כשאסור לפקפק: כך רב מצליח לנצל נשים תמימות

בעולם דתי שהופך את הצניעות לחזות הכול, וכשאדם לומד שאין אפשרות לפקפק ברבו - לא מפתיע שנשים תמימות נופלות בידיו של סוטה. כשהשכל הישר נשכח מאחור, הקטסטרופה בוא תבוא

זו לא אשמת א־לוהים. הוא מתכוון לטוב. זה האנשים שמקלקלים. הוא מושלם והם לא. כל עוד בני האדם מתיימרים לנהל את ענייניו של הבורא, הם עדיין נתונים לשלטון גופם, יצרם, תשוקותיהם ותאוות הבצע והכוח שלהם.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הכי גרועים הם אלו שמינו עצמם לנציגי האל עלי אדמות. קדושים לכאורה שכביכול מוציאים ומביאים לפניו, מתערבים בעולמות עליונים למען תחתונים. דואגים לזיווג, פרנסה ופרי בטן. ממש ממשלת הצללים של הא־לוהים. קבינט הקרקע. כשהם נופלים, ואיכשהו תמיד בני אדם נופלים, הרעש עצום.

צפת. איכשהו זו תמיד צפת. ואם זו צפת בתיבול מיסטיקה ובלבול גדול, אין לנו אלא לפנות לבכיר סופרנו, ש"י עגנון. הסיפור הקצר ׳הזיווג׳ של עגנון מופיע בקובץ הסיפורים ׳פתחי דברים׳, ומתרחש בצפת של תחילת המאה העשרים. בסיפור מתאר עגנון בין היתר את דמותו של הרופא העממי רבי שמואל העליר. "מהיכן נעשה רבי שמואל בקי ברפואות, ממקום שאסור להרהר בו בדברי תורה. כשהוא יושב במקום שאסור להרהר בו מעיין בספרי הרפואות, והואיל והוא מרבה בישיבה מרבה בחכמה".

ומספר עגנון על מקרה חריג הדורש את טיפולו של רבי שמואל העליר. "מתעסק עם רפאל דיין שמבקש לנדות בית כיסא שיצא עליו קול שהחזיקו בו חיצונים (שדים, א״ס), שפעמים הרבה ביום, קול חליל יוצא משם. והם לא היו יודעין שלא חיצונים מחללים בחלילים, אלא תלמיד חכם זקן וירא שמים שחושש שמא יהרהר שם בדברי תורה קנה לו חליל וכשהוא נכנס לשם יושב ומחלל לו בחלילו". בכמה משפטים, עגנון מניח את האצבע על הבעייתיות שבעיסוק התפל בשטויות המאגיה. בני אדם מחפשים מזור נפשי או גופני ונופלים פעם אחר פעם בתוך סדק העל־טבעי המכושף והקסום.

נשים נפלו בפח

שתי הפרשיות האחרונות הקשורות ברבנים כריזמטיים מעוררות בחילה. עלילות הרב מהצפון ופרשת פינטו שהתגלגלה עד לכדי שפל נורא שבו חסיד לשעבר טורף נפשו בכפו. השימוש באצטלה דתית לתאוות בשר ודם מקומם במיוחד גם אם הוא לא מפתיע, וקדום כהיסטוריה האנושית.

המדרש בבראשית רבא מנסה לתהות על שורשי הריב בין קין והבל. אחד אומר שרבו על הקרקע, כלומר סכסוך כלכלי; שני אומר שרבו על זיווג, קרי סכסוך שמהותו מיני רומנטי; שלישי סבר שהריב נסב סביב השאלה בתחומו של מי ייבנה בעתיד בית המקדש. דהיינו מחלוקת דתית. וירושלמי חכם אחד הסביר לי שלא פעם ולא פעמים מאחורי סכסוך דתי־אידיאולוגי כביכול מסתתרים אישה וכסף.

''מפיל תמימים בפח ומחלל שם שמים ברבים''. הרב החשוד בהארכת מעצר צילום: אנצ'ו ג'יוש, ג'יני

מיסטיקה, הן כשאיפה והן כפעולה (תיאורטית ומעשית), היא ניסיון להגיע למגע אינטימי עם האלוהות, עם המוחלט, עם המקור. לכן מיסטיקה היא גם חומר נפץ. ההיסטוריה שלנו רצופה בתאונות עבודה מיסטיות. הטרמינולוגיה המיסטית כרוכה במטפורות מיניות, בסמלים שקל מאוד להתבלבל מהם. דוגמאות לא חסרות.

מיוסף דה־לה־רנייה, דרך שבתי צבי ויעקב פרנק שם רשעים ירקב ועד הרב מהצפון. אדם יכול לתהות כיצד נשים כשרות ותמימות נפלו בפח. אבל צריך לזכור: רב כריזמטי ומוערך, רב שרבנים גדולים שלחו אליו מטופלים, רב שהשתמש בטרמינולוגיה קבלית מסתורית, רב כזה מפיל תמימים בפח ומחלל שם שמים ברבים. בין מיסטיקה בגרוש על גבול המאגיה לבין תורת הסוד המופלאה אין דבר וחצי דבר.

עולם דתי שבו "תנ"ך בגובה העיניים" הוא כמעט בחזקת כפירה, הוא עולם שמזמין בלבול ונפילות. אדם למד שאין אפשרות לפקפק ב"גדולים" וללמוד מנפילותיהם משום שהם אינם יכולים לטעות בכלל. בעולם דתי שהפך את הצניעות לחזות הכול ומכפיף עצמו כאסקופה נדרסת לאתוס החרדי של "דעת תורה", לא מפתיע שנשים תמימות ופתיות נפלו כפרי בשל בידיו של סוטה חסר מעצורים. הרי אם הרב אינו יכול לטעות ואין לפקפק בו מפאת כבוד תלמידי חכמים, הוא בוודאי יודע מה הוא עושה. כשהשכל הישר נשכח מאחור, הקטסטרופה מקדימה לבוא.

מה אכפת לציבור

בעניין הרב פינטו ותנ"צ ברכה ז"ל אין לי דעה מוצקה בנוגע להשתלשלות האירועים למעט העובדה שפינטו הוא עבריין מורשע על פי הודאתו. מופת אין כאן. בעבר, בעקבות שידור רדיו, אוימתי על ידי חסידיו. קראתי מקצת דרשותיו של הרב פינטו ולא התרשמתי שמדובר בעוקר הרים אלא יותר בכיוון של ׳כה עשו חכמינו׳ למתחילים.

סוד כוחו בחצר שנבנתה סביבו, חצר שבה חברו יחדיו אנשי עסקים, קציני משטרה בכירים ועבריינים (ערוץ 10 חשף שרק השבוע ישבו יחדיו הרב פינטו, אביו המקובל והצדיק יוסי הררי). אותו רב פינטו השווה עצמו לפני שנה וחצי לעשרת הרוגי מלכות. "נגזר עליי לכפר על חטאי הדור", כתב באיגרת לחסידיו. "ישנם אנשים או דורות שחטאו חטאים כבדים מנשוא ועל כך הגיעו עונשים כבדים. הקדוש ברוך הוא ברחמיו דוחה את ביצוע הגזרה ומטיל אותה על אנשים חזקים יותר ברוחם ובנשמתם". אני תוהה אם לא ראוי להכניס את עלילות הרב פינטו לתפילת מוסף ביום כיפור כהמשך טבעי לסיפור עשרת הרוגי מלכות.

חשבון נפש מבקשים ובצדק חבריו של תנ"צ ברכה ז"ל. מפקדים במשטרה ועיתונאים בכירים הלינו השבוע על הקלות שבה אדם מאבד את שמו ואת המוניטין שלו. אני מסכים איתם. אבל טלו קורה. זכרו את ההדלפות המכוונות מחקירות, את הצלמים המוזמנים לתפוס אדם בשעת מעצרו, את המניפולציות התקשורתיות, המתוחכמות והזולות בשעת הדחק על אדם שכל עולמו חרב עליו. הלוואי שממקרה ברכה, גם התקשורת, גם המשטרה וגם הפרקליטות ילמדו לקח. אדם חף מפשע עד שתוכח אשמתו בבית המשפט. ההשפלה המתוזמנת, כמו למשל מעצרו של שלומי לחיאני, מיותרת ולא מוסרית.

בחיבור ׳נגד אפיון׳ שכתב יוסף בן מתתיהו נגד עלילת הדם באלכסנדריה הוא מצטט את ההיסטוריון והפילוסוף היווני הקטאיוס איש אבדירה, המספר על מפגש עם שכירי חרב בעת מסע שיט בים האדום. אחד מהם הוא הקַשת היהודי משולם שעליו אומר הקטאיוס כי הוא "אמיץ לב וכביר־כוח וכל היוונים והלועזים איתנו הודו כי הוא הטוב שבכל רובי הקשת".

בשעת המסע מבחין אחד מכוהני הדת המצרים במעוף ציפורים ומצווה על כל הנוסעים לעמוד על מקומם. משולם תוהה לשם מה ההתמהמהות וכוהן הדת מסביר לו כי עליהם לראות לאן תפנה הציפור, אם לפנים אזי גם הספינה לפנים ואם לאחור, לאחור. משולם לא דיבר דבר ורק הוציא קשתו, דרך אותה, קלע אל הציפור והמיתה. כוהן הדת ורבים התרגזו וקיללהו אולם משולם לא התרגש וקרא אליהם: "למה תיבהלו, אומללים?!"

הוא הרים את הציפור בידו ואמר: "הן הציפור הזאת לא ידעה כי עליה להציל את נפשה, ואיך תעוץ לנו עצה נכונה בדבר מסענו? הן אילו הייתה יכולה לנבא עתידות לא באה אל המקום הזה ביראתה את משולם היהודי פן יורה בה חץ וימיתנה".