ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

בנט: "הציעו לי את תיק החוץ, בחרתי במשרד החינוך"

שר החינוך נפתלי בנט מתכנן רפורמה לעידוד מצוינות, מאמין שהממשלה תחזיק מעמד, מותח ביקורת על הדתיים־לאומיים שהצביעו לליכוד ומבהיר "לא אתן להוסיף את תפיסת בר אילן לקווי היסוד של הממשלה". ריאיון

"מעל 150 מפגשי תלמידים, מורים ועוד. מאז כניסתי לשדה הפוליטי לא שאבתי כל כך הרבה סיפוק והנאה", את הדברים הללו צייץ בטוויטר לפני שבוע בדיוק שר החינוך החדש, נפתלי בנט, האיש שלפני חודשיים בלבד כמעט פוצץ את המשא ומתן הקואליציוני כשהוא דורש את תיק החוץ.

עוד כותרות ב-nrg:
- "מעצרו של ראש ארגון פשע מוכר סיכל פיגוע קרוב"
- בוטל אירוע של 'שוברים שתיקה' בגרמניה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"אני מסתכל על החודשיים האחרונים לעומת החודשיים הראשונים שלי בקדנציה הקודמת, ומתקשה למצוא מילים כדי להביע את גודל ההבדל", הוא אומר השבוע ל'מקור ראשון'. "בזמנו היינו עסוקים כל הזמן במתחים בין המפלגות, היה בלגן מתמיד, רבנו על הצעות אזוטריות שעלו מהספסלים האחוריים. לא היה לנו זמן להתעסק במהות. היום אנחנו עסוקים נטו בעשייה ובצורכי המשרד. זה תענוג".

נפתלי בנט מאוהב. מאוהב במשרד החדש שלו. מאוהב בממשלה החדשה. מאוהב בשותפים החדשים, המפלגות החרדיות, שבפעם הקודמת נשארו מחוץ לקואליציה. ככה זה כאשר מפלגתו, הבית היהודי, מחזיקה בממשלה הנוכחית במאחזי כוח שלא היו בידי הציונות הדתית מעולם. משרד חינוך, משרד המשפטים, משרד החקלאות והחטיבה להתיישבות, ולא פחות משני מקומות בקבינט המדיני־ביטחוני. לא פלא שבנט נמצא בתקופה האחרונה במצב רוח מרומם.

עכשיו נשאר רק לראות איך מסתדרים עם המספר הזה - 61, ואיך מחזיקים מעמד לאורך זמן עם קואליציה צרה. ואפילו בנקודה הזו משדר בנט אופטימיות. בניגוד לרבים אחרים שם, הוא טוען שאפשר להחזיק את הקואליציה בהרכבה המצומצם במשך כמה שנים. מצד שני, קשה שלא לתהות איך מיישבים את הסתירה שבין הרצון העז של בנט, רק לפני חודשיים, להתמנות לשר הביטחון או לשר החוץ, לבין המציאות שהובילה אותו לבסוף ללשכת שר החינוך. ובכן, מתברר שמשרד החוץ הוצע לבנט, אך הוא החליט לבסוף לוותר עליו.

"בהתחלה באמת דיברנו על תפקיד מדיני־ביטחוני ולא הסכמנו לוותר בנושא", אומר יו"ר הבית היהודי. "ואז התחלתי להיפגש עם הרבה מורים, מנהלים, מומחים לחינוך, שרי חינוך לשעבר ועם מי לא. שם נפל לי האסימון. ביום הזיכרון התקשרתי לאחד מאנשי הלשכה שלי ואמרתי לו 'אני הולך לחינוך'. אמרו לי 'חכה רגע, זו החלטה גדולה'. חיכיתי עד לאחר יום העצמאות. מיד אחרי החג אמרתי שזהו, אני רוצה חינוך. ואז הודעתי לראש הממשלה".

עד כאן החלק הראשון של הסיפור. החלק השני מוביל אותנו לימים האחרונים והסוערים של המו"מ, לאחר שיו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן הודיע שלא יצטרף לממשלה. ביומיים האחרונים של המו"מ ניתק בנט מגע מלשכת ראש הממשלה, לאחר שהודיע כי מפלגתו דורשת את תיק המשפטים. "היו לי אז שתי דרישות", הוא מספר. "כולם יודעים רק על הדרישה של מינוי איילת שקד למשרד המשפטים. הדרישה הנוספת הייתה שיוסיפו סייעת שנייה לגני הילדים. למעשה, רפורמת הסייעת השנייה התרחשה שם, ביום האחרון למו"מ".

אבל קרה עוד דבר ביום הזה, שלא פורסם עד היום, ומקבל עכשיו אישור רשמי מבנט עצמו. לו רצה, בנט יכול היה להיות היום שר החוץ של מדינת ישראל. "ביום האחרון בא הליכוד", הוא נזכר, "ואמר לנו את הדבר הבא - 'נפתלי, קח את תיק החוץ, ותוותר על תיק המשפטים ותיק החינוך'. שמעתי את ההצעה והודעתי שאני מסרב. חינוך ומשפטים - או שאין קואליציה".

למה לא מונית אתה לשר המשפטים, שנחשב בכיר יותר מתיק החינוך?
"פשוט כי חשבתי שאני מתאים יותר לחינוך ואיילת שקד למשפטים. השיקולים של יוקרה לא מעניינים אותי. אני מאושר. אני חושב שבחודש הראשון איילת נכנסה בצורה יוצאת מהכלל לתפקיד, בשיקול דעת ובתנופה. וכך גם אני בחינוך. השאלה תמיד צריכה להיות מי הכי מתאים לתפקיד, ולא מה נחשב יותר ומה פחות".

מה המטרות המרכזיות שהצבתם במשרד המשפטים?
"איילת היא זו שמנהלת את המשרד, ואני סומך על שיקול דעתה. בקרוב יהיה מינוי של יועץ משפטי לממשלה, ומטבע הדברים אנחנו נהיה מעורבים בזהות היועץ המשפטי הבא. זה דבר משמעותי בזכות עצמו. מעבר לכך, נדאג למציאת האיזון הנכון בין הרשות השופטת לרשות המבצעת. ממשלה צריכה למשול והשופטים לשפוט. מובן שבדמוקרטיה, כשמגיעים למצבי קיצון של רמיסת זכויות הפרט, ראוי שיהיו ערכים חוקתיים עליונים; אבל ב־25 השנים האחרונות מערכת השפיטה והייעוץ המשפטי הפכו לאקטיביסטיים מדי, גם בתחומים שאינם קשורים לתחום הזה. יועץ, כשמו כן הוא - יועץ, ולא מקבל ההחלטות. לא ייתכן שאני כשר נמנע מלבצע את המדיניות שלי משום שייעוץ משפטי מונע אותו ממני. זה לא עניין של ימין ושמאל, זה עניין של משילות. התשובה לבעיות המשילות היא שהיועץ המשפטי והחשבות במשרד לא נותנים לשר למשול. זה הרבה יותר חשוב מאחוז החסימה".

ההצהרות הללו גם מצד שקד וגם מצדך הצליחו להפחיד לא מעט אנשי שמאל, והם יצאו בביקורת קשה על שקד.
"אני באמת לא מבין את הפליאה הגדולה. כן, יש לנו ערכים ובאנו לממש אותם. מה השאלה? העם נתן לנו גיבוי ואנחנו בממשלה כדי להוציא לפועל את מה שאנחנו מאמינים בו. מה הם נבהלים כל כך מאיתנו? מתקיפים אותנו על סייעת שנייה בגנים? על שמיטת חובות לעניים? על הדאגה של אורי אריאל, שהוא שר מעולה, לסוגיית הבדואים?"

את הביקורת שספג מגורמים בשמאל על ההחלטה להוציא מסל התרבות של משרד החינוך את ההצגה שעוסקת במחבל וליד דקה, שהיה שותף לרצח משה תמם ז"ל, הוא דוחה בביטול. "זה מגוחך", הוא אומר. "השבוע פתחתי את אחד הימים עם כותרת מחמיאה ב'הארץ' על הטיפול שלי גם באוכלוסייה הערבית, ועד הערב כבר הציגו אותי שם כפשיסט בגלל הוצאת ההצגה המדוברת מסל התרבות שלנו. אני לא אובייקטיבי. אני בעד מדינת ישראל. אני בעד צה"ל. אני לא שר החינוך של האו"ם אלא של ישראל, ואני אגיד את עמדותיי הציוניות. וזה לא סותר את הבנת האחר וקבלת האחר".

מהרגע שדרכה כף רגלו של בנט בלשכת משרד החינוך, בלט לעין ההבדל המהותי בין גישתו לגישת קודמו בתפקיד. בעוד השר לשעבר שי פירון דיבר על למידה משמעותית וחתר לצמצום מספר הבגרויות ולביטול המבחן הפסיכומטרי, הרי שבנט נשמע שוב ושוב כשהוא דוחף לאידיאל של בחינת חמש יחידות במתמטיקה. בכמה סיורים שקיים בשבועות האחרונים הוא אף העביר שיעור מתמטיקה לילדים. בהכללה גסה אפשר לומר שפירון דיבר יותר על ערכים ועל הגשמה עצמית, בעוד בנט פונה למצטיינים. אם תרצו, הרב ואיש החינוך מול איש ההיי־טק. במערכת רוויַת רפורמות, יש מי שמעלים חשש מהשינויים הצפויים.

"קודם כול, שיהיה ברור - אני לא הולך לטלטל מחדש את המערכת", הוא מבקש להדגיש. "מה שחשוב כעת זה לשדר יציבות. מה גם, שקודמיי בתפקיד עשו עבודה טובה, וכל אחד מהם שם נדבך אחר נדבך לכיוון הנכון. אני משוחח ומתייעץ עם רבים מהם. יולי תמיר עם אופק חדש, לימור לבנת והטמעת המדדים, גדעון סער והמצוינות, ושי פירון עם הלמידה המשמעותית. כל אלה חשובים מאוד. אני באתי לשים את הנדבך הנוסף".

הצלחת להבין מה זו "למידה משמעותית"?
"בהחלט כן. נקודת המוצא היא שתלמידים מצליחים ללמוד טוב יותר כשהם חלק מתהליך הלמידה, בוודאי בעידן הזה. חוויתי את זה בעצמי כשהייתי בכיתה ה', כשעשינו בבית הספר הצגה לציון יום ירושלים. עד היום אני זוכר אותה. שם נצרבה בי אהבת ירושלים. בזמנו לא קראו לזה למידה משמעותית, אבל זה מה שזה היה. פירון עשה כמה דברים מצוינים שאני מתכוון להמשיך בהם".

בכל זאת, אתה נותן דגש משמעותי למתמטיקה ולמדעים. זו אחת המטרות שאתה מצהיר עליהן כעת.
"צריך להבין שיש לנו כרגע איום לאומי שקט שמתרחש לנו מול העיניים. ישנה נפילה קשה של מקצועות המתמטיקה והמדעים בישראל. אם לפני עשור 13 אלף תלמידים סיימו בהצלחה בגרות של חמש יחידות במתמטיקה, הרי שלפני שנתיים המספר ירד ל־9,000. אם לא יהיו לנו בוגרי חמש יחידות במקצועות הללו, זה אומר שלא יהיה מי שיפתח את ה'ווייז' הבא ולא את כיפת ברזל הבאה. זה גם אומר שבעוד ארבעים שנה לא נראה זוכי פרסי נובל ישראלים. אני אכן שם לעצמי כיעד לאומי לשנות את המגמה, ולהגדיל משמעותית את מספר הבוגרים שייבחנו במגמות פיזיקה, מתמטיקה ומדעים.

"מעבר לזה, צריך להיות ברורים: מצוינות היא לא מילה גסה. אני שומע יותר מדי תלמידים והורים לתלמידים שאומרים: עזוב, בואו נהנה מהנעורים, הילד ישלים מאוחר יותר את הבגרויות. אז קודם כול שתדעו, לא משלימים מאוחר יותר לחמש יחידות. בנוסף, רף גבוה הוא בהחלט מטרה נחוצה, וזה לא סותר חיי חברה וחברות בתנועת נוער".

אבל זה לא מתאים לכל אחד.
"אני לא אומר שכולם צריכים ללכת להיי־טק. ממש לא. אנחנו צריכים גם אמנים וחקלאים ועיתונאים. אבל לא ייתכן שנסגור את האופציות כבר בכיתה ה'. אני רואה ויתור אצל הרבה תלמידים, הרבה פעמים אצל הבנות, כי הכניסו להם פוביה ממתמטיקה, ושכנעו אותם שזה לא בשבילם. ילדים ביסודי מוותרים על הניסיון, ולמעשה סוגרים לעצמם דלתות לעולמות שלמים בעתיד, שלא לדבר על האפשרות להכפיל ולשלש את גובה המשכורות העתידיות".

בנט עצמו, אגב, סיים בהצטיינות מגמת מתמטיקה־פיזיקה, בציונים 98־99. "כשאני מדבר על פיזיקה אני מתרגש, פיזיקה היא חצי אמנות וחצי מדע", הוא אומר. "זה לא סתם לימוד, זה מפתח את החשיבה. כואב לי שאנשים לא ייחשפו ליופי הזה".

בצד השאיפה להגברת המוטיבציה בענייני מדעים, בנט מתכוון לגייס מאמצים גם להגברת המודעות ללימודי אנגלית. "אנגלית זו באמת בעיה, בעיקר במגזר הדתי־לאומי, שאברהם ליפשיץ ראש חמ"ד כבר עסוק במציאת פתרונות לבעיה", מסביר שר החינוך. "אבל גם ההורים חייבים לקחת אחריות. אתה צריך אנגלית כדי לפעול אפקטיבית בכל תחום - בכלכלה, בספרות, במשפטים. לא הייתי מגיע לאן שהגעתי בלי האנגלית שלי. אי אפשר שזה יהיה חלקם של מי שהתמזל מזלם לגדול בבית דובר אנגלית".

למרות העיסוק בענייני בגרויות, בנט בחר לבצע את הרפורמה הראשונה שלו דווקא לגיל הרך. השבוע הכריז כי כבר בשנת הלימודים הבאה תוצב בכל גן ילדים סייעת שנייה, כלומר איש צוות שלישי בגנים. "פעם אכן היו משקיעים בחינוך בסדר עולה – ככל שגיל הילד עולה, כך משרד החינוך משקיע בו יותר וזה מגיע לשיאו בסוף התיכון", הוא אומר. "אלא שכל המחקרים מלמדים שיש להפוך את פירמידת ההשקעה, ולהתחיל לתעדף תקציבית דווקא את הגיל הרך. כל שקל שהשקעת בגיל שלוש, משפיע הרבה יותר משקל שתשקיע בגיל 16. כבר במו"מ החלטתי שהגיל הרך תחילה. 35 ילדים בני פחות משלוש שנים בגן, זה לא חינוך, זה בייביסיטר במקרה הטוב. בקושי מגיעים לקנח את האף לילדים.

"קוראים לזה סייעת שנייה, ולא בצדק. מדובר ברפורמה כוללת לגיל הרך, שמעבר לסייעת השנייה יש בה גם תוספת של 5,000 שקלים לכל גן, לניהול עצמאי של הגננות. בנוסף לזה, תקצבנו מנטורית לגננות, גננות בפועל שפעם־פעמיים בשבוע יעזבו את הגן שלהן וידריכו גננות אחרות בשטח. בניגוד למקצועות אחרים, שבהם יש אינטרקציה בין העובדים, הרי שהגננת עובדת לבדה. לא ייתכן שהיא לא תקבל הנחיה או תמיכה כלשהי מאז שעזבה את הסמינר לגננות".

במשרד החינוך בחרו שלא לתקצב את הרפורמה בצורה שוויונית, אלא בהתאם לכוחה של המועצה האזורית או העירייה. אם בנתיבות ובנהריה יממן המשרד 90 אחוז מעלות הרפורמה, הרי שבירושלים יממן 80 אחוז, בחולון 70, וברעננה ובתל־אביב 50 אחוז בלבד. "קבעתי כמצפן כבר בתחילת הדרך שילדים שגרים בנתיבות או ברעננה, ברהט או בבני־ברק, יקבלו הזדמנות שווה בחיים. אסור שאיכות החינוך של ילד בישראל תהיה תלויה בשכר ההורים שלו", אומר בנט. "את האמירה הזו אני מבטא מעשית ברפורמה המדוברת".

כבר השבוע ראינו שראשי מועצה שונים מתכוונים להשלים את חלקם דרך גבייה מההורים.
"זה לא יקרה. אני מצהיר מפורשות: לא תהיה גביית הורים, נקודה. כל התוכנית נבנתה יחד עם הרשויות ועם ארגוני המורים. הרשויות יעמדו בזה. במקום שיש בו בעיות נקודתיות, נפתור אותן".

הממשלה החדשה, בהרכב שונה מהותית מהממשלה היוצאת, גורמת לבנט סיפוק גדול. "הממשלה מצוינת בעיניי", הוא אומר. "נושא ה־61 אמנם יוצר קשיים, אבל זו ממשלה אמיתית שבאה לעבוד. אני עסוק מעל ראשי בחינוך. איילת שקד עסוקה במשרד המשפטים. אורי אריאל בחקלאות. ליצמן נמצא במשרד הבריאות ועושה עבודה מצוינת. ובעיקר, כל אחד מתעסק בשלו ולא רבים כל היום. אני מאוד אופטימי לגבי עתיד הממשלה".

נתניהו צפוי לקרוא להצטרפות המחנה הציוני לשורותיו. תישאר בממשלה כזו, גם אם בקווי היסוד שלה יופיע עניין המדינה הפלסטינית?
"אני לא מטיל וטו על המחנה ציוני. אני גם אגבה את ראש הממשלה אם הוא יחליט להרחיב את הקואליציה. אבל לא אתן שקווי היסוד יכללו את נושא שתי המדינות. לא אתן להוסיף את תפיסת נאום בר־אילן של ראש הממשלה לקווי היסוד. אני חבר בממשלה ועובד לפי קווי היסוד שלה. בקווי היסוד אין אזכור לזה וגם לא יהיה. כבר התעקשתי על כך בממשלה הקודמת, וזה אכן לא נכנס".

ואם בכל זאת הנושא יוכנס לקווי היסוד?
"כבר למדתי שלא לענות על שאלות היפותטיות".

אתה מתנגד בחריפות לנאום בר־אילן של נתניהו, אבל בפועל אתה יושב בממשלה שמקפיאה בנייה ביהודה ושומרון.
"אין הקפאה מוחלטת ביו"ש. נכון שלא בונים בהיקפים שהייתי רוצה, בוודאי בירושלים, אבל יש בנייה. מדובר בפעולה שצריך ללחוץ לגביה באופן מתמשך, אבל כל עוד יש התקדמות זה טוב. וצריך גם לומר את זה גלויות: אם הציבור שלנו לא נותן לנו מנדטים, זה מחליש את יכולת המיקוח שלנו. אי אפשר לתת מנדטים לליכוד ואז לבוא בטענות אלינו למה לא עושים כך או אחרת. ועדיין, הבאנו הפעם את ההישג גדול ביותר שהיה אי פעם לציונות הדתית בזירה הפוליטית. כשאתה שמונה מנדטים מתוך 61, אתה יודע שלא תקבל את מלוא תאוותך".

אפרופו מספר המנדטים, מה לגבי חשבון נפש בתוך המפלגה על הכישלון בבחירות?
"אני גאה שאנחנו מפלגה דמוקרטית ותוססת ונמשיך לקיים פריימריז. לא נחזור חלילה לקביעת רשימות בחדרים סגורים או במרכז של מפלגות. יש הפקת לקחים. אנחנו נפגשים עם פעילים, אזור אחרי אזור, ורושמים לקחים. נטמיע את הלקחים עד הבחירות הבאות. אנחנו בהחלט צריכים להדגיש יותר את ההבדלים בינינו לבין הליכוד. גם היום אנשים צריכים לשאול את עצמם אם הם מעדיפים את מספר 30 בליכוד (אורן חזן, א"ג וז"ק) או את שולי מועלם".

האם אתה יכול להצהיר שבבחירות הבאות עדיין תעמוד בראש הבית היהודי, או שתנסה להקים גוף חדש, רחב יותר, שפונה לעבר מרכז הציבור בישראל.
"אין לי תוכנית כרגע להקים משהו חדש", מגיב בנט מיד.

כרגע?
"אין לי שום תוכנית לשנות מסגרת או משהו כזה. כן, בהחלט, אעמוד בראש הבית היהודי".

אם יש נושא אחד שבמפלגתו של בנט יכולים להכריז עליו ככישלון כמעט מוחלט במסגרת המו"מ הקואליציוני הרי שזו סוגיית דת ומדינה, שם נרמסו רבים מההישגים של המפלגה בקדנציה הקודמת. כמעט כל מאחזי ההשפעה בתחום הוצאו מידיה של הבית היהודי והועברו היישר למפלגות החרדיות. "אכן, לצערי במו"מ הקואליציוני הליכוד קיבל החלטה להעביר לחרדים את מלוא תחום הדתות", מודה בנט. "אני לא מאושר מזה אבל לא הכול ייהרס. חוק צוהר, למשל, יישאר על כנו. דבר שני, הרבנים הציוניים שמינינו – בירושלים, בנתניה ובירוחם - נשארים. הפעם אנחנו עובדים בתהליך של הסדרה מול המפלגות החרדיות כי הן זקוקות לנו ואנחנו להן. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה טוב ולא תהיה רמיסה מצד אף צד, אבל נהיה עם האצבע על הדופק".

אתה טוען שהליכוד מכר את כל ענייני הדת והמדינה לחרדים, ולכם לא היה מה לעשות?
"הצטערתי מאוד על העובדה ששירותי הדת נמסרו במלואם לחרדים, ובעקבות זאת דרשנו את מינויה של שקד למשרד המשפטים ואת הסייעת השנייה לגנים. אבל יש פה הזדמנות לרפא את מערכת היחסים עם החרדים. אני יושב בכנסת ליד השרים החרדים ופתאום אתה מגלה אנשים מוכשרים שמנסים לעשות טוב לעם ישראל. יעקב מרגי הוא אדם מצוין והוא גם יו"ר ועדת החינוך. אני מוצא את הסגן שלי, הרב פורוש, כשותף וכיועץ טוב. אני מסרב לקבל את התפיסה שזו ממשלה בעייתית".

השבוע קרא לך ליברמן להצטרף אליו לאופוזיציה, ואתה קראת לו לחזור לממשלה. אתה חושב שליברמן בגד בבוחריו כשאילץ את הימין להרכיב ממשלה צרה?
"אני חושב שליברמן צריך להצטרף לממשלה. מה ההיגיון בזה שהוא יושב עם ציפי, זהבה ואיימן עודה? מה בדיוק המכנה המשותף שלהם? אני חושב שאם ליברמן יסתכל על טובת העם והמדינה הוא יגיע למסקנה שהוא צריך להיכנס לממשלה. אני מקווה שבסופו של דבר הוא יצטרף".

נתניהו חזר השבוע וטען למחויבותו למתווה שתי המדינות. בעוד בימין התרעמו על התבטאויותיו בנושא, הרי שבשמאל מתרעמים עליו מהכיוון השני, בטענה שמדובר במס שפתיים בלבד חסר כל ביטוי מעשי בשטח. בנט לא ממהר לנחש מי מהצדדים קורא את נתניהו נכון יותר, אך מוכן להגיב לגופו של עניין: "אני חושב שמדיניות התמרונים מיצתה את עצמה. העולם מעריך עמדות ברורות ומחשבה מעשית. אני מסתובב עם התוכנית המדינית שלי ומציג אותה בכל מקום בעולם, ומגלה שיש הרבה מאוד תומכים שמעריכים את העמדות ואף תומכים בהן, בעיקר בארה"ב. אני חושב שהדרך הנכונה היא להציג לעולם את האמת שלנו, בלי חשש. הם מעריכים את זה מאוד".

ועדיין, גל חרמות מתרגש עלינו.
"אני מסרב להיתפס לבהלה בעניין. משחר הציונות היו חרמות עלינו. החרם הערבי ב־45', חרמות איומים ב־67' וב־73'. אבל בואו נסתכל רגע מה המצב היום - השנה הייתה שנת ההיי־טק הטובה ביותר מאז קום המדינה. בכל שנה מצטרפות אלינו עוד עשרים חברות, כולל גוגל ואינטל ופייסבוק. האבטלה ירדה ל־4.9 אחוזים. עם זאת, צריך להילחם חזרה. הרי מה קרה עם מנכ"ל אורנג'? האיש התבטא כפי שהתבטא, ופתאום קהילות שונות בעולם – של יהודים ונוצרים – רצו להתנתק מהחברה שלו. פתאום הבינו שם שמי שמחרים יוחרם, ומי שתוקף יותקף. לא רק על ידינו אלא על ידי התומכים הרבים שלנו בעולם".

אתה מודאג מהמשבר ביחסי אובמה־נתניהו?
"קודם כול צריך לומר שזו לא מחלוקת אישית, אלא מחלוקת עמוקה על תפיסות עולם שונות ביחס למזרח התיכון, שהובילה למשבר אישי, לא ההפך. אני לגמרי מגבה את נתניהו בעמידה שלו מול הממשל האמריקני בעניין איראן ובכל עניין".

כשמונית לשר החינוך, הצהרת שכל ילד בישראל ידע מיהו אברהם אבינו ומיהו יוני נתניהו. איך תחבר את המגזר הערבי לכל זה?
"כשאנחנו מצהירים ש'האחר הוא אני', זה קודם כול דורש מאיתנו לדעת מי זה אני. אם אתה לא יודע לפני שאתה יוצא אל האחר מי זה דוד המלך, מי זה הרמב"ם, חנה סנש ורועי קליין, אתה בבעיה. תבסס את האני שלך קודם. אני בעד שבמגזר הערבי ילמדו על גיבורי התרבות שלהם, ואת המורשת הערבית. אחד הביקורים הראשונים שעשיתי כשר חינוך היה בתמרה. אני מתכוון לעשות כאן את מה שעשיתי במשרד הכלכלה - לתת להם הזדמנות שווה. אני שומע תגובות מופתעות בקרב השמאל, ולא מצליח להבין את זה. כמה זמן ייקח עד שהציבור הישראלי יבין שאתה יכול להיות בעד שוויון מלא לערביי ישראל, ויחד עם זה לשמור על דעות ציוניות לאומיות גאות?"

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...