ישראל מרוויחה מהשלטון ההססני ודל המעש של נתניהו
הישראלים מצולקים נפשית ממנהיגים אקטיביים מדי. הם מרגישים בטוחים יותר עם מנהיג הססן, שמרן ובעל יומרות נמוכות. נותרה רק בעיה אחת: הנהגת מדינה דורשת מענה אגרסיבי לבעיות דחופות
ראש הממשלה נתניהו זז לאט. אלה לא חדשות. יותר מכל נתניהו שונא שינויים. מכל סוג. מינויים חדשים, החלטות דחופות, נושאים הדורשים הכרעה ברורה - אלה גורמים לו לתחושת אי נוחות חריפה. הוא אוהב לדבר על נושאים רחבים ועמוקים שמייצרים התפעמות כללית. אך מי שעוקב אחר התנהלות שלוש הממשלות האחרונות יודע שכאשר שצריך לפרוט להחלטות ביצועיות את הנושאים הללו, נתניהו מרבה להתמהמה.עוד כותרות ב-nrg:
- מחבל ניסה לדקור לוחם מג"ב בעיר העתיקה - וחוסל
- דיווח: "בקבוק תבערה על בחורי ישיבה בניו יורק"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בימין הפוליטי אוהבים לתקוף במילים חריפות את "היועצים המשפטיים" ש"תוקעים מהלכים" וכדומה. יש בטענות האלה מן האמת, אבל צריך לומר בכנות שחלק לא מבוטל מה"מעצור השיפוטי" נובע מרפיון כושר ההחלטה של הגופים הביצועיים ובראשם ראש הממשלה, שמשאיר את הדברים באוויר.
הססני וטוב לנו? נתניהו ויעלון בחטמ''ר שומרון
צילום: מירי צחי
מבחינת נתניהו, דרך הפעולה הזו נושאת רווח נקי כפול ומשולש. ראשית, הוא יכול להציג במילים נמלצות את התכנית שלו ולזכות בקרדיט עליה באופן מידי, בזה הוא רב אמן שאיש בפוליטיקה הישראלית לא ישווה לו. כך עם "רפורמת המרפסות", כך עם "חזק מול החמאס" וכך עם "קודם כל החיים עצמם". המסר נכון, מדויק ומשויף היטב. הביצוע? כאן מגיעים הרווחים הנוספים: נתניהו נותן לתכניות להיגרס במכונה הבירוקרטית הישראלית הבלתי אפשרית. כך הוא מצטייר כמנהיג מתון וכידיד מערכת המשפט (שכאמור נושאת במרבית נטל העיכוב של מהלכים ביצועיים בישראל) כל עוד המערכת עובדת, וכך יש לו תירוץ מוכן לעיכוב, עד לכדי ביטול, של התכניות המצוינות שלו. זה לא הוא, זה היועץ המשפטי.
יש לאטיות יתרון בולט: שינויים מתבצעים לאט אם בכלל. זה מקטין את פוטנציאל הצמיחה של המדינה, אבל גם מקטין מאוד את פוטנציאל הנזק שעלולה ממשלה לגרום. מכיוון שפעלתנותן האובססיבית של כל הממשלות שקדמו לנתניהו מאז 1992 הסבו למדינה נזק כה וגדול עד שנדרש תואר מתקדם בכלכלה כדי לאמוד אותו, נמצא שבחשבון הכללי מדינת ישראל מרוויחה משלטון הססני ודל מעש.
זה גם סוד כוחו האלקטורלי של נתניהו. אזרחי ישראל מצולקים נפשית ממנהיגים אקטיביים מדי. מנהיגים כמו רבין, ברק ושרון, שהצטיינו בכוח ביצועי אדיר ומהפכני, הביאו את המדינה אל עברי פי פחת. הישראלים מרגישים בטוחים יותר עם מנהיג הססן, שמרן ובעל יומרות נמוכות מאוד. נכון, הוא לא פתר (או יפתור) את משבר הדיור, או האיום האיראני או חסמי השוק, או כל נושא אחר שאותו ניתח בכישרון רטורי כה רב. אבל הוא לא גרר את ישראל למלחמות תמוהות, לא העביר שטחי מדינה לארגוני טרור, לא גירש יהודים מבתיהם ולא הטיל את ישראל לכאוס מדמם של אוטובוסים מתפוצצים. שוב, בחשבון הכללי ישראל מרוויחה.
נותרה רק בעיה אחת: הנהגת מדינה אכן דורשת לפעמים מענה מהיר ואגרסיבי לבעיות דחופות. תחום הביטחון הוא כמובן הספק המרכזי של בעיות כאלה. במקרים כאלה יתרונו היחסי של נתניהו מתעמעם. ב"צוק איתן" נתניהו הניח לחמאס לסיים את מלאי הרקטות שלו על כיפת הברזל שפרש מעל המדינה ובגל הטרור הנוכחי, כמו אלה שקדמו לו, התמקד בהודעות תקיפות לעיתונות וראיונות מוקלטים, יותר מאשר בשינוי דרסטי של התנהלות כוחות הביטחון.
נתניהו מבסס את כהונתו על היותו ראש הממשלה הכי פחות גרוע שהיה לישראל כבר שני עשורים ונוחל בזה הצלחה מרשימה. לו רק היה משכיל להצמיח לצדו איזה שרון או ברק קטן למקרי חירום, היינו יכולים ליהנות גם מטיפול יעיל ונמרץ יותר בגלי הטרור העונתיים, שחסרונו מורגש על ידי כולנו בימים אלה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם