התקיפה של לינוי בר גפן משקפת הומניות מזויפת
למרות ההתלהמות בתקשורת, נציגי אגף הישיבות יחד נציבות שוויון זכויות לבעלי מוגבלויות בונים תוכנית עבודה להנגשת מוסדות חינוך לנכים
בלי להכיר אתכם יותר מדי מקרוב, אפשר להניח שבנושא הנגשת מוסדות ציבור לנכים גם אתם הרגשתם אי נוחות משמעותית, שלא לומר זעזוע, כששמעתם שלפי ההסכם הקואליציוני מבנים ציבוריים שלא נבנו בבעלות המדינה יזכו לפטור מסוים מהחלת חוק הנגישות. סיפור פשוט, דמויות שטוחות, יש טובים ויש רעים. בצד
הרעים - המפלגות החרדיות והבית היהודי (להלן: קואליציה), בצד של הטובים - כל השאר (להלן: תקשורת וחברים).
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מכאן החל מחול שדים מטורף, שאפשר לסכם אותו בהתבטאות הלא מאוד מעודנת של אשת התקשורת לינוי בר־גפן: "אם התיקון הזה יעבור, אני מאחלת בדעה צלולה ובלב שלם לכל אחד ואחד מהחלאות שמצביעים בעד הזוועה הזו תאונת דרכים או אירוע מוחי או רשלנות רפואית שיותירו אותם על כיסא גלגלים ועם שיתוק ביד
שבה הצביעו".
כמו בכל מבוך מצוי, גם במקרה הזה הדרך הקלה מדי היא זו שתפקידה להטעות אותך ולהביא אותך למבוי סתום. כשמדובר בהתחשבות בנכים, ההזדעזעות מההסכם הקואליציוני קלה באופן חשוד. כי מה פתאום חבר כנסת חפץ חיים מצביע נגד בעלי מוגבלויות? ואיזה אינטרס יש לו לדחות את יישום החוק החשוב הזה, גם אם ההקלה מיועדת בעיקר למוסדות של הציבור שלו? נכון, רבותינו חינכו אותנו היטב להסתייג בחלחלה מכל עמדה חרדית ודתית, ובכל זאת יש שמועות שגם באגף הזה קיימת נטייה לגמילות חסדים, ורק ליתר ביטחון, כדאי לבדוק אם כשמישהו חותם על מסמך שיקשה על צד אחד, אולי־אולי הוא בו זמנית מתחשב בקושי של צד אחר.
אז בדקתי. ובכן, מתברר שחוק ההנגשה המדובר מסתובב בינינו כבר תשע שנים, והוא עדיין מרותק לכיסא גלגלים. אף שר חינוך בעשור האחרון לא הגיש לו אפילו קביים זמניים להישען עליהם. אבל השעון דופק, והנה אנחנו עומדים שנתיים בלבד ממועד החלת החוק. במילים אחרות: בעוד שנתיים, מוסדות ציבור ישנים שלא הונגשו לנכים ייסגרו בו במקום.
רוב המוסדות העונים לתואר הם ישיבות חרדיות, וכמה ישיבות בודדות של המגזר הדתי־לאומי. עוד לפני שהוחלט שנפתלי בנט יתמנה לשר החינוך, מרכז הישיבות פעל לקידום הנושא, אלא שמתברר שלא מדובר בהחלטה קלה ליישום, בטח לא בתקציב של שנתיים. אלף מוסדות נדרשים לשינוי, מתוכם כ־ 400 כוללים שמאכלסים בקושי עשרים עד חמישים אברכים. רק אלה הקטנים דורשים השקעה של 110 מיליון שקלים. נוסף
לאלה, עוד כמה מאות תיכונים חרדיים דורשים השקעה של 800 מיליון שקלים. התקציב הכולל, כך לפי גורמים שמעורבים ביישום החוק, נע סביב מיליארד שקלים.
רבים מהמוסדות הללו כבר מונגשים לנכים במידה מסוימת, אולם גם חוק ההנגשה משתנה ומשתדרג עם השנים, ומה שנחשב בעבר לקביל לא עונה על הקריטריונים הנוכחיים. המפלגות החרדיות ביקשו פטור מהחוק, ואילו בבית היהודי ביקשו להחיל את החוק בהדרגה. תוכנית העבודה שלהם קובעת שמתחילים מהמוסדות הגדולים כמו
ישיבות פוניבז', חברון, מיר ומרכז הרב. בשלב השני יפנו לטפל במוסדות הבינוניים, ולבסוף גם בקטנים. בינתיים יוכלו לבדוק אם הכוללים הקטנים הם בעלי קיימות ואינם מוסדות קיקיוניים שייסגרו רגע אחרי שיושקעו בהם המיליונים.
תוכנית העבודה הזו דורשת שש עד שבע שנים לפחות. היה צריך להתחיל אותה בזמן, בהחלט, אבל כשמדובר במוסד קיים, הגיוני הרבה יותר לחכות בסבלנות עד לתום התהליך מאשר לסגור את השערים ולהותיר את התלמידים ללא מענה. היקף הפיטורים והעובדים שיושלכו לרחוב במקרה כזה יולידו ענף שלם של מסכנים. הם אולי יעמדו על זוג רגליים בריאות, אבל יהיו נטל חברתי לא קטן.
מה עושים? עובדים באחריות. למרות הניסוח הרחוק מלהיות מושלם של הסעיף הרלוונטי בהסכם הקואליציוני, בפועל נציגי אגף הישיבות עובדים מזה כמה חודשים בשיתוף מלא עם נציבות שוויון זכויות לבעלי מוגבלויות. יחד הם בונים תוכנית עבודה שתעבור מהנחוץ ביותר לזה שפחות, תבנה קריטריונים נכונים להנגשה, ותציב רף נגישות לכל מוסד ומוסד בהתאם לצרכיו.
את כל זה היה אפשר לברר לפני ההתלהמות, אלא שיש חשש שבמקרה כזה מישהו עוד היה מוצא היגיון בדעה של יריבו הפוליטי, וזה הרי לא ייתכן במקומותינו. כשנקודת המוצא קובעת שדתי פירושו רע ואכזר, למה לבזבז זמן על בירור הפרטים? איזו נקודת מוצא חיובית כבר יכולה להיות לטיפוסים האלה? אתם יודעים מה, אפשר גם לא להשתכנע מהטיעונים של הבית היהודי. אפשר לצפות ממוסדות החינוך עצמם שלא יחכו לממשלה ולדקה התשעים, ויפעלו לטובת העניין מרגע חקיקת החוק.
ועדיין, המרחק בין זה ובין אטימות הלב המיוחסת למצדדים בעיכוב החוק, לא ייתכן שיגיע לכדי איחולי נכות אכזריים. ואם כבר חזרנו לבר־גפן (ולעשרות התגובות החמות שקיבלה, כולל תיאורי זוועה שהצליחו להתעלות אפילו על אלה שלה), אני חוזרת ואומרת כאן: לא קונה הומניות המלווה בשיניים חשופות שננעצות בטרף. מי שמסוגל לאחל כך למתנגדיו לא יכול להיות בשום צורה שוחר זכויות אדם אמיתי. כשהלב שלך רחום וחנון באמת, הוא פשוט לא מכיר את מושגי האכזריות האלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם