קירשנבאום: שמאלני, יהודי ומחבב מתנחלים
רבים בחברה הישראלית לא הצליחו להבין את מורכבותו של מוטי קירשנבאום, שגילם באישיותו רבדים שונים ועמוקים
לא מעט מבטי השתאות הוחלפו בין המלווים הרבים שבאו לחלוק כבוד אחרון למוטי (מרדכי) קירשנבאום ז״ל: לא היה זה בשל דברי ההספד המרגשים של חבריו ובני משפחתו, אלא בשל טקס הקבורה הדתי למהדרין שהתנהל על קברו. לרבים אחרים, לעומת זאת, היה זה אך טבעי.
קירשנבאום היה דמות מורכבת, אך בעיקר מרובדת. גדולתו לא הייתה רק שנינותו המיוחדת, היותו סאטריקן מחונן וגם לא תכונת הסקרנות הבלתי נלאית שלו. נדמה לי שעיקר חִנו ועוצמתו נבע מכמה היבטים שרבים ממושכי העט אשר כתבו דברים יפים ומרגשים על אודותיו לא נתנו את דעתם עליהם.
הרבדים הרבים שבאישיותו באו לידי ביטוי ביכולתו להשתנות עם הזמן. הוא ראה את תפקיד התקשורת כמי שמביטה על העולם ועל המציאות באופן מורכב, מבלי להסתפק במובן מאליו. מי שצפה בתוכנית 'בורות המים' של קירשנבאום, שבה השתתפו ענקים כמו עמוס קינן, נעמי שמר, עמוס עוז וחנן פורת, יכול להבין איך ניתן לעסוק בנושא כה טעון כמו הוויכוח הנצחי על ארץ ישראל השלמה, ולהיווכח כיצד גם איש שמאל מסוגל לחשוף את הקולות העמוקים שטמונים בבסיס הדיון הזה. מהיכרותי אותו, התקשה קירשנבאום לקבל את העולם התקשורתי כזה שעוסק במוטיב הרגש כחזות הכול. הוא חיפש יותר מכך, עודד ודחף כניסה של אנשי תקשורת שאינם משתייכים למיליה המוכר והידוע לכול.
הלווית מוטי קירשנבאום
צילום: אבישג שאר ישוב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נפגשתי איתו לראשונה לפני כשלושים שנה, כשהיה מנכ"ל רשות השידור, והוצע לי אז לשמש כמנהל רדיו 'מורשת'. בפעם הראשונה נוכחתי בעולמו המרובד, כשבאופן אמיתי הצר קירשנבאום על דחיקת היהדות לקרן זווית בשידורי הרדיו והטלוויזיה. לימים נפגשנו בצמתים נוספים, למשל כששימשתי כיושב ראש ועדת המרכזים של ערוץ 10, וגם אז הבחנתי באותם מאפיינים שבאישיותו.
מוטי קירשנבאום היה בין אלה ששכנעו אותי לקבל על עצמי את תפקיד מנכ"ל רשות השידור. קבענו פגישה בנדון, שבה הסביר לי ברחל בתך הקטנה מה נכון לעשות בתפקיד זה, ובעיקר מדוע רשות השידור חשובה מההיבט הערכי-ציוני-יהודי. בשיחתנו האחרונה, כשראיינתי אותו ב'גלי ישראל' על חשבון הנפש שהתקשורת צריכה לעשות, התייחס שוב קירשנבאום לערך זה.
איני כותב דברים אלו רק כהספד. רבים וטובים הכירו את קירשנבאום הרבה יותר ממני, וחיברו עליו טורים מרגשים ומעניינים. אני רושם את הדברים הללו למען אלו מבינינו שאוהבים לקטלג אנשים על פי קטגוריות ישנות ואנכרוניסטיות של שמאל וימין, של דתיים וחילונים. דבריי מכוונים גם לאלו שאוהבים לצבוע אנשים בגוון מסוים. ברוח הימים הללו מוכנים אותם אנשים לסלוח לעצמם על שגיאותיהם, אך מתקשים להבין ולהפנים את העובדה שאנשים אחרים משתנים, מתרככים ובעיקר בונים עולם שבו ישנם גם מזה וגם מזה. ניתן להיות איש שמאל ולחבב מתיישבים, ניתן לאמץ גישה ליברלית ולהרגיש יהודי וציוני בכל רמ"ח האיברים.
אם נאמץ את הגישה הזו, לא נופתע מכך שלווייתו של קירשנבאום הייתה יהודית, ולא נשאל ברשתות החברתיות של הימין אם אנו לא מגזימים בהיקף הסיקור של מותו. אגב, תמיהה זו מוזרה, ומבליטה שוב את השבטיות שבחברה הישראלית - והפעם את זו שבמגזר הדתי. יש גם דבר מה אירוני בביקורת על סיקור מותו של קירשנבאום: דווקא החברה הדתית, שמייחסת חשיבות כה רבה לתקשורת ורואה בה גורם משמעותי בעיצוב החברה, הייתה אמורה להבין את חשיבותו ומקומו המרכזי של מוטי קירשנבאום בחברה הישראלית. יהי זכרו ברוך.
ובהערת אגב, יש לי הרגשה שאם מוטי קירשנבאום היה חי, הוא לא היה מעלה שאלה על דתיותו של רוני אלשיך.
מוטי שקלאר שימש בעבר כמנכ"ל רשות השידור
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם