ישראל 2015: דמוקרטיה כמו של פוטין
הדמוקרטיה הישראלית דועכת, ואתם צועקים ״תורנו״, מוחאים כפיים, מאשימים את המבקרים בגזענות, או חמור מזה: בשמאלנות
לא ביום מתפוגגת דמוקרטיה. אפילו לא בשנה. זה כמו לגדל עץ, או ילד, בלי להבחין בצמיחתו. רק זרים יראו. חברים ותיקים ישפשפו עיניים בתדהמה: לאן היא נעלמה? איפה זה התחיל, ואיך? מתי הייתה נקודת הפיתול, שבה ויתרה לעצמה ועל עצמה?עוד כותרות ב-nrg:
• ח"כ זועבי: "הייתי רוצה להשתתף במשט הקרוב לעזה"
• השוטר והפעוטה: התמונה שריגשה את הגולשים
• הכתבות הכי שוות - בעמוד הפייסבוק שלנו
בלי ששמנו לב, נקודת הפיתול כבר מאחורינו, אולי בדרך לנקודת אל-חזור. נכון, בחירות יש, והרבה יותר מהרצוי. אבל שליט נצחי יודע שיישאר כזה גם בלי לפרסם מצע. בעצם, בלי להבטיח דבר. דבר זולת הפחד מפצצה מתקתקת, מאיזה דמון חיצוני ופנימי, שיריביו הפוליטיים עומדים לפתוח לו את השערים. דאעש? סע שמאלה לירושלים. חמאס? שב עם ועדי עובדים. סתם ערבי? באוטובוס לקלפי. שמאלני? מזמן שכח מה זה יהודים.
רגב נואמת בטקס פרסי התיאטרון
צילום: אבישג שאר ישוב
גם בית משפט יש, מערכת אכיפה ומבקר מדינה. אבל גם לאלה ברור מהי רוח המפקד ולאן היא נושבת, מה דחוף לחקור ומה פחות. והתקשורת? שליש תחת שליטה, שליש מרוסן, השאר בטיפול. כוחות השוק (שהשלטון גם העצים וזירז) כבר יבצעו המתת חסד בכלב השמירה.
נותרה התרבות - אמנים, תיאטרון וקולנוע - כמעוז אחרון של ביקורת אפשרית, של איזו מחשבה אלטרנטיבית, של מראה חברתית. לא עוד. כי עכשיו הזמן שלנו, כי זה מה שהעם רצה, כי לנו יש 30 וממילא, זה רק לחם ושעשועים.
לא ביום מתפוגגת דמוקרטיה, אבל תמיד בסוף שואלים: איפה הם היו כשזה קרה? איך הם נתנו לזה לקרות? מי גרם להם לשכוח שדמוקרטיה היא לא רק בחירות? שיש ערכים נשגבים לא פחות מ״מה שהעם רצה״, שלא הכול ימין-או-שמאל? שבלי אלטרנטיבה ובעיטות לבטן מתנוונים ונרקבים, לא פורצים גבולות, בטח לא מייבשים ביצות? שסימן השאלה הוא סימן הקריאה היקר ביותר?
אז הנה, אתם ממש כאן. מוחאים כפיים לכפיים, צועקים ״עכשיו תורנו״ ו״סוף סוף״ ו״נגמרו הימים״, כשכל ערך ונכס יורדים לטמיון. עם רוח גבית של גדולי הליברלים והאינטלקטואלים, שמהסים כל ביקורת בתואנה של אליטיזם, סקסיזם, מיזוגניה, גזענות או חמור מכל: שמאלנות.
והנה, אתם בזים לאמנים, מגייסים מלשינים, משבחים את הפסילה, וכל הכבוד לשרה. כאילו היא אמורה להעריך יצירה, או שר משטרה להתערב בחקירה, או שר משפטים לפסוק בין טוב לרע. והרי אין מדרון חלקלק מזה, אין תקומה ואין חזרה מצנזורה מחשבתית ומהתערבות אמנותית. אלו מסוכנות לנו לאין שיעור יותר מעוד תסריט או מחזה, שערורייתי ומקומם ככל שיהיה (כן, גם על רוצחו של ראש ממשלה).
המעגל הולך ונסגר לנגד עינינו. המהפך המבורך של 77׳, ששם קץ לשלטון היחיד של מפא״י, נמוג כלא היה. הדמוקרטיה המהותית שבקושי בנינו הופכת במקרה הטוב לפרוצדורלית, כבימי בן-גוריון. כבממלכת פוטין, מובארק או ארדואן. תזכרו איפה הייתם כשזה קרה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם