ראשי » חדשות » צבא וביטחון

דו"צ מוטי אלמוז: "העובדות בשטח – ניצחנו בצוק איתן"

דו"ח האו"ם? "מוציא כרטיסים אדומים, אבל לא אומר מה אפשר לעשות". טפטוף הרקטות בדרום? "שיבוש אורח החיים, אבל הכול יחסי". גל הפיגועים ביו"ש? "מדאיג, אבל זו לא אינתיפאדה". דובר צה"ל תא"ל מוטי אלמוז בריאיון לציון שנה לצוק איתן

אותו יום ראשון פתח את השבוע השלישי ללוחמה בדרום. בשעת ערב עמד דובר צה"ל תא"ל מוטי אלמוז, בסמוך לאנדרטת ׳החץ השחור׳ הצופה לעזה, ונהנה ממפגש מאולתר עם ידידו הקרוב, סא"ל דולב קידר, מפקד גדוד ׳גפן׳ בבית הספר לקצינים. "עמדנו דולב ואני לשיחה של רבע שעה, רק שנינו. הוא צחק על עצמו שהגיע לתפקיד הדרכה, ועוד אמר לי: 'איזה תיק נפל עליך, לדברר מלחמה'. בסוף השיחה סיפר שיש לו הלילה חוליית מחבלים על הראש, אבל שאשאר באזור כי מחר בבוקר אנחנו יושבים לקפה. סגרנו פרטים ונפרדנו".

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

למחרת בבוקר, במהלך תדרוך כתבים יומי, פנה אחד מהם לאלמוז וביקש פרטים על אירוע שמתרחש בסמוך לניר־עם. אלמוז הבטיח לעדכן ונכנס לבור, שם כבר נכח רוב המטכ"ל. יומיים לפני כן נפצעו בכירים רבים בצה"ל - בתוכם מח"ט גולני, מפקד הגדס"ר, מג"ד 12 ומפקד אגוז - והישיבה המתוכננת צריכה הייתה לעסוק בנושא. אלא שאז נכנס לבור הרמטכ"ל, בני גנץ, ואמר לאלמוז: "יש לנו עוד אחד". אלמוז הנהן ואמר שמיד עם תום הישיבה הנושא יטופל. גנץ הביט עליו, ואמר: "זה דולב". מבלי לחשוב או לרדת לעומק העניין ענה אלמוז: "אבל קבענו קפה להבוקר!"

שנה אחרי אותו אירוע, עדיין ניכרים רשמיו על אלמוז. "אנחנו הרי ממש סגרנו פגישה, זה לא היה באוויר", הוא אומר. "חזרתי ללשכה, נכנסתי לחדר שלי וביקשתי שיניחו לי לעשרים דקות. זה כל מה שהיה לי, ומיד היה צריך לחזור. היינו במלחמה".
 
חמישים יום נמשך מבצע ׳צוק איתן׳, מה שדרש לא מעט הופעות פומביות מצד מי שלא שש במיוחד לחשיפה תקשורתית. "אתה כל הזמן מתלבט על מינון ההצהרות לתקשורת", אומר אלמוז. "אתה לא רוצה שתדבק בך חיבת מצלמות, אבל יש פה מצב חירום. עם ישראל מצפה לעדכונים ערב־ערב. מצד שני, אם אין לך מה להגיד - אל תגיד. ובחמישים יום יש ימים שפשוט אין מה להגיד".

בכל זאת, פעם אחת הוא עצמו התעקש לעלות לשידור בידיעה שפתחה את מהדורות החדשות השונות. זה קרה יום אחד בלבד לאחר שסמ"ר אורון שאול הוצהר כחלל צה"ל. "בשעת אחר הצהריים אומרים לי שיש בעיה של זיהוי של אחד החיילים בנגמש", מספר אלמוז.

"כמפקד הנדסה של פיקוד הדרום בעבר, אני יודע איך נראית זירה שלאחר פיצוץ. אני מבקש לדבר עם המזהים בעצמי ולהבין בדיוק מה יש בידינו. אחרי קבלת החומר אני מבין שהיום אנחנו צריכים לעלות לשידור בכל הערוצים ולספר את כל מה שאנחנו יודעים, עד לגבול של מה שנשאר בין החייל למשפחתו. אנחנו עולים ואומרים רק את האמת: צה"ל מעריך שמי שעמד בקרבת הפיצוץ לא שרד אותו. אנחנו רואים לנגד עינינו חטוף, עם כל המשמעות שיש לזה במדינת ישראל. זו המציאות שלנו. במלחמה יש הצלחות ויש כישלונות. ויש גם סיטואציות מהסוג הזה".

׳צוק איתן׳ חשף, בין השאר, את אימת המנהרות בדרום, סכנה שכרגע שום אזעקת ׳צבע אדום׳ לא יכולה להתריע מפניה. "אנחנו פועלים יום ולילה כדי למצוא פתרון לבעיה, מתוך הבנה שעד שלא נביא פתרון מוחלט, מוטב לעשות ולא לדבר", מבהיר אלמוז.

"אני מתעסק בזה כמעט עשרים שנה. אותם אנשים שמצאו את הפתרונות הטכנולוגיים הטובים ביותר לכל מיני בעיות שיש לנו, הם האנשים שעוסקים בזה כעת. זה נראה עניין קל, וזה לא. האויבים שלנו הבינו שקשה מאוד להתעמת איתנו מעל פני האדמה, בהיתקלויות או במגעים מעל הגדר. שם תמיד נכריע אותם. נקודת התורפה שלנו היא באיום רקטי מעל הקרקע או מתחת לקרקע. אבל גם בנקודה הזו ניצחנו".

היינו משותקים במשך קיץ שלם בגלל ארגון טרור. זה ניצחון?
"בקיץ שעבר אנשים נאלצו לבטל חופשות, מאה אלף חיילים התגייסו ושילמנו מחיר קשה מאוד. אבל מדינת ישראל מתפקדת. כבר במהלך המלחמה ראינו את זה קורה: אנשים קופצים מהברכה לממ"ד, וחוזרים למים. במהלך המלחמה התראיינתי במתכוון גם מנמל תל־אביב וגם מרחוב רוטשילד, כדי להראות שלמרות הכול יש לנו פה מדינה שפויה. מה לא אמרו על דור ה־Y, היו בטוחים שהם לא יעמדו במשימות הלאומיות, ותראו אותנו.

"האמת היא שגם על ההורים שלהם דיברו. חסן נסראללה קרא לנו קורי עכביש, היום מדברים אחרת. בשורה התחתונה, אם אני רוצה היום לעבור לגור בעוטף עזה, אין שם בתים פנויים. את כביש 232 צריכים להרחיב, משום שהוא כבר לא עומד בעומס“.
 

אתה מדבר על חוסן הלאומי. השאלה היא אם מבחינה צבאית ומדינית ניצחנו במלחמה.
"ודאי שכן. עמירה הס התלוננה בטור שלה בשבוע שעבר על כך שאין דיון על התבוסה המוחצת בשדה הקרב בעזה. נו, טוב. האמת היא שלא היה מקרה אחד שבו חמאס הפתיע את צה"ל בנשק או בטקטיקה. בכל מפגש מולו הייתה הכרעה מוחלטת לטובתנו. אבא שלי היה שואל אותי תמיד, למה היום לא רואים את תמונות הניצחון של עמק דותן ב־67'. אז זרקו על חיילי צה"ל סוכריות ויצאו אליהם עם דגלים לבנים. ואני עונה שהיום ניצחון נראה אחרת. כשחסן נסראללה אומר בדיעבד שאם היה יודע שעל חטיפה יוצאים פה למלחמה הוא לא היה חוטף, זה ביטוי אחר לדגל לבן.

"תסתכלו מה קורה בתשע השנים האחרונות בגליל מאז מלחמת לבנון השנייה, לעומת תשע השנים שאחרי ששת הימים. זה אותו הדבר. אז הייתה פריחה ביו"ש ובסיני, והיום בגליל. וזה עם כל תחושת הכישלון שהיו בזמנו, ההפגנות, ועדת וינוגרד. אתה מסתכל על השטח ורואה ניצחון".

למרות נחרצותו בנוגע לניצחון צה"ל במערכה בדרום, אלמוז מודע לביקורת. "כל זה לא פוטר אותי מבדיקה עצמית. אנחנו הדור שגדל על משבר 73'. אנחנו נזהרים מיהירות ולומדים את עצמנו כל הזמן. אנחנו לא ממהרים לומר 'ותשקוט הארץ ארבעים שנה', כי היא לא תשקוט ארבעים שנה. אנחנו מוקפים בגורמים שלא רוצים שהיא תשקוט. אנחנו רוצים עיר ללא הפסקה וחיים של כיף 24/7, וזה נהדר. אבל אנחנו בשכונה בעייתית מאוד. השכנים שלנו לא משהו".

תושבי עוטף עזה עדיין סופגים פה ושם, מה שאתם קוראים "טפטוף".
"כל רקטה היא רקטה, וכל אחת מהן היא אזעקה באמצע היום או הלילה. מדובר בשיבוש משמעותי של אורח החיים. אבל בסוף הכול יחסי. תסתכלו מה קורה לצד השני, עזה שוקעת עם ארבעים אחוזי אבטלה. אם יש שם שמונה שעות חשמל ביום זה הישג. היו שם שלוש מערכות בשש שנים, וזה נזק מצטבר. תפקידנו לוודא כל הזמן שההרתעה קיימת. לא מתוך התנשאות, פשוט משום שאין לנו ברירה".
 

אנחנו גדושים בביטויים מקוממים כמו "מפגע בודד", "טפטוף" ו"זליגה". למה לא קוראים לילד בשמו?
"אלה לא מילים שלנו, זה לא יוצא מפה. אלה מילים שמגיעים מעולם המאמץ האזרחי. רוב הביטויים האלה הם תוצר תקשורתי, אנחנו מתארים עובדות. בכל מקרה, הביטוי 'טפטוף' לא נאמר כדי לשכנע את עצמנו שמדובר באיום לא משמעותי. גם ׳זליגה׳. ירי מרמת הגולן שלא כוון באופן ברור אלינו הוא באמת זליגה. אם היה ירי מכוון, היינו קוראים לו בשמו. גם כאן צריך לחזור למספרים, כשאתה משווה את מרץ 2002 לימינו.

"אם אתה שואל את מתיישבי יו"ש האם הם מרגישים בטוחים, נראה לי שרובם יגידו שכן. זה לא פוטר אותנו מלשים את היד על מפגעים, ללכת למוקדי החיכוך ולהתעסק עם המעדרים והמסורים וכל הדברים הקטנים שנדמה לכם שאנחנו לא סופרים. לא נכון לומר שזה ממנו והלאה. אנחנו מודאגים מאבן שזרקו על מורה באבני־חפץ כמו מפיגוע ירי שלצערנו גם גבה מחיר דמים. המציאות הביטחונית בשטח היא נוחה עם קפיצות מדי פעם שצריך לטפל בהן".

היקף פיגועים כמו שראינו בשבוע שעבר בזמן קצר כל כך הוא לא אינתיפאדה?
"אינתיפאדה היא תופעה רחבה הרבה יותר שמדברת על גיוס לוחמים נגד המדינה, אירוע מתפרץ שבא בבת אחת, כמו שראינו באירועי המנהרה ובאירועי 2000. צריך להתכונן גם לזה, אבל זה לא מה שראינו פה לאחרונה".

מבצע ׳צוק איתן׳ הפך לחומר ביד היוצר של 'שוברים שתיקה', כשנתונים שסיפק הארגון הזה שימשו את דו"ח האו"ם שקבע שישראל אשמה בפשעי מלחמה. "אנחנו מדינה חופשית, כל אחד יכול לספר לעצמו מה שהוא רוצה ולקרוא לעצמו איך שהוא רוצה", אומר אלמוז.

"אבל על איזו שתיקה בדיוק מדברים פה? סטטוס של ׳חיילים מצייצים׳ זה שתיקה? חקירות מצ"ח הן שתיקה? תחקירים מבצעיים הם שתיקה? אין שום שתיקה, עובדתית. מעבר לזה, אני לא מבין את העדויות הללו. לי לא אומר כלום המספר 16 או 18. מה זה 'עדות מספר 16?' יש שם? מקום? זה דיווח רציני?

"אנחנו חוזרים ומבהירים: אם יש למישהו משהו להגיד – שיבוא ויגיד. אף אחד כאן לא רוצה שנעשה מעשים לא מוסריים, זה חלק משמעותי מהעוצמה שלנו. בכניסה לחטיבת בנימין תלוי סלוגן: 'לנצח ולהישאר בני אדם'. זה המוטו שלנו. אם מישהו היה שותף למעשה שראוי להיבדק, או חושד שהיה כך, יש הרבה מאוד דרכים לעשות את זה בלי להסגיר את עצמך. תבוא ותגיד. אין עניין להתעלם".

דו"ח האו"ם טופל נכון? עלו מתוכו מסקנות לעתיד?
"לעימות ב׳צוק איתן׳ הגענו מוכנים מתמיד ברמת התיעוד והעדויות. הקמנו צוות שעסק רק בזה כמסקנה מהדו״חות הקודמים. כל דו"ח ביקורתי למעשה אומר: שמע, אתה מתנהל לא בסדר, וכדאי שלהבא תעשה את זה כך וכך. דו"ח האו"ם, לעומת זאת, מוציא כרטיסים אדומים אבל לא אומר מה כן לעשות. אין לו תשובות. ואני שואל, אם יורים עכשיו רקטות על ז'נבה, מה אתה עושה? שלום – בסדר. למנוע בכל דרך – בסדר. אבל מה אתה מציע לי לעשות? אז אומרים לנו 'מידתיות', כאילו שאנחנו לא מתאמצים ממילא לפעול במידתיות.
 

"העובדה היא שמומחים מארה"ב שלמדו את החומר מציגים אותנו כהומניים שמתאמצים לחסוך בפגיעות אזרחיות. אבל מה אתה עושה כשיורים עליך מבתי חולים ומבתי ספר? מדובר בלחימה צפופה. הייתי ליד גנץ כשקיבל את ההחלטה לירות בוואפה, משם ירו על החיילים שלנו. אתה שומע שיורים עליהם בקשר, ומוודא שאכן כך. וגנץ קבע בדיוק את סדר הפעולות: לקרוא להם לצאת, לפנות מה שאפשר, ולתרגם לתוכניות אש במקרה שהם לא נענים".

צה"ל שולח פליירים למוקדי ירי ומזהיר את הנוכחים מראש. דו"ח האו"ם הצליח להביא לידי אבסורד את אזהרת האוכלוסייה הזו, וטען שהיא עצמה פשע שגורם להרג של אזרחים. אם ממילא האזהרה לא עובדת, לא מיותר להזהיר מחבלים מפני פגיעה בהם?

"גם אם נשים את הסוגיה המוסרית בצד, יש בזה תועלת. כבר עצרו לנו מבצעים, גם בעזה. כשאני יוצא למבצע מהסוג הזה, אני לא רוצה שיקטעו לי אותו בעיצומו. זה פוגע בהישגים המבצעיים וזה פוגע בעקביות וברציפות, שהן מיסודות מהלך הלחימה. אז אנחנו מזהירים. חמאס אומר לאזרחים לא להתפנות ואין לנו איך להתמודד עם זה.

"אפשר להתלונן על משפטיזציה בצבא, אבל זה הכרחי. אנשים לא לגמרי מבינים את המורכבות ואת השינויים שקורים בשדה הקרב. לכל השאלות הגדולות יש זמן בכנס או בסיעור מוחות, לא במהלך תקרית. אבל העובדה היא שיש כללים ואנחנו פועלים לפיהם. אנחנו מבוקרים ובודקים אותנו כל הזמן. אפשר להתווכח עם הכללים, אבל כשמשפטן אומר שזה החוק, אז זה החוק. זו הרי לא תיאוריה, הדו"חות הם חלק מהלחימה".

לנוכח התוצאות הידועות מראש, יש טעם בהסברה המסיבית שיצאתם איתה מול העולם?
"אני חושב שהפסוק 'הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב' זקוק לעדכון קטנטן: בגויים לא יתחשב, אבל יביא אותם בחשבון. לחלקים בעולם לא קל איתנו. תסתכלו כמה מנופים אנחנו רואים מחלון הלשכה כאן. תראו כמה בנייה יש לנו בארץ. תסתכלו על אחוזי האבטלה: חמישה אחוזים, שזו לא אבטלה, זו אבטלה חיכוכית. מי שסובל מ־44 אחוזי אבטלה מתקשה מאוד ומקנא בנו, ויעשה מה שהוא יכול כדי לפגוע במדינה. בכל זאת, יש לנו תשובות לא רעות למאמץ הזה".

אלמוז הוא איש אדמה אמיתי שגדל במגדל וגר עם אשתו טלי וילדיו בכפר־תבור. איש השדה גאה במיוחד במטע הזיתים שלו, שתוצרתו מונחת לפנינו על השולחן. במגדל קבורים היום שני הוריו, שנפטרו בהפרש קצר בראשית הקדנציה הנוכחית שלו. "זו הייתה תקופה לא קלה", מודה אלמוז. "אבא עוד הספיק להיות בטקס החלפת המפקדים. הוא היה בריא לחלוטין, בן 84. פתאום איבד את התיאבון. היה לנו טקס קבוע, כשאנחנו יוצאים להכין את השמן, אני עובר דרכו ונותן לו לטעום. הוא מגיב ומציע הצעות שיפור. פתאום הוא לא מסכים לטעום ואני מבין שהמצב לא טוב".

מהר מאוד התברר שהאב סמי גוסס מסרטן שהתפשט בכל גופו. הוא קיבל טיפול ניסיוני בצורת תרופה חדשה, אבל נפטר כבר בחניה של בית החולים. שלושה חודשים מאוחר יותר נפטרה אמו של אלמוז, גילה, בגיל 81, גם היא לאחר שנות בריאות טובה. "ראיתי את הפנים שלה וידעתי שמשהו לא בסדר. אמרתי לרמטכ"ל: בקרוב אני נעלם לך שוב לשבוע. לא יודע להסביר איך ידעתי".

המעבר של איש ההנדסה הקרבית והמנהל האזרחי אל הלשכה המרווחת בקריה היה חד למדי. "כשהרמטכ"ל גנץ הציע לי את התפקיד הזה, ביקשתי לחשוב אם אני בכלל יודע איך זה להסתובב עם מדי אל"ף ועם שרוולים מכופתרים. רק אחרי חודש בתפקיד גיליתי את הכפתור הזה בשרוול", הוא אומר ומדגים. "גם לא הייתי בטוח שאצליח לעסוק בזירה החדשה הזו. מראש ידעתי שתהיה לי בעיה עם החשיפה. גנץ ענה לי: זה באמת סיפור, אבל תתרגל לזה".

שנתיים אחרי, הוא מתאמץ להתרגל, אבל קשה לומר שהריאיון הזה קל לו. קשה להניח שמכאן הוא יתקדם למשרד יח"צ בקומה החמישים של עזריאלי. "משרד היח"צ שלי יהיה במטעים של מגדל", הוא אומר.
 

נכנסת לתקופה שבה הרשתות החברתיות בשיא כוחן, כשהשמועות הגיעו לשיא סביב חטיפת הנערים בגוש עציון וחשיפת רשימת הרוגי גולני במהלך ׳צוק איתן׳. איך מתמודדים עם זה?
"אכן יש לנו בעיה קשה, וזה כלי שצריך לדעת להתנהל איתו. ביום החטיפה, בשעה שאנחנו עוד מתלבטים בחפ"ק השב"כ בסוגיית החטיפה, אני מקבל הודעה שאני צריך בשתיים לדווח על מבצע הרואי של ימ"מ, שחילץ את החטופים ללא פגע. ואנחנו לא מבינים על מה הם מדברים בכלל.

"אנחנו מוצאים את עצמנו באופן חסר תקדים מגיבים לשמועות וואטסאפ. אבל אין ברירה אלא ללמוד לחיות עם הגבלותיה ויתרונותיה של הרשתות החברתיות. היא זו שמאפשרת לנו לשחק במגרש של הצעירים ושל הוריהם, וללמוד מה מעניין את החיילים שלנו".

בהפסקת האש הראשונה של המבצע יצא הרמטכ"ל באמירה מעודדת לציבור: "יש פה קיץ חם. הסתיו יבוא אחריו. הגשם ישטוף את אבק הטנקים. השדות יוריקו, ו'דרום אדום' במובן החיובי של המילה - של כלניות, פרחים ויציבות - יהיו פה ויהיו פה להרבה מאוד שנים קדימה".

הדברים שזכו לכינוי ׳נאום הכלניות׳ נאמרו מוקדם מדי, כשלושה שבועות לפני תום הקרבות, וספגו לביקורת קשה. "אפשר ללעוג לנאום, אבל אפשר גם לנסות להבין למה התכוון הרמטכ"ל, ואז זה נראה אחרת", מסנגר אלמוז על מפקדו לשעבר. "גנץ התכוון שבראייה עתידית יהיה שקט. והוא צדק. תסתכלו על המקום היום, השדות שהיו שטחי כינוס הם כעת ירוקים. כשאתה רואה את זה אתה מבין שלזה הוא התכוון. אנשים הבינו את זה, אבל חיפשו אותו. תסתכל על יולי 2015, זו המציאות".

בין דו"ח האו"ם ליום השנה ל׳צוק איתן׳, עלתה פרשת מפקד גדוד צבר לשעבר, לירן חג'בי, שהצליחה להביך את הצבא. "סימנו לעצמנו קווים מאוד ברורים וחד־משמעיים שיכניסו את כל המתחים בחברה הישראלית תחת קורת גג אחת", אומר אלמוז. "יש נורמות שהצבא דורש מהחיילים ומהמפקדים, כך שלמרות האווירה הצעירה והפתוחה יש מעשים שלא ייעשו, והם כוללים את המפקדים המוצלחים ביותר והלוחמים האמיצים ביותר. אין לנו שום זכות להשתמש בדרגות באופן כזה".

מח"ט בנימין ישראל שומר ירה למוות במיידה אבנים בשבוע שעבר, וקיבל תמיכה לצד ביקורות קשות.
"מובן מאליו שאנשים לא יכולים לקחת את החוק לידיים, וכל מקרה נידון לגופו. מח"ט בנימין אכן היה בסכנת חיים. נפתחה חקירת מצ"ח, אלוף פיקוד המרכז רוני נומה בדק את האירוע, והוא נתן גיבוי מלא למח"ט. מהיכרותי את אלוף הפיקוד, הוא לא היה נותן גיבוי למח"ט אם היה חושב שהירי לא היה הכרחי".

חטיבת דובר צה“ל היא גוף הדוברות הגדול בישראל. לנוכח השאלה של תקציב משרד הביטחון, האם לא נכון להסתפק בדוברים בפיקודים, באוגדות ובחטיבות - שינהלו את כל המערכת התקשורתית?
"אנחנו מוכרחים לשחק בחוקים שהמגרש מכתיב ושאנחנו צריכים להכתיב. בימי שגרה וחירום אתה צריך להתארגן על מענה הולם – הן בסוגיית חייל בודד שאין לו איפה לעשות את ליל הסדר והן בדברור מבצע או מלחמה. אתה צריך עורף שלם של מגיבים ויוזמים. זו הזירה שלנו".

נראה שחטיבת דו"צ מלקטת לתוכה רק ילדי שמנת. אנחנו לא רואים פה עולים מאתיופיה, דתיים או מתנחלים, למשל.
"יש לנו מכל אלה. החיילים שלנו הם מוכשרים מאוד, מהמדרג העליון ביותר. ברמת המוטיבציה והכישרון הם אכן ילדי שמנת, לא במקום המוצא שלהם או בעדתם. הם מלאי גאווה ואחריות, מרגישים שהם מחזיקים את המשא הכי חשוב בצה"ל".

העובדה שלא גדלת בגוף תקשורת אלא בצד הקרבי של הצבא, טובה לתפקיד או מקשה עליו?
"אני חושב שטוב להכיר את הצבא מבפנים לפני שבאים לתפקיד הזה, להכיר היטב את המפקדים ואת הגזרות הצבאיות. זה מקל מאוד על מלאכת הדברור כשאתה מכיר את עמק שילה ואת תחתית החרמון, ואת המתח שבין אנשי אש־קודש לאנשי קוצרא. אתה יודע על מה אתה מדבר. נכון שבתחילת הדרך אתה נדרש להשקיע הרבה זמן בהכרת השפה והמנגנון התקשורתי. אתה לומר את הגופים השונים, את ההבדלים ביניהם. לומד כמה חשובה היוזמה ולא רק התגובה, ומה משמעותה של המהירות והאמינות. את כל זה אתה צריך ללמוד מאפס. אז לומדים".

לפני עשור בדיוק ישבה בלשכה הזו מירי רגב, שדבררה את תוכנית ההתנתקות. יש סיכוי שנראה אותך בעוד עשר שנים בלשכה שהיא מאכלסת כעת?
"אני לא אהיה שר התרבות", הוא אומר בחיוך. "אני לא יודע להתנבא, אבל פוליטיקה לא מעניינת אותי. מצד שני, אם הייתם אומרים לי לפני יותר משנתיים שאהיה דובר צה"ל, גם לא הייתי מאמין. אז אולי לא כדאי לצאת בהצהרות".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...