ראשי » חדשות » בארץ

פרופ' אומן: "ישראלים לא יודעים לקרוא ניקוד"

בהתייחסו לאיכות הקריאה של הציבור הישראלי, אמר פרופ' אומן כי מדובר בבעיה של כל החינוך בארץ. מורה ללשון: "אחד מפירות הבאושים של משרד החינוך"

פרופ' ישראל אומן מתח בשבוע שעבר ביקורת על איכות הקריאה של הישראלים ועל ההיכרות השטחית שלהם עם סימני הניקוד. בכנס חלוקת תארים שהתקיים ביום חמישי שעבר במכללת 'אפרתה' אמר פרופ' אומן, חתן פרס נובל לכלכלה, כי "יש עניין שחשוב לי לומר, כי יש פה מורים עכשוויים ומורים ומורות לעתיד. יש לי בעיה עם הקריאה של הישראלים. ומה הבעיה? שהם לא יכולים לקרוא ניקוד. הם התרגלו לקרוא את הכתוב בלי ניקוד מוקדם מדי בחיים שלהם, ולכן הם לא רואים את הניקוד.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"זו לא בעיה של מכללת 'אפרתה'", הוסיף פרופ' אומן, "זו בעיה של כל מערך החינוך הישראלי". הפתרון לדבריו הוא הקפדה על לימוד הניקוד בשנים הראשונות בבית הספר. "צריכים להישאר עם הניקוד שנה-שנתיים ואפילו שלוש שנים ורק אז לעבור, מפני שהניקוד לא נכנס למוח. הוא נמצא בתחילת הדרך הלימודית, ואז מורידים את זה ולא יודעים את הניקוד. אני גדלתי בחו"ל ושם למדתי עם ניקוד כמה וכמה שנים, ורק אז ירדתי מהניקוד".



י', מורה ללשון באחד התיכונים באזור ירושלים, מזדהה לחלוטין עם דבריו של פרופ' אומן. לדבריה, "בשנים האחרונות המגמה של משרד החינוך בשיעורי לשון היא ללמד כמה שיותר הבעה והבנת הנקרא, ובעצם הוראת הלשון נזנחת. הוראת הלשון היום הולכת ופוחתת. תלמידים לא לומדים תהליכים לשוניים, ומושגים כמו הטעמה, הברה פתוחה והברה סגורה לא נלמדים כלל. כמובן, גם את הניקוד לא מלמדים.

"כשאני מלמדת את שבעת הבניינים, הוסיפה י', "אני נותנת לתלמידים סימנים לזהות כל בניין. בין היתר אני יכולה להגיד להם שבבניין הפעיל הסימן הוא תחילית בפתח. לא פעם בכיתות טובות אני יכולה להישאל: 'המורה, פתח זה פלוס או מינוס?' אם לא מלמדים אותם, איך הם ידעו? הניקוד באמת מהווה רק קביים בראשית הדרך ותו לא".

לדבריה של י' את הבעיה שראשיתה בכיתות הנמוכות ניתן לתקן בשלב מאוחר יותר, לו הוראת הלשון הייתה מקבלת את מקומה הראוי. "זה אחד מפירות הבאושים של התפיסה הכללית היום של משרד החינוך - פחות ופחות לשון, ויותר ויותר הבעה. אני לא מזלזלת חלילה בחשיבות ההוראה של הבנת הנקרא והבעה, אבל זה צריך להיות בנפרד, לא על חשבון שעות הלימוד בלשון, שגם להן יש חשיבות תרבותית. מאדירים את כתיבת הטקסט - טיעון והבנת הנקרא - אבל למה על חשבון הוראת הלשון?"

"דוברי עברית רבים הקוראים פסוקים מנוקדים מהתנ"ך, קטעי תפילה מנוקדים מהסידור (הקדיש לדוגמה – ר"ו) או קטעים מהשירה העברית מתקשים בקריאתם ולעתים אף מובכים מכך", הוסיפה ד"ר סיגלית רוזמרין, סגנית ראש מכללת 'אפרתה' ומרצה בכירה בחוג ללשון. לדבריה, "הניקוד פותר את בעיית ההומוגרפיה (מילים שונות במשמעותן וזהות בכתיבן – ר"ו), ועל כן ראוי שדובר עברית יכיר את סימני הניקוד וידע לקרוא על פיהם. החוקרים חלוקים בשאלה אם הניקוד מייעל את הוראת הקריאה אם לאו, אך כולם מסכימים כי הכרת הניקוד ושימוש נכון בו הכרחיים לדובר עברית".
 
במסמך שפרסם בשנה שעברה אגף השפות במזכירות הפדגוגית במשרד החינוך הוצגו עקרונות מנחים בנוגע לניקוד טקסטים בספרי הלימוד בבית הספר היסודי. על פי המסמך, "ספרי הלימוד ינוקדו על פי העיקרון של ניקוד מסייע הולך ופוחת - מניקוד מרובה בכיתות היסוד, דרך ניקוד חלקי המסייע בכיתות הביניים ועד לניקוד נקודתי פרגמטי בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי". כמו כן נקבע כי קטעי "שירה וטקסטים מן המקורות (...) ינוקדו במלואם באופן שבו הם מובאים במקור", וכן כי "שמות שאינם שכיחים ומילים זרות ינוקדו בניקוד מלא או מסייע".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי "במסגרת תוכנית הלימודים ביסודי התלמידים לומדים ומתרגלים את סימני הניקוד כחלק מתהליך רכישת הקריאה. בחטיבת הביניים התלמידים מתרגלים קריאה של טקסטים מנוקדים, ובתיכון הם נדרשים להכיר את סימני הניקוד, כחלק מהלמידה לבחינת הבגרות".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg