בשמאל כבר מצאו מי אשם בחרמות: נתניהו
החרם על ישראל הוא אנטישמיות, והפלסטינים הם התירוץ. רגשות האשם בעקבות השואה התפוגגו, ועכשיו מותר שוב לשנוא את הנמסיס. לא נקרא לו יהודי, נקרא לו ציוני - אבל נקרע אותו
במוצ"ש אני משלים פערי חדשות מערוץ 2 ו-10. אני כותב וצופה. כמובן שדיברו על החרם, אבל מסתבר שגם הבחירות נמשכות. באולפן שישי של ערוץ 2, בוז'י הרצוג האשים את נתניהו בחרם, וערד ניר ואמנון אברמוביץ' איזנו אותו משמאל והסבירו למה ביבי אשם בחרמות. ובמטה המרכזי של ערוץ 10, ציפי לבני הסבירה שביבי אשם בחרמות ודובי וייסגלס, שמעון שיפר וגדי סוקניק איזנו אותה משמאל והסבירו למה ביבי אשם בחרמות.לתומי חשבתי שנפל האסימון, שכולם מבינים את סכנת ה-BDS.
שהם לא מדברים על הכיבוש של 67', אלא מערערים על זכות קיומה של מדינה יהודית. הסיסמה של תנועת החרם היא "מהנהר עד לים, פלסטין תהיה חופשית", באנגלית זה מתחרז – From the river to the sea, Palestine will be free. לא יאמן כמה עוצמה יש בטינה ובתסכול של הרצוג ולבני, עד שהם נועלים עצמם בתוך תדר שקרי שמתעלם מהעובדות, מהמטרה המוצהרת של ארגון ה-BDS.
עומר ברגותי, המוח מאחורי התנועה, מבהיר חד משמעית כי המטרה היא זכות שיבה מלאה לצאצאי-צאצאי הפלסטינים שהתפנו מביתם ב-1948. האם בוז'י וציפי היו יכולים לחתום היום ףףעל הסכם שלום שעומר ברגותי יברך עליו? האם הם בכלל יכולים לחתום עם מישהו בצד הפלסטיני? בולשיט.
המזרח התיכון רועד בפרקינסון של חורבן, תנועת הפליטים היא עצומה וצפויה לגדול, וחמאס מתקשה להתמודד עם דאעש ברצועה. אז החבר'ה של אבו מאזן יצליחו יותר? יצאנו מעזה, ועזה רודפת אחרינו. עוד ירי רקטות. שיקום הרצועה לא עניין ולא מעניין את הפלסטינים. הם לא רוצים להיות הונג קונג כי הדבר היחידי המשותף בין עזה להונג קונג זה שהונג קונג היא אי. ואי מוקף ים. והים הוא המקום שהפלסטינים רוצים שנעבור אליו.
הרגלים קשה לשנות. 2,000 שנה חיו יהודים באירופה ושנאו אותם כהוגן. שנאו אותנו כמו שלא שנאו איש בהיסטוריה. לא הייתה דרך יצירתית אחת של התעללות שהמוח האנושי הגה שלא נוסתה על יהודים. והיהודי ספג וספג, הוא לא התפרע, הוא לא נאבק, הוא לא איים, הוא היה שם כדי לחטוף. יהודים פחדו ורצו לחיות. ולמרות היחס הנורא ומספרם המצומצם, היהודים תרמו לציביליזציה יותר מכל עם או אומה אחרת. אבל היהודי התקבע כקורבן.
החרם על ישראל הוא אנטישמיות. מי שמסרב לגנות את דאעש מחשש איסלמופביה, מי שעוסק רק בישראל ומתעלם לחלוטין מהמציאות הגיאופוליטית, שותק מול הכיבוש הסיני בטיבט, הכורדים המדוכאים בטורקיה, ההתערבות הבוטה של רוסיה באוקראינה - לא מתעניין בפלסטינים, הם התירוץ. הסיפור האמיתי הוא היהודים. רגשות האשם בעקבות השואה התפוגגו עם הזמן, עכשיו מותר שוב לשנוא את הנמסיס המוחלט. לא נקרא לו יהודי, נקרא לו ציוני, אבל נקרע אותו.
הצלחת תנועת החרם בקרב סטודנטים אינה מפתיעה. זהו גיל של שחור לבן עם נטייה לתפיסה רדיקליות של המציאות. החוגים למדעי הרוח, החברה והכלום הם חממות לאידיוטים שימושיים. פעם האידיוטים השימושיים סייעו לקומוניסטים, וכעת למשטרים מוסלמיים חשוכים. שילוב צדקני ומעוות של התרפסות מוחלטת בפני העולם השלישי כתחליף לחתרנות הקומוניסטית הוותיקה. תערובת של סוציולוגיה ניאו מרקסיסטית, ליברליזם אוניברסלי ונקיפות מצפון על עבר קולוניאלי. דור הולך ודור בא, והסטודנט המערבי נשאר תינוק מפונק ובורגני עם תסביך מרד נעורים.
השמאל המערבי, כפי שאיבחן הסופר והוגה הדעות ארתור קסטלר בשנות החמישים, סובל מהפרעה נפשית אקזוטית, שילוב בין נימפומניות פוליטית למזוכיזם. "השנאה העצמית ותאוותו להענשה עצמית הפכה לשנאה לארצו ולמעמד החברתי שלו, הוא עורג לשוט שיצליף בהם", כתב קסטלר. השמאלן המערבי ימחה נגד המערב בזעם קדוש, ובאותה נשימה יתרץ את כל הפשעים המחרידים שמבצע הצד השני, הצד שזוכה להגנתו. פעם אלו היו הסובייטים, היום זה הערבים.
אז מה עושים? נאבקים בלי לראות בעיניים. מי שרוצה להביא דה פקטו להשמדת המדינה שלי - מסכן את הילדים שלי ושלכם. מי שלא רוצה את קיומה של מדינת ישראל לא רוצה גם תרופות נגד סרטן מישראל וטכנולוגיה ישראלית. וטוב אם העולם היהודי יתגייס ולו כדי לשמר לעצמו ארץ מקלט. יש מצב גם לקוות שהאופוזיציה הישראלית תגלה אחריות ותגבה את הממשלה בכל הקשור במאבק בחרם, כולל במימון האירופי לארגונים בישראל שתומכים ופועלים למען החרם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם