מוחמד לא חזיר, אנחנו חמורים

שתי מילים בוטות של צעירה יהודייה ביציאה מהר הבית עשו מה שאלפי קריאות איום של מתפרעים אסלאמים לא הצליחו לעשות

מאות דגלי חמאס וג'בהת א-נוסרה ועשרות דרשות וכרזות הסתה בהר הבית לא עוררו סערה כפי שעשתה אביה מוריס אחת. רק היא הצליחה להסב את תשומת הלב הישראלית אל המציאות המטורפת באתר הקדוש בעולם.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

רק פעילי הר הבית יודעים כמה מאמץ מושקע ליידע שרים, חברי כנסת וכלי תקשורת על אודות היחס המשפיל ליהודים דתיים במקום הזה: הטרטור, מעצרם של יהודים בשל תפילה או אפילו נענוע, העדפה של תיירים ושאר גלויי ראש על פני יהודים ישראלים חובשי כיפה, ביזוי עיקרון חופש הפולחן והפרת זכויות האדם בניחוח אפרטהייד דרום-אפריקני. רק בשבוע שעבר נדרשה אישה יהודייה להסיר מעליה את עגיליה ואת השרשרת שלה בכניסה להר מכיוון שהללו עוצבו בצורת מנורת המקדש, ולפי תפיסת הרשויות בישראל די בכך כדי להרעיד את המזרח התיכון בקול נפץ אדיר.

לא מעט אנשי תקשורת בעלי יושר אינטלקטואלי אכן התגייסו לאתגר, ובניגוד לכיוון הזרם הם מפנים פעם אחר פעם זמן שידור או פינה בעיתון לטובת העניין. חברי כנסת מעלים שאילתות במליאה, ושרים מתבטאים בעניין ופועלים לפתור את מצוקת היהודים ההולכת וגוברת במתחם המקודש ובמבואותיו. אולם במקביל, יש להודות, נערך גם קמפיין אדיר-ממדים בכיוון ההפוך: להרדים את השטח, להוריד את הנושא מסדר היום.

התפרעויות בהר הבית צילום: אביעד יצחקי

השיטה דומה למשחק ילדים: דברו על הכול, רק אל תזכירו את המילים "הר הבית". גם את המילה "מוסלמים" הס מלהזכיר. כך יכול נשיא המדינה לפרסם פוסט בפייסבוק בעיצומו של הצום ולגנות את "הפגיעה בסדרי התפילה מול הכותל המערבי", המוגדר אצלו "הקדוש שבאתרים", מבלי להזכיר במילה את האתר הקדוש באמת ואת זהותו של מי שגורם לפגיעה בו. בדף הפייסבוק של ראש הממשלה דובר בליל הצום רק על "ירושלים המאוחדת", שתישאר כזו לנצח-נצחים כמובן, כאילו אין הר הבית ואין שֵם, כתובת או פנים לגורם השלטוני שבהוראתו עוד נשמרת בהר מדיניות אספסיאנוס.

אבל רגע, גם השר נפתלי בנט לוקח חלק במשחק התקינות המשונה הזה, שבמסגרתו אסור להזכיר את השאיפה שניצבת מאחורי הצום הקייצי המתיש. מי שיודע להתעקש על יישום מסקנות ועדת לוקר, למשל, מעולם לא הציב את חופש הפולחן בהר הבית במסגרת דרישות קואליציוניות בדרג "ייהרג ואל יעבור". מקריאת הפוסט שפרסם השר בליל תשעה באב בדף הפייסבוק שלו נוצר הרושם שבעצם הכול טוב, שהבית השלישי כבר הוקם בדמות מדינת ישראל וכל שנותר הוא לעסוק באהבת חינם.

אהבת חינם היא דבר נפלא באמת, אבל במקרה של תשעה באב היא פשוט פטנט מוצלח להרדמת הציבור בכל הנוגע למושא תפילותיו באלפיים השנים האחרונות. ההיגיון הוא כזה: נדבר על אהבת חינם, וכך ניפטר מהצורך המעיק לדון בביזיון בהר או לעסוק בשאלה מה חלקנו ביריקה המתמשכת על משאת הנפש היהודית.

אגב, מעניין שאהבת החינם השופעת בפייסבוק לא חלחלה עד למבואות ההר, ששם חזיתי בבוקר הצום בצעיר יהודי עטור תפילין מוכה באכזריות בידי שוטרים, שלרגע היה נדמה כי הם מקבלים הוראות ישירות מטיטוס. בתמימותו השלה הצעיר את עצמו שיוכל להיכנס יחד עם התפילין למתחם ההר, אבל אז הוא מצא את עצמו נגרר ברצועותיהן לתא המעצר. אפילו צילום ההתעללות כמעט הביא לעיכוב הצלמים ולהרחקתם מההר. יהודי אחר שקרא קריאת 'שמע' בהר הקודש באותו בוקר עצוב השבוע נעצר בכוח בידי כחולי המדים.

הרבה דברים רעים יש לי לומר על העולם המוסלמי ועל חיבתו לטרור, אבל את המאבק שלו על הר הבית אני יודע להעריך. לעומת הבריחה שלנו מהנושא, תוך ויתור על כבודנו העצמי ועל כל היקר לנו, הערבים יודעים בדיוק מה הם רוצים. אין להם עכבות מלקרוא ליצירת 'יודן ריין' בהר ולהתעקש שמעולם לא היה בו אפילו מילימטר יהודי, אבל לקובעי העניינים אצלנו פשוט לא אכפת מהר הבית.

איש ציבור שמתעלם מהסדיזם המקומם שהתבצע במקום קודשנו השבוע - כמו בכל שבוע - נושא באחריות כלפיו, הוא חתום עליו. מי שמתעלם מהר הבית ומהעוולות הקשות הנעשות שם הינו שותף פעיל בהשכחת ציון דווקא בדור הגאולה.

***
והנה עוד משהו, לחלוטין לא מנותק מהנכתב לעיל: ב'מקור ראשון' כתב בשבוע שעבר הרב חיים נבון שנמשיך לצום בתשעה באב גם כשהמקדש ייבנה. לשם כך גייס את הרמב"ם, המתבטא ברוח זו בפירוש המשניות שלו. הרב נבון שכח כנראה שהנביא זכריה נשאל בדיוק את השאלה הזו 1,700 שנה עוד לפני הרמב"ם, בשנת 518 לפני ספירת הנוצרים, והשיב שבוודאי אין לצום עוד בתשעה באב לאחר בוא הגאולה, ואף לא בשאר הצומות שנהגו מאז החורבן. "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים" (זכריה ח', י"ט). אם סיבת האבל בטלה, אומרים ההיגיון והנביא, אין צורך לצום.

יתרה מכך, הרמב"ם עצמו כתב כך במפורש בסוף הלכות תעניות בספרו 'היד החזקה': "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח. ולא עוד, אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה". על דבריו הסותרים זאת בפירוש המשניות שצוטטו במאמרו של הרב נבון כבר נכתב בשו"ת 'התשב"ץ' (ב', רע"א) כי מדובר פשוט בטעות סופר. כל זה נכון, אגב, גם לימינו שלנו. את הצומות בי"ז בתמוז, בג' בתשרי ובי' בטבת אפשר וצריך היה לבטל כבר מזמן, וגם תשעה באב יכול עוד בימינו להפוך ליום חג במחי החלטה פשוטה אחת, שאפילו לא תבוא על חשבון הערבים. אולם שפעם נוספת, יש מי שמנסה לעמעם ולטשטש בכוח את הדברים, הברורים למדי.

בדברים של הרב נבון אין רק משום מידע פיקנטי בנוגע לשאלה אם באחרית הימים נמשיך לצום או שמא לא: זהו חלק מהניסיון העקבי של גורמים רבים, שהבכירים שבהם צוטטו כאן, להתחמק מאחריותנו לגבי קירוב התקופה הזו בפועל, לטעת את התחושה שאין כל טעם במאמצים לחדש ימינו כקדם בהר הבית. הרי אם שום דבר לא ישתנה שם בכל מקרה, לשם מה להתאמץ? בכל אופן נוסיף להתאבל.