הפלירט של הקולנוע הישראלי עם התעמולה הפלסטינית

אם ממילא אנחנו מוחרמים, כדאי לכל הפחות להשתמש במעט פתחון הפה שניתן לנו כדי לבטא את העמדות הישראליות, ולא לממן עוד סרטים אנטי ציוניים ויוצרים שפועלים נגד המדינה

במאמץ רב הצליחו קרן הקולנוע הישראלי ומשרד החוץ להביא לכך שפסטיבל הקולנוע הנחשב בעיר השוויצית לוקרנו, יתמקד השנה בקולנוע ישראלי. אולם עצומה של "התנועה הפלסטינית לחרם אקדמי ותרבותי על ישראל" דורשת מהנהלת הפסטיבל לשנות את עמדתה. 200 קולנוענים וקולנוענים בעיני עצמם, ביניהם ישראלים, קבלו על שיתוף הפעולה בין הפסטיבל לבין ישראל, לאור העובדה שישראל "לא רק המשיכה את הכיבוש, הקולוניזציה והטיהור האתני נגד פלסטינים, אלא אף העצימה אותם".

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- מנותק הקשר הישראלי האחרון בנפאל: אור אסרף
- "ליד כבישי המרכז סובלים מזיהום יותר מחיפה"

חותמי העצומה מוטרדים מאוד מכך שהחלטת הפסטיבל בלוקרנו "מגיעה מיד לאחר הטבח שביצעה ישראל בעזה בקיץ 2014, שבו נהרגו יותר מאלפיים פלסטינים ובתוכם יותר מחמש מאות ילדים. החלטת הפסטיבל מתקבלת גם לאחר שנבחרה בישראל הממשלה הימנית-קיצונית והגזענית ביותר בהיסטוריה של ישראל".

"דרישה זו נעשית תוך התחשבות בקולנוענים פלסטינים שאיבדו את חייהם או את חיי יקיריהם במתקפות הצבא הישראלי. תוך התחשבות במרכזי התרבות, מוסדות האמנות והאוניברסיטאות הרבות שטווחו על ידי הפצצות והטילים של ישראל".

העצומה הכניסה את עצמה לפנתיאון הטקסטים האנטישמיים בכך שאימצה את עלילת הדם על "טיהור אתני" שישראל מבצעת, וגם בכך שהארגון שעומד מאחורי העצומה הוא חלק אינטגרלי בתנועת ה-BDS האנטישמית.

המכתם הזה פורסם כבר לפני עשרה ימים, אך הישראלי הממוצע לא שמע עליו. וזה לא מפתיע: הקולנוע הישראלי פשוט אינו רלוונטי לישראלים. הפלירט של הקולנוע הממוסד בישראל עם התעמולה הפלסטינית, ההתעקשות של צמרת התעשייה על כך שכל הביטויים הפוליטיים בקולנוע הישראלי יגיעו רק מהשמאל הקיצוני, מיתגו את הקולנוע הישראלי כאחוזתם הפרטית של ברוני התעשייה. אף אחד מחוצה לה לא מתעניין מה קורה בפנים, וכשמתקפה אנטישמית נוקפת בשערי האחוזה הזו הישראלים לא מתגייסים לעזרה.

זוכרים את מוחמד בכרי?

פתגם רוסי מוכר קובע שמי שהולך לישון עם כלבים, שלא יתפלא שהוא קם עם פשפשים. בין חותמי העצומה ניתן למצוא את קלרה ח'ורי, שחקנית ישראלית ערבית שאת השכר שקיבלה עבור השתתפותה בסרטי תעמולה אנטי ישראליים, כמו "אודם" ו"הכלה הסורית", היא חייבת למשלם המסים הישראלי. חותמת אחרת היא סוהא עארף, שלא הייתה לה בעיה לקבל ממשלמי המסים 1.4 מיליון שקל כדי לממן את סרטה "וילה תומא", אבל עוולות הכיבוש לא איפשרו לה לתת קרדיט למדינת ישראל, והיא הציגה את סרטה כפלסטיני. משרד התרבות החליט לדרוש את הכסף מקרן הקולנוע הישראלי, שמימנה את הסרט, אבל סוהא עארף עצמה יצאה ללא פגע.

חותם אחר הוא אייל סיון. ב-2007 החליטה קרן רבינוביץ', העוסקת גם היא בחלוקת כספי משלם המסים לקולנוענים, לממן את סרטו "ג'אפה", המנציח את מיתוס הנכבה, לקראת יום העצמאות ה-60 של מדינת ישראל. ההחלטה לתמוך בסרט עוררה סערה, והמימון לא ניתן בסוף. ב-2012 קיבל סיון מענק עידוד על סרטו "מדינה משותפת".

חותמים נוספים הם מוחמד בכרי הזכור מעלילת הדם הקולנועית "ג'נין ג'נין"; והאני אבו-אסעד, שהילל את אומץ ליבם של מחבלים מתאבדים בסרט "גן עדן עכשיו". לתשומת לב מיוחדת ראוי פיראס ח'ורי: ערבי תל אביבי שהתפרסם כשזכה בריאליטי "פרויקט Y", האח הגדול והאנונימי של "האח הגדול". לאחר מכן ביים שני סרטים קצרים, אבל על העצומה הוא חתם בתור "במאי פלסטיני".

הדמויות הללו הן הליבה האמנותית של היצירה הקולנועית בישראל. הקולנוע שלהם ושל דומיהם, במימון הציבור, מבטא עמדות פלסטיניות הרבה יותר מעמדות ישראליות. ובכל זאת, הם בעצמם קוראים להחרמת ישראל. התמונה מתחדדת: לא משנה מה תגיד ישראל, גם כשהיא מאמצת באופן מלא את הנרטיב הפלסטיני, היא עדיין מוחרמת.

זה לא הכיבוש, זה לא צוק איתן, זה לא זכויות אדם. זה עצם קיומה של מדינת ישראל. ישראל היא המוחרמת, לא הקולנוע הישראלי. בלשון הזהב של מנסחי העצומה: "אם הרעיון הוא לתמוך ביוצרים ישראליים, יש דרכים רבות לעשות זאת מבלי לקבל תקצוב או תמיכה ממדינת ישראל".

העצומה הזו צריכה להיות קו פרשת המים של הקולנוע הישראלי. אם ממילא אנחנו מוחרמים, כדאי לכל הפחות להשתמש במעט פתחון הפה שכן ניתן לנו כדי לבטא את העמדות הישראליות, ולא כדי להנהן בפני הפריץ. חוק הקולנוע מחייב את הקרנות המחלקות את הכספים הממשלתיים "לתת ביטוי למגוון הדעות והערכים בחברה הישראלית". הגיע הזמן להתחיל לעשות את זה.

הכותב הוא חוקר בפורום קהלת