זו לא אינתיפאדה
גל הפיגועים הנוכחי איננו יוזמה של ארגוני הטרור, אבל הוא צומח על קרקע רעילה של הסתה שקרית ומתמשכת. כדי לעצור אותה נדרשים כמה צעדים פשוטים
אל מול גל הטרור המכה ותמונות הקורבנות הקורעות את הלב, מתעוררים הזעקה והרצון לפעולה. באוויר נשמעות הקריאות לנקמה, להרתעה, ל'חומת מגן 2'. שרים מתראיינים, ראש הממשלה מכנס דיון ביטחוני דחוף ומזמן קבינט מצומצם, והאופוזיציה קוראת לחידוש התהליך המדיני. זהו מעין משחק תפקידים, שבו כל אחד יודע את מקומו וממלא את חלקו.
מעבר לצורך של הפוליטיקאים שבחבורה להתראיין ולקבל דקות מסך, בתהליך הזה אין תועלת גדולה, וישועה לא תצמח ממנו. אז מה עושים? למרבה הפלא, לא נדרשת חשיבה מעמיקה ודיונים ארוכים לשם פתרון המצב. כמאמר קהלת, שקראנו רק בשבת האחרונה: "אין כל חדש תחת השמש".
ראשית, כדאי שנעסוק בטרמינולוגיה, במינוח: אין "מפגעים בודדים", אין "אינתיפאדה" והשטח אינו "בוער". אינתיפאדה היא התקוממות עממית, וכזו לא קיימת היום. הרוב המוחלט של ערביי יהודה ושומרון אינם לוקחים חלק באירועים האלימים השונים, גם אם הם אינם אוהבים אותנו ואינם מצרים על יהודים שנפגע.
ההבדל האמיתי בין אירועי הטרור שהכרנו בין השנים 2000-2005 ובין האירועים הנוכחיים הוא ההכוונה והתיאום. בגל אירועי הטרור שזכה לכינוי ה"אינתיפאדה השנייה" הוכוונו מעשי האלימות הוכוונו על ידי ארגוני הטרור למיניהם - חמאס, פת"ח, תנזים, הג'יהאד האסלאמי ואחרים. הם אלו שארגנו וציידו את הרוב המוחלט של המחבלים, ושלחו אותם לפעולה.
מסיבה זו, מהרגע שצה"ל השיג את השליטה המבצעית בשטח לאחר מבצע 'חומת מגן', פעילותו התמקדה במנהיגי הארגונים ובמכווני הפיגועים. נוסף על כך, פעלנו מול המחבלים ובני משפחותיהם כדי לייצר הרתעה. הפעילות המבצעית הרציפה נשענה על מודיעין מדויק שהושג כתוצאה מהיכולת לפעול בשטח, והביאה לתוצאה הרצויה של הפסקת הטרור מגזרת יהודה ושומרון.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בגל הטרור הנוכחי בולטת חולשתם של הארגונים, בעיקר כתוצאה מהפעילות המתמשכת נגדם מצד צה"ל וכוחות הביטחון. תפקידם של אותם ארגונים מתמצה עתה בהוצאת הודעות תמיכה במבצעי הפיגועים. הגל הנוכחי מתאפיין בפיגועים שמבצעים יחידים, המוּנעים על ידי האווירה שנוצרה בשטח. מחוללי האווירה הזו הם מנהיגי הציבור הערבי ביהודה ושומרון, לצד גורמים בקרב ערביי ישראל, שפעלו בחודשים האחרונים ליצור תחושת חירום וצורך להגן על קודשי הדת. כל מי שעיניו בראשו, כולל אותם מסיתים, יודע היטב שאין כל שינוי בסטטוס-קוו הדתי. יתרה מכך, המקום היחיד במזרח התיכון שבו חופש הפולחן הדתי נשמר בקפדנות יתרה הוא מדינת ישראל. עם זאת בוחרים אותם מנהיגים להסית - וכשזורקים גפרור על ערמת עצים יבשים, הזרדים נדלקים במהירות.
מתוך הבנת הבעיה נגזרת הגדרת המענה. כאמור, זהו מענה שלא דורש דיונים מעמיקים, אלא שימוש בכלים מבצעיים, משפטיים ומנהליים, שכבר מוכרים וידועים. לפעולה זו ישנם כמה רכיבים: הצעד הראשון הוא פעולה נגד המסיתים. מי שקורא לפגיעה ביהודים, יהיה מעמדו רם ככל שיהיה, צריך להיענש. אם הוא אזרח ישראלי, ישנם מספיק חוקים בדבר הסתה שניתן ליישמם עליו; אם הוא ממנהיגי הערבים ביהודה ושומרון, צריך לפגוע בהטבות הרבות שקיבלו אותם מנהיגים, כגון אישורי תנועה ומסחר.
אסור לזלזל גם בפעולות הסברה שתכליתן להביא לידיעת העולם את דברי ההסתה והשנאה. גם אם נראה שהעולם אדיש, לאורך זמן יש משקל לפרסום הדברים. צריך לפעול לחשיפת התשלומים שמעבירה הרשות הפלסטינית לבני משפחות המחבלים, לפעול לקזז סכומים אלו מהכסף המועבר לרשות ולהעבירו כפיצוי למשפחות הנפגעים.
בנוסף יש לפעול נגד המחבלים עצמם ונגד בני משפחותיהם. על המחבלים צריך לדעת כי קיימת סבירות גבוהה שימצאו את מותם במהלך פיגועים, כפי שאכן התרחש במקרים האחרונים. כמו כן עליהם לדעת שבני משפחותיהם ייפגעו – החל מהרס בתיהם, וכלה בהרחקת המשפחה מאזור מגוריה. במקרה של אזרחים ישראלים חשוב להקפיד על שלילת כל הטבה ותשלום שמקבלת המשפחה, כגון תשלומי ביטוח לאומי ועוד. לענישה זו יש משקל רב, ואין להקל בה ראש. בזמנו, כשהתרבו אירועי יידוי האבנים בגזרת יהודה ושומרון, לצד מארבים ממוקדים פעלנו לפגוע במיידי האבנים עצמם ולעצור אותם, והטלנו קנסות על משפחותיהם במקרה של קטינים שהיו מעורבים במעשה.
לסיכום, איננו על סף אינתיפאדה, ואין נגד מי לצאת למבצע 'חומת מגן 2'. כדי להשיב את השקט והביטחון נדרשים צעדים פשוטים וברורים, שירתיעו הן את המסיתים הן את המחבלים, המוסתים מדברי הבל ויוצאים לרצוח ככל שיעלה בידם - ויפה שעה אחת קודם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם