בנקים של חסד: החרדים הצליחו לפצח את מצוקת הדיור
בלי הפגנות ובלי מחאת אוהלים - רוב מוחלט במגזר החרדי, שרבים ממנו מעוטי אמצעים ומרובי ילדים, מחזיק כיום דירה בבעלותו. הסוד: התארגנות בקבוצות, קביעת רף מחירים, נדידה לפריפריה, גמ"חים מיוחדים וגם הרבה ניסים
כשלאה (השם המלא שמור במערכת) הגיעה לגיל השידוכים, היה ברור שהעובדה שהוריה אינם יכולים לממן עבורה דירה תשפיע על 'איכות' ההצעות. בזרם הליטאי הירושלמי שאליו היא משתייכת עדיין מקובל שכדי לזכות בחתן מובחר מישיבה טובה, הורי האישה צריכים לתת את הסכום המשמעותי עבור הדירה הנכספת.עוד כותרות ב-nrg:.
- האיחוד האירופי: חשש מעליית הימין הקיצוני
- סערת החופשות חוזרת? "להעביר את החופש הגדול לחגי תשרי"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"אני זוכרת שירדה הצעה מכיוון שלא יכולנו להציע מספיק כסף", היא אומרת. "זה די מעליב, אבל אני מבינה גם את הצד השני. אם יש כאלו שנותנים, למה לוותר?"
הוריה של לאה אמנם עובדים, אבל עם עשרה אחים ובלי הון עצמי נוסף, האפשרות למימון דירה בעבורה, מה שנקרא בעגה החרדית 'סידור מלא', ירדה מהר מאוד מהפרק. בסופו של דבר נמצא השידוך הראוי, בחור שהוריו סייעו ברכישת הדירה.
איך הם הסכימו לכך?
"קודם כול, אל תשכחי שמדובר בהורים שרוצים שהילדים שלהם יסתדרו בחיים ושיהיה להם טוב. קשה להכליל את כולם בהליך הסחטנות והדרישות הכספיות. דבר שני, בעלי אברך באופן חלקי והוריו עבדו, כך שהיו להם אפשרויות כלכליות. וכן, זה נקרא שלא קיבלתי את השידוך הכי טוב מבחינת המגזר כי להורים שלי לא הייתה אפשרות לעמוד בהתחייבויות הכספיות שזה דורש. אבל אל דאגה", מוסיפה לאה בחיוך, "אני נשואה באושר, בטוחה שמי שלא רצה הפסיד...".
הדירה של לאה ובעלה ממוקמת בכרמיאל, ונרכשה לפני חמש שנים ב־300 אלף שקלים. שני הצדדים הצליחו לגרד 150 אלף שקלים מתוכם, ועוד משכנתא בסכום דומה. בני הזוג משכירים את הדירה וממשיכים להתגורר בינתיים בירושלים, מנהג שהופך נפוץ יותר ויותר אצל הזוגות החרדים הצעירים.
ומה עם שאר האחים?
"לאחות אחת הציעו בחור ממש טוב אז אימא שלי הסכימה להתחייב ולקחה משכנתא על הדירה שלהם. ההחזר החודשי הוא של אלף שקל, וגם אחותי משתתפת. אצל אחות אחרת אבא שלי בדיוק קיבל ירושה, אז הוא נתן לה חצי. כל אחד והסיפור שלו".
על פי נתונים שפרסם לפני כשנה מכון 'סקר כהלכה', רוב מוחלט של החרדים, 79 אחוזים, מחזיקים בדירה בבעלותם. לשם השוואה, בציבור הכללי מדובר ב־68 אחוזים. הנתונים תואמים את הנוהג שהתקבע בעולם החרדי שלפיו ההורים מממנים לילדים את דירת המגורים הראשונה, אך לאור העובדה שמבחינת רמת ההכנסות, 84 אחוזים מהחרדים משתייכים לארבעת העשירונים התחתונים, עולה השאלה המתבקשת - איך הם עושים את זה?
המשפטן ד"ר חיים זיכרמן, שהוציא לאחרונה את הספר 'שחור כחול לבן' על העולם החרדי בישראל, מסביר: "קודם כול, המודל הקלאסי שהיה נהוג בחברה החרדית נשחק בשנים האחרונות. הדור הראשון של החרדים הישראלים היו בעלי בתים שעבדו בדרך כלל, והיו גם שילומים מגרמניה. היום חלק גדול מההורים של הזוגות הצעירים הם אברכים בעצמם, המשפחות גדולות יותר ואין רזרבות. מצד שני, הפרויקטים של שנות התשעים והאלפיים, כמו קריית־ספר, אלעד וביתר־עילית, כבר לא רלוונטיים. אז עוד אפשר היה להשיג דירת ארבעה חדרים יפה ב־400 אלף שקלים, היום הדירות האלו שוות יותר ממיליון".
לדברי זיכרמן, הנוהג החדש שנוצר מדבר על 'מחיר מטרה' של כ־700 אלף ש"ח עבור הדירה כולה, כאשר כל צד נותן שליש והזוג לוקח על עצמו משכנתא על השליש הנוסף. אופציה אחרת היא קניית דירה זולה יותר בפריפריה הרחוקה, כאשר בני הזוג משכירים אותה וגרים קרוב יותר להורים. מדובר בכמה מאות אלפי שקלים לכל ילד, וכשלוקחים בחשבון שההורים צריכים לסייע לשמונה או לעשרה ילדים מדובר כבר במיליונים.
"רוב ההורים היום מחזיקים בדירות בבני־ברק או בירושלים שהמחירים שלהן גבוהים, אז הרבה מהם מוכרים את הדירה וקונים לעצמם דירה זולה יותר ליד הילדים או שלוקחים משכנתא. קוראים לזה 'משכנתא הפוכה' - מתחילים את החיים ללא משכנתא, וכשהילדים עוזבים את הבית לוקחים את המשכנתא. יש בזה היגיון מסוים. אבל אפשר גם לראות יותר ויותר משפחות שהילדים שלהן מתגוררים בשכירות".
ואמנם, על פי נתוני 'סקר כהלכה', כשמתמקדים בזוגות הצעירים שנישאו בשבע השנים האחרונות, אפשר לראות את השינוי. רק 45 אחוזים גרים בדירה בבעלותם ו־22 אחוז נוספים מחזיקים דירה בבעלותם אך משכירים אותה ושוכרים אחרת במקומה. ועדיין, מדובר באחוז גבוה מאוד ביחס למעמד הכלכלי של משקי הבית החרדיים.
מודל מעניין אחר שהתפתח בחסידות גור מתפשט לאחרונה גם לחצרות חסידיות אחרות. "הם קונים דירות ישנות בערים חלשות כמו ערד למשל", מתאר זיכרמן. "דירות שלושה חדרים ב־250 אלף ש"ח בלבד. זהו מחיר הגג, והאדמו"ר אוסר על החסידים לקנות דירות במחיר גבוה יותר. החסידות הזו מאוד מאורגנת, וכולם קונים דרך אותו מתווך שמחליט על הכול ומווסת את הקניות והמכירות באזורים השונים בצורה נכונה כדי שלא תיווצר עליית מחירים. בטבריה מתרחשת תופעה דומה. לי ברור שבעוד כ־15 שנים טבריה תהפוך לעיר חרדית לחלוטין".
זיכרמן, שגדל בעצמו בעולם החרדי־ליטאי הירושלמי, מסביר כי ההשתלטות הזו מתרחשת מכיוון שהחרדים מנסים לשמור על רמת מחירים נמוכה, לאחר שבריכוזים החרדיים הקיימים אין עתודה של דירות למכירה ומחירי הדירות מרקיעים שחקים בהתאם. בשנה האחרונה היה זיכרמן חבר בוועדה מיוחדת של משרד הבינוי והשיכון והמכון החרדי למחקרי מדיניות. לאחר עבודה של קרוב לשנה תציג הוועדה בשבועות הקרובים תוכנית דיור אסטרטגית למגזר החרדי.
"בעשרים השנים הקרובות יצטרך הציבור החרדי 190 אלף דירות חדשות", אומר זיכרמן. "רוב מוחלט של החרדים מתגוררים בתוך קהילה, הם לא יכולים לגור באופן מפוזר. אז או שהמדינה תמצא פתרונות עבור החרדים באמצעות בנייה מסודרת של שכונות או יישובים חדשים, או שהקהילה החרדית מוצאת פתרונות בכוחות עצמה ואז נוצרים חיכוכים לא נעימים בין האוכלוסייה החילונית הוותיקה לחרדים שמגיעים".
עד שהתוכנית האסטרטגית הזו תיושם, מצוקת הדיור יוצרת לחץ כבד ביותר על ההורים. "בחור מישיבת חברון, למשל, עדיין מצפה לקבל דירה או לפחות את רובה, ושתהיה במטרופולין החרדי בירושלים. בציבור הליטאי זה מאוד מודגש ואצל הספרדים והחסידים פחות כי הם מסתפקים במקומות פריפריאליים, אבל באופן כללי אפשר לומר שהשיח על הסידור המלא הוא מאוד דומיננטי.
פעמים רבות ההורים לוקחים על עצמם עול כבד וחוסכים כסף לנישואי הילדים מהיום הראשון של נישואיהם שלהם. יש בדיחה מפורסמת על האמבולנס שנוסע בשבת בשכונה חרדית ומישהו אומר 'מזל טוב ליולדת', ואז עונים לו 'מה פתאום יולדת, זה עוד אבא שמארס את הבת שלו'".
אחד ממקורות ההכנסה הייחודיים למגזר החרדי שעליו מסתמכים רבים מההורים (21 אחוזים, על פי הסקר) הוא מוסד הגמ"חים. לרוב מסייעים הגמ"חים ברכישת ריהוט או ביגוד למי שנזקק לכך, אך בשנים האחרונות התפתחו גמ"חים המעניקים הלוואות מיוחדות לרכישת דירה, והסכומים גדלו בהתאם.
שלמה טייטלבוים, בוגר ישיבת חברון, עורך מחקר המתמקד בגמ"חים החרדיים במסגרת המכון למשפט ופילנתרופיה באוניברסיטת תל־אביב, בהנחייתו של פרופ' יורם מרגליות. "אני מנסה להבין את המודל ולזהות מהם התנאים שמאפשרים את היווצרותו", אומר טייטלבוים. "אולי נוכל להעתיק את הגמ"חים לעוד קהילות? מודל של מימון בלי ריבית זה רעיון יפה, לא?"
טייטלבוים מסביר כי הגמ"חים מתחלקים לשני סוגים עיקריים: "הסוג הראשון פועל כאגודה שיתופית של אשראי. כל חבר משלם דמי חברות, מעין תרומה, וכשהילד רוצה להינשא הוא זכאי לקבל הלוואה בסכום מסוים".
כך בדיוק פועל 'הגמ"ח המרכזי' שנוסד ב־2003. מנהיגי הציבור הליטאי, הרב אלישיב והרב שטיינמן, קראו אז להצטרף אליו. ההורים מעבירים לגמ"ח תרומה חודשית של ארבעים שקלים במשך עשר שנים, ובסך הכול 4,800 שקלים עבור כל ילד. בתמורה זכאי הילד לקבל מהגמ"ח לקראת נישואיו הלוואה בסך 40 אלף שקליםֿ, ללא ריבית ובפריסה נוחה. בגמ"ח חברים כיום כעשרת אלפים בתי אב.
"הסוג השני", ממשיך טייטלבוים, "מעניק גם הוא הלוואות בסכומים של כמה עשרות אלפי שקלים, אך מתבסס בעיקרו על תרומות והפקדות של חברים אחרים בקהילה".
למה שמישהו ירצה להפקיד את הכסף שלו בגמ"ח ולא בבנק?
"קודם כול הריבית היום נמוכה מאוד, כך שאין יתרון גדול מבחינת תשואה בהפקדה בבנקים. אבל מעבר לכך, מבחינה דתית ופילנתרופית יש כאן עסקה מאוד משתלמת. לפי הרמב"ם, הלוואה היא מצווה חשובה יותר מצדקה. כאן אדם שאין לו כסף מיותר יכול לעשות צדקה מבלי שהוא מאבד את הכסף שלו. הוא מוותר על תשואה נמוכה במיוחד, ומרוויח במקום זה מצווה גדולה".
מי שלקח את העניין כמה צעדים קדימה הוא גמ"ח 'שפע חיים ורחמים' של חסידות צאנז, שהודיע לאחרונה על תוכנית 'בנה ביתך' בקריית־צאנז שבטבריה. על פי התוכנית החדשה, כל זוג בקהילה - שנישאים בה כתשעים זוגות בשנה - יהיה זכאי לרכוש דירה בשווי 700 אלף שקלים, כשכל צד משקיע 25 אלף שקל בלבד. איך הם עושים את זה? הגמ"ח יעניק הלוואה ללא ריבית בגובה 300 אלף שקלים, ובני הזוג יקבלו משכנתא על יתרת הסכום בתנאים נוחים שתואמו מראש על ידי מנהלי הגמ"ח, כך שההחזר החודשי הכולל לא יעלה על 2,500 שקלים.
"הגמ"ח הוקם לפני 22 שנה על פי צוואתו של האדמו"ר הקודם", מסביר חיים הלברשטאם, מנהל השיווק של הפרויקט החדש. "הוא ביקש שיקימו קרן שזוגות צעירים יוכלו לרכוש דירה בעזרתה, ושהדירות יהיו במקומות זולים שאפשר יהיה לפרוס את ההלוואה לעשרות שנים. בזמנו יכולת לקנות דירה גם ב־30 אלף דולר, וזו נראתה בקשה מאוד מוזרה. אבל הגמ"ח נפתח, ובמשך שנים הפעילות שלו הייתה מינורית יחסית".
לדברי הלברשטאם, הסכום הנוכחי של ההלוואות הניתנות בגמ"ח עומד על 60 אלף שקלים ללא ריבית, העומדים לרשות כל מחותן המשתייך לחסידות. "עם השנים הסכום הזה הפך ללא רלוונטי לרכישת דירה, ומרבית האנשים התחילו להשתמש בו בשביל החתונה עצמה. זה חרה מאוד לאדמו"ר הנוכחי, שכן לא זו הייתה מטרת הגמ"ח. במקביל הגיעו לאדמו"ר סיפורים נוראים על זוגות צעירים שנאלצים לגור במחסנים טחובים ולשלם שכירות גבוהה מאוד. לפני חצי שנה הוא פנה למנהל הגמ"ח, הרב אריה רייך, ואמר לו 'הגיעו מים עד נפש'".
בעקבות המצוקה טס האדמו"ר לארה"ב, נפגש עם פילנתרופים יהודים והחל לגייס את הסכומים הנדרשים להגדלת הסיוע מצד הגמ"ח. עד כה גויסו כ־40 מיליון שקל, אך כדי שהתוכנית תוכל להתקדם פועלים בהנהלת הגמ"ח לגייס את כלל החסידים בחצר לתרומה חודשית קבועה. "חשוב לנו שההון העצמי הקבוע יהיה מבוסס, ולא תלוי רק באותם תורמים גדולים", מסביר הלברשטאם.
איך מתמודדים עם מי שלא מחזיר את ההלוואה?
"לכל הלוואה יש ערבים, ולמיטב ידיעתי עד היום לא היה אפילו אחוז וחצי של מקרים כאלו. יש ועדה שמטפלת בכך. בתוכנית ההלוואות החדשה בהחלט תהיה הערת אזהרה ושעבוד על הדירה, ויינקטו כל אמצעי הזהירות הנדרשים. אנחנו שותפים בדירה בדיוק כמו הבנק".
אתם בעצם מתנהלים כמו בנק קטן?
"זה לא כמו, זה בנק קטן, רק בלי עמלות ובלי ריבית. חסד של ממש. זה ההבדל המהותי בין שוק הדיור החרדי לשוק הכללי בארץ - זוג חילוני שבא לקנות דירה מתחיל לדבר על כך בגיל שלושים, והמעורבות של ההורים והקהילה נמוכה מאוד. במגזר החרדי מדובר בזוגות צעירים מאוד, ויש לך ארגון שלם שהאנשים בו עובדים לילות כימים כדי שיהיו לאנשים דירות למגורים. נכון שהם מקבלים על זה שכר, אבל הוא בכלל לא משקף את העבודה הרבה שלהם. זה נובע מהאופי של המגזר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם