תביעה נגד בריטניה: סגרה השערים לפליטי שואה
טוני טאנקי, עורך דין נוצרי מקליפורניה, מכין תביעה נגד הממלכה האנגלית על סגירת שערי ארץ ישראל בפני פליטים יהודים בשואה
במשך שמונה שנים נהג טוני טאנקי, עורך דין בכיר בקליפורניה, לצאת מביתו בשעה קבועה בכל בוקר, בדרכו למשרד עורכי הדין שבבעלותו. בדרך הוא היה עוצר בסניף סטארבקס, לכוס קפה של שחרית. באותו סניף עצמו, באותה שעה בדיוק, היה עוצר גם פרופ' אלכסנדר גרוס מאוניברסיטת קליפורניה.
וכמו שקורה לפעמים כשמסלולים נפגשים, הם חוברים לנתיב חדש.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בהדרגה החלו השניים לשוחח ולהחליף סיפורי חיים. גרוס, יהודי ניצול שואה, חלק את סיפורו עם טאנקי הפרוטסטנטי. בין היתר סיפר לו על ילדותו בגטו ורשה וכיצד נמלט מקרון הרכבת שהיה בדרכו לאושוויץ.
בעקבות סיפורו של פרופ' גרוס החל טאנקי להתעניין בסיפורי שואה נוספים ובתולדות האסון הנורא בהיסטוריה של העם היהודי. העיסוק הזה הוביל אותו להקדיש חלק ניכר מזמנו לחקר השאלה הפשוטה: מדוע לא סייעו בעלות הברית ליהודים להינצל מידיו של היטלר?
השאלה הזו הביאה אותו בסופו של דבר לישראל, שבה ביקר לאחרונה במסגרת כנס שהתקיים במרכז מורשת בגין בירושלים. זהו לא ביקורו הראשון כאן. הפעם הקודמת שלו בישראל הייתה בשנות התשעים, עם קבוצה נוצרית-פרוטסטנטית שסיירה במקומות הקדושים. הפעם הוא לא כאן כדי לטייל. הכנס במרכז בגין, שהתקיים בשיתוף המועצה לקשרי חוץ של הקונגרס היהודי העולמי ושהשתתפו בו חוקרים משש מדינות שונות, התקיים ביוזמתו ובמימונו של טאנקי.
אז מה מביא נוצרי פרוטסטנטי מקליפורניה להקדיש את הונו ומרצו לסוגיה בהיסטוריה של העם היהודי דווקא? "בתחילה הייתי מרותק לסיפור הישרדותו של ידידי אלכס", מתאר טאנק. "גם מהבחינה האישית, וגם כי הוא היה מאוד שונה מכל מה שידעתי על מלחמת העולם השנייה. לפי הנרטיב שגדלתי עליו, הרוסים גילו את מחנות ההשמדה רק עם סיום המלחמה ושחרור המחנות, והעולם הופתע מאוד לגלות את ממדי הטרגדיה. אבל כשלמדתי את הנושא לעומק, גיליתי שכבר ב-1942 חתמו בעלות הברית על הצהרה שנאמר בה במפורש שהיטלר רוצח יהודים. הם ידעו ולא עשו כלום. אלכס הציג אותי לפרופ' אדוארד רבין מאוניברסיטת קליפורניה, שהתעניין באספקטים המשפטיים של הנושא".
מהמקום שבו אנו נפגשים, בלובי של מלון תל-אביבי, רואים את חוף הים. כרגיל בימי השמש הראשונים אחרי החורף, החוף מלא מתרחצים. אותו הים ידע בעבר ימים אחרים. לא רחוק מכאן קיוותה לעגון, בדצמבר 1941, אוניית המעפילים 'סטרומה'. סיפורה של הסטרומה הוא אחד הסיפורים שמסעירים את טאנקי. הוא נראה ערני ונלהב כשהוא מדבר על מושגים שכל ילד ישראלי מפהק מולם בשעמום בשיעורי ההיסטוריה. המנדט, הספר הלבן, העפלה בלתי-לגלית. יש לו האנרגיות לטלטל סיפור ישן בעיניים חדשות.
תקציר לסיפור שרבים הספיקו לשכוח: על סיפון ה'סטרומה', ספינה שיצאה מרומניה במטרה למלט יהודים מאימי המשטר הפשיסטי, היו כ-760 פליטים. הם קיוו להיכנס לישראל, או לכל הפחות לעגון במקום בטוח. אלא שהבריטים סירבו לאפשר להם להיכנס לתחומי הארץ. במשך למעלה מחודשיים עגנה הסטרומה לחופי תורכיה, שסירבה גם היא לקלוט את הנוסעים שסבלו מרעב ומדיזנטריה. התורכים סירבו אף לבנות מחנה פליטים על החוף ולאפשר לנוסעים לשהות בו עד שתתקבל החלטה בעניינם.
בסופו של דבר נגררה הסטרומה, על נוסעיה המותשים ומנועיה הלא-מתפקדים, ללב ים, שם הופצצה וטבעה, ככל הנראה על ידי צוללת סובייטית. מכל נוסעי האנייה שרד אחד בלבד. טביעת הסטרומה נחשבת לאסון הגדול ביותר בתולדות ההעפלה בישראל, ולאסון הגדול ביותר של טביעת אונייה אזרחית במלחמת העולם השנייה.
בעקבות סיפור הסטרומה החל טאנקי לחקור מבחינה משפטית את מעמדה של בריטניה, שקיבלה את השליטה על ארץ ישראל מידי חבר הלאומים לצורך הקמת בית יהודי לעם היהודי, ובפועל נקטה במדיניות של סגירת שערים והפניית אוניות של פליטים יהודים חזרה לגיא ההריגה באירופה.
"הבריטים מנעו את כניסת הפליטים, בין היתר בטענה שהם יכולים להיות מרגלים", הוא אומר. "אבל על הסטרומה היו גם מאתיים ילדים. ילדים הם מרגלים? בדקנו אם הספר הלבן הפר את חוקי המנדט עצמו, ולהפתעתנו גילינו שצ'רצ'יל ורוזוולט חשבו כמונו. בהתחלה חשבנו רק לספר את הסיפור, אבל תוך כדי למידה גילינו שבעצם למנדט הבריטי לא הייתה הסמכות לאסור על כניסת יהודי הסטרומה לארץ. גילינו דבר נוסף: בבריטניה אין חוק התיישנות".
כדי להבין על מה טאנקי מדבר כדאי לחזור אחורה, לסמכויות שהוענקו לבריטים מתוקף המנדט. הבריטים הגיעו לכאן כדי להקים בית ליהודים, הוא אומר, וכלל לא הייתה להם סמכות להגביל כניסת יהודים לארץ. בעקבות המרד הערבי והניסיון לחלק את הארץ, שלא צלח, יכלו הבריטים לבקש אישור להגביל את ההגירה לארץ. אלא שהם מעולם לא ביקשו זאת. לא זו בלבד שההגבלה עצמה, של 50 אלף יהודים בשנה, הייתה שנויה במחלוקת, אלא שבפועל הם לא אפשרו אפילו את המכסה הזאת. לו היו עולי הסטרומה מורשים לעלות לארץ, הם עדיין היו נכללים במכסה שהבריטים עצמם קבעו. ובכל זאת הם נשלחו אל מותם, בים או במחנות.
"המנדט לא נתן להם רשות להגביל הגירה יהודית", אומר טאנקי, "ודאי לא להתחשב בדרישה הערבית לדאוג שהיהודים לא יהוו יותר משליש מתושבי הארץ. המנדט היה מחויב לשוויון לכל הקבוצות, ובפועל זה לא מה שקרה. בתחילה היה כאן שיקול כלכלי – הרי עד 1936 הארץ פרחה למרות השפל הכלכלי העולמי. המרד הערבי ב-1936 בא לבריטים בהפתעה, ובעקבותיו הם רצו למנוע כניסת פליטים שיהוו נטל כלכלי. אבל בהדרגה הם יישרו קו עם הדרישה הערבית להפסיק עלייה יהודית, והחל מ-1944, שנה קריטית מבחינת השמדת היהודים באירופה, הם לא אפשרו עלייה יהודית כלל. הם שלחו אנשים אל מותם ומנעו מהם את האפשרות להינצל, וכל זה בלי שום סמכות חוקית".
כיצד הפך מסע הלמידה האישי לכתב תביעה מתגבש? "ראיתי שיש כאן זווית שלמרבה ההפתעה לא נתנו עליה עדיין את הדעת, וחשבתי לארגן כנס ולהעלות את זה לתודעה", אומר טאנקי. אלא שבהדרגה הכתיבו העובדות שנחשפו בפניו ובפני פרופ' רבין כיוון מפתיע.
בכנס שהתקיים במרכז בגין העניק טאנקי ניתוח משפטי מפורט, שבו הראה כיצד הפרה בריטניה את כתב המנדט הבריטי שקיבלה מחבר הלאומים. בסוף הכנס ציפתה לנוכחים הפתעה: הוא הודיע כי הוא עומד להפנות את משאביו וזמנו כדי להכין תיק נגד ממשלת בריטניה לצורך תביעה בבית הדין הבינלאומי בהאג על מדיניותה לפני השואה ועל הפרת התנאים שעל בסיסם קיבלה את השליטה בארץ. הוא גם הצהיר כי הוא מתכוון לדרוש שבריטניה תשלם פיצויים על מדיניות זו.
למה בעצם לתבוע עכשיו? כל האנשים הרלוונטיים כבר מתו. המנדט הסתיים, ישראל היא מדינה עצמאית.
"אני רוצה צדק", משיב טאנקי בפשטות. "בריטניה מעולם לא הכירה באחריותה על מות היהודים שאת הצלתם היא מנעה. אני רוצה שהם יודו בזה, או שזה יוכרז רשמית על ידי גוף שלישי. יש כאן עוולה היסטורית שנמחקה מדברי הימים, והייתי רוצה להביא לזה תיקון".
יש אזורים בעולם שבהם מושמדים אנשים על רקע גזעי בימינו אנו. לא עדיף להתמקד בלעזור להם?
"זה נכון שיש הרבה עוולות שמתרחשות כיום, למשל בבוסניה ובסרביה. אבל שם אין מדינה נוספת שעומדת בשער ומונעת הצלת חיים. לא להתערב זו האשמה אחת, למנוע הצלת חיים מבלי שיש לך סמכות לעשות זאת זה דבר שונה לחלוטין, בפרט כשלמעשה אתה נמצא בתפקידך כדי להציל את אותם חיים שאתה מפקיר. זהו מצב ייחודי. מעבר לייחודיות של המקרה, זה גם התיק הכי טוב שראיתי".
איזה תוצאה של התביעה תיחשב ניצחון?
"יש אפשרות של פיצוי כספי למי שיוכיח שהוא ניזוק מהחלטות המנדט. האופציה הריאלית יותר היא שבריטניה תודה בחלקה במות יהודי אירופה, תתנצל ותציע לעשות משהו סמלי כדי לכפר על כך. לא מזמן הקימו באנגליה מוזיאון לזכר השואה. אין שם כל זכר לחלקה של בריטניה עצמה במותם של פליטים מהשואה. אם יתווסף להיסטוריה משפט אחד שאומר את האמת הזו, מבחינתי עשיתי את שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם