ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

"אם אבו מאזן יפנה להאג צריך לספח את שטחי סי"

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין מקווה שתקום קואליציה עם הבית היהודי אך לא שולל אחדות, לא מתרגש מהדיבורים על חרם כלכלי ומותח ביקורת השיח המתנשא של אנשי השמאל

זו הייתה הפעם השלישית ברציפות שבה יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין הופיע לטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות כאישיות הרשמית הבכירה ביותר. אלא שבניגוד לפעמים הקודמות, הפעם הזו הייתה אמורה להיראות אחרת. לראשונה מזה שנים, טקס הדלקת המשואות התקיים בימים שבהם עדיין אין קואליציה וממשלה, מה שיצר ספק לגבי האפשרות שבכלל ייבחר יו"ר קבוע עד המועד הרלוונטי.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ואז הגיעו תוצאות הבחירות, והניצחון של הליכוד היה כה ברור וחד-משמעי עד שאיש מחברי הכנסת לא ניסה למנוע את בחירתו החוזרת של אדלשטיין לתפקיד, עוד בטרם הוקמה הממשלה החדשה. וכך מצא את עצמו יו"ר הכנסת החדש-ישן בטקס המרגש, כשהוא שוב זוכה להקדיש משואה לנושאים חשובים בחיי האומה.
 
מהצד השני, הפחות נוצץ, אדלשטיין עודכן למחרת בחירתו שהוא נדרש להיערך לכמות נכבדה של נאומים שעליו להכין במינימום זמן. "אמרו לי 'כבר מחר אתה מתייצב להכין שבעה-שמונה נאומים לכל האירועים'", הוא מספר בראיון המתקיים בלשכתו בכנסת. "אני לא לוקח אף פעם שום דבר כמובן אליו. גם כשאמרו שאני צפוי להיבחר החלטתי לחכות שאהיה יו"ר ורק אז להתחיל להתכונן. קצת סיבכתי את עצמי בגלל זה, לאור כמות ההכנות והנאומים שנפלו עלינו, אבל לא יכולתי לנהוג אחרת".

בעקבות העובדה שהימים הם ימי הרכבת קואליציה, אי אפשר שלא לפתוח את הריאיון עם יו"ר הכנסת בשאלת מלאכת ההרכבה. אנחנו תוהים בפניו לפשר ההבדלים בטון הדיבור שמשמיעה מפלגתו בימים אלו, לעומת ימי טרום-הבחירות. אז הם נשבעו שאופציית האחדות אינה אפשרית, עכשיו הם אינם פוסלים אותה.

"אני אף פעם לא אמרתי שאין סיכוי לאחדות", מבהיר אדלשטיין. "אמרתי שזה תלוי בתוצאות הבחירות, והתוצאות אכן מאפשרות ממשלה עם השותפות הטבעיות. למרות שאני נמצא בתפקיד ממלכתי, אני חושב שזו האופציה העדיפה מבחינת המדינה. אני מתקשה לראות קווי יסוד משותפים לליכוד ולמפלגת העבודה, אבל בעיקר מתקשה לראות תוכנית פעולה אמיתית בין שתי מפלגות שהחברים שלהן חושבים שונה לא רק בעניין התהליך מול הרשות הפלסטינית, אלא גם בנושאים כלכליים, חברתיים וחינוכיים. הפערים עצומים. לכן האופציה הראשונה היא של השותפות הטבעיות. אם זה מסתבך, אז בוודאי שתהיה פנייה להרצוג. זו אופציה פחות טובה בעיני, אבל אם החלופה לזה היא בחירות חדשות, תהיה בציבור תמיכה של 97 אחוז לעניין הזה".
 

למרות הדיבורים על אפשרות לממשלת אחדות, התחושה בתוך הליכוד וגם מחוצה לו היא שהאופציה הזו מוזכרת רק כמנוף להפעלת לחץ על הבית היהודי. אדלשטיין מבהיר שהרצון להקים ממשלת ימין-חרדים הוא אמיתי לגמרי. "להגנת ראש הממשלה אני חייב להגיד שהליכוד עושה מאמץ עליון בנושא הזה של ממשלת שותפים טבעיים", הוא מדגיש. "אתה כבר שומע קולות בתוך הליכוד שאנחנו מוכרים את כל התיקים החשובים. כשאתה שומע שתי מפלגות שאומרות שאם הן לא מקבלות שר חוץ או ביטחון הן לא בפנים, אז מה תעשה?"

להבטחה שניתנה לבנט לפני הבחירות לכהן כשר ביטחון או חוץ הוא מעדיף שלא להתייחס. "אני באמת לא יודע אם הייתה כזו הבטחה, ואם הייתה הבטחה אני עדיין לא יודע אם היא תקוים או לא ולכן אני לא יכול לענות לך", הוא מתחמק בנימוס.

נשמע לך סביר שבגלל ויכוח על תיקים לא תוקם ממשלת ימין?
"הליכוד לא יודע מה לעשות במצב שיש כמה ראשי מפלגות שאומרים שאם תיק פלוני לא אצלי אז אני לא נכנס. אבל אחרי שאמרנו את כל זה, אני עדיין מאמין שכל התחרות הזו בחדר כושר מי חזק יותר תיגמר בעוד שבועיים, ותקום ממשלה של שותפים טבעיים. לכולם ייפול בסוף האסימון".

ומה לגבי הוויכוח בין הבית היהודי והליכוד על הבניה ביו"ש ובירושלים?
"כפי שאמר בעבר מנחם בגין, גם המובן מאליו צריך לפעמים להיאמר. אני בעד שזה ייאמר וגם בעד שנבנה. אני לא בטוח שהתמונה שאומרת שהליכוד לא בונה ורק הבית היהודי רוצה לבנות היא אמיתית. זה נכון שההשלכות והלחצים האמיתיים הם על ראש הממשלה. אני נוסע לפרלמנטים בעולם ושומע גינויים על בנייה בשטח כבוש, אבל מי שבאמת נמצא בלחץ מדיני ותחת איומים זה ראש הממשלה. הוכח כבר שאמנם בונים פחות ממה שאחד כמוני היה רוצה שיבנו, אבל אכן הייתה בנייה. הממשלה צריכה לעשות עוד כמה צעדים בכיוון. כמו שלא יעלה על הדעת שלא נבנה בכפר ערבי בגליל, לא יעלה על הדעת שלא נבנה בירושלים וביו"ש".

אדלשטיין מזכיר את האיומים והלחצים הבינלאומיים, ובכך מרים לנו להנחתה ביחס לנושא שצובר לאחרונה כותרות. את האיומים והרמיזות של מדינות אירופה על הטלת חרם כלכלי על ישראל הוא הודף באופן נחרץ. "לגבי איומים בחרם כלכלי מצד מדינות מסוימות, הכלכלה של ישראל חזקה יותר מכל הכלכלות שמאיימות עלינו בחרם כזה, ולכן זה לא יכול לקרות", הוא אומר ברוגז מסוים.

אנחנו מתעניינים עד כמה הוא כיו"ר כנסת יכול לפעול מול פרלמנטים אחרים בעולם, שמבקשים להצביע על הכרה במדינה פלסטינית. אדלשטיין מזכיר שיו"ר פרלמנט, מוערך וסמכותי ככל שיהיה, עדיין שווה קול אחד בלבד בכל הצבעה, גם בפרלמנטים אחרים בעולם.
 

"שוחחתי עם לא מעט קולגות, למשל עם יו"ר הפרלמנט הצרפתי לפני ההצבעה אצלם בפרלמנט", הוא מגלה, "וההסברים שלהם מתקבלים על הדעת. כמו שאני לא יכול, כיו"ר כנסת, למנוע חקיקה או החלטה בכנסת, גם הם אמרו לי שהם לא יכולים לומר לחברי פרלמנט שלא לתמוך בהחלטה על מדינה פלסטינית. אני כן מאמין שחלק גדול מהתומכים ביוזמות כאלה הם לא שונאי ישראל או אנטישמים, אלא מסתכלים על זה בראייה תמימה של הסיטואציה. זה גם לא מנוסח כהצעת החלטה נגד ישראל, אלא החלטות על שלום במזרח התיכון וזכויות של העם הפלסטיני. קשה להיות חבר פרלמנט בצרפת ובאנגליה ולא לתמוך בזה".

והנה סיפור קטן על ריטואל כמעט קבוע במפגשים בארץ עם חברי משלחות זרות. "אמרתי לא פעם לראשי משלחות שהנכונות שלי לשלום במזרח התיכון יותר גדולה משלהם, ואני מציע כהתחלה לבוא אליי עם משלחת של חברי פרלמנט ממדינה כלשהי באזור ולדון בנושאים כמו מקורות מים, אנרגיה, הגנת הסביבה וחינוך, שמעסיקים חברי פרלמנט בכל העולם. תמיד האנשים התמימים האלו מהמדינות הזרות מתלהבים מהנכונות ועונים לי שעוד רגע הם חוזרים עם משלחות כאלו. אז אני מחכה שנתיים, אבל אף חבר פרלמנט מהמזרח התיכון לא הסכים להגיע לישראל. אולי זה לפחות מקנה לחברי הפרלמנט הזרים את התחושה שהדברים פה קצת יותר מורכבים, וזה לא שישראל לא רוצה שלום".

אגב, למי שתהה, לאותן החלטות שמכירות במדינה פלסטינית ושהתקבלו בפרלמנטים שונים ברחבי העולם, אין באמת שיניים. "ההחלטות האלו הן הצהרות כלליות ללא משמעות אופרטיבית", מסביר יו"ר הכנסת. "פרלמנט יכול להכיר בפלסטינים, אבל הם אפילו לא יכולים להקים שגרירות. זה כמו 'הצעה לסדר' כאן אצלנו במליאה. אני לא מכיר יוזמה לחקיקת חוק אמיתי מעבר להצהרה הטקסית הזאת".

ועוד מילה בנוגע לפעילות בינלאומית של חברי כנסת. "אני מייחס חשיבות גבוהה לפעילות בינלאומית בפרלמנטים זרים, ואני מקווה שהכנסת החדשה תעשה את זה יותר", מבהיר אדלשטיין, אך מיד פונה לתקשורת עם בקשה משלו בהקשר הזה. "אבל בלי לראות כותרת בעיתון שח"כ מסוים הוא שיאן טיסה לחו"ל", הוא מבקש מאיתנו. "חברי כנסת לא טסים לשם עבור שיט תענוגות, אלא כדי לעבוד. ואם ח"כים לא רוצים לנסוע בגלל מאמרים כאלו, אז שלא נבוא בטענות אחר כך שאין פעילות מספקת בנושא".

מה דעתך על המילים הקשות של אנשי שמאל כלפי ההצבעה של אנשים בפריפריה למפלגות הימין?
"פוליטית אני צריך לומר שימשיכו לדבר כי זה מביא לנו מצביעים, אבל לא אגיד את זה. אני באמת חושב שאם בפריפריה ירגישו סוג ב', אנחנו כמדינה ניחלש. כל פגיעה בהם היא נוראית, גם אם היא משרתת אותי פוליטית.
"הדבר הנורא מכול הוא היחס שאומר שאנחנו יודעים מה טוב לכם, כי אתם בעצמכם לא יודעים. אבל בסופו של דבר, אנשי הפריפריה ראו קווי רכבת שמביאים להם תעסוקה.

"הם רואים שבעיר שדרות הבנייה פורחת, ואז לא מרשים להם לתמוך בממשלה כי אנשי תל-אביב אומרים להם שהכול רע. הגזענות והבורות של האנשים שדיברו מחייבת אותי לשאול: מתי בפעם אחרונה הם היו בפריפריה? הם כל-כך מתנשאים שהם אפילו לא בקשר עם המציאות. אגב, קיבלנו תמיכה יפה גם בערים בגוש דן, ואני לא רוצה לעשות הכללה הפוכה ולכלול את כל תל-אביב בביקורת שלי".

מדובר באמת בביקורת ובהתנשאות של מעטים בלבד?
"יאיר גרבוז לא עניין אותי בעבר כצייר וכקומיקאי. אבל נגעלתי פחות מהדברים שלו ויותר ממחיאות הכפיים הסוערות שנשמעו בכיכר. איך לא התחילו לשרוק בוז? גם התקשורת הגיעה לזה רק אחרי יום, אחרי שבליכוד הפיצו את הסרטון. איך בכיכר לא התכווצו? זה מה שמדהים אותי. ומדובר באלפים, לא באיזה אחד שדיבר. אני גם רוצה להרגיע את אנשי הפריפריה. כל אלו שכתבו נגד הפריפריה, בחיים לא נתנו תרומה לאנשי הפריפריה. מי שנתן ימשיך לתת, גם בשמאל וגם בתל-אביב. ומי שלא נתן גם לא ייתן".
 

הזכרנו בתחילת הדברים את הנאום המרכזי בטקס יום העצמאות שנשא אדלשטיין זו השנה השלישית ברציפות. הוא הקדיש את הדלקת המשואה שלו גם לאוכלוסיית בעלי הצרכים המיוחדים. "בתקווה לשוויון מלא של כל האזרחים", מוסיף אדלשטיין. "זה קשור בין היתר לדברים שעליהם דיברנו עכשיו, השסעים והקרעים בחברה. קראתי לאחדות העם ואבקש שלא נשכח שמעבר לכל המחלוקות יש גם מכנה משותף. חברה לא יכולה להתקיים ללא המכנה המשותף. עובדה שבזמן סכנה אנחנו מתאחדים נפלא, ורק ביום-יום אנחנו רבים".

אבל יו"ר הכנסת התייחס בנאום שלו לעוד דבר שקרה פה במהלך מערכת הבחירות. התחושה, שהיו מי שניסו להעבירה לציבור הרחב, שהכול במדינה הולך ומידרדר. "אני התייחסתי לנושא השחרת הפנים והוצאת דיבת הארץ רעה במהלך קמפיין הבחירות", הוא מגלה. "לכך שיצרו אווירה שהכול פה רע. גורמים רבים מדי שיתפו עם זה פעולה. גורמים פוליטיים ותקשורתיים תרמו במכוון לתחושה הזו ולהשחרת פני המדינה. הציבור ברובו לא קנה את זה, כי מסתבר שלא כזה רע פה. אבל בלי קשר, ממתי הקשר שלנו לארץ נמדד רק מהזווית הכלכלית? הקשר האמיתי לארץ קשור בהיסטוריה, במורשת. זה נכון שיש גם רצון לרווחה כלכלית, אבל לא יכול להיות שזה רק זה".

יש לך כבר תכניות לקדנציה הבאה כיו"ר כנסת, לאחר קדנציה ראשונה קצרה יחסית?
"בהחלט. קודם כול שיפרנו מאוד את השקיפות של הכנסת ואת הקשר עם הציבור, כמו הגדלה משמעותית של מספר המבקרים ופרויקט 'כנסת מתחברת' שהביא את חברי הכנסת למאות בתי ספר ומתנ"סים, בדגש על פריפריה והמגזר הערבי. טיפלנו גם בכל מיני תלונות שהגיעו אליי על בעיות של שקיפות בעבודת הכנסת – כמו הצבעות ודיונים בוועדות ועוד. עכשיו הכול נגיש ושקוף.

"אתה מקבל הכול לא רק בשידור חי, אלא גם תיעוד היסטורי. קידמנו פרויקטים כמו 'כנסת ירוקה'. אנחנו הפרלמנט הירוק בעולם. מה שעדיין לא קידמנו זה את הרפורמה הפרלמנטרית, שתיצור יותר עניין בדיוני המליאה, פיקוח הדוק יותר על פעולות הממשלה, וגם פחות לראות מליאה ריקה. יש פעולות שאפשר לעשות חד-צדדית, וחלק באמצעות דו-שיח עם הממשלה".

לא הגיע הזמן להגביל את כמות החוקים שחברי כנסת מגישים?
"הכנסת מחוקקת את עצמה לדעת עם אלפי הצעות חוק פרטיות, שחלק לא מבשיל אפילו לקריאה טרומית. מבזבזים את הזמן של הלשכה המשפטית, ובמקביל מזניחים את הפיקוח על הממשלה. התחלנו דיונים לגבי הדרכים לחזק את ועדות הכנסת ואת הפיקוח שלהן על הממשלה. לדוגמה, ועדה פרלמנטרית שמפקחת על כמה משרדי ממשלה – ננסה שיהיו לה כוחות משימה מיוחדים שכל אחד מהם יהיה אחראי על משרד ממשלתי מסוים. אני רוצה שיבדקו תוכניות עבודה, ושהביצוע ייבחן. שחברי ממשלה ידעו שיש עוד עין שפקוחה עליהם.

"כבר אמרתי בעבר שאולי נגביל את מספר הצעות החוק המוגשות, וחשבתי שאולי אזדקק לאבטחה מצד הח"כים שהתנפלו עלי. אני חושב שצריך להגיע להסכמה מול הממשלה, שכמובן לא אוהבת את כל הפעילות הזו, ולבוא ככנסת ולהגיד שאנחנו מוכנים להגביל את עצמנו בנושא של חקיקה פרטית, ואז לשאול מה תתנו לנו בחזרה. לדוגמה הופעות שרים בכנסת בתדירות גבוהה יותר, או שעת שאלות לראש הממשלה. ננהל דיאלוג ואז ניתן להגיע להסכמות".
 

וישנו הנושא הפלסטיני, והשאיפות של אבו-מאזן לכופף את ידה של ישראל באמצעות האיום לפתוח בהליכים נגדה בבית הדין הבינלאומי בהאג. לאדלשטיין יש חדשות בנושא עבור יו"ר הרשות. "אם אבו-מאזן יפנה לבית הדין הבינלאומי אסור להשאיר דבר כזה בלי תגובה", הוא מבהיר בהחלטיות. "אסור לגמגם. אילו אני המחליט בנושא הייתי מספח את שטחי C בעקבות דבר כזה. כל האופציות פתוחות, ובכלל זה סיפוח. מבחינתי זו צריכה להיות האופציה הראשונה".

"אגב, למי שעדיין עורג לשלום עם הפלסטינים מציע אדלשטיין להסתכל למציאות בעיניים. לדבריו, בשנים הקרובות לא יהיה שלום. "לפני הבחירות אמרתי את דעתי בנושא בביקור באחת המכינות הקדם-צבאיות", הוא בוחר בסיפור קצר לסיום הראיון. באה אלי מישהי ואמרה לי – 'אתה בעצם לא נותן תקווה, כי הדברים יישארו כפי שהם. למה אתה לא נותן תקווה?' אמרתי לה שמה שהיא בעצם מבקשת ממני זה לרמות אותה. לא אעשה את זה. גם לא לפני בחירות. בשנים הקרובות לא נגיע להסכמי שלום. לא בקדנציה הנוכחית ולא בזו שאחריה. לא בגלל אישיות כזו או אחרת, אלא כי אין שום תנאים עבור הסכמי שלום. צאו מהאשליה הזו.

"אלפי שנים לא חיו יהודים בכזה ניהול עצמי, בכזה ביטחון ובכזו רווחה, כפי שחיים היום במדינת ישראל. אני אומר לא להתייאש. אבל כמה שפחות נכשיל את האזרחים וכמה שפחות נשלה אותם, ככה נשאיר יותר סיכוי לשלום".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...