קפיצה קטנה להולנד: להיות גמד בגובה 1.81 מטר
אתה קם בבוקר בחדר מלון שמזכיר עליית גג מתקופות אפלות, ומגלה עיר עם יותר מדי חנויות בגדים ופחות מדי שירן. אבל כשאתה קולט כמה חנויות בגדים יש בעיר הזאת, אתה דווקא בסד עם זה שטסת לבד
לפני שבועיים טסתי לאמסטרדם להופעה של הלהקה האהובה עליי, העונה לשם System of a Down. מכיוון שחושיי החדים מרמזים לי כי רוב מוחץ של קוראי מקור ראשון אינו נמנה עם קהל מעריצי להקת הרוק האמריקנית־ארמנית הזאת, נוותר על תיאור מפורט של עוצמת הדיסטורשנים ואיכות ביצועי המתופף, ונסכם במקום זה בכמה סעיפים את חוויותיי בבירת הולנד.
עוד כותרות ב-nrg:
- "חייבים לשלוח מסוקים בדחיפות, אחרת נאבד את ההזדמנות"
- למה שני צעירים ירושלמים מחבקים עוברים ושבים?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
1. הרגע הכי כיפי בחופשה בחו"ל הוא זה שבו מגיעים לטרמינל ההמראות. כשאתה טס לבד, החוויה עוצמתית פי כמה. אולי זו תחושת החירות המוחלטת, אולי מחירי הקפה האסטרונומיים שגורמים לך להרגיש טוב יותר עם זה שאתה עומד לעזוב את הארץ, אולי הטעימות באגף האלכוהול בדיוטי פרי, או המוסכמה שלפיה בנתב"ג לגיטימי לאכול המבורגר כפול גם בשש בבוקר.
2. הקטע הזה שהסלקטורית של אל על שואלת אותך אם ארזת לבד, אתה אומר לה שכן, היא שואלת אותך אם אתה נשוי, אתה עונה לה שכן, ואז היא אומרת לך בחיוך: "אז אתה משקר".
3. מאז שטייס משנה מדוכדך ריסק מטוס גרמני באלפים, פיתחתי פחד די רציני מצוותי אוויר. בכלל, אני חושב שאחרי אסון כזה, יהיה הרבה יותר אפקטיבי אם הטייס וטייס המשנה יוותרו על פרטים לא חשובים כמו הגובה בו אנו טסים ומזג האוויר ביעד, ופשוט יעדכנו את הנוסעים באיזה מצב רוח הם נמצאים. "נעים מאוד, אני רום רונן, הקברניט שלכם, ואני בפנאן לגמרי".
4. הדבר הראשון שאתה קולט כשאתה נוחת בהולנד זה שאתה גמד. מדהים כמה מהר המטר־שמונים־ואחד הגאים שהגיעו אתך מתל־אביב, הופכים למושא ללעג בקרב אנשים שאת הראש שלהם מסתירים ענני גשם. המצב מחמיר כשאתה נזכר שהגעת לכאן כדי לצפות בהופעה.
5. אתה תמיד חושב שתקרא בחופשה יותר ממה שאתה באמת קורא. לקחתי איתי להולנד שלושה ספרים, קראתי שישה עמודים. אחד מהם היה הקדשה בת שתי שורות מהסופר לאשתו.
6. לא משתגע על ארכיטקטורה של ערים אירופיות. המחשבה ש"בוא'נה, פעם הייתה פה מלא עבודה לאדריכלים", לא ממש מצליחה לרגש אותי.
7. ספרו לי מה אוכלים בעיר הזו, ואומר לכם אם אני אוהב אותה. ובכן, באמסטרדם אני מאוהב בטירוף. איך אפשר שלא להתאהב בעיר ששני אבות המזון המרכזיים שלה הם צ'יפס ובירה?
8. אין דבר שגורם לך להרגיש בחו"ל יותר מאשר לשלם על שקית קטשופ.
9. הרגע הנורא הזה, כשאתה מגלה שהולנדים אוכלים שווארמה עם מיונז.
10. כלל חשוב לנוסעים לאמסטרדם: כשאתם בוחרים חדר במלון באמצעות המחשב בעבודה, קחו בחשבון שמה שאתם רואים על המסך משקף כנראה את גודלו האמיתי של החדר. נדמה לי שהחדר שקיבלתי היה מחווה לעליית הגג שבה הסתתרה לפני שנים נערה יהודייה שכתבה יומן.
11. הולנדית היא שפה שלא עושה לך הנחות. היא אוהבת את האות חי"ת בדיוק כמו העברית, ובניגוד לאיטלקית, ספרדית ואפילו צרפתית, היא הרבה פחות ידידותית לחובבי האנגלית שבינינו. ובכל זאת, ארבעה ימים הספיקו לי כדי להתרגל להולנדית ואפילו להתחיל לחבב אותה. אחרי הכול, אני אוהב שפות. לא ללמוד אותן, זה קצת גדול עליי, אבל אוהב את הניגון השונה של כל אחת. הייתי רוצה לאבד את השליטה בעברית לחמש דקות, רק כדי להבין איך היא נשמעת מהצד למי שלא מבין אותה.
12. אמנם טיילתי במזרח לא מעט אחרי הצבא, אבל זו הפעם הראשונה שאני לבד בחו"ל. אתה לא באמת קולט מה זה אומר להיות לבד עד שאתה לא מתעורר בוקר אחד בחדר הולנדי בגודל של מזוודה בינונית, ופתאום מבין שהיום שלך לא מתוכנן עד לפרט האחרון על ידי האישה שאיתך. האמת? זה נשמע הרבה יותר טוב ממה שזה במציאות. אחרי כמה שעות של שיטוטים חסרי תוחלת אתה מבין שבכל מה שקשור בלבדר את עצמך, אתה הרבה פחות טוב מאשר אשתך.
13. לעומת זאת, כשאתה קולט כמה חנויות בגדים יש בעיר הזאת, אתה דווקא סבבה עם זה שטסת לבד.
14. בואו נסגור את פינת הפיל הירוק שמתרוצץ בחדר. הסיגריות המיוחדות שאמסטרדם כל כך מתגאה בהן לא עושות לי את זה, מה שאומר שחוויתי אותה במצב תודעתי שונה לגמרי מרוב קוראי שורות אלה שביקרו שם.
15. אני חושש שההולנדים לא הבינו עד הסוף את הקונספט של מדרגות. מבחינתם מדובר במתקן תלול במיוחד, שמטרתו היחידה היא לשבור מפרקות של אנשים שהעזו להתנסות בו.
16. ואחרי כל זה, אקדיש כמה מילים להופעה. במוזיקה, כמו בחיים, תמיד הייתי חסיד גדול של טקסטים. המנגינה תגיע אחר כך. אני לא יודע אם זה היהודי הרדוף שבי, אבל גם כשזה מגיע למוזיקה אני חייב שתהיה איזו שואה מעורבת, או מינימום רצח עם. ארבעת חברי הלהקה האמריקנית שלמופע שלה נסעתי הם יוצאי ארמניה, וחלק גדול מהטקסטים שלה עוסקים בשואת העם הארמני. בפתיחת המופע מוצג סרטון אנימציה קצר שמתאר פרקים חשוכים בהיסטוריה האנושית. באחד מהם, הקריין מספר שכאשר שאלו את היטלר כיצד יגיב העולם לרצח העם היהודי, תשובתו הייתה: "מי זוכר היום את רצח העם הארמני?". אני לא יודע כמה זה מדויק, אבל זו אמירה מעוררת מחשבה. וכן, יש ללהקה גם קצת ביקורת על ישראל, אבל היי, למי לא?
17. לא אלאה אתכם בתיאור מפורט ורועש מדי של המופע עצמו, רק אספר שבמשך שעתיים וחצי מצאתי את עצמי מנסה לצרוח את מילות השירים בעודי מוטח בין גופיהם המיוזעים של אלפי אירופים חסונים, שבשם זיכרון הארמנים כמעט ביצעו רצח עם ביותם. היה נפלא.
18. אמסטרדם נהדרת, באמת, אבל לא הייתי גר בה. נכון, היא יפה, האנשים אדיבים והאוכל טוב. אבל בסוף, כשזה מגיע לחום אנושי, הרגשת השייכות והחיבור הרגשי, אין כמו בתאילנד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם