במערכת המשפט תג מחיר זה "גזענות", ופיגוע לא

מסיבה לא ברורה המניע הגזעני מופיע באישומים נגד חשודי תג מחיר, אך נעדר מאלו של מחבלים ערבים. כדאי שבמשרד המשפטים יקבעו מדיניות אחידה בעניין, ללא הבדל דת וגזע, וגם ידאגו לממש אותה

נגד ג'ון קאקיש, שדקר ופצע שני צעירים חרדים בשער שכם בחג השבועות השנה, הוגשו שני כתבי אישום (תיק פל"א 222262/15). בכתב האישום הראשון והחיוור נכתב כי "הנאשם דקר באמצעות הסכין את מ' ואת ש' בכוונה לגרום להם לחבלה חמורה בשל היותם יהודים".

עוד כותרות ב-nrg:
- דודתו של הילד הסורי ביקשה עבורו מקלט בקנדה וסורבה
-ראש ממשלת אוסטרליה: "דאעש גרוע מהנאצים"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

למה חיוור? כי ברור שכוונת המחבל הייתה לרצוח את הצעירים, ורק העובדה שהם הצליחו להימלט לאחר הדקירה הראשונה הצילה את חייהם. למרות זאת, סעיף האישום שבו הואשם קאקיש היה "חבלה בכוונה מחמירה על רקע גזעני, לפי סעיף 144ו לחוק העונשין. משום מה הפרקליטות לא ראתה לנכון להאשים את קאקיש בניסיון רצח, אבל לא זה הנושא שלנו.

הכחיש טענות להתשלטות השמאל על אופי הדיונים בוועדה. עו''ד נווה צילום ארכיון: אבישג שאר ישוב

המפנה בעלילה התרחש כאשר ניב ארזי, נציג היועץ המשפטי לממשלה, הודיע כי היועמ"ש מתנגד לכתב האישום שהגישה הפרקליטות בשל סעיף האשמה. מתברר כי בלשכת היועץ לא אהבו את הרעיון של האשמת מחבל בפגיעה על רקע גזעני, והגישו כתב אישום מתוקן שבו הושמט הסעיף.

רקע קצרצר: סעיף 144א קובע כי "גזענות" משמעה "רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכול בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי־אתני". ההגדרה הזו חשובה לאור סעיף ו' שם, הקובע כי: "העובר עברה מתוך מניע של גזענות כהגדרתה בסימן א1, או של עוינות כלפי ציבור מחמת דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטייה מינית או היותם עובדים זרים, דינו כפל העונש הקבוע לאותה עברה או מאסר עשר שנים, לפי העונש הקל יותר".

קאקיש אינו לבד. גם מוחמד סלאימה, שביצע בפורים האחרון פיגוע דריסה ליד המטה הארצי של המשטרה בירושלים, הואשם ב"ניסיון רצח" ללא אזכור "מניע גזעני".

בבירור מול משרד המשפטים נמסר לי שסעיף 144ו לא מאפשר אזכור של 'רקע גזעני' בעברות שהעונש עליהן עומד על עשר שנים ומעלה. דוברת היועמ"ש הסבירה לי כי "כתב האישום הראשון היה טעות טכנית, מי שכתב אותו פשוט לא שם לב לחוק", והוסיפה כי "המניע הגזעני מוזכר בעובדות כתב האישום (גם אם לא ניתן לציינו בסעיפי העברה)".

מהו הנימוק להגביל את המניע הגזעני רק לעברות פחותות בחומרתן? לא ברור, אבל התשובה נשמעה הגיונית. בכל זאת, ביקשתי לבדוק האם עמדת היועמ"ש עומדת במבחן העובדות. להלן כמה ראיות המפריכות אותה:
עומאר שלבי, איש פת"ח ממזרח ירושלים, הואשם בתקופת חטיפת הנערים בכך ש"פרסם בפייסבוק במספר רב של הזדמנויות קריאות לנקיטה במעשי אלימות וטרור כנגד אזרחים וכוחות הביטחון, דברי שבח, אהדה, עידוד והזדהות, כלפי מחבלים מבצעי פיגועים וארגוני טרור". מדובר בעבירות שהעונש עליהן אינו מגיע לעשר שנים, ולמרות זאת הואשם שלבי רק "בעברות הסתה לאלימות ולטרור לפי סעיף 144 ד2" וכן ב"תמיכה בארגון טרור", אך ההאשמות נגדו לא כללו מניע גזעני.

מאידך גיסא, במקרים של כתבי אישום נגד נאשמים יהודים סעיף הגזענות מופיע גם מופיע. כך, למשל, בתיקו של ינון ראובני שנחשד בהצתת כנסיית הלחם והדגים בצפון, עברה שעונשה בחוק עומד על עד 15 שנה, החליט המשנה לפרקליט המדינה עו"ד עמית איסמן על "ייחוס מניע גזעני" אף שמדובר בעברה חמורה. כך גם בכתב האישום נגד יצחק גבאי שהואשם בהצתת בית הספר הדו־לשוני בירושלים. אחד הסעיפים שבהם הואשם גבאי הוא "הסתה לגזענות", אף שמדובר בעברה שעונשה גדול מעשר שנים.

השוואה של עברת פייסבוק שביצע ערבי מול עברה כזו שביצע יהודי מעלה גם היא קיומו של יחס שונה. כך, בניגוד לכתב האישום של עומאר שלבי שהוזכר לעיל, בכתב האישום שהוגש נגד אורי ברעם שהפיץ סרטון הקורא לרצח שי ניצן מופיעה במפורש האשמה ב"הסתה לגזענות".

הזעם הציבורי מול אירועי 'תג מחיר' מובן, אבל תפקידה של הפרקליטות היא לפעול על פי חוק ולעשות דין אחד לכול. טוב יעשו במשרד המשפטים אם יקבעו מדיניות אחידה, ללא הבדל דת וגזע, וגם ידאגו לממש אותה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg