רפאל או לחן? יותם זמרי מחפש שם לתינוק החדש

עם בנות אין בעיה: יש אלמה באל"ף ועלמה בעי"ן, וגפן ורות ועמליה, ומיכל ונגה ומיה ורומי. קלי קלות. אבל מה אם יש לכם בן?

אין ספק שתקופת ההיריון היא אחת התקופות המרגשות והעמוסות ביותר בחייו של זוג צעיר, בטח היריון ראשון: הכול חדש, מרגש, יקר. ההתרוצצויות בין בדיקות עם שמות מוזרים כמו "שקיפות עורפית", שנשמעת כמו בדיקה שיכולה להעריך אם עומד להיוולד לך ילד חנון ובכמה כאפות זה יעלה לו בבית הספר; מסעות הקניות המייגעים שבהם אתה מגלה שעגלות תינוק מיוצרות משנהב של קרנפים לבנים נדירים, מה שמסביר את המחיר המטורף שלהן; וכמובן, כל מיני אנשים שחושבים שזה שהם כבר הורים נותן להם את הרשות להציף אותך מתי שבא להם - וללא צורך בהיכרות מוקדמת - בכל המלצה שעולה על דעתם.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

זה מתחיל בדברים שאתה חייב לקנות ("משאבת נזלת, חשוב מאוד להיגיינה"), עובר בטיפים לשיפור האישיות ("תהיה אסרטיבי בחדר לידה, 'שתחרר מהאשכנזיות שלך") ונגמר בנושאים הכי אינטימיים שיש ("אחי, הנקה זה הכול בראש, תמסור לה שדוד אומר"). אבל אין ספק שהנושא המאתגר ביותר לזוג הריוני, אחרי ההכרה בכך שכל מה שהם יודעים על החיים עומד להשתנות, הוא אתגר בחירת השם לעולל או לעוללית שבדרך.

האמת? מהרגע הראשון ידעתי שזו עומדת להיות בת. באמת שידעתי. אני אפילו יכול לגלות לכם איך ידעתי. יום אחד שירן התקשרה אליי לעבודה ושאלה מתי אני חוזר. אמרתי לה שמאוחר. "כמה מאוחר?" שמעתי את האכזבה בקולה. "מאוחר עולם הפרסום", עניתי לה. היא שאלה אם יש מצב שאנסה לצאת קצת יותר מוקדם היום, כי "יש לי משהו לספר לך". אני, שדי ניחשתי במה מדובר, השגתי את השחרור והצלחתי לצאת ממש מוקדם, שמונה בערב, כדי לשמע את הבשורה.

בעילום שם איור: יבגני זלטופולסקי

כשהגעתי הביתה, רגע לפני שעליתי למעלה, קלטתי בזווית העין, בלובי הבניין, זוג נעליים קטנטנות, ורודות וחמודות, שכנראה נפלו לאחד השכנים ברגע של היסח דעת. עליתי למעלה, חיכיתי ששירן תספר לי, ופשוט ידעתי. אני עומד להיות אבא לבת. לבדיקה שמגלים בה את מין היילוד הגעתי די רגוע מהבחינה הזאת: הרופא בדק ואמר שהכול נראה בסדר, ואז שאל אם אנחנו רוצים לדעת את מין היילוד. אמרתי לו שאני כבר יודע שזו יילודה (יש מילה כזו?) והוא חייך לעברי, הנהן, ואמר שזה בן.

בעזרת השם

בואו נדבר תכל'ס, לבנות יש הרבה יותר שמות אטרקטיביים מאשר לבנים. האמת, אם זו הייתה בת היינו סגורים. היו לנו כל כך הרבה אופציות בקנה, כל מה שנשאר זה לבחור. יש אלמה באל"ף ועלמה בעי"ן, וגפן, ורות ועמליה, ומיכל ונגה ומיה ורומי. קלי קלות. אבל בכל הנוגע לשמות לבנים התחלנו מדף חלק, וכשאני אומר "התחלנו" אני לא רומז בשום אופן שחלה התקדמות משמעותית מאז.

הבעיה בבחירת שם היא שילדים, כידוע לרובכם, הם העם האכזר ביותר הידוע לאנושות, מה שגורם לכך שכל מה שאתה עושה בתהליך בחירת השמות הוא לנסות לחבר שירים מעליבים הכוללים את השם שאתה שוקל להעניק לבנך, בשר מבשרך. לשם כך אתה מגייס את כל הרוע הטמון בך ומנסה לבחון את כל אפשרויות החריזה של השם הספציפי עם גידופים וקללות: רונן השמן, יותם המטומטם, יובל המנוזל, וכיוצא באלה.

כמו שאתם רואים, יכולותיי בתחום הזה, כאדם בוגר, מוגבלות למדי: עם השנים הולכת ומתעמעמת בנו היכולת היצירתית האכזרית הזו. עם זאת, החריזה המגדפת היא טקס חשוב שעשוי לקבוע את גורלו של הצאצא למשך רוב חייו הבוגרים, ולכן רצוי ואף מומלץ לגייס ילד בגיל המתאים שיעניק חוות דעת בנוגע ליכולות ההתעללות בשם.

בעיה אחרת בבחירת שם לילד היא שבמהלך חיינו אנו נתקלים בלא מעט אנשים, והסטטיסטיקה אומרת שאנו לא סובלים שיעור ניכר מהאנשים הללו, ומה לעשות - לאנשים האלו יש שמות. התוצאה הבלתי נמנעת: כל שם מכיל בחובו אופציה לתזכורת לאדם בלתי נסבל שנתקלת בו במהלך חייך. עכשיו, אין בשיחה שאני עומד להציג בפניכם משום כוונה לפגוע בשמו של אחד מכם, אבל ככה בערך זה נשמע, ורבאק, זה ממש לא פשוט (האמת, רבאק שם סבבה).

דברים בשם אומרם

יותם: מאמי, מה את אומרת על רפאל?
שירן: שם מדהים, אבל בסוף כולם יקראו לו רפי, ולא בא לי ילד עם שם של ירקן, אולי רועי?
יותם: לא יודע, היה איתי ילד שקראו לו רועי בתיכון, חייב לי עדיין 50 שקל, אולי דוד?
שירן: שמע, בתור מלך אהבתי את העבודה שלו, אבל כל העניין עם הדוד במלעיל שהופך אחר כך לדוד במלרע קצת הורס, אולי מיכאל?
יותם: זה לפעמים הופך למיכה ולשרת של בית הספר שלי קראו מיכה, מה את אומרת על יהלי?
שירן: אוי נו, אין לך משהו יותר 2007? אולי רונן?
יותם: היה לך פעם חבר שקראו לו רונן, לא?
שירן: ממש מזמן, אז מה?
יותם: אז לא, אולי אביתר?
שירן: היה איתי בצבא אחד עם ריח רע מהפה, אולי רז?
יותם: קצר מדי ולא נכנס טוב בשירי עידוד, הוא בחיים לא יוכל להיות שחקן כדורגל, אולי יותם ג'וניור?
שירן: בוא תעוף על עצמך, אולי לחן?
יותם: למה את שונאת את הילד שלנו עוד לפני שהוא נולד? אולי תומר?
שירן: לא אוהבת, אולי אגרטל?
יותם: מה?
שירן: רק בודקת שאתה עירני, אולי עילאי?
יותם: קצת מתנשא וטיפה רוסי לי מדי, אולי יהונתן?
שירן: לא יודעת, הופך מתישהו ליוני, קצת פשוט מדי, אולי טומי?
יותם: ממממ... אני רוצה שם עברי, אולי אייל?
שירן: ממממ... אני רוצה שם יפה, אולי בן?
יותם: בשום פנים ואופן, לקרוא לבן "בן" זה כמו לקרוא לעיר רחובות.
שירן: טוב, אז נמאס לי.
יותם: אני אומר שפשוט לא נקרא לו.
שירן: נשמע לי הגיוני.

וכך מצאנו את עצמנו ממש לקראת לידה, נרגשים, מפוחדים, לחוצים ונטולי שם; ורוב האנשים שאנחנו פוגשים בדרך אומרים לנו את המשפט המעצבן כל כך: "עזבו, כשתראו אותו כבר תדעו"; ואני רק חושב לעצמי שאם כל מה שמספרים לי נכון, כשאני אראה אותו אשקול בחיוב את השם "תן לישון".