כך דו"ח האו"ם על צוק איתן יפגע בפלסטינים

כל המאמצים שישראל עושה כדי להימנע מפגיעה באזרחים, כך התברר השבוע, עדיין לא עומדים בסטנדרטים של האו"ם ללחימה מוסרית. התוצאה עלולה להיות שצה"ל פשוט יפסיק להתאמץ

מקור ראשון
אורלי גולדקלנג | 26/6/2015 8:16
תגיות: צוק איתן, האו"ם,ועדת שאבאס
ביום שני השבוע עלתה לדוכן הנאשמים פעם נוספת סוגיית מוסריותו של צבא ההגנה לישראל. בשעות היום עוד הצליף בו דו"ח האו"ם שהרשיע אותו בפשעי מלחמה, בשעות הלילה המאוחרות הגיעה חקירה נגדית בדמות לינץ' על שיירת פינוי פצועים בגולן. בשני המקרים נמצאה ישראל אשמה.

עוד כותרות ב-nrg:
- הפרס בחידון הקוראן: שפחת מין יזידית
- השר אריאל ליועמ"ש: עמותות שמאל - לא בשירות הלאומי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

קרקס דו"ח האו"ם הצליח להנדס את מדיניות "הקש בגג" של צה"ל כך שהניסיון להזהיר אזרחים מפני תקיפה אווירית הוא־הוא הפשע. את הפלפול הזה אפילו חכמי התלמוד היו מתקשים לעכל. אליבא דהאו"ם, מאחר שצה"ל מתייחס לכל מי שנמנע מלהתפנות לאחר האזהרה כאל לוחם, "דפוס זה מגביר את הסבירות לפגיעה באזרחים".
 
צילום: EPA
הרס בעזה צילום: EPA

 
nrg ניוזלטר דיוור יומי

זה לא הפריע לאו"מים להתרשם מ"קבוצות פלסטיניות חמושות" שהזהירו מראש כי בכוונתן לפגוע באזרחים ישראלים וביישובים, ואף "עשו מאמצים לכוון את הירי לעבר מטרות צבאיות". לפי קנה מידה זה נראה כי איראן צריכה לקבל באופן מיידי פרס נובל לשלום, או לכל הפחות אות הצטיינות מוסרי. נכון, היא קוראת להשמדת ישראל - חיילים ואזרחים כאחד - אבל היא לפחות מודיעה על כך מראש. ישראל מצדה מזהירה שאם לא תהיה לה ברירה היא תפגע במתקני הגרעין בבושהר, מה שאומר שיש להזמין אותה כבר עכשיו לביקור נימוסין בבית הדין בהאג. אחרי הכול, במתקנים עובדים גם אזרחים איראנים ישרי דרך, שבסך הכול רוצים לעזור למשטר לממש את התוכנית המדינית שלו.

דו"ח האו"ם הצליח להתעלות על מדורי הסאטירה הימניים, אלה שמייצרים כותרות פיקטיביות דוגמת "צה"ל הרג שני אזרחים פלסטינים שטיילו לתומם בלב עזה כשהם נושאים מטען". זה יכול היה להיות משעשע, לולא היה הדו"ח מעמיד בסכנה ממשית חיי אדם, ולא פחות מזה – מעמיד בסכנה את מוסריותו של הצבא. מופרכותו של הדו"ח היא הרת אסון, ודווקא לצד שהאו"ם מצדד בו. דו"חות כאלה מבקשים בדרך כלל לסמן קווי גבול בתורת הלחימה, ועד כה היה בהם אות אזהרה ללוחמים ולמפקדיהם. החשש מפני הדו"ח העתידי הצליח להקפיא מהלכים צבאיים ולשנות דרכי פעולה כבר בזמן הלחימה בעזה, מה שעלה לא פעם בחיי לוחמים זהירים מדי.

את האו"ם זה כנראה לא מעניין, אבל אולי המחיר שישלמו הפלסטינים יעניין אותם יותר. דו"ח מייאש - שמלמד שרק כניעה מוחלטת של ישראל לטרור תזכה אותה בתגובה מאוזנת מצד העולם - יגרום בסופו של דבר להתנערות מוחלטת מכל מה שכתוב בו ובמסמכים דומים אחרים. גם בעולם המסחר, כשאתה רוצה מאוד להיכנס לרשימת המשווקים הזולים ביותר, אתה יכול במקרה הטוב להוריד מחירים ולצמצם משמעותית את הרווח ואת ההכנסה השנתית שלך; אתה לא יכול למכור סחורה חינם.

לאורך השנים עשה צה"ל כל מאמץ לקחת ברצינות ביקורת בונה, גם כשהייתה מוטה לצד אחד, כל עוד נשארה בגבולות הסביר. אבל צה"ל לא יכול בשום אופן לאמץ נוהלי התאבדות רק כדי לקבל "עובר" אצל הלועזיים. דו"ח מנותק־מציאות במיוחד, שלא לומר זדוני לכתחילה, עלול להביא להתעלמות ממנו ומכל מה שהוא בא לשקף. כשאתה לא מצליח להרשים כצבא ההגון בעולם, אתה עלול להפוך לצבא המאיים בעולם. כשאתה נכשל בניסיון להיות הקופיקס, בסופו של דבר תהיה המקיאטו היוקרתי, זה שבולט דווקא על רקע מחירו המופקע. דו"ח גרוטסקי מסוג זה שראינו השבוע, ילמד את קציני צה"ל שממילא אין להם מה להפסיד. זו תהיה בשורה טובה ללוחמי ישראל, שמשלמים בחייהם כדי למנוע פגיעה באזרחי האויב באופן בלתי מוסרי בעליל, זו תהיה בשורה פחות טובה לאויב עצמו.
ברית דמים

השאלה המוסרית השנייה שעמדה לפתחנו השבוע היא מורכבת יותר וקשה לפיצוח. סוגיית הפצועים מסוריה הצליחה לסדוק־משהו לא רק את יחסי ישראל עם הדרוזים של הגולן, אלא גם את היחסים בין הדרוזים לבין עצמם. ביום שבו הובא לקבלת טיפול בבית חולים בירושלים המחבל שפצע אנושות לוחם מג"ב בשער שכם, תקפו הדרוזים בגולן שיירות חילוץ צבאיות שביקשו להגיש טיפול רפואי לפצועים מצד המורדים. אחת התקיפות הסתיימה ברצח של פצוע ובהחרפה משמעותית במצבו של אחר. בצד זה נפצעו בעימות גם שלושה חיילי צה"ל.

הדרוזים בגולן שומרים על נאמנות רבת שנים למשטר הסורי דווקא, לא מעט משום שישראל של המאה הקודמת התקשתה להחליט מה יחסה לחבל הארץ הזה, ולא השכילה לייצב את הקרקע תחת רגליהם. כך ממילא היא פספסה את נאמנותם למדינה. איכשהו אסד האב נשמע נחרץ יותר בזיקתו למקום. אולם הדרוזים בצפון הרחוק מחוברים מעשית לכל מה שקורה כאן. הם יודעים היטב שאחרי כל פיגוע, מזעזע ככל שיהיה, לצד הטיפול בפצועים ניתן טיפול גם למפגעים עצמם. ערכי המוסר היהודי מבלבלים כל כך, שבתחילת האינתיפאדה השנייה מניין ההרוגים בפיגועי האוטובוסים כלל בטעות גם את רוצחי ההמונים עצמם. ובכל זאת, הדרוזים בגולן רואים בפינוי הפצועים מסוריה מעין שיתוף פעולה ישראלי עם האויב. מבחינתם הגשת סיוע רפואי למורדים, שחבריהם טובחים בהר הדרוזים, דומה לסיוע לפצועים נאצים בשולי מחנה השמדה, לא פחות.
 

צילום: AFP
יו''ר ועדת האו''ם, מרי מקגוואן-דיוויס, מציגה את הדו''ח צילום: AFP

הדילמה המוסרית הלא פשוטה הזו מביכה לא רק את ישראל, אלא גם את העדה הדרוזית עצמה. "אחד החוקים שנמצאים בבסיס האמונה הדתית שלנו הוא ה'חבר אל חוואן' – ההגנה על האחים", אומר ראפע אבו־טריף, דרוזי מהכפר הגלילי ירכא. "בלי זה אתה לא באמת דרוזי. אנחנו מחוברים אלה לאלה בדם, לכל דרוזי בעולם באשר הוא. אבל הלינץ' שראינו השבוע הוא בלתי אפשרי ומגונה מכול וכול. זה לא עומד בשום מבחן מוסרי, ובכל מקרה לא ייתכן לפגוע בחיילי צה"ל ובחוק הישראלי. זה מנוגד לעקרון הנאמנות שלנו".

הסדק הפנים־עדתי הזה בא לידי ביטוי השבוע כשראשי העדה הגליליים קיימו התכנסות חירום בקבר יתרו המקראי, בעוד מנהיגי העדה מהגולן בלטו בהיעדרם. המתכנסים כולם היו תמימי דעים נגד הלינץ', אך רבים מהם טענו שלעצם העניין, הגשת הסיוע למורדים המזוהים עם דאעש, אין לה מקום. אבו־טריף מתנגד גם לטענה הזו. "לא ייתכן שלא נגיש סיוע רפואי לפצועים באשר הם", הוא אומר. "זה נוגד כל אמת מידה אנושית. רוצה להילחם במורדים? שים מדים ותעלה לשדה הקרב. לא הורגים פצוע שלא יכול להתגונן. זו שפנות לשמה".

הוא לא הסתפק באמירת הדברים בינו לבין עצמו, אלא דאג להעביר את הביקורת הזו גם לראשי העדה. "אתם מוציאים אותם לרחובות, ותפקידכם להחזיר אותם מהרחובות", כתב בהתייחס למפגינים האלימים. "אנחנו הרי חיים פה בתור הזהב של הדרוזים", הוא אומר לנו. "יש לנו שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות. משלבים אותנו בכל תחומי החיים. בסוריה אתה אפילו לא יכול להודות שאתה דרוזי: אתה נאלץ להיכנס למסגד ולהתפלל עם המוסלמים כדי שלא תיחשד באמונה אחרת. הדרוזים בגולן יודעים את זה, ובכל זאת מתנהגים בצורה מבולבלת מאוד.

"יש כחצי מיליון דרוזים בסוריה והם אחים שלנו, ללא ספק", הוא מדגיש. "אנחנו רואים בצרתם ולא יכולים לעמוד חסרי אונים. אבל המקרה החמור שקרה השבוע בין הצעירים הדרוזים בגולן לבין צה"ל הוא תקדים מסוכן מאוד".

אבו־טריף, איש אשכולות בעל רקורד פיקודי עשיר בצה"ל ודוקטורנט באוניברסיטת חיפה, מקדיש לא מעט מזמנו לטובת הסברה ישראלית. לטענתו, ישראל לא יודעת לנצל את הפוטנציאל הדרוזי בתחום הזה. שעה שהיא מואשמת תדיר באפרטהייד, אבו־טריף סבור שהוא ובני עדתו הם דוגמה חיה להפך מזה. "אני לא מבין איך ישראל לא משתמשת בנו כהוכחה מובהקת להיותה מדינה דמוקרטית ולא גזענית. נכון, זו מדינה יהודית, וטוב שכך. היהודים זקוקים למדינה כמו כל עם אחר, למה שלא תהיה להם מדינה כזו כאן? אבל כשיהודים אומרים את הדברים ומציגים את העובדות, הם לא משכנעים. כשזה בא מאיתנו, מהמיעוט עצמו, הדברים אותנטיים יותר ויש בהם עוצמה וכוח".

במסגרת תוכנית "שגרירים ברשת" של אוניברסיטת חיפה, אבו־טריף מוצא את עצמו נאבק בזירות השונות של הרשתות החברתיות, ומציף גם יוזמות משלו. השבוע, מיד כששמע על נסיעתו של ח"כ באסל גטאס למשט הקרוב לעזה, הוא שלח לו הודעה חריפה והאשים אותו בצביעות. "מזה חמש שנים שנרצחים מאות סורים מדי יום, ולא ראיתי שכבוד הח"כ מצא לנכון לקיים משט צפונה מכאן", הוא אומר. "המוני בני אדם נטבחים על ידי דאעש, האסלאם הרדיקלי פוגע ללא רחם באזרחים במדינות שונות, אבל ח"כ גטאס בחר לצאת נגד מדינה שמותקפת על ידי הטרור בעזה - ובכל זאת מאפשרת העברת סחורות אליה ומסייעת לה בעצמה. הצביעות כאן זועקת לשמיים".

אבו־טריף מתנחם בכך שגטאס הוא בבחינת קרב המאסף של עזמי בשארה בתוך העדה הנוצרית־ערבית. לדבריו, הדור החדש בעדה הזו הולך ומתנתק מהאסאלמים, ומאמץ תפיסות פרו־ישראליות. "עם הזמן נראה פה התחזקות של ההנהגה הנוצרית־ערבית, שכבר עכשיו דוחפת לגיוס לצה"ל ולנאמנות למדינה", הוא אומר.

המבוכה המשותפת לישראל היהודית ולעדה הדרוזית בגליל מול בני העדה בגולן, היא אולי דווקא פתח לשינוי. אחרי כמה עשורים של יחסים מקרטעים, ייתכן שדווקא המשבר הנוכחי יביא להידברות מחודשת עם הדרוזים בגולן ולהעברה מושכלת של נאמנותם משושלת אסד למדינת ישראל. סערות הצפון מלמדות שלמרות ההססנות הישראלית ההיסטורית, זו כנראה תהיה עסקה טובה בעבור הדרוזים. אם להסיק משהו מסגנונו החד־משמעי ומהנאמנות הבלתי־מתפשרת של אבו־טריף, זו תהיה עסקה משתלמת מאוד גם לנו.

1.5 מיליון סיבות

ראש עיריית נס־ציונה, יוסי שבו, הוא ליכודניק גאה שבדרך כלל זוכה לפופולריות בקרב תושבי העיר, אולם השבוע הצליח לעמוד במרכזה של מיני־מהומה. שבו החליט לחלק לבוגרי י"ב את הספר "פרקים בתולדות הערבים והאסלאם", ולא מעט מהורי התלמידים זעמו על הבחירה הזו ויצאו נגדה בחריפות. "הילדים שלנו כבר מומחים למורשת ישראל, שצריך ללמד אותם את מורשת האסלאם?" שאלו שם. "לנו חילקו תנ"ך בסיום 12 שנות לימוד. ומה להם מחלקים? פרקים מהקוראן?"

אפשר להבין את טענת ההורים בעניין מורשת ישראל, ואולי טוב הייתה עושה העירייה לו שילבה גם ספר בנושא הזה כמתנת פרידה, אבל לספר שחילק שבו יש ערך בפני עצמו ואין שום סיבה לזלזל בו. לא רק שראוי להיחשף אליו, ראוי גם להכניס פרקים בנושא לספרים שנלמדים עוד לפני סיום הבגרויות.

מדינת ישראל מוקפת 21 מדינות ערביות, את זה כולנו יודעים לדקלם. אבל כשזה מגיע לתפיסות ולערכים שעליהם גדלים השכנים שלנו, אנחנו מסתפקים בסיסמאות ושומרים את ההעמקה בעניין לפקולטות לחקר האסלאם. יש בתוכנו 1.5 מיליון תושבים שאנחנו לא דוברים את שפתם, לא מבינים את מורשתם, ומסתפקים בתרגום דלוח של מושגיהם על ידי ערביסט מזדמן. הוא זה שיתרגם לנו את המילה "אינתיפאדה" או "הודנה" בשעת הצורך, ואנחנו נלמד שזו האחרונה היא "הפסקת אש", במקום "הפסקת אש לצורכי התארגנות מחדש". במצב הקיים אנחנו נתקשה לכבד אותם וגם להתגונן מפניהם, פשוט מפני שלא טרחנו להבין את שפתם או את תרבותם. הטובים שבינינו מבינים פה ושם את המילים – בעיקר אם מדובר במילים גסות – אבל את המהות והפרשנות מניחים לאהוד יערי ועמיתיו.

לימוד המורשת הערבית ושפתה הוא לא עלייה על המרמרה. ההפך, במרחב שאנחנו מסתובבים בו, הוא חשוב לא פחות מלימוד האנגלית. ולו בכדי שכאשר ניחשף לגרפיטי בערבית, נדע אם כתוב שם "איטבח אל־יהוד" או "הביאו את היום".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

המומלצים

מרחבי הרשת

פייסבוק

כותבים קבועים