גאולת ציון: ההמצאה שכמעט שינתה את ישראל
בשנת 1981 געשה הארץ בציפיייה להמצאה מסתורית שתציל אותנו מהתלות בנפט הערבי. פרשת "הנורה שתאיר את רמת־גן" הפכה מזמן לבדיחה, אבל מהנדס הפרויקט עדיין מתעקש שהנורה עובדת
יומיים לפני סיומה של מערכת בחירות סוערת, כששלטי בחירות ענקיים זעים בכבדות מחומו של יוני ולהבות נאום הצ'חצ'חים חורכות את הרחובות, עלה מועמד הליכוד יעקב מרידור לשידור בקול ישראל. אחוז פאתוס סיפר איש האצ"ל לשעבר שאך שב לפוליטיקה, על המצאה ישראלית חדשנית בתחום הפקת האנרגיה, שעומדת לחולל מהפכה בקנה מידה עולמי. למול אוזניה הכרויות של מנחת התוכנית "הבוקר הזה", הסביר מרידור כי התלות בנפט הערבי עומדת להסתיים. חומרי הגלם של אותה המצאה מוכרים אמנם בעולם כולו ונמצאים בשפע בארץ, אמר, אבל התהליך הכימי של הייצור הוא הפלא, והיעילות שלו עולה על כל דמיון.
עוד כותרות ב-nrg:
- "הילדים שלנו יחד בשמים, יש בינינו חברות עולם"
- לא שוכחים: התינוקות שנקראו על שם בניה שראל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כדי להדגים את גודל ההמצאה ולהמחיש כיצד מ־23 קילו קלוריות עתידים להיווצר 17 אלף קילו, ניסח מרידור משפט שבשיבוש קל ייחקק עמוק בתודעה הישראלית לעשרות שנים. "זה כאילו לקחת נורה רגילה של בית, ואת מאירה בנורה הזאת - בכוח האנרגיה שהנורה הזאת מייצרת - עיר שלמה כמו רמת־גן". מרידור היה תושב רמת־גן, ולפיכך לא במקרה היא זו שקפצה לו לראש, והיא זו שתרקד למולו בכל פעם שיזכירו את הפרשייה.
"קרה דבר אדיר בשביל מדינת ישראל, אדיר וגדול, אבל גם בשביל העולם כולו", המשיך מרידור להתפעם מעל גלי האתר. "זה נראה פנטסטי, זה נראה כלא ייאמן". למעשה, טען, ההמצאה מהפכנית כל כך, עד שהוא משוכנע שאווירונים מלאים בסוכנים ומרגלים תעשייתיים כבר בדרכם לישראל. לא בכדי התעניינה בהמשך חברת הכנסת שושנה ארבלי־אלמוזלינו אצל שר הפנים ד"ר יוסף בורג מה מתכוונת ממשלת ישראל לעשות נוכח הסכנות העתידות לנחות מלמעלה.
את שמו של מי שעומד מאחורי התגלית הסתיר מרידור, ומלבד תארים כמו "דתי" ו"מוזיקאי" לא קיבל קהל המאזינים שום מידע מזהה עליו. מרידור לא הסתפק באולפני קול ישראל, ועוד באותו היום - יומיים לפני בחירות 1981, כאמור - נאם בבורסת היהלומים והשווה בין הפלא החדש להמצאת הגלגל. "ההמצאה עשויה להפוך את כל בארות הנפט הערביות למיותרות, והם יוכלו לשתות את הנפט שלהם אם ירצו", התחכם.
למן אותו יום המתינה האומה בקוצר רוח ובדריכות יתרה לחזות בפלא במו עיניה, אבל התענוג נשמר לצוות הפרויקט בלבד. למעשה, גם מנחם בגין, ראש הממשלה שקיווה להתחדש בעוד קדנציה (בטח אחרי שהשיב לדודו טופז כגמולו), לא ראה את המתקן שעליו דיבר בכיר בסיעתו־שלו. טובה צימוקי, סופרת העיתון "דבר", דיווחה כי מרידור לא מאשר לצוות הטלוויזיה של הערוץ היחידי שפעל אז בישראל לצלם את ההמצאה או את המדענים, בטענה כי "כל התהליך הוא סודי, והמדענים עלולים להיות נתונים לסחיטה".
כיוון שלא נרשמה ההמצאה כפטנט, ואליבא דמרידור היה פחד ממשי שייעשה בה שימוש לו יתפרסם תרשים שלה, נאלצו הסקרנים להמשיך להשתלהב בדמיונות על אודות החידוש הפלאי ועל המדען שיביא לציון גואל. את ההתלהבות הציבורית והתקשורתית הגורפת קשה היה להחניק. עם כלכלה חדשה מובטחת בפתח, ובלי חשש מחרם נפט כמו זה ששיתק את העולם שמונה שנים קודם לכן, כמה שבועות של ציפייה היו עסקה משתלמת.
אלא שכבר למחרת, לצד סקר מינה צמח שצפה מהפך פוליטי לטובת המערך, פרסמו 21 מדענים מהטכניון גילוי דעת המערער על קיומה של מכונת האנרגיה שאמורה להפציע בקרוב. "שמענו בתדהמה את הודעתו של י' מרידור על ההמצאה המבוססת על תהליך כימי. אנו קובעים קטגורית שהודעה זו מקורה בבורות או בהטעיה מכוונת", נכתב שם. יצירת אנרגיה ביעילות המוצהרת, הוסיפו המדענים, אינה מסוגלת להתבצע בכל תהליך כימי שהוא. אף שגם הם לא ידעו במה בדיוק מדובר, חשו החתומים צורך "להסתייג בפומבי מהניסיון השקוף להשתמש באמצעים של מדע בדיוני במועד זה".
"זה עסק יסודי, מספיק עם סנטימנטים / הראש היהודי ממציא לנו פטנטים / למן התנאים ועד הדווקאים / עוד לא היה מין דור כזה של ממציאים" (מתוך "שיר הפטנטים", חיים חפר).
ניצחון הליכוד על קוצו של מנדט כעבור יומיים, הפך את מרידור לשר הכלכלה של ממשלת ישראל ה־19. פיתוח ישראלי של קוצב לב מן הקטנים בעולם נכנס באותם ימים לשימוש, הרב גורן התיר הפריית מבחנה בתנאים מסוימים, טורבינת הרוח הראשונה בארץ נחנכה בגליל, והמרחק מפסגת המדע העולמי נראה היה כפסע.
פחות משלושה חודשים אחרי ההכרזה הסנסציונית נודע כי תם השלב הראשון של הניסויים. במהדורת מבט בערבו של 22 בספטמבר הכריז מרידור על חציית גבול הנצילות המקסימלית המקובלת בהפקת אנרגיה. התקשורת מצדה חצתה את גבולות נצילות האנרגיה בסיקור ההמצאה. "הניצולת במתקן היא 60 אחוזים, לעומת 37 אחוזים בתחנות החשמל", דיווח מרידור בשידור כשהוא מראה שביעות רצון מתחת לשפמו. "נגולה אבן מלבי וזהו יום טוב", הוסיף, וידע מדוע: הטענה ל"בלון בחירות" התפוצצה למול הנתונים שהציג.
לשאלה המתבקשת מתי יוכלו אזרחי ישראל לצפות סוף־סוף בהמצאה, השיב מרידור כי "עוד כמה חודשים אפשר יהיה להיווכח ולמשש את המתקן". התקשורת המשיכה לעקוב, ובעיתון הנפוץ במדינה, מעריב, גילו לכל אורך הדרך אופטימיות יתרה. ועם זאת, מאחורי הקלעים תמהו כולם מיהו המדען המסתורי.
ראשון להכריז מעל דוכן הכנסת כי המלך הוא עירום, היה הילד הרע של הפוליטיקה הישראלית. ב־11 בנובמבר, חמוש כהרגלו ברטוריקה עמוסת סרקזם, העלה חבר הכנסת יוסי שריד הצעה לסדר היום שעניינה "מקורות האנרגיה עליהם הודיע השר מרידור": "כבר מזמן לא זכור לי נושא כל כך רציני שבא על שולחנה של הכנסת. ואם חלילה יהיה מי שישמע בדבריי איזו נימה של בדיחות הדעת, מילתא דבדיחותא, אני חושש שאני אחטא לרצינותו של הנושא", אמר - והחל במופע סטנד־אפ שהצליף במרידור ללא רחם. "האם מישהו מכם יכול באמת ובתמים להישבע בינו לבין עצמו שלא עולה לנגד עינינו, בעצם הימים האלו ממש, קמה ומזדקרת דמות משכמה ומעלה, גבוהה מכל העם, דמות שמזכירה לנו עוד דמות אגדית שנחרטה בלוח הלאומי שלנו, ואני מתכוון לדמותו של מוישה ונטילטור. ואם אמנם כך, האם אנחנו לא נרצה באחד הימים להנציח ולרשום גם את דמותו של יעקב מרידור באותו לוח שבו נרשם מוישה ונטילטור, ונקרא לו יעקב בוילר?".
מכאן פנה שריד לשחזר את ההודעה הדרמטית של מרידור בקול ישראל ובבורסת היהלומים, בליווי הערות בלתי מסוננות משלו בתווך. הוא חזר לשאלה שהופנתה אז למרידור על אודות העיתוי המחשיד שבו בחר לחשוף את התגלית. תשובתו של מרידור הייתה כי אין כל קשר לבחירות - "זהו פרי המוח היהודי שאני מאמין בו", אמר.
עבור שריד, תשובתו העלתה אסוציאציה: "עד מהרה הגעתי למסקנה, שהטקסט הזה באמת מזכיר לי טקסט בלתי־נשכח אחר, את שיר הפטנטים של אורי זוהר". הוא הביא משורות השיר הפארודי על הישראבלוף והפטנטים הישראליים, וטען ש"לא הייתה המצאה כזו, כהמצאת האנרגיה של מרידור, מאז המצאת התריס. התריס הזז, כמובן, לא סתם תריס. אבל יכול להיות שאני חוטא, ואני קצת גורע משיעור החשיבות של ההמצאה, ואם ההשוואה לתריס היא קצת מעליבה, אז יכול מאוד להיות שצריך לומר שלא הייתה המצאה כזאת מאז המצאת התנור".
מה שתמליל הישיבה ה־19 של הכנסת העשירית לא יכול היה לעשות, זה לנגן את הפסקול - חברי הכנסת השואגים מצחוק לצלילי שריד. "כבר מזמן לא נשמעו רעמי צחוק בכנסת כפי שקרה אתמול", נכתב למחרת ב"דבר", ומן הנאום נשלפו בפינצטה - וסביר שבהנאה צרופה - קטעים נבחרים. "שעה שגברו רעמי הצחוק בין ספסלי האופוזיציה, ישבו חברי הכנסת מן העבר השני בפנים שהתאמצו להיראות קפואים. אלה שלא יכלו להסתיר את חיוכיהם יצאו מן האולם". כך או כך, הרוב הצביעו נגד הכללת הנושא בסדר היום, וכל היתר ייכתב בספר דברי הימין.
"35 שנים הייתי במוסד הזה, ואני לא זוכר שאי פעם געו כך מצחוק", אומר לנו שריד, יותר משלושה עשורים אחרי הנאום ההוא. "מליאה שלמה געתה מצחוק במשך רבע שעה. אפילו אני צחקתי. בהתחלה ניסו הח"כים להתאפק, אבל בסוף הם השתחררו, והיה כיף כמו שאומרים הילדים".
יד על הלב, עד כמה ההתנגדות להודעה של מרידור הונעה מיריבות פוליטית?
"יכול להיות, ועדיין זה היה סיכון מחושב. אני לא מתאבד שיעי. אתה לא עולה על דוכן הכנסת כדי לומר דברים חסרי יסוד באופן נחרץ, כי אחר כך אתה משלם בעבור זה. בשביל ליימן כמוני, הדיוט, זה היה די נועז לומר: תשמעו חברים, זה קשקוש גמור, זה לא יכול להיות. זכרתי מלימודיי בכיתה ב' או ג' שיש כאן הסבר שלא מתקבל על הדעת, מה שהיה אמור לעורר את חשדם של רבים ולמרבה התדהמה לא עורר. הרי הכול היה ערב בחירות, ובערבי בחירות יש לפוליטיקאים כל מיני המצאות - גם היום אגב, וגם אם הן לא מתחום האנרגיה".
בסופו של הנאום הזכיר שריד שהימים הם ימי טרום־חנוכה, חג שבו אירע "נס של אנרגיה". אבל כיוון ש"נסים אינם מתרחשים בכל יום, אנחנו רוצים לתבוע היום הזה: שהשר מרידור יפנה אל מדענים... שיגידו לנו האם מדובר בדבר של ממש או אחיזת עיניים".
מרידור ישב בשקט ובחר שלא להגיב. סביר להניח שמי שנודע בבריחותיו ממחנות המעצר של גולי אצ"ל באפריקה, לא נרעד מאויבו מבית המכנה אותו ברגעים אלה "יעקב־כד־קטן". קשר עם מדענים כבר היה לו - פרופ' אברהם כוגן מהטכניון העיד כי הוא מוצא בהמצאה פוטנציאל מסוים להגדלת הנצילות, גם אם ציין שלא מדובר בפריצת דרך - וכל שנותר הוא לחשוף את הציבור לתגלית.
ב־12 במרץ 1982 רעשה וגעשה הארץ, ולא בגלל שביתת הרעב המתמשכת נגד הנסיגה מימית. באותו ערב שבת חיכתה האומה למשדר המיוחד של "יומן השבוע": ספיישל "המצאת מרידור". עודד בן־עמי, מרוט עצבים, דיווח על עוד ועוד דחיות של תחילת השידור, ובבתים במדינת ישראל נכססו ציפורניים בעצבנות.
ב־21.40 עלה המסך, מרידור הופיע בליווי הצהרות על פתחה של תקופה חדשה, ומוקדני הטלוויזיה הישראלית יכלו להתרווח על כיסאותיהם. כשאלישע שפיגלמן, הכתב לענייני כלכלה, עמד ליד חנוכייה חשמלית דולקת והסביר כי זו הופעלה על ידי גנרטור שאותו הניעה טורבינה שנמצאת מאחור, ניסו הצופים בבית להבין מה בדיוק הם רואים, ואיך כל זה קשור לכלכלה החדשה שהבטיחו להם.
"כשאני ראיתי בטלוויזיה את המקרר הישן הזה שצריך היה להאיר את כל רמת־גן, השתעשעתי עד אין קץ", משחזר שריד. "אני זוכר תמונה של חדר דמוי מעבדה, שנראה כמו חדר הזבל אצלי בבית. המתקן היה כאמור דמוי פריג'ידר וסביבו ציוד מעבדה של אלכימאים בימי הביניים, שניסו להפיק זהב. וזהב הרי לא יצא מזה, כידוע".
בשידור לא חזר בו מרידור מאמירותיו הבומבסטיות, להפך. "ההמצאה צריכה להיות נקודת מפנה לישראל - לשלומה, לביטחונה ולשגשוגה הכלכלי", אמר. באשר למדען האלמוני שעומד מאחורי ה"פריג'ידר", הוזכר רק כי הוא יליד תל־אביב שסיים את לימודיו בארץ, השתלם בארה"ב בפיזיקה ובאוקיאנוגרפיה, ושב לכאן לעבוד על הפרויקט החדש.
מי שזהותו כן נחשפה בשידור היה המהנדס שבנה את המתקן וערך את הניסויים: יצחק שכטרמן, שאביו אברשה היה מחלוצי התעופה העברית וח"כ מטעם גח"ל והליכוד. יצחק שכטרמן (78), מהנדס ימי, לא מרבה מאז לדבר על הפרשה שהפכה בעיניו לפארסה. "עד היום אף אחד לא סיפר את העובדות לאמיתן, נקודה", הוא אומר לנו. "את מי מעניינת האמת? אני יכול לדבר על העניין ממקור ראשון, כי אני בניתי והפעלתי את המערכת".
אז קודם כול ספר, למי שלא שולט במונחים הבסיסיים, איך היא עבדה.
"המתקן עבד למעשה כמו מעגל קיטור עם בוילר וטורבינה, רק שבמקום להשתמש במים השתמשנו באמוניה. מה שאנחנו רגילים לראות במעגל קיטור - מחממים מים ואז מאדים אותם - קרה גם כאן. קיטור האמוניה מוזרם לטורבינה והיא מניעה גנרטור להפקת חשמל. כיוון שהניצולת של אמוניה גבוהה יותר משל מים, היעילות בהפקת החשמל גדלה".
איך זה קשור לנורה שתאיר עיר שלמה?
"זה בדיוק העניין, זה לא קשור. בנו כאן פנטזיה לא ריאלית סביב עניין טכני. זה הפך לקרקס פוליטי שאין לו קשר לעובדות".
ביום ראשון שאחרי אותו סופשבוע סנסציוני, הכותרות הראשיות של העיתונים עסקו כולן בהמצאה. את הדיון על חשיבותה ניתן לתמצת באחת הכותרות שנבחרו לידיעה - "הערבים לא ישתו נפט". רובם הגדול של נותני חוות הדעת הסכימו שעל סמך הנתונים קשה לקבוע האם אכן מתרחשת מהפכה, אבל מסתמן שפיזיקה חדשה אין פה.
"אין פירוש הדבר כי ההמצאה 'של' מרידור היא מה שקרוי באנגלית בולשיט", סיכם סופר העיתון "דבר". "ייתכן שיש בה ממש, אבל לפי כל מה שנאמר... יידרשו שנים רבות עד שיוכח הדבר בפועל". אבל מרידור, עם משב רוח גבי מהמדענים שבדקו את הרעיון ותוך התעלמות מאלה שהסתייגו ממנו, דרש מיוסי שריד לעשות את אשר הבטיח - לאכול את כובעו. שר הכלכלה גם הכריז בהתרגשות על בניית דגם הגדול פי 20־10 מקודמו.
"באותם הימים הוזמנתי על ידי קנצלר אוסטריה ברונו קרייסקי לביקור במכון מחקר בווינה, ונשארתי לסופשבוע בעיר", מספר שריד. "מצלצל אליי ישראל פלג, דובר המערך, ואומר לי 'אני מצטער, נראה לי שתצטרך לאכול את הכובע'. שאלתי אותו 'מה קרה? רמת־גן הוארה באור יקרות?'. הוא אמר שלא, אבל ציין ששודרה כתבה בטלוויזיה והופיעו מדענים שאמרו שזה עניין רציני. אמרתי לו, 'אל תדאג, יהיה בסדר. אני לא אצטרך לאכול שום כובע'".
כובעו המטאפורי של שריד נדחק לשוליים עוד קודם שנאכל; כותרת ראשית זעקה באותיות קידוש לבנה כי המדען הראשי המסתורי ירד אל המחתרת, כי "יתכן שרוצחים שכירים כבר באו לארץ". מקורבי הממציא, נאמר שם, מסרו כי "הוצא חוזה לחסלו". כגודל הפטנט כן גודל ההיסטריה, הבהירו העיתונים.
בזמן שהכנסת עסקה בשאלה הרת הגורל האם לאפשר למרידור לעלות לדוכן ולדבר על ההמצאה (ח"כ צ'רלי ביטון טען כי "הכנסת אינה מקום להציג פרסומת"), העיתונות כבר עלתה על עקבות המדען המוזיקאי. לקח זמן עד שקישרו בין הממציא המסתתר לבין דניאל ברמן, ששמו קישט את דפי העיתונות כמה שנים קודם: בפברואר 1974 סיפר סופר הפלילים של מעריב על אדם שהתחזה למהנדס בענייני אקוסטיקה וטכנולוגיה קולנועית, ובמשך שנתיים שימש מרצה בכיר באוניברסיטת תל־אביב. מדי פעם הופיע החשוד באוניברסיטה לבוש מדי צה"ל כשעל כתפיו דרגות רב־סרן, למרות שדרגתו במילואים הייתה רב"ט בלבד.
באוגוסט 1976 נכתב באחד העמודים האחוריים של מעריב כי אותו ברמן מואשם כי גנב ממשרד צבאי טפסים, ובעזרתם הזמין מעצמו ציוד בהיקף של 36 מיליון לירות. לכתב האישום נגדו נוספה גם חברת הייעוץ שלו, שנתנה שירותים על סמך ידע מקצועי שלא היה לו. "המוזיקאי הדתי", שנראה כי אוקיאנוגרפיה ופיזיקה היו עוד שתיים מהדיפלומות שהמציא לעצמו, נידון בשנת 1980 לשלושים חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כמה חודשים אחר כך יצר קשר עם מרידור.
"דני ברמן, בעל ארשת פנים נעימה ובעל חזות של אדם הזקוק לרחמים ולעידוד, היה אתמול המום ונפחד. הוא עדיין לא התאושש מחשיפת זהותו ומהפרסומים השליליים שניחתו עליו בכלי התקשורת", כתב העיתונאי ראובן שפירא רגע אחרי שהתפוצצה הפרשייה. בראיון סיפר ברמן על איומים שקיבל במטרה לגנוב את המצאתו, ועל תשלום חובותיו לחברה. "אני עומד בתוקף על כך שההמצאה שלי עומדת במבחן ההיתכנות המדעית ויש לה סיכוי טוב להיות מיושמת", אמר. בפנייה נרגשת לציבור ביקש: "דונו בהמצאתי ולא בעברי".
"דניאל ברמן היה טיפוס מיוחד, פנטזיונר שניסה למכור בכל מיני דרכים גם לא ישרות ונכונות", אומר שכטרמן, שעבד איתו. "הוא היה אוטודידקט, ממציא שחי בעולם משלו. היו לו כל מיני המצאות, כמו סבון לפסוריאזיס שהיה אפקטיבי. כל הקרקס הפרלמנטרי הזה היה רק בגלל הצגה לא עניינית, אבל ההמצאה בעינה עומדת".
ידעת שלברמן לא היו תעודות?
"ניחשתי, אבל אותי עניינו דברים מעשיים ולא המסביב. אני כבר הייתי אז מהנדס אוניות וביצועיסט, ולא פנטזיונר".
אז ההמצאה עבדה?
"טכנית היא עבדה וגם אושרה על ידי אוניברסיטאות בארה"ב. היא לא בלוף כמו שהציגו אותה. השאלה הייתה תמיד כלכלית - האם השיטה הזו כדאית, וזה נאמד ממחיר מסוים של חבית דלק. לפי הנתונים שהיו לנו, ממחיר של שלושים דולר לחבית זה השתלם, כאשר אנחנו בדקנו מחיר חבית סולר היה פחות מעשרה דולרים.
"השאלה השנייה שעמדה לנגד עינינו הייתה האם אנשים יסכימו לעבוד עם אמוניה, שהוא חומר לא סימפטי, רעיל. רק לאחרונה ראינו את סיפור הדליפה בעמק חפר ועפולה. זה אחד הגורמים המרכזיים שהפריעו לנו אז".
עם הנורה החדשה שמאירה את כל הסיפור באור אחר, אני מעלה את השאלה המתבקשת: אם ההמצאה עובדת, למה לא משתמשים בה היום? "משתמשים בה", מפתיע שכטרמן, "רק עם חומרים אחרים, יותר סימפטיים. לכן אני אומר שוב - ההצגה של מרידור הייתה כושלת, וההתנפלות הייתה בנושא הזה. מרידור היה איש של חלומות. בגלל זה הוא הצליח לברוח ממחנות המעצר. אבל כל קשר בין ההצהרות הלא־ריאליות לבין המתקן - מקרי בהחלט".
חזרה ל־16 במרץ 1982. העיתונים עטו על הפיאסקו כמוצאי שלל רב. החמקמקות של ברמן הקסימה אותם, ויומן הערב של גל"צ גולל שוב ושוב את מעלליו. ח"כ רוני מילוא מהליכוד התראיין ברדיו וטען ש"שופכים את דמו של מרידור". שר הכלכלה מצדו התייעץ עם בגין האם להתפטר ונענה בשלילה, מה שחרה ליריביו הפוליטיים.
המבוכה במפלגת השלטון הייתה רבה. "הח"כים מנסים להחזיק פאסון ומשתדלים להתלוצץ", כתב עיתונאי אחד. דווח כי יצחק ברמן, שר האנרגיה והתשתית, ישב בקפיטריה החדשה של משכן הכנסת ונשאל מה דעתו על הכיסוי הרחב של הפרשה בתקשורת. "חיפשתי היום הוכחות שברמן אינו קרוב משפחה שלי", התבדח השר, "התברר לי שהוא גם לא קרוב רחוק".
הפרשה הפכה לצל בחייו הפוליטיים של מרידור. קורבן למעשה נוכלות או חוגר שהתהלל כמפתח, הציבור לא שכח. במלאת שבעה ימים למותו, לפני כעשרים שנה, אמר יו"ר הכנסת דאז שבח וייס בהספד שנשא: "יעקב מרידור זיכרונו לברכה נקלע לסיטואציה מביכה במידה מסוימת, מה שקורה לנו לא אחת בדרכנו הארוכה והחשופה בחיים הציבוריים. אני מלא התפעמות מן הדרך התרבותית, המאופקת, המרוסנת והאצילה שבה הוא עמד גם בקטע הזה של ביקורת קשה, נוקבת, לפעמים משתלחת".
דניאל ברמן נעלם מהרדאר הציבורי. שכטרמן ממשיך לעבוד כמהנדס ימי 18 שעות ביממה. יוסי שריד עודנו יוסי שריד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם