדי להחזיק בזכויות יתר, כגון חשמל בחינם, משכורות גבוהות במיוחד ועוד, שבשום אופן לא היו מקבלים במסגרת הידברות עובדים עניינית.
כמו בכל סוגיה רצינית, גם בנושא הזה יש מתח בין ערכים ואינטרסים שונים: מצד אחד ניצב הצורך לשמור על זכויות העובדים, ומצד שני עומדת זכותו של הציבור לקבל שירותים – בוודאי שירות חיוני כמו חשמל, ובטח כשאין לציבור אפשרות לפנות לחברה אחרת. נדמה שבמקרה של חברת החשמל השבוע, כמו במקרים אחרים בשירות הציבורי - ימי החופשה של המורים, למשל - הופר האיזון בין שתי כפות המאזניים בצורה בוטה לטובת העובדים.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
יתרה מכך, אם נניח בצד את המקרה הפרטי של חברת החשמל ונבחן את כלל הסוגיה של זכויות עובדים בישראל, נגלה אנומליה כללית: בשל שליטתם של העובדים במשאב חיוני שלרוב עולה לכדי מונופול, בשירות הציבורי זוכים הללו לכוח מוגזם, בעוד בשוק הפרטי כוחם של העובדים הולך ונשחק. זאת, בשעה שבפועל המצב היה צריך להיות הפוך: בשוק הפרטי יש לעובדים אינטרס מובנה לדאוג שמקום העבודה יצליח, שהרי פרנסתם תלויה בהצלחתו ולכן לא סביר שינצלו לרעה את זכויותיהם ומעמדם. בשירות הציבורי, לעומת זאת, אין לעובדים אינטרס כזה, ולכן הפיתוי לנצל לרעה את הזכויות הולך וגדל - ואכן ניצול כזה מתרחש בפועל.
הכיוון הרצוי הוא שינוי יחסי הכוחות בשני אגפי המשק: בשירות הציבורי, כמו בחברת החשמל, לגיטימי להחליש את כוחם הגורף מדי של העובדים באמצעות השימוש בכלי של בוררות חובה במקרים של מחלוקת על תנאי ההעסקה. הליך כזה לא אמור לפגוע בזכויות המוצדקות של העובדים, כי הרי מדובר בבוררות שתיעשה על ידי גורמים האמונים על זכויות עובדים - כך למשל, שופטים בדימוס של בתי הדין לעבודה או עורכי דין המתמחים בזכויות עובדים. אם אנו סומכים על המערכת המשפטית שתוציא תחת ידיה דין צדק בסכסוכים אזרחיים או בתיקים פליליים, אין סיבה שלא נסמוך עליה גם בסכסוכי עבודה. ההליך הזה יגרום רק לכך שהעובדים אכן יקבלו רק את המגיע להם על פי החלטת גורם מוסמך, ולא בשל יכולתם להשבית את השירות שהם אחראים לו או רמת נחיצותו.
בשוק הפרטי, לעומת זאת, חיוני לחזק דווקא את כוחם המדולדל של העובדים, ולהוריד ככל האפשר את הרף הקובע את אחוז העובדים הדרושים כדי ליצור התארגנות. זאת, לצד מתן אפשרות לעובדים שאינם מעוניינים בייצוג לא לזכות בו, ובלבד שיקבלו על עצמם גם לא ליהנות מהישגיו. בנוסף, דרושה הגנה מרבית על עצם זכות ההתארגנות וזכות השביתה, מניעת הפגיעה בראשי המתארגנים וכדומה. כאמור, העובדה שהעובדים בשוק הפרטי תלויים בשגשוגו של מקום העבודה כבר תבטיח שהם לא ינצלו לרעה מעמד מחוזק יותר, אלא ידאגו להשתמש בו להבטחת זכויותיהם הבסיסיות.
בעידן שבו ממילא הנטייה היא להתמקד בצורכי המעסיקים, הצעות מהסוג הזה, ובעיקר המעבר לבוררות חובה בשירות הציבורי, יכולות להתקבל בזעקות שבר על פגיעה בצדק חברתי. ראוי אפוא להזכיר שכל כוח, גם זה של גורמים הנחשבים חלשים ומוחלשים, יכול להפוך למשחית. כל אידיאולוגיה, אף הנאצלת ביותר, יכולה להיות מנוצלת לרעה אם לא תתוחם. זה מה שקרה בפועל ברבים מן הוועדים בשירות הציבורי, ולכן יש צורך להגביל את כוחם. צדק חברתי הוא גם דאגה לעשרות אלפי האנשים, רבים מהם קשישים וחולים, שחייהם נפגעו קשות השבוע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם