פרשת ישורון: כשמשפטנים פועלים על פי התקשורת
העדויות, ההקלטות וגם ההיגיון הפשוט מראים שהירי שעליו הורה סא"ל נריה ישורון נעשה במסגרת מבצעית. זה לא הפריע לבעלי אינטרסים אנרכיסטיים לקבוע שמדובר בנקמה ולחרוץ את דינו של ישורון – ואולי גם את גורלם של לוחמים במערכות הבאות
נעמה לא הייתה מודאגת. היא בדרך כלל לא מודאגת. נכון, בעלה־אהובה היה בתוככי עזה באותה שעה, אבל נעמה היא לא מאלה שקופאות באימה או מדירות שינה מעיניהן. היא מאמינה שיש מנהל לעולם, ולא נותנת לחרדות לחלחל לתודעה ולשתק אותה. כאז גם היום.
לפני שנגיע להיום, כדאי להיזכר קצת במה שהיה אז, ודווקא מהזווית של הממתינים בעורף. הימים ימי צוק איתן, רגע אחרי שמבצע "שובו אחים" הסתיים בטרגדיה, ותחושת אחדות משמעותית עוד עמדה באוויר. המבצע בעזה זכה לרוח גבית מרשימה מהצד האזרחי, שלא ידע נפשו מרוב רצון לפנק את החיילים המתגייסים בהמוניהם למאמץ המלחמתי.
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
גלי התרוממות הרוח הזמנית ההיא הגיעו גם ליישוב עלי, שם מגדלת נעמה את ילדיה. אלא שאז הגיעה אליה שיחת טלפון מחפ"ק ליד רצועת עזה שבישרה על נפילתו של סרן דמיטרי לויטס – דימה, כפי שכונה בפי כול - אחד מפקודיו של בעלה, סא"ל נריה ישורון. נריה, שעוד שהה בשטח, ביקש להודיע לאשתו את הבשורה המרה, כדי שתיסע לבית לויטס ותמלא שם את מקומו בתמיכה במשפחה. בתוך זמן קצר עשתה נעמה את דרכה לשם, ומאז נרקם בין שתי המשפחות קשר קרוב, שנשמר באדיקות עד היום.
חבריהם של בני הזוג ישורון יודעים לספר שעל פי רוב רעיית הסא"ל מכירה היטב את כל המפקדים בגדוד ואף את בנות זוגם. אלא שדימה הגיע לגדוד זמן קצר בלבד לפני נפילתו, וההיכרות נוצרה מאוחר מדי, דרך תמונות וסיפורים. ובכל זאת, נעמה לא עזבה את בני המשפחה גם לאורך הלוויה עד סופה. אז נדרשה למהר לאולפן טלוויזיה, ולא הספיקה לשמוע איזו הקלטה שמישהו הביא מתוככי סג'עייה.
רק בשעה מאוחרת יותר שמעה את קולו של בעלה מבקש לאחד את כל התדרים ברשת, כך שהגדוד כולו יאזין לדברי ההספד שהוא נושא לזכר דימה בשעה שמתקיימת הלווייתו. למחרת בבוקר מילאו תמונותיו של דימה את העיתונות היומית, בליווי הסיפור המרגש על ההספד ברשת הקשר. האם השכולה הקפידה להשמיע את ההקלטה ההיא לכל מי שהגיע לנחם את בני המשפחה, כשהיא ובני ביתה מתרגשים שוב ושוב ויוצאים מגדרם בדברי תודה על המחווה.
"אתמול, פה בדיוק במקום הזה, איבדנו את דימה", נשמע קולו של סא"ל ישורון בקשר. "דימה שלא הספיק להיות הרבה זמן המפקד של הפלוגה, הספיק בזמן קצר להראות איזה קצין רציני, איכותי, מובחר ובעל מוטיבציה הוא היה. בזמן מאוד קצר הוא נכנס לפלוגה, לקח אותה על הכתפיים, והוביל אותה גם במבצע הזה שכולנו משתתפים בו, להצלת תושבי הנגב ותושבי מדינת ישראל בכלל.
"תראו את ההבדל בינינו לבינם. בעוד שאנחנו נכנסנו לפה לסכן את עצמנו בשביל להגן על תושבי הדרום מהרקטות, מהפגזים ומהפצמ"רים - הם נכנסים לתוך המסגדים, לתוך המרפאות, לתוך בתי החולים, לתוך בתי הספר, ומשם יורים עלינו. זה בדיוק ההבדל התמציתי בינינו לבינם. ודימה, שהבין את ההבדל הזה כל כך טוב, מסר את הנפש בצורה מעוררת כבוד שראויה להערכה ולהערצה.
"בשעה הזאת בדיוק, בשעה שדימה נקבר בבית הקברות של הר הרצל שבירושלים, הלב היה רוצה מאוד להיות בירושלים, אבל הראש אומר שצריכים להיות כאן, וצריכים להמשיך. לא באנו לפה בשביל הכיף, יש לנו משימה חשובה, ואני גאה מאוד לראות אתכם לוקחים בה חלק, וסומך עליכם שתמשיכו - על אף כל הכאב, ועל אף כל הקשיים שמלווים כל לוחם - לעשות אותה בצורה הכי טובה שאפשר.
"אני רוצה שאנחנו, פה באמצע שכונת סג'עייה בעזה, נצטרף לכל אותם אנשים שמלווים את דימה בדרכו האחרונה, ונירה מטח של כבוד ושל הצדעה לקצין הזה, על המרפאה שממנה ירו הנבלות על הטנק שלו וקיפחו את חייו. אני סומך עליכם וגאה בכם. היכונו למגע לזכרו של דימה, תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן". מישהו בקשר עונה חרישית: "אמן".
על פי תחקירים שהתפרסמו לאחר הלחימה, המשימה שעליה דיבר ישורון בקשר הייתה חשיפה ומיטוט של מנהרה שנחפרה בסמוך למרפאה המדוברת והגיעה עד לנחל־עוז. תפקיד הפלוגה היה לחפות על עבודות הדחפורים שפעלו שם, שעה שהם סופגים ירי בלתי פוסק מתוך המרפאה ומסביבתה. כדור של צלף חדר לחרך הקטן בטנק של דימה, פגע בו והרגו.
ביום שאחרי, נדרשו הלוחמים לשוב לאותו מקום לפעילות מבצעית. למשימה זו בחר ישורון להדביק מעין הקדשה לזכר חברו לנשק, מה שהתקבל בהתרגשות רבה בתקשורת ובצבא, וההקלטה אף מונצחת במוזיאון השריון שבלטרון. שנה אחרי, לאותה פעולה ממש ניתנה פרשנות אחרת לחלוטין.
איש, אגב, לא טרח לספר לסא"ל נריה ישורון או לבני משפחתו על התפנית. לפני שבועות אחדים, בשעת לילה מאוחרת, התקשרה אמו אל נעמה ואמרה לה בבהילות: "אתם צריכים לשכור עורך דין". נעמה לא הבינה על מה היא מדברת. אז הסבירה חמותה כי על פי אתר חדשות אינטרנטי שגלשה בו, נריה צפוי להיחקר בחשד שהירי על המרפאה - שאיש לא נפגע ממנו – היה פעולת נקמה. המטח ההוא, כך דווח, חזר והפך לאירוע חדשותי בעקבות לחץ שהופעל מצד בעלת בלוג פרו־פלשתיני.
נעמה, שמתחזקת עם בעלה זוגיות מעוררת השראה, לא הצליחה להבין איך אפשר לחבר בין אישיותו של נריה למושג נקמה. היא גם לא ממש הצליחה להבין איך מקרה בן שנה, שפורסם בכל רחבי המדיה, נחקר רק עכשיו, ואיך ייתכן שהמשפטנים פועלים על פי הנחיות התקשורת, שלא בדקה כלל את המקרה לאשורו. זה לא הפריע השבוע לגורמים שונים להצביע על ישורון כעל אישיות לא מוסרית, מבלי לתהות כלל האם מפקד בסדר גודל שלו היה מסכן עשרות חיילים במשימה לא מתוכננת בלב עיר הטרור לצורך מחווה או נקמה על חלל אחד, ומי מהמפקדים הבכירים יותר היה מאשר משימה אימפולסיבית ואמוציונלית שכזו.
ישורון כבר הספיק להיחקר באזהרה במשך שעות ארוכות. גם את המהמורה הזו נעמה משוכנעת שיוכלו לעבור יחד, בהומור האופייני להם ובהתעלות. כאמור, מדובר באישה מאמינה וחזקה. מי שמכיר אותה יודע שהיא חיה את שליחותו הצבאית של בעלה, לא פחות משהיא חיה את משימותיה המקצועיות שלה. לא פעם אפשר לשמוע אותה אומרת עליו דברי שבח נרגשים, ומספרת בגאווה גדולה שהיא "חלק קטן מהדבר הגדול הזה שנקרא נריה ישורון".
לצד כל הכאב והצער שהיא חשה, מכל עבר מקבלת כעת נעמה חיבוק עוטף. בסביבתה אומרים שהטלפון שלה כבר קורס משיחות והודעות, חלקן מאנשים שלא הכירה מעולם – החל מאמהות של לוחמים מכל קצווי הארץ ועד למגדת עתידות וקורא בקפה.
ואולי דווקא המחוות הפרטיות האלה הן שיתנו את הכוח ללוחמים היוצאים להגן עלינו, לא לסכן את עצמם באופן מיותר רק מתוך חשש שיעברו את השפלת החקירות ואף יועמדו לדין. אם הדרג המשפטי של צה"ל לא יודע לעשות את זה, אם בעלי אינטרסים אנרכיסטיים מתעקשים לסכל את זה - אולי כוחו וקולו של העם הם אלה שיעמדו כצוק איתן מול הניסיונות לשבור את רוח הצדק והאמת.
אקו"ם