ראשי » חדשות » בארץ

הילדים היהודים ששרדו את שואת צרפת נחשפים

73 שנים אחרי שואת יהודי פריז, תוצג במוזיאון בית לוחמי הגטאות תערוכה "להציל את הילדים 1938-1945", ותספר את סיפורם המרגש

לא שוכחים: ביום חמישי הבא יצוינו 73 שנים לגירוש יהודי פריז למחנות ההשמדה. לרגל זאת, הארגון הצרפתי-יהודי ההומניטארי אוז"ה (OSE) ומוזיאון "בית לוחמי הגטאות" יציגו לראשונה את התערוכה: "להציל את הילדים, 1938 – 1945".

עוד כותרות ב-nrg:
גנוב באלבניה: "דרך השלום" של פאר טסי נגנב
מדמיינים ריחות בקלות? אתם בסכנת השמנה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

גירוש היהודים להשמדה, ב-16 וב-17 ביולי 1942, בוצע על ידי משטרת צרפת תחת ממשלת וישי, על פי הנחיות הנאצים. מעל ל-13,000 קורבנות, ביניהם יותר מ-4,000 ילדים, נכלאו באצטדיון החורף "ול דיב" (Vel' d'Hiv), בפריז. משם הם נלקחו למחנות ריכוז, ולאחר שהמבוגרים נשלחו למחנות השמדה, למעלה מ-3,000 תינוקות וילדים נותרו לבד במחנות. כשלושה חודשים מאוחר יותר גורשו הילדים לאושוויץ, ושם נרצחו. אנשי המנהלה והשוטרים הצרפתים שיתפו פעולה עם המשטר, ורק מיעוטם סייע ליהודים להימלט או להסתתר. אקציות "אצטדיון החורף", נחרתו כסמל האומה לשואת יהודי צרפת.

התערוכה "להציל את הילדים 1938-1945" שתוצג לראשונה בישראל במוזיאון בית לוחמי הגטאות, חושפת את הסיפורים הלא מוכרים של הילדים היהודים שהוסתרו בצרפת, וניצלו בעזרת הארגונים המחתרתיים. בתערוכה מוצגים סיפורי המסע של עשרה ילדים יהודים שנצלו במלחמה. הילדים נקלטו על ידי ארגון אוז"ה (פעילות לעזרת הילדים –  Oeuvre de Secours aux Enfants) בבתי מחסה, ולאחר מכן הוסתרו במוסדות שונים או אצל אנשים פרטיים עד סוף המלחמה.

הילדים, יתומי השואה וחשיפת פועלם של האנשים המצילים המוצגים בתערוכה, חושפים סיפור מרתק ומרגש, מלא בתעצומות נפש, כוח רצון ומסר של תקווה. הילדים ששרדו כיום סבים וסבתות, ובנו את חייהם מחדש לאחר המלחמה. הם הקימו משפחות באירופה, בישראל, בארצות הברית ובאוסטרליה.

ארגון אוז"ה פועל כבר מלמעלה ממאה שנה וכיום הוא העמותה היהודית הגדולה ביותר בצרפת. הארגון פועל בעזרה לניצולי שואה, בתמיכה בילדים נטושים, בשיקום משפחות ועוד. הארגון דואג לטיפול חברתי, פסיכולוגי ובריאותי לניצולי שואה, מפעיל בתי חוסים, מרכזי בריאות וחברה למוגבלים ומוסדות גריאטריים, מגייס משפחות אומנות ומארגן חופשות לניצולי שואה.

שארל פוגיילמן
שארל נולד לאלבר ואסתר פוגיילמן, שהגרו מפולין לצרפת בשנת 1927. משנת 1930 נולדו להם לפי הסדר: אנה, פולט, סמואל, שארל, ז'אן וז'קלין. שני ילדים נוספים, מרגריט ומישל-ז'אק, נולדו בזמן המלחמה. מבית המחסה של אוז"ה בברוּ-וֶרנֶה הועבר שארל לפנימיית סאן-ז'וזף בכפר בּיון, ששמו הוחלף בהמשך לשארל פוֹזֶ'ה.

"הייתי בן ארבע כשפרצה המלחמה. בזמן העזיבה ההמונית יצאה כל משפחתנו לאזור אַלייֶה. בתחילה התמקמנו בשרידי בית מלון, שם ישנו על הארץ, עד שהצלחנו למצוא דירה קטנה. באותה סביבה חיו עוד כמה משפחות יהודיות. במשך שנתיים נאלצנו להסתתר", סיפר שארל.

באמצע 1942 חיפשה אימו דרך להגן על שלושת בניה: סמואל, ז'אן ושארל. "היא מצאה לנו מקום מסתור בכפר למשך חודשים אחדים. חיינו בסתר כל הזמן. אחותנו מרגריט הצטרפה אלינו, ובהמשך התקבלנו לבית מחסה של אוז"ה בברו ורנה. אמי נאבקה למצוא לנו מקום מקלט - מבחינתי היא ילדה אותנו פעמיים. היא נעצרה במאי 1944 וגורשה, יחד עם שתי אחיותינו, בטרנספורט מס' 74 שיצא ממחנה דראנסי".

"בכל בוקר הלכתי לכנסייה, כמו כל ילדי האיכרים. בעבורי הייתה זו שנה קשה במיוחד. היה לי קר, רעבתי, היינו מסוגרים בבית ועוד לא ידעתי קרוא וכתוב. היו הורים שהצליחו לבוא לבקר את ילדיהם ומילאו את ארונותיהם אוכל, אבל לנו זה מעולם לא קרה". עם סיום המלחמה נודע לשארל על גורלן של אמו ואחיותיו. אביו נפטר ב-1947. "המלחמה תמה, ואנחנו לא היינו מאושרים. עברתי תקופות של רעב ושל קור. אלה היו החיים! הפכנו לילדים של אוז"ה: נדדתי בין בתי מחסה. יעצו לי ללכת ללימודים לפרק זמן קצר, ושלחו אותי ללמוד באור"ט בתוניס, שם עברתי את מבחני הבגרות במקצועות הטכניים בהתכתבות". שארל התחתן בשנות בשבעים בלונדון, ויש לו בן.

וֶרה גולדפישֶר

"אבא שלי הוכה ב'ליל הבדולח' ושקע בדיכאון עמוק. הייתה זו התחלת הסוף. בנובמבר 1938 עזבנו את וינה בדרך לאנטווֶרפֶּן שבבלגיה, וחיינו היו קשים אך היינו חופשיים. במאי 1940 שוב השתנה הכול: הגרמנים פלשו לבלגיה. אבי זומן לתחנת המשטרה וגורש למחנה הסגר. באוגוסט 1942 אימא רשמה אותי ואת אחי למחנה קיץ של אוז"ה באוסק פשוט כי היא חשבה ששם נוכל להשביע את רעבוננו".

כעבור מספר ימים נעצרה האם, גורשה ונרצחה במחנה אושוויץ בספטמבר 1942. באותה תקופה נשלח גם אביה של ורה לאושוויץ. באפריל 1943 הועברו האחים לבית גולדפישר על ידי אוז"ה למיריבֶּל, ולאחר מכן לבית המחסה לה שומייר, שבקרבת הגבול השווייצרי. בספטמבר 1943 עברו לשווייץ. 

"את מוריס שווֶבֶּר, בעלי לעתיד, פגשתי אצל משפחה מאמצת. הוא הצליח להימלט מנקודת האיסוף של המצוד באצטדיון מרוצי האופניים  שבפריז, והגיע לשווייץ בשנת 1942. התחתנו בינואר 1945 והתחלנו לעבוד באוז"ה. אנחנו הורים לבת ובן".

נורבר בִּיקַלֶס
נורבר נולד בברלין ב-1929. לאחר "ליל הבדולח" הוא סולק מבית הספר הגרמני בו למד. הוריו ואחיו גורשו לפולין (גירוש זבונשין), ונרצחו בידי הנאצים במחנה ההשמדה בלז'ץ. ב-1939 נשלח נורבר לצרפת עם קבוצת ילדים לטירת קינסי-סו-סֶנָר, ומשם הועבר לבית היתומים "רוטשילד" בפריז. בהמשך הוא הועבר לבית היתומים בטירת שאבאן, שפעל מ-1939  עד 1943, ועברו בו 284 ילדים בני 10 עד 18.

ב-1943 עבר לשווייץ בעזרתו של ז'ורז' לואנז'ה, ציוני ופעיל מחתרת, שתפקידו היה לעבור בין כל בתי המחסה של אוז"ה ולקדם בהם את החינוך הגופני. לואנז'ה היה אחראי על העברת ילדים לשווייץ במסגרת "גארֶל"– הארגון המחתרתי להצלת ילדים של אוז"ה, שהוקם ע"י ז'ורז' גארֶל, מהנדס חשמל יהודי ואב לשבעה. הארגון פעל עד לשחרור צרפת. בתום המלחמה פגש נורבר את אחיו ששרד, וב- 1946, בהיותו בן 17, הגיע לארה"ב. הוא למד כימיה, נישא לגרטרוד, ילידת גרמניה, שגם היא הייתה ילדה ששרדה את המלחמה במסתור. כיום יש להם שני ילדים וחמישה נכדים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...