חמש יחידות במתמטיקה: האם זה מה שקובע אם תצליחו בחיים?
שר החינוך הנכנס משוכנע שמדובר במיומנות הכרחית לחיים, אך קודמו בתפקיד חושב בדיוק ההיפך וגם מומחים בתחום החינוך טוענים כי אין שום טעם לקדם את לימודי המקצוע השנוא. במאבק על לימודי המתמטיקה בארץ יש מעט פתרונות והרבה נעלמים
כאשר נשאל שר החינוך היוצא שי פירון מה עמדתו בנוגע לבתי הספר המקצועיים, הוא סיפר על האינסטלטור שלו, שגיא, שאותו הגדיר בחינניות כ"פרופסור לצינורות". "תמיד כשהוא בא לתקן אצלנו, הוא אומר לי 'רגע, תן להסתכל. אתה צריך פה 30 מטר צינור, כפול 35 שקלים פלוס מע"מ פלוס הוצאות נלוות' - ובום, זורק מחיר", סיפר השר דאז.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"תמיד אני מתחרפן, איך הוא עושה את החשבון כל כך מהר? בהתחלה חשבתי שאולי הוא בכלל עובד עליי. הלכתי ובדקתי וגיליתי שהכול מדויק. אחר כך דיברתי עם פרופ' ראובן פוירשטיין (מייסד שיטת הוראה הקרויה של שמו - ר"מ), והוא הסביר לי בפשטות: כל אחד יכול לדעת כל דבר, אם הוא פוגש אותו דרך אזור המצוינות שלו. ואם אזור המצוינות שלך היא מלאכת כפיים, אתה תדע מתמטיקה דרך מלאכת כפיים".
שנה ושמונה חודשים כיהן פירון במשרד החינוך, וכעת נדמה כאילו לא דרך בו מעולם. השר הנוכחי, נפתלי בנט, הכריז בראש חוצות כבר עם כניסתו לתפקיד על מה שנשמע כמו מדיניות הפוכה לחלוטין: "הירידה במסיימי חמש יחידות לימוד במתמטיקה היא איום אסטרטגי", אמר. "מי שלא יידע לייצר כיפת ברזל חינוכית לילד בכיתה ח', לא יקצור כיפת ברזל שיפתח עבורו אותו הילד כשהוא יסיים י"ב".
שר החינוך הנכנס ציין שבשנת 2006 עמד מספרם של מסיימי 5 יח"ל במתמטיקה על כ־13 אלף תלמידים, ובתוך שנים אחדות צנח לנתון שפל של 8,000 תלמידים בלבד. הוא הודיע כי יפעל כדי להגדיל את מספרם של בוגרי מערכת החינוך שהשלימו בחינת בגרות במתמטיקה ברמה הגבוהה ביותר.
הנה כי כן, עדים אנחנו לקרב איתנים בין שתי גישות לימודיות. מן הצד האחד פירון, הרב והמחנך, שמאמין בלמידה משמעותית ובטיפוח המימוש העצמי של כל תלמיד; מן העבר השני בנט ההייטקיסט, שמעדיף להתמקד ביזמות, מצוינות והגדלת מספר המהנדסים והמתכנתים במשק. ובאמצע תלמידי התיכון, שחלקם לוקים בחרדה כשהם שומעים את השם המפורש - מתמטיקה.
"מדינת ישראל היא סטארט־אפ ניישן", אומר לנו בנט. "אנחנו נורא מתגאים בוויז, בכיפת ברזל, בפרסי הנובל - אבל כל אלה נשענים על אנשים שגדלו במערכת החינוך של פעם. כדי שנמשיך לעמוד בחזית הטכנולוגית, אנחנו חייבים מתמטיקאים, פיזיקאים ומהנדסים מעולים. בענף ההיי־טק יש מחסור אקוטי במהנדסי תוכנה, ומדינת ישראל חייבת את ההזנה הזאת בשביל המערכות הצבאיות, בשביל הכלכלה ובשביל ההיי־טק עצמו. רק בשבוע שעבר פגשתי מנכ"ל של חברה ישראלית גדולה מאוד, שסיפר לי שהוא מעביר עבודה להודו, כי הוא לא מצליח למצוא כאן עובדים".
אז בגלל צורכי המדינה נייצר יותר מהנדסים, כמו שפעם הסלילו ילדים לבתי הספר המקצועיים, כי המדינה הייתה זקוקה לאינסטלטורים ולנפחים?
"יש הבדל גדול. אני חרתּי על דגלי את צמצום הפערים החברתיים, ומתמטיקה ומדעים הם בין הכלים החזקים ביותר לצמצום פערים. הרי הפוטנציאל בנתיבות וברעננה זהה: אין ברעננה אנשים יותר חכמים, הבעיה היא שבשני המקומות האלה לא מקבלים את אותה ההזדמנות. אי אפשר להתכחש לזה שיש קשר מוחלט בין כמה יחידות עשית במתמטיקה ובין כושר ההשתכרות שלך".
כשבנט מדבר על קשר מוחלט בין יחידות לימוד לתלוש המשכורת, הוא מתכוון למחקר חדש של פרופ' איל קמחי ואריק הורוביץ ממרכז טאוב, שבדקו את ההשפעה של היקף לימודי המתמטיקה בתיכון על ההישגים בשוק העבודה. החוקרים התמקדו באחת ההתלבטויות הנפוצות של התלמידים הישראלים: האם לגשת לבחינת בגרות ברמה של 4 יחידות לימוד או של 5. התרחישים התיאורטיים שהופיעו במחקר הראו כי העברת תלמידים ממסלול של 4 יחידות למסלול המאתגר יותר, צפויה להגדיל את שכרם העתידי בעשרה אחוזים בממוצע.
"לימודי מתמטיקה מובילים אנשים למקצועות שיגרמו להם להרוויח יותר בשוק העבודה", מסביר לנו פרופ' קמחי, המשמש כסגן נשיא מכון "שורש" למחקר כלכלי־חברתי. "אבל מעבר לכך, גם אם ניקח שני אנשים שלמדו את אותו המקצוע באוניברסיטה, נמצא הבדל בין השכר של מי שסיים בתיכון 4 יח"ל למי שנבחן על 5 יח"ל. המסקנה שלנו היא שהמתמטיקה באמת שימושית. אלו לא סתם דברים שלומדים כדי לחדד את המוח, יש להם גם חשיבות לעתיד, ועובדה היא שמעסיקים יודעים להעריך אותם".
אם שוק העבודה מייחס חשיבות למתמטיקה, זה מוכיח שמדובר בשיקול מוצדק?
"אני בן־אדם אמפירי, מסתכל על הנתונים ומסיק מהם. אם המעסיקים מוכנים לשלם יותר למי שסיים 5 יח"ל, זה כנראה לא במקרה. מעסיק לא משלם לעובד סתם. הוא משלם לו אם הוא יודע שזה יגדיל את הפרודוקטיביות".
לימודי המתמטיקה עצמם תורמים להצלחה, או שהמשקל הרציני שמייחסים להם בתנאי הקבלה לאוניברסיטה הוא שמעניק להם חשיבות גם אחר כך, בשוק העבודה?
"אלו שני מרכיבים שקשה להפריד ביניהם - האם יש כאן תרומה ממשית, או שזה רק סיגנל, כלומר משהו שמאפשר להכריז 'תראו, יש לי תעודה כזאת וכזאת, והיא אומרת עליי משהו'. קשה לי להאמין שמעבידים מסתכלים כמה יחידות המועמדים שלהם למדו בתיכון, ובכל זאת האנשים האלה משתכרים יותר. אז אולי המתמטיקה כן פיתחה אצלם יכולות מסוימות".
ואולי אדם שמצטיין במתמטיקה הוא מלכתחילה יותר חכם, וזה גם מה שמסביר את ההצלחה שלו כעובד?
"זאת נקודה חשובה, ולכן עשינו מאמצים גדולים לנטרל את היכולות המולדות. כלומר, לקחנו בחשבון את ההישגים של משתתפי המחקר בשאר המקצועות, ואת הרקע שלהם מהבית. לגבי הקריטריונים לקבלה לאוניברסיטה, זה נשמע כאילו אני מגונן על שיטה קיימת, אבל כן - גם אם יש מקרים שבהם המתמטיקה נראית לא רלוונטית, כנראה אין שיטה יותר טובה לסנן או לקבוע את היכולות של אדם. ברור שיש אנשים שזה פוגע בהם, אבל קשה לי להאמין שהאוניברסיטאות היו משתמשות בכלי סינון שעושה טעויות גדולות. כנראה יש מתאם די גדול אצל רוב האנשים בין יכולות מתמטיות לבין יכולות אחרות".
בשוק העבודה כישורים מתמטיים עשויים להועיל, אבל הרבה לפני כן, בשוק החברתי של בית הספר, הם מהווים נטל. מי שנהנה מפתרון תרגילים נחשב לגיק מזוכיסטי; התלמיד הממוצע, כך מוסכם על הכול, רואה את המתמטיקה כפסגת השיממון, אפילו כמקור לסיוטים. האם זו אשמת המורים, שלא יודעים ללמד? אולי אלה תוכניות הלימודים שאינן מותאמות לדור הוואטסאפ והסמארטפון? ואולי הכול נובע מעצם הידיעה המתסכלת של בוגרי י"ב ישראלי, כי לאן שלא יפנה, הציון שהשיג בבחינת הבגרות במתמטיקה ירחף מעליו?
"סביב המתמטיקה יש הרבה מיתוסים ופוביות", אומר השר בנט. "לכן קורה שילדה בכיתה ד' מחליטה שמתמטיקה זה לא בשבילה, וסוגרת לעצמה אפשרויות לעתיד. אני לא מקדש את ההיי־טק ולא חושב שכל אחד צריך להיות שם, אבל אני מעוניין שההחלטה הזאת תיעשה כשאתה בוגר, בגיל 22. שלא תיקח לפני כן את המפתח הזה לעולם הגדול ותזרוק אותו לים. אני גם לא טוען שכולם צריכים ללמוד מתמטיקה ברמת 5 יח"ל. אני טוען שיש המון ילדים שיכולים, ואם היינו נוטעים בהם את האהבה למקצוע, והיינו עובדים איתם נכון, הם היו מתחברים לזה.
"הילד שלי לא אוהב מתמטיקה. יום אחד נשארתי איתו בבית, ישבנו מול משחק מחשב שמצריך חשיבה מתמטית, ופתאום הוא זינק קדימה. התאהב בזה. שיחקנו במשך שלוש שעות וחצי, והוא למד שם חומרים של ילד בכיתה ז' - משוואות, נעלמים - והבין אותם. הבנתי שזה לא נכון שהוא לא אוהב מתמטיקה, אלא שהצורה שבה החומר הוגש לו לא הייתה מלהיבה. אני רוצה לקדם שימוש בטכנולוגיה ככלי ללימוד ולהלהבת ילדים".
אתה מאמין שכל ילדי ישראל מסוגלים לצלוח את הבגרות במתמטיקה?
"טענה נפוצה אומרת שאין הרבה אנשים שיכולים להיות טובים במתמטיקה. אז הנה נתון מדהים: מתוך מסיימי הבגרות של 3 יח"ל במתמטיקה, 40 אחוז עושים זאת בהצטיינות, כלומר - הם יכלו גם לעבור בגרות של 4 יח"ל. גם ב־4 יחידות יש 40 אחוז מצטיינים, תלמידים שיכלו לעבור 5 יח"ל. המסקנה שלי היא שבמשך הרבה מאוד שנים יש דחיפה כלפי מטה, לרמת הלימוד הנמוכה יותר, משום שהפרמטר שנבדק הוא אחוז הזכאות לבגרות, ולא אחוז המצטיינים".
אפשר לחלוק על המסקנה של בנט משיעור התלמידים המצטיינים. בין החומר של 4 יחידות לזה של 5 יש אולי רצף הדרגתי, אבל בין 3 יח"ל ל־4 יח"ל מפריד פער תפיסתי גדול. הבגרות ב־3 יחידות דומה יותר למבחן בקיאות: השאלות נלקחות מתוך מאגר מוכן מראש, והתלמידים פשוט לומדים אותן בעל פה. כלל לא בטוח שמי שמצטיין בשינון, יצליח לעמוד בבגרות 4 יח"ל, שמצריכה חשיבה מתמטית וכוללת חומרי לימוד מורכבים הרבה יותר.
כאן המקום להעלות שאלה בסיסית יותר - האם כל תלמידי ישראל צריכים בכלל ללמוד מתמטיקה? אולי מוטב שתלמידים שאין להם גישה לתחום, לא ישברו שיניים מיותרות על משוואות בשני נעלמים, אלא ינתבו את מאמציהם לתחומים שבהם הם מוכשרים? למרבה הפלא, מי שנחשבים למומחים להוראת מדעים, לא מנסים בהכרח לעשות יח"צ למקצוע. יש ביניהם מי שסבורים כי אין שום מניעה שחלק מהתלמידים יסתפקו בלימוד מיומנויות החשבון המינימליות שנדרשות כדי להסתדר בחיים, ולא מעבר לכך.
עמדה קיצונית בעניין הציג פרופ' שלמה וינר, לשעבר ראש החוג להוראת מדעים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בן־גוריון. בקובץ מאמרים בנושא שיצא מטעם מכון מופ"ת, מפריך וינר את כל האמירות שמורים אוהבים לנפנף בהן, למשל שהמתמטיקה נחוצה בחיי היומיום, או שהיא דרושה לפיתוח קריירה מקצועית מכל סוג שהוא. "הידע המתמטי של רוב הרופאים, עורכי הדין, מנהלי העסקים, הפוליטיקאים ואנשי התקשורת הוא אפסי", כותב וינר. לדעתו, השימוש העיקרי במתמטיקה כיום הוא לצורך מיון התלמידים בדרכם לאוניברסיטה.
"יש לי חבר, פרופסור לספרות באוניברסיטת חיפה, שעשה בגרות מינימלית במתמטיקה", מספר לנו פרופ' יאיר קארו, ראש התוכנית לתואר שני בהוראת המתמטיקה והמדעים במכללת אורנים. "במשך כל שנות התפתחותו באוניברסיטה הוא לא נזקק מעולם למתמטיקה ברמה שהיא מעבר לרמת בית ספר יסודי. הקריטריון הזה הוא מטופש ובלתי רלוונטי. בקבלה לאוניברסיטה, אין שום סיבה לתת יתרון למי שלמד 5 יח"ל במתמטיקה, כשהוא רוצה ללמוד חינוך מיוחד או ריפוי בעיסוק. השתרשה תפיסה שרואה במתמטיקה אינדיקטור שהוא חזות הכול. אני מחכה ששר החינוך יבין שיש פה באג שנסחב במשך שנים, ושהאוניברסיטאות פשוט מתקשות להיפרד מהשגיאה ההיסטורית הזו".
מה לגבי הטענה שמתמטיקה מפתחת חשיבה אנליטית ומסודרת?
"הגאונים הגדולים במתמטיקה הם ההפך ממסודרים. מעבר לכך, מתמטיקה לא מפתחת שום דבר שקשור במדעי הרוח. היא מפתחת את החשיבה המתמטית, כמו שחינוך גופני מפתח את הגוף. אפילו בתחום ההיי־טק הבינו שהגיע הזמן לייחס חשיבות גם לכישורים בתחומים אחרים. יש לא מעט חברות היי־טק שמחפשות דווקא אנשים ממדעי הרוח, שיש להם דמיון ויכולת חשיבה מחוץ לקופסה. אז ברור שתמיד יזדקקו גם למתכנתים, אבל יש המון תחומים שבהם היצירתיות היא המרכזית, ולא הטכנולוגיה".
מה היית משנה בתוכנית הלימודים בתיכון?
"לא הייתי מבצע שינויים דרמטיים, אם כי נדמה לי שצריך לקחת את נושא האלגוריתמים, שהיום נלמד כחלק מתחום המחשבים, ולהכניס אותו כעוד פלח בתחום המתמטיקה. הייתי גם מחזק את תחום הקומבינטוריקה, שמאוד צומח בעולם של מדעי המחשב. מדובר בשאלות פשטות להבנה ומעניינות בפתרון. זה תחום מאוד לא טכני, שמסייע בפיתוח חשיבה מתמטית.
"מה שבנט אמר על הגדלת מספר התלמידים שניגשים לארבע או חמש יחידות זו משאלת לב, כשבין משאלת לב לבין המציאות יש לפעמים פער לא קטן", מוסיף פרופ' קארו. "לחלק גדול מהתלמידים אין שום נטייה למדעים המדויקים, ולכן גם אין סיבה מיוחדת ללחוץ אותם לארבע או חמש יח"ל, משום שהנטיות שלהם ממילא יכוונו אותם בחיים לתחומים אחרים. במקום לפזר מאמץ צריך להשקיע באותם 15 אחוז שיובילו את התחום המדעי, להעלות את מספרם מ־8,000 ל־15 אלף, ולבנות את העתודה הטכנולוגית של מדינת ישראל. צריך לאתר קבוצת עילית של בנים ובנות ולהתמקד בה, ולאחרים להניח לנפשם".
אם לחזור לנאומו של שר החינוך ולנתונים המדאיגים שהציג, מתברר כי הם עדכניים לשנת 2013; יום לאחר הנאום פורסמו נתונים חדשים, המראים שמאז מסתמנת דווקא מגמת עלייה, וכי בשנה שעברה ניגשו למעלה מ־11 אלף תלמידי כיתה י"א לחלקה הראשון של הבחינה בהיקף 5 יח"ל. השינוי התרחש בתקופת כהונתו של פירון, מה שמעלה את האפשרות שאולי דווקא שיטת "הלמידה המשמעותית" הביאה לעלייה במוטיבציה ללמוד מתמטיקה.
"ההצהרה של בנט הייתה מעט פופוליסטית, משום שמישהו כבר עשה את העבודה", אומר לנו בכיר לשעבר במשרד החינוך. "בשנתיים האחרונות המספרים כמעט חזרו לעצמם. ילדים צריכים ללמוד מתמטיקה ברמת 5 יח"ל אחרי ששכנעו אותם לא להיות עצלנים, לממש את עצמם באופן עמוק - ולא בגלל שהמדינה שלהם צריכה מהנדסים. זה מתאים לשלטון קומוניסטי. באף מדינה בעולם לא נרשמה הצלחה של תוכנית ממוקדת לכוון למקצוע ספציפי, כי זה לא מתמזג עם הנפש של המאה ה־21. הדברים פשוט לא עובדים ככה היום.
"אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לקראת מציאות שבה שיטות הלמידה ובתי הספר לא יהיו רלוונטיים לילדים שלנו. להביא פתאום את הקונספט של 5 יח"ל, זה להראות שאנחנו לא מבינים שהיום הילדים יכולים בעזרת גוגל למצוא כל תשובה לכל שאלה בזמן אמת. מי ששואל את השאלות האלה, ולא מבין שהכיסא, השולחן והלוח שייכים לעידן שנגמר, דן את הילדים שלנו לאומללות".
החיבור בין לימוד המתמטיקה לילדי המאה ה־21 מעסיק מומחים בכל רחבי העולם, ומספר השיטות שהוצעו ונוסו הוא כמעט כמניין התלמידים. אחת המעניינות שבהן, Flipped Classroom (כיתות הפוכות), נוצרה על ידי מורה אמריקני ממוצא בנגלדשי בשם סלמאן קהאן. הכול התחיל כאשר קהאן התבקש על ידי בני דודיו להכין בעבורם שיעורים קצרים במתמטיקה. הוא הקליט את החומר והעלה ליוטיוב, ומכיוון שלא ראה את הסרטונים כראויים לחיסיון, בחר להשאיר את הערוץ פתוח. עד מהרה התברר שלא רק בני הדודים נהנים מהשיעורים: תלמידים מתקשים מכל העולם דיווחו שהרצאותיו הקצרות פשוט מצילות אותם. קהאן ראה כי טוב, והחליט לייסד אקדמיה וירטואלית משלו.
משם נולדה שיטה פדגוגית שלמה. בעוד מרבית המורים מוצאים את עצמם חסרי אונים בניסיון להנגיש סוגיות מופשטות במרחב לדור הסמארטפונים, קצר הסבלנות ומוגבל הקשב, מפתחי "הכיתה ההפוכה" החליטו שזה יהיה דווקא המקור לפתרון. הם הבינו שלילדים יש זיכרון שמעי, ומכאן הגיעו למסקנה שמוטב להפוך את היוצרות - להעביר את השיעורים לבית, ואת שיעורי הבית לכיתה. השיעורים הפרונטליים זמינים במחשב, בקבצים מוקלטים של רבע שעה עבור כל נושא, ובכיתה מתמקדים בתרגול, כשהמורה עובר בין התלמידים ובודק שכולם מבינים.
שרית חדד, יועצת ארגונית פדגוגית ומנהלת תוכנית "שערים לבגרות" מטעם הארגון החינוכי כי"ח, מאמינה גם היא שצריך לשנות את כל תפיסת הלימוד, ובראשה את ההוראה הפרונטלית המיושנת. "במתמטיקה יש שיטת עבודה: המורה מסביר על הלוח, ואז הוא שולח את הילדים לתרגל בבית. אני טוענת שחלק מהילדים לא מתרגלים בבית - או בגלל שאין להם כוח, או משום שאין להם ביטחון ביכולת שלהם לממש בעצמם את מה שהמורה הסביר בכיתה. לכן אני אומרת למורים: תנו לילדים לחוות בכיתה את חוויית ההצלחה, אל תשאירו להם את התרגול לבית. ברגע שהם עובדים רוחבית בכיתה, ומצליחים אפילו בחלק מהתרגילים, זה אולי מה שייתן להם מוטיבציה לנסות גם בבית, מתוך ידיעה שהם כבר הצליחו".
עוד מיתוס הוראתי שחדד מבקשת לנפץ הוא זה האומר שבמתמטיקה לא צריך לזכור כלום, רק להבין. "זאת שטות מוחלטת, כי כל חשיבה מבוססת על ידע. כשאני לוקחת שאלה בטריגונומטריה, אם לא אזכור את הכללים ואשלוט בהם, לא אמצא את הפתרון. הרבה פעמים מורים אומרים לי 'כבר אמרתי אלף פעמים שבמשולש יש ככה וככה והנוסחה היא כזו וכזו' - אבל אם בשביל הילד זה לא הפך לכלל סגור שהוא יכול לשלוף מהראש כדי לייצר חשיבה, הוא לא יכול לפתור תרגיל. אני מלמדת את המורים איך להטמיע מידע שהילדים יוכלו לשלוף בקלות, ולאמן את הילד שכאשר כתוב לו 'נתון מעוין', הוא מיד ינסח לעצמו בראש מה הוא יודע על מעוין, עוד לפני שניגש לשאלה בכלל.
"אחד הכלים הכי חזקים בעיניי הם 'דפי ניווט', שבהם מופיעים הכללים. תלמיד חכם זוכר את כל הכללים והם באים לו בשלוף, וילד מאתגר, מה עושים איתו? צריך לתת לו את הכללים. תנו לו לעבור את השלבים עם הדף, תנו לו לחוות הצלחה איתם, ואז הוא יבין לבד שכדי להצליח, כדאי לו לזכור אותם".
משרד החינוך מחפש כבר שנים את השיטה שתחולל מהפך לימודי. אחרי שבמבחנים בינלאומיים שנערכו בשנת 2002 דורגו תלמידי ישראל במקום ה־31 והמביך, הזמין משרד החינוך מחקר מקיף ממכון ויצמן, במטרה לבחון שיטות הוראה חדשות במתמטיקה. במשך זמן רב לא פורסמו תוצאות המחקר, ולבסוף התבררה הסיבה לכך: המשרד הובך כאשר גילה ששיטת הבדידים של מט"ח, שאותה אימץ במשך שנים, דורגה אחרונה מבין השיטות שנבדקו.
במקום הראשון דורגה שיטת "משתלם בטבעיים", שפותחה על ידי שתי מורות חרדיות מבני־ברק - חנה מן וחיה ברג. "למשרד החינוך הפריע ששתי נשים דתיות ניצחו את האקדמיה", טוענת ברג. "בכלל, כל הנושא של לימודי המתמטיקה הפך להיות עסק מסחרי, כמו תחרות בין קוקה קולה ופפסי. משרד החינוך מעדיף לקדם את מט"ח, ובגלל זה 85 אחוז מבתי הספר לומדים בשיטה שלהם".
השיטה של ברג ומן מותאמת לכיתה הטרוגנית מבחינת רמתם של התלמידים. התרגילים מסומנים באייקונים שונים שמייצגים את דרגות הקושי, והתלמיד בוחן בעצמו עד לאיזו רמה הוא מסוגל להגיע. חוברות הלימוד צבעוניות ונגישות, והשאלות מוחשיות ועוסקות בנושאים שמעוררים את עניינם של הילדים. "למשל בסטטיסטיקה, הלכנו והבאנו לתלמידים נתונים על המקומות הגבוהים בעולם. זה סקרן אותם, פתאום הייתה לזה מוחשיות, והם הבינו למה בכלל צריך את זה".
בניגוד לרוב המורות בישראל, שיש להן עיניים בגב ורוב הזמן הן נלחמות כדי להשיג שקט, ברג ומן מעדיפות רעש בכיתה. "הספרים שלנו בנויים בצורה כזאת שכאשר מתחילים נושא חדש, קודם מגלים לבד את הרעיון ורק אחר כך המורה מתערבת. כשאני רואה שחלק מהתלמידים מתקרבים לסיום, אני לא מבקשת שקט, אלא דורשת רעש. רעש בונה. אני רוצה לשמוע ויכוחים ודיונים, ממש כמו בלימוד בחברותא בישיבות. וכמו בעולם הישיבות, ברגע שהתלמיד לומד בעצמו, הלימוד הופך להיות קניין שלו. אם המורה מדבר כל הזמן, התלמיד מאבד קשב".
לדברי ברג, התוצאות בכיתה ניכרות לעין. "יש אצלנו תחרות מאוד הישגית, תלמידים נלחמים כדי להישאר בהקבצות הגבוהות. ובזמן שרוב המורים מתלוננים שהם לא מספיקים ללמד את החומר, אנחנו מלמדות את הכול מקצה לקצה". גם משרד החינוך נאלץ להכיר בהצלחה: לאחרונה הודיע כי הוא מעוניין לרכוש את המהדורה הדיגיטלית של הספרים שחיברו מן וברג, וחתם עם השתיים על חוזה לשלוש שנים.
מאז כניסתו לתפקיד מקיים בנט סבב שיחות אינטנסיבי, שאמור להקיף למעלה מחמישים אנשי מקצוע בתחום הוראת המתמטיקה. "אני משקיע בזה כמעט שלושים אחוז מזמני, ואני גם הולך להקדיש לכך לא מעט כספים", הוא מצהיר. בעוד כשבועיים תוצג תוכנית מגובשת ומתוקצבת, ואפשר רק לנחש שיתלווה לה שם מפוצץ, "ישראל סוגרת חשבון" או אולי "מי מספר אחת?"
לעומתו יוסי שריד, מחזיק תיק החינוך בדימוס, אומר כי הוא כלל לא מבין מדוע דווקא המתמטיקה סומנה כיעד האסטרטגי. "אני בכלל לא עסוק במדדים", הוא אומר. "מדדים זה בהיי־טק של בנט. אני מלמד במוסדות להשכלה גבוהה, וכשאני מקבל נייר מהסטודנטים, עיניי חשכות. מה לי ולמתמטיקה, שייצאו קודם משכילים ושואפי דעת".
כששריד אומר "מה לי ולמתמטיקה", הוא לא מתכוון ברמה האישית. כדי לוודא ששרי החינוך המוזכרים בכתבה מכירים את החומר מקרוב, ביררנו כמה יחידות הם עצמם למדו, ומצאנו ששלושתם סיימו לימודי מתמטיקה ברמה הגבוהה ביותר. בעיני שריד, כאמור, הנתון הזה אינו בעל משמעות רבה. "בכל פעם ששואלים אותי, אני מתקשה להשיב מדוע לתלמידי ישראל, בניגוד לעמיתיהם במדינות המערב המתוקנות, אין מושג באמנות או בפילוסופיה. התלמיד הישראלי יוצא מבית האולפנא שלו כשהוא בור גמור, ולא כבן תרבות. אני מייחס לפילוסופיה המון חשיבות. אני מייחס לאמנות המון חשיבות. אני מייחס להבעה המון חשיבות. לפני שמתחילים לדבר על מתמטיקה, הייתי רוצה שהתלמידים בישראל יוכלו להגיד משפט עברי תקין".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם