החרדים מפתיעים: מעדיפים את הרצוג בממשלה במקום ליברמן
במידה ונתניהו ירצה להרחיב את הקואליציה, במפלגות החרדיות מעדיפים לראות את הרצוג מצטרף, בעוד ליברמן ממשיך לאייש את ספסלי האופוזיציה. גפני: "ההתנהגות שלו כלפי ציבורים מסוימים בישראל היא מתחת לכל ביקורת"
מי שמסתובב במסדרונות הכנסת בשבועות שעברו מאז הושבעה הממשלה החדשה לא יכול שלא לשים לב לחשש שנראה היטב על פניהם של חברי הכנסת החרדים. הנה הם מגיעים סוף כל סוף לחוף מבטחים, אחרי שנתיים קשות בגלות האכזרית של האופוזיציה, רק כדי לגלות שנגזר גורלם לחיות בתוך קואליציה שהדבר שהאחרון שניתן להגיד עליה זה שהיא יציבה ובטוחה.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
התיאור סוחט הדמעות הזה הביא להנחה הרווחת בקרב רבים מבאי הכנסת, לפיה החרדים מחזרים במרץ אחרי יו"ר ישראל ביתנו איווט ליברמן. אם רק יואיל בטובו האחרון לצרף את ששת אנשיו לקואליציה הרופפת, יבואו על פתרונן כל בעיותיה ורגישויותיה של הממשלה הטרייה. 67 זה כבר מספר מבוסס בהרבה מ-61, שלא מצריך ריצות תכופות למליאת הכנסת על כל הצבעה על הצעת חוק איזוטרית שמנפיצה האופוזיציה. וכך החלו בשבועות האחרונים השמועות על כך שרבים מחברי הכנסת החרדים, אשכנזים וספרדים כאחד, מחזרים לפתחו של האיווט. מתחננים בפניו שיצטרף ויחלץ אותם מהמצוקה הנפשית אליה נקלעו.
ובכן, לא רק שהדברים הללו אינם נכונים, אלא שהמציאות אף הפוכה לחלוטין. לא רק שהחרדים אינם רודפים אחרי ליברמן, אלא שיש בתוכם כאלו שמודיעים קבל עם ועולם שהם בכלל רוצים לראות בקואליציה מפלגה אחרת לחלוטין. הדברים נכונים במיוחד ליהדות התורה, בדגש על הנציג הכי בולט וצבעוני שלה – יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני. גפני בכלל רוצה את הרצוג. לא את ליברמן.
"אנחנו לא כאלו חברים של ליברמן", מגלה גפני בשיחה עם nrg. "צריך לייצב את הקואליציה? אין בעיה, אבל אנחנו מעדיפים שהרצוג יכנס לממשלה. אם אנחנו צריכים לבחור בין ליברמן והרצוג, אז אין בכלל דיון בנושא. אנחנו מעדיפים את הרצוג. אנחנו מקווים ורוצים שזה מה שיקרה בסוף". כשאנחנו שואלים את גפני לפשר דבריו, לאור העובדה שהוא ישב בעבר בממשלה עם ליברמן וללא שום בעיה מיוחדת, הוא משיב כי זה כלל לא סותר. "לא הייתי שותף שלו", הוא מתנער. "אני לא עשיתי איתו קואליציה".
אבל כאן רק מתחילות המילים הקשות שמטיח גפני בליברמן. אם למישהו עוד היה ספק מה דעתו של יו"ר ועדת הכספים על שר החוץ לשעבר, כדאי לו שיקרא את השורות הבאות. "חוץ מזה, הוא גם משנה את עמדתו כל הזמן", ממשיך גפני. "הוא מזגזג כל הזמן. אם בסוף הוא יצטרף אז הוא יצטרף. גם בעבר היינו איתו באותה קואליציה. אבל ההתנהגות שלו כלפי ציבורים מסוימים בישראל היא מתחת לכל ביקורת. כל הדיבורים האלו שלו - הוא חושב שבזה הוא מרוויח משהו. הוא לא רואה שהוא רק מפסיד. אפילו לפיד חזר בו ומוכן לשבת עם החרדים. מי שעבר החוצה זה ליברמן".
האם ח"כ גפני, מהוותיקים והממולחים שבפוליטיקאים שלנו, עובד שעות נוספות על מנת להכניס לקואליציה את יצחק הרצוג ואת מפלגת העבודה? לפחות אנחנו יודעים את מי הוא אינו מתאמץ לצרף לממשלה.
תהליך מעניין עובר בשבועות האחרונים על מפלגת העבודה. במסגרתו היא מנסה לברר מה היא ומי היא. האם היא חוזרת לקדם את הערכים שמיקמו אותה בעבר הרחוק עמוק בתוך הקונצנזוס הציוני, או שמא היא מעדיפה להמשיך במסע הלא נודע שעבר עליה בשנים האחרונות, הרחק למחוזות הפוסט ציונות.
ישיבת הסיעה שקיימה המפלגה השבוע נגעה בדיוק בנקודות האלו והעמידה למבחן את עצביה הרגישים של המפלגה. שניים מהנושאים שעמדו על סדר יומה של הסיעה תפסו תשומת לב מיוחדת וגררו ויכוחים חריפים, מהסוג שלא נראה הרבה זמן בישיבות הסיעה של המפלגה. כמה חברי כנסת היו מוכנים להישבע שקירות חדר הסיעה זזו מספר פעמים בתגובה לצעקות הרמות שהוחלפו בין כמה מחברי הכנסת.
אחד מאותם סעיפים שנויים במחלוקת נגע לסמכויות שביקשה הקואליציה להעביר למשרדו של השר אורי אריאל, שעוסקות גם בעבודתה של החטיבה להתיישבות, השנואה כל כך על ידי חלקים רבים בשמאל הקיצוני. שתי גישות הפוכות התגלו בדיון.
הגישה הראשונה כללה בתוכה את חברי הכנסת איציק שמולי, עמר בר לב ודני עטר. אך בולט מכולם בהקשר הזה היה ח"כ איתן ברושי, מזכיר התנועה הקיבוצית עד לא מזמן. המסר המרכזי שביקשו אותם חברי כנסת להעביר היה לא לשפוך את התינוק עם המים. "ראשי המועצות האזוריות של מפלגת העבודה, וגם הקיבוצים והמושבים, אומרים שאילולא החטיבה להתיישבות מצבם היה גרוע בהרבה", הסבירו בישיבה חברי הכנסת שהוזכרו.
לדבריהם, יכולת הביצוע של החטיבה היא טובה מאוד. את מה שדורש תיקון בעבודת החטיבה צריך כמובן לתקן, הבהירו הארבעה, אבל לא נהיה מוכנים שסיעת העבודה תוביל מהלך לסגירת החטיבה או לייבוש החטיבה. מהצד השני, כהרגלה בקודש, ח"כ סתיו שפיר היתה זו שהובילה את הגישה התוקפנית נגד החטיבה, תוך שהיא חוזרת על המשפטים המוכרים על כך שמדובר לכאורה בגוף מושחת, שעסוק ברוב שעות היממה בתפירת ג'ובים למיניהם.
שפיר כמובן לא ויתרה על מסקנת המחץ הידועה מראש ביחס לחטיבה – חובה לסגור אותה. אבל מה שכמעט פוצץ את הישיבה היה טופס סדר היום של הסיעה, שבו כבר סומנה מראש עמדת המפלגה בסוגיה - חברי הסיעה נדרשו להרים את ידם נגד ההצעה, עוד בטרם מישהו מהם הביע את דעתו בנושא.
זה היה השלב שבו ח"כ ברושי לא יכול היה להתאפק יותר. "אתם לא תגידו לי מה לעשות", צעק בחמת זעם. "לא יקום ולא יהיה". ברושי הזכיר פניות שהוא מקבל מראשי מועצות שמזוהים עם המפלגה, שמסבירים עד כמה חשוב לשמור על פעילות החטיבה. "אני לא מוכן יותר", הודיע. "מה, אנחנו מריונטות? אנחנו באים ואתם מסמנים לנו על הדף מה להגיד? אנחנו לא מוכנים לזה".
הסוגיה השנייה שבלטה בישיבה נגעה להצבעה על הארכת תוקפו של חוק איחוד משפחות, שמונע קבלת אזרחות ישראלית מפלסטינים שמתחתנים עם ערביי ישראל. השתיים שבלטו בהתנגדותן לחוק היו חברות הכנסת שלי יחימוביץ ומרב מיכאלי. לחיזוק עמדתן אף הציגו השתיים את דבריו של שופט העליון לשעבר, אדמונד לוי (שנחשב בעבר ליקיר הימין), שטוען כי החוק אינו חוקתי.
"אתן לא יודעות על מה אתן מדברות", צעק לעברן ח"כ דני עטר. "250 אלף פלסטינים מימשו בפועל את זכות השיבה באמצעות האישורים הפיקטיביים האלו. וחוץ מזה, מה שרואים זה בעיקר ערבים ישראלים בני 70 פלוס שמתחתנים עם בחורות פלסטיניות צעירות ומנצלים אותן".
בנקודה זו הפנה עטר את מבטו לעבר יחימוביץ. "איפה הפמיניזם שלכן כשצריך אותו?", שאל. "את ומרב הראשונות שצריכות לתמוך בעמדה שלי". אנשים שישבו בקרבתה של יחימוביץ העידו כי בשלב זה היא כבר היתה אדומה מכעס. "אתה לא תגיד לי מתי אני צריכה להיות ראשונה ומתי אחרונה", התפרצה לעברו בחזרה. עוד יום שגרתי במפלגת העבודה.
כבר הספקנו לשכוח, אבל את השבוע הזה בכלל פתחנו עם מרכז הליכוד ועם ההצבעה על שיטת בחירת חברי הכנסת של המפלגה בבחירות הבאות. אנשים שנכחו בשבוע האחרון בצמוד לראש הממשלה מספרים על הקמת חמ"ל בחירות זהה כמעט לחלוטין לזה שתפקד בימים שלפני הבחירות לכנסת.
כל מערך ההמרצה הדיגיטאלי שרק אפשר לחשוב עליו עמד לרשותו של נתניהו – פייסבוק, טוויטר, קבוצות ווטסאפ, סרטוני יוטיוב, שליחת הקלטות ישירות לטלפון הסלולרי, מערך טלפנים וכל דבר נוסף שאתם רק יכולים לדמיין. מרתקות מכולן היו שיחות הטלפון שקיים נתניהו עם כמה מחברי הכנסת של הסיעה, במסגרת הניסיונות לרתום אותם למאמץ המפלגתי.
כך התנהלה אחת מהן (בשינויי נוסח קלים) –
נתניהו: תקשיב, אתה צריך ללכת להתראיין בנוגע להצבעה של חברי המרכז.
הח"כ שאינו נלהב: אני קצת עסוק היום.
נתניהו: (דופק על השולחן) אני ראש הממשלה וגם אני קצת עסוק. אבל אני מוצא את הזמן להתעסק בנושא שחשוב לתנועה. לך להתראיין עכשיו. ואחר כך גם תלך להסתובב בין הקלפיות.
בנקודה זו טרק נתניהו את הטלפון בלי להיפרד מחברו לשיחה. כעבור חמש דקות כבר קבע אותו ח"כ ראיון באחד מערוצי הטלוויזיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם