למה הן לא התמרדו נגד הרב? הן לא ידעו איך
למרות שהמודעות לנושא ההטרדות המיניות גדלה, יש נשים שלא יודעות להתמודד עם רגע השיתוק, כמו בפרשת הרב מצפת. ארגוני הנשים מלמדים אותנו להתלונן בדיעבד, אבל איך להתגבר על המבוכה - את זה איש לא מלמד אותנו
פרשות כמו "הרב מהצפון" תמיד מעלות בי את השאלה הכמעט מתבקשת: האם זה יכול היה לקרות גם לי. האם, בהינתן התנאים שנוצרו, הייתי מסוגלת גם אני למצוא את עצמי במצב של מגע מיני עם אדם שבסך הכול באתי אליו לייעוץ?התשובה האינסטינקטיבית היא שאין סיכוי. נראה אותך, כבוד הרב חרמני, מנסה לגעת לי בזרת. תקבל ישר בעיטה במקום שבו אתה מקיים מצוות פרו ורבו.
אבל אז אני נזכרת בתקופת נעוריי, שבה נסעתי כל יום בקו 62 לאולפנה בתל אביב. לא פעם התיישבו לידי גברים סוטים שהחלו לשלוח ידיים, ובדרך כלל פשוט הייתי עוברת מקום בנימוס. אלא שזכורה לי פעם אחת, טראומתית במיוחד, שהאוטובוס היה עמוס עד אפס מקום ונאלצנו לעמוד כמו סרדינים. פתאום הרגשתי מן מגע מוזר מאחור. לקח לי זמן להבין בכלל מה קורה, אבל זאת לא הייתה טעות: הגבר שעמד לידי שלח את ידו לעבר ישבני מדי כמה שניות.
אני זוכרת שהבנתי שמשהו לא בסדר. אני זוכרת שרציתי להגיד משהו. אני זוכרת שלא היה לי אומץ כי פחדתי שכל האוטובוס יסתכל עליי, והכי אני זוכרת את אותה סבתא מרוקאית כבת 60 שראתה מה הוא עושה, תפסה לו את היד, הרימה אותה למעלה וצרחה מול כולם: "של מי היד הזאת??? מישהו איבד את היד?"
לא היה צריך יותר מזה. האיש הובך מאוד ופשוט קפץ מהאוטובוס. אחרי שהוא ירד היא אמרה לי "מותק, תהיי קצת פחות ביישנית. אם את לא תצעקי בשביל עצמך, אף אחד לא יצעק בשבילך".
פעם הייתה פרסומת כזאת, "פשוט אמרו לא". אני לא יודעת לאן היא נעלמה, אולי כדאי להחזיר אותה. משום שאיכשהו נדמה שלמרות שהמודעות לנושא ההטרדות המיניות הולכת וגדלה עם השנים, יש נשים שפשוט לא יודעות להתמודד עם רגע השיתוק. ארגוני הנשים מלמדים אותנו להתלונן בדיעבד, אבל איך להתגבר על המבוכה, איך לאסוף את עצמך ברגע האמת ופשוט לומר: "סליחה, יא סוטה! מה אתה חושב שאתה עושה?" - את הדבר הזה לא מלמדים אותנו לעשות.
כל המתלוננות על הרב מהצפון טוענות שהוא מעולם לא כפה את עצמו אלא רק פיתה בהסברים רוחניים. מאוד קל לשאול "למה לא התמרדו? למה לא סירבו?". אבל כן, אפשר להבין את הסיטואציה. יש נשים שמשתתקות. יש נשים שבאותו רגע מבולבלות מאוד ולא מצליחות לחלץ מתוכן שום דבר. כמובן שאף אחת מהן לא אשמה במה שקרה לה. זה הוא שניצל אותן לרעה ורק הוא אשם.
ובכל זאת, אילו רק הייתה איזו תחנה בדרך שבה היו מכינים אותנו כמו שצריך לרגע כזה. אילו רק היה איזשהו שלב בחיים - באולפנה או במדרשה או בקהילה - שבו היו מסבירים לנו שברגעים כאלה לא משנה כמה את מעריצה את הרב, אין נימוסים ואין כבוד לתורה ומצווה גדולה להפוך לסבתא מרוקאית חסרת בושה, זה יכול היה לעזור יותר מאלף ארגוני נשים אחרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם