ענת וקסמן רוצה לאלף את העדר
הדברים שאמרה וקסמן מוכיחים: כל הבלי האחדות וקלישאות הפיוס הם מצג שווא. בארץ ישראל התבגר עם, ובתוכו נשאר מיעוט קטן ואטום. בז, שונא ומתנשא
ענת וקסמן היא מה שקוראים אצלנו "שחקנית מוערכת". קחו רגע, תקשיבו לשחקנית מוערכת. תבינו הכול. דברים היוצאים מהלב, משברו של החלום, ייכנסו לכם לווריד. וכה אמרה וקסמן לדני קושמרו, במסגרת כתבה על שני העמים ומדינה אחת שקמו על חורבות בחירות 2015:עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- הרב פינטו נחת בישראל והובהל לבית החולים
- חשד: ניסו להבריח נשק מצה"ל לארגוני הפשע
"מי שבוחר ימין, זו לא בחירה רציונלית?", שאל קושמרו. "לא, לא חושבת", ענתה וקסמן והזכירה את סרטון השוקולד המפורסם.
"איך זה קשור לסרטון השוקולד?" תהה קושמרו.
"זה האלה שצועקים 'רק ביבי, רק ביבי' וקללה. 'רק ביבי! תן לי רק ביבי!', זה נורא פשוט באיזשהו אופן", ענתה וקסמן.
"אז איך הוא מצליח לשכנע אותם?" שאל קושמרו.
"הוא לא צריך לשכנע אותם", ענתה. "ביבי? את המשוכנעים לשכנע? הוא אומר להם 'ערבים' והם יוצאים מהחורים".
קושמרו המשיך. "אז מה התחושה שלך כלפי אלו בצד השני, זה כעס? תסכול?"
"תסכול, גם כעס". ענתה.
"שהם לא מבינים?"
"כן. זה מן מנטרות כאלה. זה סיסמאות. אין עם מי לדבר בכלל. 'אה, אה, אה'. שוב, אנחנו הבועתיים, התל אביבים. אני מוכנה להכיל אתכם, בואו נדבר, אבל זה גדול עלינו. זה מדבר בשפה אחרת. זה צריך דברים אחרים. זה קשיי יום, אנשים… זה עמים אחרים".
ענת וקסמן, כבר אמרנו, היא שחקנית מוערכת. היא ותיקה על במות התאטרון. כיכבה בפריים-טיים, בקולנוע, איפה לא. עשרות הצגות, סדרות, סרטים. היא לא אמן למביני עניין או אקדמאי שולי. היא לא קבצנית טוקבקים תאבת יחס. אור הזרקורים לא חסר לה, אף שמעולם לא נצרבה ממנו יתר על המידה.
ענת וקסמן היא, במילים עדינות, טיפוס רגיל, מצוי, גנרי. אם לדייק, שונאת גנרית. כך גם כדאי להתייחס לבלילה העכורה שפלטה מפיה כשהיא יושבת על ספה, עטופה בסריג חמים, בנינוחות מסוימת. נינוחות מהולה בבוז. בוז ושנאה.
לכן, כדאי לרדת לעומקם של דברים: בוחרי הימין אינם רציונליים, טוענת וקסמן ומיד מקשרת לסרטון השוקולד. "זה האלה שצועקים 'רק ביבי, רק ביבי' וקללה. זה נורא פשוט באיזשהו אופן": כלומר בוחרי הימין הם אלימים. הבחירה במפלגת ימין היא אלימות אימפולסיבית ומטורפת, בהמיות שאינה יודעת שובע. "זה נורא פשוט", משום שההתמודדות עם עדר חמומי המוח האלה, מצביעי הימין, אמורה להיות פשוטה. נאכיל אותם וירגעו.
"ביבי לא צריך לשכנע אותם, הוא אומר להם 'ערבים' והם יוצאים מהחורים": מצביעי הליכוד הם עכברים במחילותיהם. הם ספונים בחורים טחובים וחשוכים, היכן שקרני האור - אור התבונה ושיקול הדעת - אינן מגיעות. רק אדם אחד, ביבי שמו, יודע לשלוף אותם ממחילותיהם. "ערבים" הוא קורא, כלומר "גבינה", והם יוצאים בנחילים אפרפרים.
"אין עם מי לדבר": מובן שאין. עם בהמות מחד ועכברים מאידך, מה יש לדבר?
"אה, אה, אה": נהמות מייצגות קול חייתי. חלק מאוהדי הכדורגל משמיעים אותן כשהם רואים שחקן כהה עור. לאמור, זה לא בן אדם, זה קוף. חיה. הוא לא אנושי או תבוני, הוא נוהם ומתפקד לפי התניות.
"אני מוכנה להכיל אתכם, בואו נדבר, אבל זה גדול עלינו. זה מדבר בשפה אחרת". אני רוצה לאלף אתכם. בחיי, אפילו הבאתי מאלף מקצועי. לא אחד, שניים! ברוטציה! אבל אתם לא רציתם. כלומר לא הבנתם. מדוע שתבינו? אינכם מבינים שפת אדם. אתם זה "זה", ו"זה" מדבר בשפה אחרת. שפת החיות.
אל תזלזלו בענת וקסמן. השנאה שלה, הבוז, האטימות, ההתנשאות - כל אלה הם גנריים. בסכלותה, היא הוציאה הכול החוצה. אחרים מצליחים לשמור קצת בפנים. דברי הבלע שלה מייצגים קבוצה - יש לקוות שקבוצת מיעוט מבוטלת. אותו מיעוט שגנבו לו את המדינה, שהברבריים קפצו לו מן המארב אל המערב וניפצו לו את החלומות. הוא לא מבין מדוע, איך ולמה.
לפני הבחירות המיעוט היה משוכנע שהצליח לאלף את העדר. שהנה, מתחלף הרמזור מחושך לאור. שאוטוטו הוא מטאטא מפה את הזבובים הטורדניים, את כל מי שלא מדבר את שפתו. ימנים, מזרחיים, מתנחלים, חרדים, תושבי הפריפריה. כולם בעיניו סרטון שוקולד אחד ואחיד. המיעוט עצמו, בעיניו כמובן, מורכב מאוסף יחידי סגולה תבוניים. מפלגות השמאל הציוני לא באמת מייצגות אותו, הוא רק תופס עליהן טרמפ קצר. והנה, בפעם המי-יודע-כמה, גילה המיעוט שאינו אלא עדר ממורמר ומזדקן שהרים את הראש ומצא (שוב) רועה אחר. מה רבה הייתה האכזבה.
במהלך הבחירות קראו פובליציסטים של אותו עדר מתמעט למלחמה. לא מטאפורה, מלחמה אמיתית. ההפסד בבחירות צינן קצת את חדוות הקרב שלהם וההמון אפסן את ההתלהבות. אבל בל נטעה. הם איבדו קשר עם הבסיס. כל הבלי האחדות וקלישאות הפיוס הם מצג שווא שמקומו יפה בנאומי נשיא המדינה. בארץ ישראל התבגר עם ובתוכו נשאר מיעוט קטן ואטום. בז, שונא ומתנשא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם