חרם? כולם רוצים לקנות מערכות צבאיות מישראל

שיתופי הפעולה הביטחוניים עם ישראל נמשכים למרות מאמצי החרם. תעיד על כך הנהירה ההמונית לביתנים הישראליים בסלון האווירי בצרפת

עסקים כרגיל: סימני החרם הבינלאומי המדובר על ישראל לא ניכרו בסלון האווירי בפריז. להפך: הנוכחות הישראלית הייתה כל כך גדולה, עד שאפשר היה לחשוב שהתערוכה היא מגרש ביתי של החברות הביטחוניות ומשרד הביטחון הישראליים.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

שרי ביטחון, רמטכ"לים ומפקדי חילות אוויר מכל העולם באו לחדרי הדיונים בביתנים הישראליים. בזמן הישיבות האינסופיות, ברחבה הענקית של התערוכה, תפסו המערכות הישראליות שטחים עצומים – מ'כיפת ברזל' של רפא"ל וה'חץ' של התעשייה האווירית, ועד למטוסים לא מאוישים זעירים ש"מתאבדים" מעל מטרות, ונחשבים "טילים משוטטים" (מתוצרת חברה מצור־יגאל בשם יוויז'ן).

הסלון האווירי נערך בשבוע שעבר בפעם ה־51, בשדה התעופה שליד העיירה לה־בורז'ה מצפון לפריז. שר הביטחון משה יעלון נאלץ לבטל הפעם את השתתפותו, מכיוון שלא קיבל "פטור" מהצבעות בכנסת, שם תלויה הקואליציה על חודו של כל קול (בהקשר אחר, פרט מדהים שעדיין קשה לעכל: ח"כ אורן חזן, שעברו הסוער בבולגריה רודף אותו, היה אמור לשבת ממש בימים אלה בוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שרואה את החומר הסודי ביותר בארץ - סודי אפילו יותר מהחומר שמוצג לשרי הקבינט המדיני־ביטחוני).

בהיעדרו של יעלון, הדמויות הבולטות של המשלחת הישראלית היו מנכ"ל משרד הביטחון דן הראל, וראש מטה חיל האוויר, תא"ל עמיקם נורקין (שיועלה בקרוב לדרגת אלוף וימונה לראש אגף התכנון במטה הכללי).

תחרות בינלאומית על כל מכרז. הסלון האווירי בפריז צילום: איי.אף.פי

מסקנה מספר אחת מהתערוכה: הקמפיין התקשורתי שמלווה את מאמצי החרם אולי מסוכן לישראל ברמה ההסברתית, והשפעותיו יכולות להיות חמורות בעתיד, אבל הוא אינו משפיע על שיתופי הפעולה הביטחוניים כעת. לדוגמה: ממש בזמן שהסלון האווירי התקיים, אישר הפרלמנט השווייצרי חוק רכש שמאשר דה־פקטו עסקת ענק לרכישת מטוסים לא מאוישים, 'הרמס 900', מתוצרת חברת 'אלביט מערכות' הישראלית, למרות מאמצים אדירים של תנועת החרם לסכל את העסקה. במקביל מתנהלים מגעים מתקדמים עם גרמניה, שעומדת לרכוש מטוסים לא מאוישים ענקיים מסוג "הרון TP“ מהתעשייה האווירית. מדובר במל“טים בסדר גודל של מטוסי הנוסעים בואינג 737.

מסקנה נוספת מחדרי הדיונים הסגורים: ארצות הברית היא עדיין ידידת האמת הגדולה ביותר של ישראל. תא"ל נורקין נפגש בתערוכה עם אנשי יצרנית המטוסים ‘לוקהיד מרטין‘, ודן איתם בהצטיידות במטוס הקרב הישראלי הבא, ה‘אדיר‘ - אף־35, שיגיע לישראל בדצמבר 2016. בין חיל האוויר ללוקהיד מרטין נערכים דיונים על שינויים במבנה המטוס, שיאפשרו נשיאת כמות דלק מוגדלת, כדי להאריך את טווח הטיסה מ־1,100 קילומטר ל־1,500 קילומטר בקירוב. ואולם, גם הטווח המוגדל לא יאפשר טיסה עד לאיראן ובחזרה ללא תדלוק, מהלך אווירי של 2,000 קילומטר לפחות.

מצד שני, ארה"ב הופכת יותר ויותר ליריבה עסקית לתעשיות הביטחוניות הישראליות. עקב קיצוצי תקציב הביטחון בארה"ב, תאגידי הענק האמריקניים מתחרים מול חברות ישראליות בכל מכרז עולמי ונערכים לאספקת כמות אדירה של אמצעי לחימה לערב הסעודית ולמדינות נוספות במפרץ הפרסי, כ"פיצוי" על הסכם הגרעין המתגבש עם איראן.

ארה"ב סיכלה באמצעות לחץ מדיני כבד על ממשלת פולין, עסקה בסך 1.5 מיליארד דולר, שבמסגרתה ישראל אמורה הייתה לספק את מערכת ההגנה החדשה מפני טילים ׳שרביט קסמים‘ שהאמריקנים שותפים בפיתוחה. עכשיו, הם עומדים למכור לפולנים מטוסים ומערכות הגנה מפני טילים מתוצרתם, כמענה ל"איום הרוסי".

ארה"ב מפעילה לחץ כבד גם על צרכנית הנשק הענקית הודו, כדי שתעדיף מערכות אמריקניות על פני ישראליות, אבל ההודים רואים באמריקנים מדינה ידידותית לאויבת פקיסטן, ולא שוכחים להם שנים ארוכות של אמברגו שהטילו עליהם. מנגד, ראש הממשלה ההודי נרנדרה מודי, שנבחר לעמוד בראש תת־היבשת בשנה שעברה, מטפח מאוד את הברית עם ישראל. למרות הפגנות גורמים מוסלמיים בארצו, הוא יבוא בקרוב לביקור בארץ, ביקור ראשון אי פעם של ראש ממשלה הודי בישראל.

הלינץ' ופשרו

חוץ מהפיגועים בבנימין ובירושלים (במערכת הביטחון ממשיכים לראות בכל פיגוע אירוע בפני עצמו, ולא מזהים "גל טרור"), התקרית הביטחונית המדאיגה של השבוע התרחשה במג'דל־שמס שבצפון רמת הגולן. הלינץ' שביצעו שם דרוזים בפצועים סורים שהגיעו לישראל כדי לקבל טיפול רפואי, היה מחדל טקטי חמור. בצה"ל הייתה התראה שלא זכתה למענה מתאים, וחמור מכך - חיילים ברחו מזירת הלינץ' והפקירו את הפצועים באמבולנס.

האירוע שהצית את הרוחות היה טענה שתושבים בכפר הדרוזי אל־חדר, בצד הסורי של רמת הגולן, מותקפים על ידי קבוצות של לוחמים שעומדים לטבוח בהם. למרבה האירוניה, מדובר בכפר שאנשיו מזוהים עם חיזבאללה, וארבעה מהם אף נהרגו לפני כמה שבועות בתקיפה אווירית של צה"ל בזמן שניסו להניח מטען.

צה"ל מודע לסערת הרגשות בקרב הציבור הדרוזי. גורמים בכירים ביקשו מרמטכ"ל ארה"ב מרטין דמפסי, כאשר ביקר בארץ בשבוע שעבר, שצבא ארה"ב יפעל למען מאות אלפי דרוזים החיים בהר הדרוזים בסוריה. בנוסף, בצה"ל פינו מגזרת רמת הגולן קצין דרוזי בעל תפקיד בכיר, והעבירו אותו לתפקיד אחר במרכז הארץ, כדי למנוע ממנו לכאורה "ניגוד עניינים".

במהלך הימים האחרונים הובאו ראשי העדה הדרוזית אל תצפית החרמון כדי להראות להם שתושבי אל־חדר אינם נמצאים בשום סכנה. עם או בלי קשר, הרוב המוחלט של מנהיגי העדה הדרוזית הסתייגו ממעשה הלינץ', ומייחסים אותו לקבוצת שוליים בציבור הדרוזי. בשורה התחתונה, התקרית היא הוכחה לכך שישראל עלולה "להישאב" בקלות אל תוך מלחמת האזרחים בסוריה. האסטרטגיה של ישראל היא לעשות ככל יכולתה כדי להימנע ממעורבות במלחמה. גורמים ביטחוניים תופסים את העובדה שדאעש מזנב בחיזבאללה, הלוחם לצד אסד בשטח סוריה, כהתפתחות חיובית. אבל אם אנשי אל־קאעידה ינצחו, הם יתמקמו לאורך הגבול עם ישראל, וצה"ל יתמודד עם בעיה
מסוג חדש.

משט בדרך

בשבוע הבא תמתין מערכת הביטחון בציפייה למסקנות ועדת יוחנן לוקר על גובה תקציב הביטחון לשנים הבאות, וגם המשט החדש המאיים על חופי עזה והסכם הגרעין ארוך־הטווח המתגבש עם איראן.

לגבי המשט - צה"ל, ובעיקר חיל הים, נמצאים בדריכות עצומה, תוצאה של טראומת המרמרה לפני חמש שנים. כוחות חיל הים ערוכים לעצור את המשט בדרכים מגוונות, אבל ספק אם הוא מאיים באמת על ישראל. להבדיל מהמשט ב־2010, הפעם אין מידע על פעילים אלימים בספינה. נראה שמדובר ב"שוחרי שלום" אותנטיים, ולא באנשי ארגונים אסלאמיים קיצוניים.

באמצע השבוע הספינה עדיין שייטה באזור חופי איטליה, ולא יצאה לכיוון עזה. צה"ל מצדו דרוך, כאילו מדובר באיום מדרגה ראשונה על מדינת ישראל.

ישראל נותרה בחוץ

גורמי ביטחון רבים העריכו השבוע כי יש סיכוי גבוה שהסכם המעצמות עם איראן לא ייחתם עד מועד היעד, בסוף חודש יוני, אך למרות זאת, ארצות הברית וגם איראן ימשכו זמן בלי לפוצץ את הדיונים. המשך המגעים הוא אינטרס משותף של הצדדים שמשתפים פעולה נגד דאעש. ארה"ב לא מעוניינת לתקוף את איראן, והאיראנים מצדם ממילא כבר זכו להקלה משמעותית בלתי פורמלית בסנקציות שהוטלו עליהם.

בינתיים, גורמים ביטחוניים ומדיניים בישראל מודים כי ירושלים אינה מקבלת עדכונים מלאים על הנעשה בשיחות, ויכולת ההשפעה שלה על הנעשה בהן היא מזערית. עובדה זו יכולה להסביר את הטענה שהועלתה, ולפיה ישראל שתלה מתקני ציתות במחשבים של בתי המלון שבהם נערכים השיחות בשווייץ, טענה שהושמעה על ידי חברת אבטחת המידע קספרסקי, וכמובן לא אושרה על ידי גורמים בישראל. האם בכל זאת יהיה הסכם עם איראן בסוף יוני? התשובות בקרוב.