האם ישראל וחמאס בדרך לרגיעה ארוכת טווח?
האינטרס הכלכלי, המאבק בדאעש, הנטישה של איראן והרצון להתקרב מחדש לקהיר – בחמאס משנים גישה, השאלה היא אם יצליחו להתאפק ולשפר את היחסים עם ירושלים. פרשנות
הידיעות על הסכם רגיעה ארוך טווח בין ישראל לחמאס, הציפו בימים האחרונים את הרשת. בכיר חמאס מוסא אבו מרזוק, ששמו הוזכר כמי שהביא לדיון בקטאר את הצעת הרגיעה, מיהר לבטל דברים שאמר חברו אוסמה חמדאן, כי החלטה על רגיעה תתקבל כבר היום.הוא הכחיש שישנה הצעה קונקרטית לרגיעה ארוכת טווח, אבל הכחשותיו צריכות להתקבל בערבון מוגבל, בין היתר בשל הכחשות דומות שפיזר כשניהל את השיחות על הרגיעה שסיימה את מבצע "צוק איתן".
רכבת הגורמים הדיפלומטיים שפקדו את רצועת עזה בחודש האחרון באישורה של ישראל, מסמנת כי יש רצון משותף לישראל ולחמאס להשיג הסכם.
המישור הכלכלי הוא פקטור משמעותי שדוחף את הצדדים להידברות. בישראל מאמינים שמציאות של אוכלוסייה ענייה, מובטלת וחסרת תקווה מובילה לדרך של טרור, ולכן מגבירים את קצב כניסת משאיות תשומות הבנייה והמזון לרצועה.
חמאס, שניצל את המציאות הזו בעבר כדי לגייס חיילים ולהוציא לפועל פיגועים, משמש עכשיו כגורם אחראי ממתן, ולכן שותף למאמצים להוביל לשיפור המצב ברצועה. בארגון יודעים שחתימה על הסכם רגיעה מול ישראל, שיקבל את ברכת האיחוד האירופי, האו"ם, קטאר וטורקיה, יכול להוביל להזרמת מיליארדי דולרים לשיקום הרצועה ולפיתוחה.
בחמאס גם מסתכלים על מישור נוסף - ביסוס השלטון ברצועה. אחת ההבטחות שנתנו בכירי חמאס לתושבי רצועת עזה אחרי מבצע צוק איתן הייתה הסרת המצור, הסכם רגיעה שכולל פתיחת כלל המעברים, ונמל ימי - יכולים בהחלט לספק את הדיווידנד הנוסף, מעבר למישור הכספי.
הרבה ירימו גבה, אבל גם ישראל מעוניינת בביסוס שלטון חמאס ברצועה, מתוך רצון לשמר כתובת ברורה לכל נושא. הדבר קיבל ביטוי בתדרוכים של גורמי צבא בכירים וגם בהתבטאויות של גורמים מדיניים, שמקפידים לציין כי מבחינת ישראל, חמאס הוא הכתובת.
הארגונים הסלפים שצצו ברצועת עזה, משתמשים במציאות של עוני ואבטלה כדרך גיוס לטרור. הארגון הסלפי 'גדודי השיח עומר חדיד, בית אל מקדס', שהביע נאמנות לדאעש, היה זה שירה לעבר ישראל כבר שלוש פעמים. הרצון להיתפס בעיני תושבי הרצועה כארגון התקוממות אמיתי, מול אנשי חמאס המזויפים, הפר את האיזון העדין שנשמר בין ישראל לחמאס ולפלגים שסרו למרותו.
שקט נענה בהגברת הסיוע לפלסטינים ואפילו בהעלמת עין משיקום היכולות ההתקפיות של חמאס. ירי רקטות נענה בהפגזות של מוקדי חמאס ובהצהרות לוחמניות ששני הצדדים זרקו לאוויר ללא כוונה ממשית לקיימן. הפרת האיזון, והחשש המשותף מפני התבססות של דאעש ברצועת עזה, הם גורמים שדוחפים להסכם שיגביר את היציבות.
חמאס מחפש גם חלופה לאיראנים. קשה לומר שבטהרן נטשו את הסוגיה הפלסטינית, אבל השלטון שם עסוק מעל הראש בלחימה בזירות כמו סוריה, עיראק ותימן, כך שמבחינת מדרג החשיבות הפלסטינים נדחקים לסוף הרשימה.
כשהיחסים של חמאס עם איראן מדשדשים, הארגון הפלסטיני מתפתה לפתח קשרים עם גורמים אחרים, ואם הסכם רגיעה של חמש שנים יכול להוביל לשיקום היחסים עם מצרים, ולחיזוק היחסים עם קטאר - זה בהחלט משתלם.
פועל יוצא של פריחת דאעש עזה, הוא שיתוף פעולה של חמאס עם מצרים. המלחמה המשותפת נגד טרור דאעש בעזה ובסיני, הייתה הפתעה נעימה מבחינת הארגון הפלסטיני, שחיפש דרך לחזור ולהידבר עם קהיר אחרי תקופה ארוכה של נתק.
בישראל לא מתרגשים מההתקרבות הזו. נמרוד שפר, ראש אגף תכנון בצה"ל אמר ל-nrg כי מבחינתו שיתוף פעולה של מצרים וחמאס למיגור הטרור הסלפי בסיני הוא דבר חיובי. שפר, טייס בעברו, סיפק באמירה הזו רמז לכך שהמציאות בשטח הובילה לשלב שבו ישראל וחמאס נמצאים במסלול ההמראה לכיוון הרגיעה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם