בגלל הקטלוג: המדריך ללוחמה בשטח מרוהט
צו 8 שנחת על השולחן בדמות קטלוג איקאה הבהיר שגם הקיץ לא נחמוק מקרב קשה שבו נאבד חברים יקרים לארנק. והרבה מהם
אומרים שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. אז אומרים. הדרך לאיקאה רצופה בעלעול (מילה חביבה, עלעול) בקטלוג המוצרים השנתי של החברה השוודית, שמונח מדי קיץ בפתחם של מאות בתי אם בישראל במסגרת תעלול שיווקי אכזרי במיוחד.
עוד כותרות ב-nrg:
- היסטוריה: מועצת גדולי התורה אישרה לליצמן לכהן כשר
- חשד: ביצע מעשים מגונים בצעירה שחיפשה עבודה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
עבדכם עוסק בפרסום, תעשייה שלא נהנית משעות עבודה נוחות במיוחד, ולכן כשהגעתי הביתה בשעות הקטנות של הלילה הקטלוג לא חיכה ליד הדלת, אלא על השולחן במטבח. כשראיתי אותו מיד נפלה על פניי ארשת שוודית קרירה, יש יאמרו מיואשת, כי אני כבר יודע מה מבשרת נוכחותו של הקטלוג האכזרי: בדיוק כמו נגיף האבולה, מהרגע שהתרחשה חשיפה, מאוחר מדי להילחם בזה. ייקח שבוע, ייקח שבועיים, אבל נוסעים.
ההיערכות לקראת המפגש עם האויב השוודי מזכירה מבצע צבאי: זה מתחיל בטפטופים - "אוי מאמי, ראיתי שידת החתלה יפה בקטלוג", "אוי מאמי, אנחנו חייבים כריות חדשות לסלון", "אוי מאמי, נשברו לי שתי כוסות, אבל תראה איזה קטע - יש מבצע מטורף על כוסות מהממות בעמוד 134".
אתה מנסה להתעלם, נוקט בטקטיקת "שקט ייענה בשקט" שאנחנו הישראלים כל כך טובים בה, אבל הטפטופים ממשיכים והיריב נחוש. אתה מנסה לשכנע שזו תקופה כלכלית קשה, שיש לנו ילד לדאוג לו, שהגירעון תופח, שיש עוד בעיות דיור ויוקר מחיה ומזמן לא קנית לך איזה זוג נעליים. אבל הדיפלומטיה, כמו תמיד, כושלת. ככה זה כשאין פרטנר. בשלב הזה אתה מבין שאין מנוס, ושצריך ללכת עד הסוף: לא יעזרו כאן תקיפות מהאוויר והזמנות מהאינטרנט. כדי להיפטר מזה אחת ולתמיד, צריך ללכת על כניסה קרקעית.
שישי בבוקר. שירן הנלהבת ארזה מצב רוח מרומם, בקבוק מים, עולל אחד והמון אופטימיות. אני ארזתי קופסת אדוויל, מבט נוגה ורצון עז לדפוק את הראש בקיר. עולים על הרכב, ויוצאים לדרך.
ברדיו משמיעים הקלטות של מנהיג לשעבר שנכח פעם בישיבות חשובות על הגרעין האיראני ולקראת שבוע הספר או המאבק על הנהגת מפלגת העבודה החליט שביטחון שדה זה לחלשים והגיע הזמן לפתוח הכול. אני מעביר לקצת מוזיקה בשעה שהנלהבת מעלעלת בקטלוג הזדוני. אגב, מתצפית ממושכת אפשר לקבוע שעלעול בקטלוג איקאה זה הדבר היחיד שהצליח לגרום לה להפסיק לעלעל בעולל לכמה דקות בחודשיים האחרונים.
צומת פולג. במרכז השמיים מופיע ללא אזעקת צבע צהוב סמל האויב, בזחיחות מרגיזה שאומרת: "ידענו שהיא תגרור אותך הנה". אתה מנסה להיזכר בכל הפעמים שבהן זחלת כאן בין שוחות הארונות וכלי המטבח, איך שרדת בקושי את מבצע "שידה ב־400", איך כמעט חוסלת במבצע "ארון תחתון למקלחון ב־660", ואיך ניצחת בנס ב"מלחמת ששת הסדינים ב־500 שקל בלבד!"
מגיעים לחניון. לצד המכונית האיטית שלנו פוסעות יחד מאות נשים נחושות, מלוות בגברים דרוכים וחוששים. אחרי בין 20 ל־712 סיבובים אנחנו מוצאים מקום חנייה במרחק לא גדול של 17 ק"מ מהמערכה, ופורקים עצמנו מהרכב לעבר היעד. העולל מועמס על מנשא ונרדם מיד, כאילו כדי להגיד לי "אני עוד בגיל שאני ממש לא מוכרח לסבול את זה. תהיה חזק, אבא".
בכניסה למתחם האויב ממתין במארב מחוכם בצורת דוכן נקניקיות שכל מטרתו להחליש את רוח הקרב שבך ולתת לך את ההרגשה שהנה, אכלת, זה לא באמת גרוע כמו שחשבת. רק לאחר מכן גיליתי שבכלל מדובר ביציאה ושנכנסנו מהמקום הלא נכון. מדהים כמה אינטואיציה יש בגוף האנושי.
מרגע הכניסה הקרקעית לשטח האויב הסקנדינבי, בפני הגבר הישראלי המצוי עומדת הברירה בין שתי שיטות לחימה: הראשונה גורסת כי יש ליצור כמה שיותר קרבות פנים מול פנים, להתווכח, לעבור ממוצר למוצר ולפרוט את חסרונותיו בפני השותפה הנלהבת. בצוק העתים מומלץ להזכיר לה הוצאות נוספות שעומדות לפתחנו, כמו מעון, גן, בר־מצווה ודיור מוגן.
שיטת לחימה שנייה גורסת שכדי לנצח במלחמה אתה מוכרח להרשות לעצמך להפסיד באופן שקול בכמה קרבות בודדים. להחמיא לציפית כדי לתקוף את השידה, לפרגן לשטיח אמבט על חשבון הכפשה מוחלטת של ספה חדשה. מדובר בטקטיקה מורכבת, הדורשת מיומנות ועלולה בן רגע להידרדר לאסון גדול.
השוודים הם לוחמים מיומנים וממושמעים. הם מקפידים על יכולות מרשימות בכל הנוגע ללוחמה בשטח בנוי, לאבטחת מידע ולשימוש במושגים שלישראלי ממוצע אין סיכוי קלוש להבין, ובטח שלא לזכור. זירת הלחימה המתוחכמת נבנתה כולה לשם יצירת כמה שיותר היתקלויות פוטנציאליות, והשטח הבנוי מייצר סביבת לחימה תובענית עם מעט מאוד אפשרויות מילוט. סיכויי הנסיגה קטנים עוד יותר נוכח העובדה שהגבר המצוי נתקל בבוגדנות מוחלטת מצד שותפתו לקרב, המזדהה לחלוטין עם מטרות האויב.
הקרב מתחיל. אתה משתרך אחרי המפקדת כמו קשר טוב ומסמן בפנקס את הנופלים בקרב: שולחן קפה מסוג "בוסקל" חוטף ראשון, מנורה עומדת מסוג "אלאנג" נופלת אחריו. שטיחון אמבט, סט צלחות ועוד מוצרים שלא ידעת קודם על קיומם נופלים בזה אחר זה.
אני מנסה להעיר את העולל עם לחישות "אתה רעב, תקום, אתה רעב", אבל הוא לא פראייר: אין לו שום כוונה להתעורר לזוועה הזו. השק שאתם סוחבים איתכם, שהאויב השוודי אילץ אותך לרכוש בכספך באכזריות שאין לי ספק שנוגדת את אמנת ז'נבה ועוד כמה אמנות, מתמלא באינספור שטויות. מתקן להכנת ארטיקים CHOSIGT, קוצץ שום KONCIS, ועוד עשרות מוצרים מסדרת BA LI LAMUT BOEE NAHZOR KVAR HABAITA. אתה מנסה להילחם ולהיאבק, אבל האויב אכזר ובלתי מידתי. כשמגיעים לקופה נפרדים מ־1,800 שקל. הנלהבת שמחה, העולל ישן והעולם שותק.
אתם עומדים ליד הרכב, מנסים להבין איך תדחסו ליונדאי i20 ריהוט בכמות שלא נכנסת במרכבה סימן 4. לאחר עשרות ניסיונות והצעה אחת של הנלהבת לחזור רק עם העולל ושאני אתפוס אוטובוס, אנחנו מצליחים לדחוס הכול. מתחילים בנסיעה: הנלהבת יושבת מאחור מרוצה עד הגג, לידה יושב עולל, אני מאחורי ההגה, לידי יושב שולחן. ברדיו מתנגן שיר עצוב שאתה לא יודע איך קוראים לו, אבל אתה יודע שלא תוכל לשמוע אותו שוב לעולם כי הוא תמיד יזכיר לך את תמונת התבוסה הזו.
ויותר מהכול, הדבר הכי כואב הוא הידיעה שדבר לא באמת השתנה. בעוד שנה, גג שנתיים, שוב יגיע צו 8 בצורת קטלוג עם כיתוב צהוב, והקרב יחל מחדש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם