דרוש קוד לבוש: בישראל נשים מתלבשות פרוץ

להחמרות הצניעות ההלכתיות בעשורים האחרונים יש קשר למיניות הבוטה במרחב הציבורי. באירופה ואפילו בניו־יורק הליברלית נשים לא מתלבשות כמו הישראליות בקיץ. אולי הגיע הזמן לשקול כאן קוד לבוש

לפני כמה שנים נתפס בטנזניה אריה שטרף 35 בני אדם. עניין נדיר. בדרך כלל, בני אדם אינם המזון המועדף על אריות. הזואולוגים הסבירו כי הסיבה לשינוי בדיאטה הייתה אבסס מוגלתי שהתפשט בחניכיים של האריה וגרם לרקב הניבים. האריה טרף בני אדם מכיוון שהבשר המועדף על אריות, בשר באפלו, הנו בשר סיבי שקשה ללעיסה. מתברר שאנחנו רכים יותר. אריות עם בעיות חניכיים הם בעיה קטנה מאוד עבור המין האנושי. החיות האמיתיות שמאיימות על המין האנושי הן דווקא חיות שהולכות על שתיים ומדברות על כדורגל.

עוד כותרות ב-nrg:
- אולטימטום לחמאס: "נפעל הלילה שוב נגד יהודים"
- מבוכה בשידור: כתב ברזילאי ניסה לראיין אדם מת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

השבוע עסקנו במחאת המכנסונים. עסקנו בבשר. נערות במכנסונים מול נשות הטליבאן מבית־שמש. מרחב ציבורי מתירני מול נורמות צניעות מחמירות עד טירוף מנגד. זו הקונטרה. תנועת המטוטלת. ושביל הזהב לא נראה באופק.

מחאת המכנסונים מתוך פייסבוק: מפסיקות לשתוק-נלחמות למען החופש והשוויון

אבל לפני הכול, סוג של אזהרה. מכיוון שהאכסניה שלנו שמרנית ודי לחוצה, מי שחושב שלא יוכל לעמוד בטקסט הנ“ל, שיחסוך מעצמו וממני הטפות צדקניות וימשיך הלאה. אל חשש, אני לא חוזר לכתיבה הישנה שלי; ולא שלפעמים אני לא מתגעגע לפראות, אלא שבפעם הזו ובאכסניה כאן, מבטיח לכם שהטקסט נקי. אבל שלא נטעה, נקי או לא נקי, בסופו של דבר, הכול מתנקז אל דבר אחד. אל היצר. לא בכדי, גם חז“ל וגם פרויד הגיעו לאותה מסקנה. משם הכול מתחיל, משם הכול נמשך וחוזר חלילה. כמו אורובורוס, הנחש הבולע את זנבו.

הפילטר שמונע הטרדות

לטעמי, אין טעם להיכנס להגדרות של צניעות ופריצות, נורמות משתנות מחברה לחברה ומזמן לזמן. נאמר ללא כחל ושרק: לאישה מותר להתלבש איך שהיא רוצה ובשום פנים ואופן אין לתרץ פגיעה באישה בשל אופן הלבוש שלה. עם זאת, הביולוגיה אומרת את שלה. כוח המשיכה של הגוף הנשי הוא עצום וקדמוני. אני מציע לא להיתמם, בנערות במכנסונים יש אלמנט מיני. הניסיון הפמיניסטי לצייר כל גבר שמקטרג על לבוש כזה בכיתה כאשמאי חשוך על גבול הפדופיל הוא מגוחך, מרושע וגובל בסתימת פיות.

מצטער, דעותיי בנושא אינן חופפות את כללי התקינות הפוליטית ומשטרת המחשבות של הנאורות אבל גם לא את קוד הצניעות של רב אולפנה. לבוש בעל קונוטציה מינית הוא לבוש בעל קונוטציה מינית והמובן מובן מאליו.

נראה לי לא שייך שנערה תיכנס לכיתה במכנסונים בגודל מפית. ולהוריה יש אחריות על האופן שבו היא מתלבשת. מצד שני, לא מקובל עליי הטיעון שלבוש חושפני מזמין הטרדות. בחורה במיני היא לא מבחן רורשך משולב במבחן סיבולת עבור גברים.

יצא לי לבקר בבירות אירופיות וגם לחיות בניו־יורק, אני כמעט משוכנע שהנשים שם לא מתלבשות - בטח לא לעבודה או לבית הספר - כמו נשים ישראליות בקיץ. יש רגעים בתל אביב שאני חוטף נקע בעיניים.

לטעמי, הדור שלנו הפנים את הגבולות. לפחות באזור הגיל שלי ובתחום שלי, גברים נזהרים היום. הערות שפעם היו עפות בלי מחשבה שנייה - מצונזרות בשלב הבהייה. מסיפורי העבר, ואני די בטוח שכולכם שמעתם איזה סיפור, גברים היו חסרי גבולות. היום, אני מניח, המחשבות נשארו אותן מחשבות אבל יש פילטר בדמות עוד מחשבה מטרידה על חקירה פלילית והשפלה ציבורית. אז נכון, לא כל הגברים הפנימו את השינוי אבל המצב הרבה יותר טוב.

מצד שני, אני תוהה לגבי ההיגיון הג‘נדרי. מה הן רוצות? מצד אחד הפמיניסטיות מתנגדות להחפצת נשים (אוי, איזו מילה מתועבת ההחפצה הזו, לא ככה?), הן מוחות על פרסומות כמו הפרסומת לקסטרו, ומצד שני הן נלחמות היום על זכותן של נערות צעירות (קטינות) להגיע לבית ספר בלבוש שאין מה לעשות, מעורר קונוטציות מיניות. ולא מדובר בנשים בגירות ואפילו לא בנערות שמתלבשות כך מחוץ לבית ספר, אלא ממש בתוך הכיתה. למה להעמיד מורים בניסיון?

חזרה לתלבושת אחידה

כשאני מסתובב בקיץ הישראלי (ומדובר בחתיכת קיץ ארוך) משהו לא מסתדר לי. לא שייך למציאות נורמלית. נערות, ילדות בגיל יסודי, במכנסונים קצרצרים שמתאימים לרחוב החלונות האדומים, לא לתלמידות בית ספר.

קשה להאשים אותן. הפרסומות, האווירה ברחוב, הכול משדר מיניות. הילדות רוצות להידמות למודל החיקוי שלהן. והמודלים מתלבשות כך. אין לי ספק שלהחמרות הצניעות ההלכתיות בעשורים האחרונים, שמגיעות לרמה של הפרעה נפשית, יש קשר למיניות הבוטה במרחב הציבורי. נשות הטליבאן מבית־שמש הן ריאקציה פסיכוטית לבשר החשוף. הכול בהגזמה, הכול בוטה יותר, חצוף יותר, נועז יותר ולהפך.

כיום, בכל מקומות העבודה תלוי קוד התנהגות שמבהיר בפרוטרוט מהי הטרדה מינית ומה יש לעשות כשנתקלים בה. הדברים מאוד ברורים. לדעתי, יש מקום לשקול גם קוד לבוש. בטח במגזר הציבורי. עזבו איראן, בניו־יורק, העיר הכי קוסמופוליטית ביקום, לא יעלה על הדעת להגיע בגופייה לעבודה. לא לגבר ולא לאישה.

קל וחומר כשמדובר במערכת החינוך. הגיע הזמן להכניס קוד לבוש ברור למערכת החינוך הממלכתית (בממ“ד ממילא יש קוד שמשתנה על פי הזרם הדתי). אולי כדאי לכפות תלבושת אחידה. אם בבתי הספר הטובים ביותר באנגליה ובארה“ב יש תלבושת אחידה, ברורה וחסרת פשרות, אפשר לנסות את זה גם פה.

נסיים באותה נושא אבל עם טוויסט בעל ארומה משכרת של צביעות שמאלנית קלאסית. למה? כי אני לא יכול להתאפק. ביום שישי שעבר נערך בירושלים "מצעד השרמוטות". מחאה בסימן: "זכותנו להתלבש איך שאנחנו רוצות וכו׳...". הצועדות חיברו השנה את המסר הפמיניסטי עם מחאה נגד הכיבוש.

מה שיפה זה שהצועדות כמובן הלכו ברחובות העיר המערבית, הן הרי לא היו מעזות לצעוד כך ברחוב סולטן סולימן. שחרור האישה לא כולל את שחרור האישה הערבייה המדוכאת. נזכרתי בסיפור מלפני כמה שנים: מפגינות יהודיות השתתפו בהפגנות פלשתיניות ונפגעו מינית מפלשתינים אבל סירבו להגיש תלונה. במדרג הקדושה של השמאל הפמיניסטי הנאור, המאבק הפלשתיני קודם למאבק לשחרור האישה.