התנועה האמריקאית החדשה שנלחמת ב-BDS
לצד הקהילה היהודית האמריקאית מתפתחת בשנים האחרונות קהילה של ישראלים יורדים, שחבריה מחפשים דרכים לשמור על המסורת - ואפילו פועלים יחד נגד התבוללות. כנס ארגון IAC ניסה להגדיר את הזהות הייחודית שלהם
בכנס גדול ויוקרתי נדיר למצוא שקיות במבה וביסלי המוגשות לאורחים, גברים בחליפות מחויטות ונשים בשמלות רשמיות, אך זה היה הכיבוד שהוגש בכנס השנתי של ארגון ה"ישראלים האמריקאים", IAC, שהתקיים השבוע בוושינגטון.
עוד כותרות ב-nrg:
- בנט תוקף את לבני: "היא חיה בשוודיה, לא בארץ"
- "חשבו שהיא בובה": תינוקת נשארה נעולה במעון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
השאלה מהם “ישראלים אמריקאים“ היא שאלה לגיטימית, מפני שמדובר בהגדרה חדשה יחסית, שלא הייתה מוכרת לנו עד כה. קראנו להם “ישראלים יורדים“ או סתם “יורדים“ בזלזול. אנשים שהחליטו, למרות הקמת המדינה היהודית, לעזוב את ישראל, ואולי “להתעשר מעבר לים“. השנים עברו, ואותם ישראלים, שרובם האמינו כי הם נוסעים לתקופה זמנית, עדיין חיים שם, ומתמודדים עם קשיים מורכבים וייחודיים. רבים מילדיהם מתבוללים או מתחתנים בנישואי תערובת, יותר מהממוצע בקרב יהודים אמריקאים, והזהות היהודית־ישראלית נעלמת.
ארגון IAC קם רק לפני שנים בודדות, ועבר מתיחת פנים ב־2015, שינוי שם ומטרה. מארגון מקומי שניסה לאגד את הישראלים בלוס־אנג‘לס, הפכו מקימיו ל'ארגון הגג' של הקהילה הישראלית בארה“ב, שלטענתם מונה כ־800 אלף חברים. בינם ובין קהילה היהודית אמריקאית אין קשר, אף שהם גרים באותן ערים ושכונות.
היהודים האמריקאים, כך יטענו הישראלים, לא מקבלים אותם לשורותיהם. היהודים האמריקאים יסבירו מנגד כי הישראלים לא מכירים את חיי הקהילה הגלותיים, לא מבינים שיש לשלם דמי חברות לבתי הכנסת (שאינם זולים בכלל), ושבתי הספר היהודיים יקרים ביותר. עוד יספרו בקהילות היהודיות כי אותם ישראלים גדלו ללא ערכים יהודיים, ואינם מכירים את המסורת - דבר שמקשה עליהם להשתלב בקהילותיהם. ולכן, בלי שאיש התכוון לכך, חיות להן שתי קהילות מקבילות: היהודית־אמריקאית והישראלית־אמריקאית.
אגב, למרות האירוע הנוצץ של IAC, שאליו הגיעו בכירים ישראליים כמו יו“ר האופוזיציה יצחק (בוז‘י) הרצוג, שרת המשפטים איילת שקד, שר האנרגיה יובל שטייניץ, חברי כנסת וחברי קונגרס דמוקרטים ורפובליקנים, אנשי עסקים מובילים ואחרים – כמעט לא היו בכירים יהודים אמריקאים בכנס. למעט ראש הפדרציה היהודית של בוסטון, בארי שרייג, הנהגת יהודי ארה“ב נעדרה מהאירוע.
ב־IAC הבינו כי אם לא יפעלו, ילדיהם ונכדיהם יתבוללו לחלוטין, מכיוון שהישראלים האמריקאים לא שייכים ברובם לבית כנסת או לקהילה; ילדיהם לא לומדים בחינוך היהודי (שיכול לעלות 30 אלף דולר לשנה לילד); ואין להם מוסדות משלהם או ארגון גג. ישראלים, במיוחד כאלה שאינם דתיים, לא רגילים לשלם עבור חינוך ילדיהם, וכאשר הם עוברים לארה“ב, ורוצים להיות חלק מהקהילה היהודית, הם מגלים שהעלויות גבוהות.
ברגע שב־IAC קיבלו דחיפה כלכלית משמעותית, בעיקר מקרב בני הזוג שלדון ומרים אדלסון (גילוי נאות: מבעלי קבוצת ישראל היום, המוציאה לאור את ‘מקור ראשון‘), הם החלו לפתוח סניפים בכל רחבי ארה“ב. שמונה עובדים עבדו בארגון לפני שלוש שנים וכ־60 היום, והיד עוד נטויה. פילנתרופים נוספים הפכו לחלק בלתי נפרד מהארגון וביניהם חיים סבן, ואדם מילשטיין, שהפך ליו“ר הארגון בכנס האחרון.
אז מה היה שם? מצד אחד, אירועי ענק נוצצים, שמדמים את האירועים שמקיימים בקהילה היהודית – הוקרה לראשי הארגון או לתומכים, אירועי גאלה עם סלבריטאים ישראלים, תמונות מקצועיות בכניסה לאולם, הופעות ונאומים מרגשים, במות עם מסכי ענק וסרטי תדמית מקצועיים. במקביל נערכו עשרות אירועי תוכן מהותיים על עתידם, על חינוך ילדיהם ועל הדרך שבה יש להקים את הקהילות המקומיות. בין השאר הופיעה בכנס מירי מסיקה, ומנחה ה'אח הגדול' אסי עזר הנחה כמה מהאירועים המרכזיים. חברת החדשות של ערוץ 2 הוטסה בהרכב מנופח במיוחד ו"כוכביה" הגיעו למקום כמנחים ומשתתפים בפאנלים.
אבל למרות זאת, כמעט כל האירועים הגדולים, וכמחצית מהסדנאות, התקיימו באנגלית. וכך, אף שלרבים מהמשתתפים היה מבטא כבד וש־90 אחוז מהם היו דוברי עברית, נדרשו חלק מהשרים לשבור את השיניים באנגלית.
"הרעיון של ה־IAC הוא העצמת חברי הקהילה הישראלית אמריקאית, שנחשבו עד כה ל‘יורדים‘, לריג‘קטים, כי הם דיברו בשפה אחרת ממה שדיברו בקהילה היהודית האמריקאית“, אמר אדלסון במושב הסיום. “שוחחתי בנושא עם נתניהו. שאלתי אותו אם אפשר להעביר לישראלים האמריקאים את המסר שמקבלים אותם כישראלים, והוא השיב לי ‘בוודאות‘“. שרייג, כאמור, המנהיג היהודי הבכיר הכמעט יחיד שהגיע לכנס, השיב לאדלסון על הבמה: “תחזרו לקהילות שלכם, ותגידו שאתם מתעקשים ש־IAC יהיה חלק מהקהילה היהודית“.
בכנס אף עסקו רבות בנושא ה־BDS, החרם על ישראל ההולך ותופס מקום בשיח הישראלי והעולמי. במידה מסוימת, הייתה הרגשה שעל כל משתתף קיים כיום ארגון או יוזמה של יהודים צעירים שמנסים להילחם בתופעה. הארגון שם לעצמו למטרה כבר בכנס השני להיאבק בחרם על ישראל, מכיוון שלפי בכירים בארגון, “יהודי ארה“ב נוטים שמאלה, וכבר אינם תומכים בישראל כבעבר. אם אנחנו לא נעשה זאת - לא יהיה מי שיסביר“.
אך בשקט בשקט, ישנה סיבה נוספת: באמצעות השימוש בחרם ובפחד מהבידוד של ישראל מתגבשת הקהילה החדשה הזו, שחבריה עד כה לא הכירו ברובם חיים יהודיים קהילתיים בתפוצות.
מנהלת הסניף של הארגון בניו־יורק יהודית פיינשטיין־מנטש חיה בארה"ב כבר 15 שנה. היא הגיעה מרחובות לארה"ב כדי ללמוד אמנות, ועם הזמן נשארה לגור בעיר. "לא הייתה כאן קהילה ישראלית. החלטתי לארגן פעילויות לילדי ישראלים לפני שש שנים, אבל לא היה שום דבר מעבר לכך". היום היא מפעילה תוכניות רבות בניו־יורק, כמו לימודי השלמה לילדי הישראלים.
לדבריה, ישנן 200 משפחות ששולחות את ילדיהן למסגרות החינוכיות הללו. אמנם מדובר במספר קטן, לנוכח מספר הישראלים העצום באזור, אך הפעילות חדשה מאוד, וכבר תופסת תאוצה. "הם משלמים שכר לימוד, ועל ההשתתפות באירועים, זו המעורבות ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות", אומרת פיינשטיין־מנטש. לאירוע יום העצמאות בניו־יורק הגיעו 20 אלף משתתפים, ועוד רבבות השתתפו באירועי הארגון ברחבי ארה"ב.
נושא אחר שמוכר מאוד בקרב קהילות הישראלים, לא רק בארה“ב, הוא הקושי של משפחה חילונית או מסורתית שמהגרת אל מחוץ לישראל לשמור על הצביון היהודי שמוכר בארץ. פתאום צריך ליצור מציאות יהודית או ישראלית, דבר שבישראל מובן מאליו – מכיוון שבכל חג יהודי הילדים יהיו בחופש, הפרסומות יתכתבו עם החג, ומערכת החינוך תעביר שיעורים בנושא. בעקבות זאת, משפחות רבות מתחילות לקיים מנהגים שלא יצא להן לקיים בישראל. “אנחנו מקיימים קבלות שבת ישראליות“, מספרת פיינשטיין־מנטש. “אנחנו עורכים קידוש, סעודת שבת ועושים קבלת שבת כמו בקיבוצים, עם שירה בציבור. לשמחתי, תופעה חדשה אצלנו היא שכ־30 אחוז מהמשתתפים הם בכלל יהודים אמריקאים.
“הישראלים בארה“ב עברו כעת מהחרדה לגורל צאצאיהם, להרגשה של שגרירים של ישראל. ממקום של בושה - למקום של גאווה. הקהילה היהודית גם לומדת להכיר אותנו. מהגישה הישנה של ‘תחזרו הביתה‘, זה הפך ל‘וואו, יש להם משהו שלנו אין‘“.
פיינשטיין־מנטש, שחברה בקהילה היהודית הרפורמית, אומרת כי “אנחנו לא רואים עתיד לדור הבא אם הם לא יהיו חלק מהותי מהקהילה היהודית, שיחיו על פי ערכים יהודיים. אנחנו מנסים לתת לחברי הארגון שלנו את הגישה ואת המידע, כדי שהמעבר מישראל לארה“ב יעבור באופן חלק“.
סמנכ“לית השיווק של הארגון, מרים אלפרן, נולדה בארה“ב, אך גדלה בנתניה, וחיה בלוס־אנג‘לס ב־18 השנים האחרונות. “הגרסה שלנו ליהדות יותר מעניינת, אפילו היפית“, היא אומרת. “אנחנו לא חיים לפי יהדות גלותית. יהדות כזו לא מעניינת את הדור הצעיר“.
דבר אחד בלט בחסרונו בכנס: המילה “יהדות“ לא הייתה במוקד השיח. אולי מכיוון שרוב הנהלת IAC מגיעה מרקע ישראלי־חילוני, ואולי מפני שהזהות הישראלית שלהם מאפילה על זו היהודית. אז מצד אחד, בפתיחת הערב הראשון בירכו 'המוציא' על הלחם על הבמה, ומצד שני שיח על מסורת וערכים יהודיים מעט נעדר. למרות זאת, כל הארוחות באירוע, שבו השתתפו כ־1,300 אורחים, היו כשרות למהדרין. אפילו הרב הראשי דוד לאו הרגיש בנוח לאכול שם.
פיינשטיין־מנטש לא מסכימה שהיהדות חסרה בכנס: “הגענו כל הנהגת הארגון לשישי־שבת או בילינו עם הרב לאו, שהיה אורח הכבוד שלנו. ישבנו סביב שולחן השבת והיו גם דברי תורה, שוחחנו איתו על הקשר עם מדינת ישראל, ומובן שהיה שם חיבוק גדול למסורת היהודית. זה לא מובן מאליו“.
עם תום האירוע פגשתי את העיתונאית הישראלית־בריטית ענת קורן, העורכת את המגזין 'עלונדון' הפופולרי בקרב הישראלים בממלכה. על התג שלה מופיע הכיתוב ‘היוזמה העולמית'. מדובר ביוזמה להקמת ארגון גג לישראלים המתגוררים ברחבי העולם. נציגים כמוה היו בכנס גם מפינלנד ומהולנד.
לטענתה, ישנם 80 אלף ישראלים המתגוררים באנגליה, ואינם קשורים כלל לקהילה היהודית. “אני לא מוכנה לשלם 500 פאונד כדי להשתתף בתפילת יום כיפור“, היא מסבירה את הנתק, ואומרת כי הקהילה היהודית לא רוצה לקבל אותם לשורותיה. “אנחנו, הישראלים בבריטניה, לא זקוקים לשירותי הקבורה של הקהילה היהודית, כי רובנו נעדיף להיקבר בישראל. מבחינתם אנחנו מוכרי פלאפל או אנשי נדל"ן - הם לא רואים אותנו כחלק מהם“.
את התקווה שרו שם, אך גם את ההמנון האמריקאי. העברית והאנגלית הפכו לשפה אחת מעורבבת. לא ברור מה יהיה עתידם של ילדי הישראלים שהיגרו, חלקם אינם מדברים כלל עברית, אך ייתכן מאוד שהעתיד של התמיכה בישראל בארה“ב נמצא בקרבם - ועל כן יש לטפח אותם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם