מצב המים בישראל: דלק במי התהום
דו"ח מבקר המדינה מצא כי בבדיקה באזור של 30% מאתרי אחסון הדלק בישראל נמצא דלק במי התהום. ב-74% ממתקני טיהור השפכים נמצאו ליקויים
מדינת ישראל תלויה במים, והם בה מצרך נדיר עקב היותה מצויה על ספר המדבר. בעקבות זאת היה ראוי כי לישראל תהיה תוכנית אב לניהול מאגרי המים שבה וכן תתבצע זהירות רבה בכל הנוגע בטיפול במזהמים ובגורמים שיכולים לפגוע במאגרי המים של המדינה. אולם בפועל מדו"ח המבקר עולה תמונה מטרידה מאד לפיה בריאותו של הציבור בארץ נמצאת בסכנה ממשית בעקבות מצבם של מאגרי התהום וכן לפי כמות חדירת הדלק וגורמים מזהמים נוספים אל תוך המים האלו.עוד כותרות ב-nrg:
• תושבים זועמים: "השבתת לימודים - האופציה הקלה"
• אם המחבל שלפה סכין בריאיון: "תיזהרי ישראל"
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
ביחס למציאות בארץ כותב המבקר כי "במרץ 2010 פרסמה ועדת חקירה ממלכתית דו"ח בנושא ניהול משק המים בישראל. ההמלצות העיקריות היו בין היתר השלמת תכנית אב למשק המים לטווח ארוך לאלתר, חיזוק מערך האכיפה, קביעת כמות ההפקה ממקורות המים הטבעיים, כך שתהיה הפקה בת-קיימה. באוקטובר 2010 החליטה הממשלה לאמץ את עיקרי ההמלצות". בפועל נראה כי החלטות לבד ומציאות לבד כפי מפרט הדו"ח בהמשך.
המצב העגום של המים בארץ בא לידי ביטוי בכך שמנתונים שפרסם אגף איכות המים ברשות הממשלתית למים ולביוב בדצמבר 2014 עולה כי בשנים 2013-2000 נסגרו בגלל זיהום והמלחה כ-199 קידוחי מי שתייה, שהם כ-20% מהקידוחים שהיו קיימים באותה עת. כ-32% מ-199 הקידוחים הללו נסגרו בשל זיהום תעשייתי. עוד עולה מהנתונים כי באקוויפר החוף היקף מי התהום המזוהמים הוא כ-1.7 מיליארד מ"ק מתוך האוגר.
למרות המצב העגום הזה שני הגורמים שאמורים לפקח על איכות המים בישראל מתקוטטים על הסמכויות ביניהם. וכדברי המבקר: "בין המשרד להגנת הסביבה ובין רשות המים, קיימת מחלוקת רבת-שנים בעניין חלוקת הסמכויות ביניהם. על מחלוקת זו והצורך בפתרונה ובשיתוף פעולה בין הגורמים הנוגעים בדבר העיר משרד מבקר המדינה פעמים מספר בדו"חותיו.
עד מועד סיום הביקורת טרם הסתיימו ההליכים לתיקון חוק המים לעניין ממשקי העבודה בין רשות המים למשרד להגנת הסביבה". בנוסף לכך "על אף האמור בחוות הדעת מ-2011, טרם גיבשו המשרד להגנת הסביבה ורשות המים הכרעת מדיניות בת-קיימה".
עוד מציין המבקר כי עד היום אין תוכנית מסודרת למשק המים. לדבריו "רשות המים טרם סיימה להכין את מסמך היישום של תכנית האב למשק המים לטווח ארוך. ליקוי זה, שהעלה מבקר המדינה כבר בדוח שנתי 63א שפורסם ב-2012, טרם תוקן".
באותו אופן "עד מועד סיום הביקורת, המשרד להגנת הסביבה טרם התקין תקנות למניעת זיהום מים מחוות מכלי דלק שהטיפול בהן התחיל כבר במאי 2002. לחקיקה זו חשיבות רבה נוכח הסכנות הטמונות מזיהום מי התהום מדלק ומתוצרי לוואי, ובהם פסילת כמות מים גדולה של מי תהום וסכנות בריאותיות לציבור, ונוכח נפחי האחסון הגדולים של דלק הקיימים במדינת ישראל".
ביחס למצב תחזוקת אחסנת הדלק בארץ מציין מבקר המדינה כי "נכון לשנת 2013 קיימים כ-40 אתרים המוגדרים כחוות דלק והכוללים מסופי דלק. רוב המכלים אינם בעלי רצפה כפולה ונתונים במאצרת עפר שלרוב אינה אטומה לחלחול ושאין ביכולתה למנוע התפשטות הזיהום וחלחול הדלק לקרקע ולמי תהום".
עוד הוא מציין כי "בפרסום באתר הובאה דוגמה של דליפת סולר בכמות של כ-45,000 ליטר ממכלי דלק עיליים של אחת החברות הגדולות בארץ שאירעה במאי 2013 בשל אי-הקפדה על מילוי נוהלי החברה. בעקבות הדליפה זוהמו הקרקע ומי התהום באזור חוות המכלים".
כן מציין המבקר כי רשות המים פרסמה באתר האינטרנט שלה כי היא עוקבת אחרי כ-140 אתרי אחסון ושינוע דלק באמצעות דיגום מי תהום בכ-450 קידוחי ניטור ייעודיים לניטור זיהום מדלק. מתוכם נמצא זיהום מי תהום ב-75% מהאתרים, כאשר בכ-30% מהאתרים נמצאה עדשת דלק חופשית מעל מי תהום.
מנתונים שפרסם אגף איכות המים בדו"ח הסיכום מ-2013 עולה כי מתוך כ-17 אתרים של חוות מכלים, רק בארבעה אתרים או סביבם נמצאו מי תהום נקיים. בשאר האתרים היה המצב כדלהלן: בשמונה אתרים נמצאו במי תהום עדשות דלק, בארבעה נמצאו במי תהום זיהום קל במומסי דלק ובאתר אחד אף נמצא זיהום חמור במומסי דלק". בנוסף לתקלה קשה זו מצוין בדו"ח כי עד היום "טרם הסתיים הטיפול של הגורמים הממשלתיים בהצעת חוק למניעת זיהום קרקעות ושיקומן, שהתחיל כבר בנובמבר 2008".
כדי לקבל נתונים על מצב מקורות המים הטבעיים הוקמו כ-116 תחנות הידרומטריות בפריסה ארצית. בתחנה הידרומטרית קיים מכשור למדידת מים עיליים ולקבלת נתונים על מצבם. מנתונים אלה אפשר לקבל מידע גם על מצב מי התהום. אולם עוד בדוח 56ב העיר מבקר המדינה, בין השאר, על הזנחת הטיפול בתחזוקת התחנות ההידרומטריות. בשל מחסור בכוח אדם, עבודות התחזוקה הכלליות בציוד השירות ההידרולוגי אינן נעשות בזמן.
מדו"חות סיכום של מנהל תחום הידרומטריה שבשירות ההידרולוגי שפורסמו מיוני 2011 ועד אוגוסט 2014 עולים הממצאים האלה: 1. בכל התקופה הנזכרת ניכרת מצוקת כוח אדם בתחזוקה ובמכשור אשר פוגעת בתפקוד ראוי של מחלקת הידרומטריה. מנהל תחום הידרומטריה ציין בדו"חות כמה פעמים כי "הדברים מגיעים כדי פגיעה ממשית ביכולתנו לקיים את תכניות הניטור ומעבר לכך". 2. בכל שנת 2013 לא הייתה התקשרות עם קבלן לצורך תחזוקת תחנות הידרומטריות.
בינואר 2014 הייתה התקשרות עם קבלן לצורך תחזוקת תחנות, אך רק באזורים הבאים: כנרת, צפון ומרכז. באזור הדרום לא תוחזקו התחנות ההידרומטריות מתחילת שנת 2013. מעבר לחוסר מעקב טוב מתברר כי מועצת רשות המים טרם קבעה כללים בעניין גבולות ההפקה של המאגרים, ובכלל זה קווים אדומים עבור כל מאגרי המים הטבעיים של מדינת ישראל.
המחדל אינו נגמר בכך שלא ברור כמה יש לשאוב אלא גם בכך שהמדינה לא פועלת לתקן את נזקי העבר וכפי שמציין המבקר: "עד מועד סיום הביקורת לא קבעה רשות המים סדרי עדיפויות ולוחות זמנים ליישום המלצות הדוח, שהכין הצוות שהקימה רשות המים לשיקום האוגר הטבעי".
בדו"ח כותב מבקר המדינה כי איכות מי הקולחים שמשתמשים בהם להשקיה חקלאית ללא מגבלות אינה תמיד עומדת בדרישות תקנות בריאות העם, משום שרוב מכוני טיהור השפכים אינם מטפלים בשפכים ברמת הטיפול השלישונית, כנדרש על פי תקנות איכות קולחים.
מנתונים שפרסמה רשות המים בסקר הקולחים הארצי מדצמבר 2014, המציג נתונים משנת 2012, עולה כי 93 מ-126 מט"שים שנבדקו (כ-74%) חרגו ולא עמדו בכל הערכים של איכות מי הקולחים שנקבעו בתקנות איכות קולחים. מנתונים נוספים של רשות המים והמשרד להגנת הסביבה משנת 2014 עולה, כי ב-42 מ-87 מט"שים מיועדים השפכים המטוהרים בעיקר להשקיה חקלאית.
בנוסף על כך, 42 מהמט"שים (כ-48%) מטפלים בשפכים ברמת טיפול שניונית; 16 מהם (כ-18%) מטפלים בשפכים ברמת טיפול פחותה משניונית; ורק 23 מהם (כ-26%) מטפלים בשפכים ברמת טיפול שלישונית, הנדרשת על מנת שאיכות מי הקולחים תעמוד בהוראות איכות קולחים. לגבי יתר ששת המט"שים, חלקם מתוכנן לרמת טיפול שלישונית וחלקם מטהרים את השפכים חלקית לרמת טיפול שלישונית. עם זאת, חלק מהמט"שים נמצאים בשלבי תכנון או שדרוג שיאפשרו להם לעמוד בדרישות התקנות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם