מינוי דנון לשגריר באו"ם: אצבע בעין לאובמה

המינוי גורם טלטלה בליכוד ומפנה שני תפקידים מבוקשים: שר בממשלה ויו"ר מרכז הליכוד. אבל הדרמה האמיתית תתחולל אם גדעון סער יחליט לבצע קאמבק מהיר ולהתמודד על תפקיד היו"ר

לפני כמה שנים ביקש ראש הממשלה בנימין נתניהו למנות לתפקיד שגריר ישראל באו"ם את דורי גולד, המכהן כיום כמנכ"ל משרד החוץ. שר החוץ דאז, אביגדור ליברמן, הטיל על כך וטו. לתפיסתו של ליברמן, גולד הוא רפובליקני אדוק, עובדה שתהפוך את מינויו לתקיעת אצבע בעינו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה.

עוד כותרות ב-nrg:
דרעי דורש: "להשבית את הליגה הלאומית בשבת"
דרמה בטורקיה: האופוזיציה דורשת להרכיב ממשלה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

היום ליברמן יושב באופוזיציה, גולד מנכ"ל משרד החוץ, ונתניהו שמח לתקוע לאובמה אצבעות בשתי העיניים. משום כך הוא משגר לאו"ם את דני דנון, שהוא בעצם רפובליקני אולטראס. איך יודעים זאת? דנון היה הקמפיינר של ריק פרי, מושל טקסס לשעבר שהתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית במהלך 2012.

רפובליקני אולטראס. ח''כ דני דנון צילום: מירי צחי

ריק פרי הוא המייצג של הרפובליקני השמרן: אוונגליסט דתי שמחזיק בעמדות המדיניות הדומות לאלו של מוטי יוגב וחבריו מהבית היהודי. הוא מתנגד להקמת מדינה פלסטינית ותומך בהקמת התנחלויות ישראליות בכל מקום. משום כך הוא גם לא אהב את ההתנתקות.

לפני הבחירות הקודמות באמריקה ראיתי את דנון מופיע כמו להקת חימום בכנסים של ריק פרי בניו יורק. פרי הודיע שגם בבחירות הקרובות הוא הולך להתמודד כמועמד לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית. מעניין מה יעשה הפעם השגריר החדש באו"ם, דני דנון, ואיך יגיבו למינויו הנשיא אובמה, הילארי קלינטון ובכירים נוספים במפלגה הדמוקרטית.

דנון לא תומך בעמדות הרשמיות של ראש ממשלת ישראל. כמו פרי, אף הוא מתנגד להקמת מדינה פלסטינית ולכל הסכם שלום שמבוסס על נסיגה ישראלית ופינוי התנחלויות. בשיחות שקיים עם ראש הממשלה לרגל מינויו, דנו השניים בעניין זה, ודנון התחייב לנקוט בקו ממלכתי, כפי שנהג נתניהו כשכיהן כשגריר באו"ם, למרות שלא הסכים עם כל המהלכים של הממשלה. הנחת העבודה של דנון היא שלא צפוי מהלך מדיני דרמטי בשנים הקרובות, כך שהוא לא יצטרך לעשות שקר בנפשו ולייצג מהלכים מתונים שהוא מתנגד להם. בינתיים אין הבדלים משמעותיים בינו לבין נתניהו.

דנון קפץ על התפקיד כמי שמוצא שלל רב. בניגוד לשר גלעד ארדן, שהיסס במשך שלוש שנים ובסוף החליט שלא ללכת לאו"ם, דנון מצא כאן הזדמנות להיכנס ללב ליבו של הנושא המדיני. בספטמבר יצא דנון לאו"ם וכבר יארח את ראש הממשלה נתניהו שיגיע להופיע בעצרת השנתיתשל הארגון. דנון יקבל במה מדינית מרכזית לאורך שנים, שתסייע לו, כך הוא מאמין, במאבקים פוליטיים בצמרת הליכוד כאשר יחזור לארץ, גם אם יחמיץ את הבחירות הבאות לראשות המפלגה.

המינוי של דנון גורם בימים האלה לטלטלה בליכוד. מינויו של דנון מפנה שני תפקידים נכבדים: שר בממשלה ויו"ר מרכז הליכוד. סביר להניח שאת תפקיד השר יקבל בני בגין, מי שכבר מונה לתפקיד מיניסטר ונאלץ באופן די מביך לוותר עליו אחרי כמה ימים. מה שמעניין יותר הוא המאבק בליכוד על תפקיד יו"ר המרכז. על המעמד הבכיר הזה יש קופצים רבים, חברי הכנסת צחי הנגבי, מירי רגב, דודו אמסלם ואחרים. סביר להניח שנתניהו ישהה את הבחירה כמה שיותר ויחזיק את התפקיד המתפנה בידיו. מי צריך צרות?

הדרמה האמיתית יכולה להתחולל אם השר לשעבר גדעון סער, יריבו המושבע של נתניהו, יחליט לבצע קאמבק מהיר ולהתמודד על תפקיד יו"ר המרכז. אם סער יבחר לעשות זאת, הרי שניצחונו מובטח. במקרה כזה יהפוך מרכז הליכוד למוקד הכוח הגדול והמשמעותי ביותר נגד ראש הממשלה. תחשבו רק על זה שיו"ר המרכז יכול לקבוע הכל, גם את מועד הפריימריס בליכוד. לפי שעה סער לא פוסל את הרעיון. נוח לו שידברו על האפשרות הזו כל הזמן. האם הוא גם יקפוץ עכשיו פנימה? קשה לי להאמין.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg